משנה תרומות ט
תרומות פרק ט', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק תשיעי ("הזורע תרומה") · >>
פרקי מסכת תרומות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
הזורע תרומה, שוגג, יופך.
ומזיד, יקיים.
אם הביאה שליש, בין שוגג, בין מזיד, יקיים.
ובפשתן, מזיד, יופך.
משנה ב
וחייבת בלקט ובשכחה ובפאה.
ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטים.
ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה, והדמים שלהם.
רבי טרפון אומר, לא ילקטו אלא עניי כהנים, שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהם.
אמר לו רבי עקיבא, אם כן, לא ילקטו אלא טהורים.
משנה ג
וחייבת במעשרות ובמעשר עני, ועניי ישראל ועניי כהנים נוטלים, ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה, והדמים שלהם.
החובט משובח.
והדש כיצד יעשה? תולה כפיפות בצווארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין, נמצא לא זומם את הבהמה ולא מאכיל את התרומה.
משנה ד
גידולי תרומה, תרומה.
וגידולי גידולין, חולין.
אבל הטבל, ומעשר ראשון, וספיחי שביעית, ותרומת חוצה לארץ, והמדומע, והביכורים, גידוליהן חולין.
גידולי הקדש ומעשר שני, חולין, ופודה אותם בזמן זרעם.
משנה ה
מאה לגינה של תרומה ואחת של חולין, כולן מותרין, בדבר שזרעו כלה.
אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו מאה של חולין ואחת של תרומה, כולן אסורים.
משנה ו
הטבל, גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה.
אבל בדבר שאין זרעו כלה, גידולי גידולין אסורין.
איזהו דבר שאין זרעו כלה? כגון הלוף והשום והבצלים.
רבי יהודה אומר, השום, כשעורים.
משנה ז
המנכש עם הנכרי בחסיות, אף על פי שפירותיו טבל, אוכל מהם עראי.
שתילי תרומה שנטמאו, שתלן, טהרו מלטמא, ואסורין מלאכול עד שיגום את האוכל.
רבי יהודה אומר, עד שיגום וישנה.
- שׁוֹגֵג, יוֹפַךְ; וּמֵזִיד, יְקַיֵּם.
- אִם הֵבִיאָה שְׁלִישׁ,
- בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, יְקַיֵּם.
- וּבַפִּשְׁתָּן, מֵזִיד, יוֹפַךְ:
- וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹּהֲנִים מְלַקְּטִים,
- וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא עֲנִיֵּי כֹּהֲנִים,
- שֶׁמָּא יִשְׁכְּחוּ וְיִתְּנוּ לְתוֹךְ פִּיהֶם.
- אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:
- אִם כֵּן, לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא טְהוֹרִים:
- לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא עֲנִיֵּי כֹּהֲנִים,
- וַעֲנִיֵּי יַשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹּהֲנִים נוֹטְלִים,
- וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.
- הַחוֹבֵט מְשֻׁבָּח. וְהַדָּשׁ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה?
- תּוֹלֶה כְּפִיפוֹת בְּצַוְּארֵי בְּהֵמָה וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין;
- נִמְצָא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה, וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה:
- תּוֹלֶה כְּפִיפוֹת בְּצַוְּארֵי בְּהֵמָה וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין;
- אֲבָל הַטֶּבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית, וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וְהַמְּדֻמָּע, וְהַבִּכּוּרִים,
- גִּדּוּלֵיהֶן חֻלִּין.
- גִּדּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי, חֻלִּין, וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן זַרְעָם:
- בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה.
- אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה,
- אֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה, כֻּלָּן אֲסוּרִין:
- אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה, גִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין אֲסוּרִין.
- אֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה?
- כְּגוֹן הַלּוּף וְהַשׁוּם וְהַבְּצָלִים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַשׁוּם כַּשְּׂעוֹרִים:
- אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרוֹתָיו טֶבֶל, אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי.
- שְׁתִילֵי תְּרוּמָה שֶׁנִטְמְאוּ,
- שְׁתָלָן, טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא, וַאֲסוּרִין מִלֶּאֱכוֹל, עַד שֶׁיָּגוֹם אֶת הָאֹכֶל.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיָגוֹם וְיִשְׁנֶה:
- שְׁתָלָן, טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא, וַאֲסוּרִין מִלֶּאֱכוֹל, עַד שֶׁיָּגוֹם אֶת הָאֹכֶל.
נוסח הרמב"ם
(א) הזורע תרומה -
- שוגג - יופך.
- ומזיד - יקיים.
- ואם הביאה שליש -
- בין שוגג, בין מזיד - יקיים.
- ובפשתן -
- מזיד - יופך.
(ב) וחייבת - בלקט, ובשכחה, ובפאה.
- ועניי ישראל, ועניי כהנים - מלקטין.
- עניי ישראל,
- מוכרין את שלהן לכהנים - בדמי תרומה,
- והדמים - שלהן.
- אמר רבי טרפון:
- אם כן,
- לא ילקטו - אלא עניי הכהנים,
- שמא ישכחו - וייתנו לתוך פיהם.
- אמר לו רבי עקיבה:
- אם כן,
- לא ילקטו - אלא טהורים.
(ג) וחייבת - במעשרות, ובמעשר עני.
- עניי ישראל, ועניי כהנים - נוטלין.
- עניי ישראל,
- מוכרין את שלהם לכהנים - בדמי תרומה,
- והדמים - שלהם.
- החובט - משובח.
- והדש, כיצד יעשה? -
- תולה קפיפות - בצווארי בהמה,
- ונותן לתוכן - מאותו המין,
- ונמצא,
- לא זומם - את הבהמה,
- ולא מאכיל - את התרומה.
- תולה קפיפות - בצווארי בהמה,
(ד) גידולי תרומה - תרומה.
- וגידולי גידולין - חולין.
- אבל - הטבל,
- ומעשר ראשון,
- וספיחי שביעית,
- ותרומת חוצה לארץ,
- והמדומע,
- והבכורים - גידוליהן, חולין.
- גידולי הקדש, ומעשר שני -
- חולין, ופודין אותן - בזמן זרען.
(ה) מאה, לגנה של תרומה,
- ואחת של חולין -
- כולן מותרין - בדבר שזרעו כולה.
- אבל, בדבר שאין זרעו כולה -
- אפילו מאה של חולין, ואחת של תרומה - כולן אסורין.
(ו) הטבל -
- גידוליו מותרין - בדבר שזרעו כולה.
- אבל, בדבר שאין זרעו כולה -
- גידולי גידולין - אסורין.
- ואיזה הוא דבר, שאין זרעו כולה? -
- כגון הלוף, והשום, והבצלים.
- רבי יהודה אומר:
- השום - כשעורים.
(ז) המנכש עם הנוכרי, בחסיות -
- אף על פי שפירותיו טבל - אוכל מהן עראי.
- שתילי תרומה שנטמאו, ושתלן -
- טהרו - מלטמא,
- ואסורין מלאכל - עד שיגום את האוכל.
- רבי יהודה אומר:
- עד שיגום, וישנה.
- טהרו - מלטמא,
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה תרומות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב