משנה תרומות ה
תרומות פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת תרומות • פרק חמישי ("סאה תרומה") • >>
פרקי מסכת תרומות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין, או למעשר ראשון, או למעשר שני, או להקדש, בין טמאין בין טהורים, ירקבו.
ואם טהורה היתה אותה הסאה, ימכרו לכהנים בדמי תרומה, חוץ מדמי אותה סאה.
ואם למעשר ראשון נפלה, יקרא שם לתרומת מעשר.
ואם למעשר שני או להקדש נפלה, הרי אלו יפדו.
ואם טמאים היו אותן החולין, ייאכלו ניקודים או קליות, או ילושו במי פירות, או יתחלקו לעיסות, כדי שלא יהא במקום אחד כביצה.
סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין, רבי אליעזר אומר, תירום ותשרף, שאני אומר, סאה שנפלה היא סאה שעלתה.
וחכמים אומרים, תעלה ותאכל ניקודים או קליות, או תילוש במי פירות, או תתחלק לעיסות, כדי שלא יהא במקום אחד כביצה.
סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין, תעלה ותאכל ניקודים או קליות, או תילוש במי פירות, או תתחלק לעיסות, כדי שלא יהא במקום אחד כביצה.
סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה, בית שמאי אוסרים, ובית הלל מתירין.
אמרו בית הלל לבית שמאי: הואיל וטהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים, מה טהורה עולה, אף טמאה תעלה.
אמרו להם בית שמאי: לא, אם העלו החולין הקלין המותרין לזרים, את הטהורה, תעלה תרומה החמורה האסורה לזרים, את הטמאה?
לאחר שהודו, רבי אליעזר אומר: תירום ותשרף.
וחכמים אומרים: אבדה במיעוטה.
סאה תרומה שנפלה למאה, הגביהה ונפלה למקום אחר, רבי אליעזר אומר, מדמעת כתרומה ודאי.
וחכמים אומרים, אינה מדמעת אלא לפי חשבון.
סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו, ונפל מן המדומע למקום אחר, רבי אליעזר אומר, מדמעת כתרומה ודאי.
וחכמים אומרים, אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון, ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון.
סאה תרומה שנפלה למאה, הגביהה ונפלה אחרת, הגביהה ונפלה אחרת, הרי זו מותרת, עד שתרבה תרומה על החולין.
סאה תרומה שנפלה למאה, ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת, הרי זו אסורה.
ורבי שמעון מתיר.
סאה תרומה שנפלה למאה, וטחנן ופחתו, כשם שפחתו החולין, כך פחתה התרומה, ומותר.
סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, וטחנן והותירו, כשם שהותירו החולין, כך הותירה התרומה, ואסור.
אם ידוע שהחיטים של חולין יפות משל תרומה, מותר.
סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין, אם שוגג, מותר.
ואם מזיד, אסור.
- וְאִם טְהוֹרָה הָיְתָה אוֹתָהּ הַסְּאָה, יִמָּכְרוּ לְכֹהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה, חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה.
- וְאִם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָפְלָה, יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר.
- וְאִם לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ נָפְלָה, הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ.
- וְאִם טְמֵאִים הָיוּ אוֹתָן הַחֻלִּין, יֵאָכְלוּ נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ יִלּוֹשׁוּ בְּמֵי פֵּרוֹת, אוֹ יִתְחַלְּקוּ לְעִסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרוֹם וְתִשָּׂרֵף, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, סְאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָלְתָה.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ תִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת;
- אוֹ תִּתְחַלֵּק לְעִסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה:
- אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, הוֹאִיל וּטְהוֹרָה אֲסוּרָה לַזָּרִים, וּטְמֵאָה אֲסוּרָה לַכֹּהֲנִים, מַה טְּהוֹרָה עוֹלָה, אַף טְמֵאָה תַּעֲלֶה.
- אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: לֹא! אִם הֶעֱלוּ הַחֻלִּין הַקַּלִּין, הַמֻּתָּרִין לַזָּרִים, אֶת הַטְּהוֹרָה – תַּעֲלֶה תְּרוּמָה הַחֲמוּרָה, הָאֲסוּרָה לַזָּרִים, אֶת הַטְּמֵאָה?!
- לְאַחַר שֶׁהוֹדוּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרוֹם וְתִשָּׂרֵף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אָבְדָה בְּמִעוּטָהּ:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָה מְדַמַּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין הַמְּדֻמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן,
- וְאֵין הַמְּחֻמָּץ מַחֲמִיץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן,
- וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִים פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
- הִגְבִּיהָהּ וְִנָפְלָה אַחֶרֶת, הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה אַחֶרֶת,
- הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת,
- עַד שֶׁתִּרְבֶּה תְּרוּמָה עַל הַחֻלִּין:
- הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר:
- כְּשֵׁם שֶׁפָּחֲתוּ הַחֻלִּין, כָּךְ פָּחֲתָה הַתְּרוּמָה, וּמֻתָּר.
- סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה, וּטְחָנָן וְהוֹתִירוּ,
- כְּשֵׁם שֶׁהוֹתִירוּ הַחֻלִּין, כָּךּ הוֹתִירָה הַתְּרוּמָה, וְאָסוּר.
- אִם יָדוּעַ שֶׁהַחִטִּים שֶׁל חֻלִּין יָפוֹת מִשֶּׁל תְּרוּמָה, מֻתָּר.
- סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה, וְאַחַר כֵּן נָפְלוּ שָׁם חֻלִּין,
- אִם שׁוֹגֵג, מֻתָּר; וְאִם מֵזִיד, אָסוּר:
נוסח הרמב"ם
(א) סאה תרומה טמאה, שנפלה -
- לפחות ממאה חולין,
- או למעשר ראשון,
- או למעשר שני,
- או להקדש,
- בין טמאים, בין טהורים - ירקבו.
- אם טהורה היתה, אותה סאה -
- יימכרו לכהנים - בדמי תרומה,
- חוץ מדמי - אותה סאה.
- יימכרו לכהנים - בדמי תרומה,
- ואם למעשר ראשון, נפלה -
- יקרא שם לתרומת מעשר.
- אם למעשר שני, או להקדש, נפלה -
- הרי אלו ייפדו.
- אם טמאים היו, אותן החולין -
- יעלו - ויאכלו ניקודים,
- או קליות,
- או יילושו במי פירות,
- או יתחלקו לעיסות -
- כדי שלא יהא במקום אחד - כביצה.
- יעלו - ויאכלו ניקודים,
- לפחות ממאה חולין,
(ב) סאה תרומה טמאה,
- שנפלה למאה חולין טהורים -
- רבי אליעזר אומר:
- תירום - ותישרף,
- שאני אומר, סאה שנפלה - היא סאה שעלתה.
- תירום - ותישרף,
- וחכמים אומרים:
- תעלה - ותיאכל ניקודים,
- או קליות,
- או תילוש במי פירות,
- או תתחלק לעיסות -
- כדי שלא יהא במקום אחד - כביצה.
- תעלה - ותיאכל ניקודים,
- רבי אליעזר אומר:
(ג) סאה תרומה טהורה,
- שנפלה למאה חולין טמאים -
- תעלה - ותיאכל ניקודים,
- או קליות,
- או תילוש במי פירות,
- או תתחלק לעיסות -
- כדי שלא יהא במקום אחד - כביצה.
- תעלה - ותיאכל ניקודים,
(ד) סאה תרומה טמאה,
- שנפלה למאה סאה תרומה טהורה -
- בית שמאי - אוסרין.
- ובית הלל - מתירין.
- אמרו בית הלל, לבית שמאי:
- הואיל והטהורה - אסורה לזרים,
- וטמאה - אסורה לכהנים,
- מה הטהורה - עולה,
- אף הטמאה - תעלה.
- הואיל והטהורה - אסורה לזרים,
- אמרו להן, בית שמאי: לא,
- אם העלו החולין הקלין, המותרין לזרים - את הטהורה,
- תעלה תרומה החמורה, האסורה לזרים - את הטמאה?.
- אם העלו החולין הקלין, המותרין לזרים - את הטהורה,
- לאחר שהודו -
- רבי אליעזר אומר:
- תירום - ותישרף.
- וחכמים אומרים:
- אבדה, במיעוטה.
- רבי אליעזר אומר:
(ה) סאה תרומה שנפלה למאה,
- הגביהה, ונפלה למקום אחר -
- רבי אליעזר אומר:
- מדמעת - כתרומה ודאי.
- וחכמים אומרים:
- אינה מדמעת - אלא לפי חשבון.
- רבי אליעזר אומר:
(ו) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה - ונדמעו,
- ונפל מן המדומע למקום אחר -
- רבי אליעזר אומר:
- מדמעת - כתרומה ודאי.
- וחכמים אומרים:
- אין המדומע, מדמע - אלא לפי חשבון.
- ואין המחומץ, מחמיץ - אלא לפי חשבון.
- ואין המים השאובין, פוסלין את המקוה - אלא לפי חשבון.
- רבי אליעזר אומר:
(ז) סאה תרומה שנפלה למאה,
- הגביהה, ונפלה אחרת,
- הגביהה, ונפלה אחרת -
- הרי זו מותרת - עד שתרבה תרומה, על החולין.
- הגביהה, ונפלה אחרת -
(ח) סאה תרומה שנפלה למאה,
- ולא הספיק להגביהה, עד שנפלה אחרת -
- הרי זו אסורה.
- רבי שמעון - מתיר.
(ט) סאה תרומה שנפלה למאה,
- טחנן, ופחתו -
- כשם שפחתו החולין - כך פחתה התרומה, ומותר.
- סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה,
- טחנן, והותירו -
- כשם שהותירו החולין - כך הותירה התרומה, ואסור.
- ואם ידוע,
- שחיטים של חולין, יפות מחיטים של תרומה - מותר.
- טחנן, והותירו -
- סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה,
- ואחר כך, נפלו שם חולין -
- אם שוגג - מותר.
- ואם מזיד - אסור.
- ואחר כך, נפלו שם חולין -
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה תרומות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב