משנה תרומות ג

המתכוון לומר תרומה, ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה, עולה ואמר שלמים, שלמים ואמר עולה, שאיני נכנס לבית זה ואמר לזה, שאיני נהנה לזה ואמר לזה, לא אמר כלום, עד שיהיו פיו ולבו שווין.

משנה ט

הנכרי והכותי, תרומתן תרומה, ומעשרותיהן מעשר, והקדשן הקדש.

רבי יהודה אומר, אין לנכרי כרם רבעי.

וחכמים אומרים, יש לו.

תרומת הנכרי, מדמעת, וחייבין עליה חומש.

ורבי שמעון פוטר.

משנה מנוקדת

(א) הַתּוֹרֵם קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ,

תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם.

הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל חֹמֶץ,

אִם יָדוּעַ שֶׁהָיְתָה שֶׁל חֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְּרָמָהּ, אֵינָהּ תְּרוּמָה.

אִם מִשֶּׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה, הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה.

אִם סָפֵק, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם;

הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ,

וְכֵן הַשְּׁנִיָּה.

(ב) נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן.

נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן.

נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד,

מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן.

(ג) הַשֻּׁתָּפִין שֶׁתָּרְמוּ זֶה אַחַר זֶה,

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן תְּרוּמָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה;

וִאִם לֹא תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה.

(ד) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא דִּבֵּר;

אֲבָל הִרְשָׁה אֶת בֶּן בֵּיתוֹ אוֹ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת שִׁפְחָתוֹ לִתְרוֹם,

תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

בִּטֵּל,

אִם עַד שֶׁלֹּא תָּרַם בִּטֵּל, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה;

וְאִם מִשֶּׁתָּרַם בִּטֵּל, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

הַפּוֹעֲלִים, אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרוֹם;

חוּץ מִן הַדָּרוֹכוֹת, שֶׁהֵן מְטַמְּאִים אֶת הַגַּת מִיָּד.

(ה) הָאוֹמֵר: תְּרוּמַת הַכְּרִי זֶה בְּתוֹכוֹ,

וּמַעַשְׂרוֹתָיו בְּתוֹכוֹ,

תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹכוֹ,

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָרָא שֵׁם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיֹּאמַר "בִּצְפוֹנוֹ" אוֹ "בִּדְרוֹמוֹ".

רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר:

הָאוֹמֵר: תְּרוּמַת הַכְּרִי מִמֶּנּוּ עָלָיו, קָרָא שֵׁם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

הָאוֹמֵר: עִשּׂוּר מַעֲשֵׂר זֶה עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, קָרָא שֵׁם.

(ו) הַמַּקְדִים תְּרוּמָה לְבִכּוּרִים, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִתְרוּמָה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן,

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי.

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כח): מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר.

(ז) וּמִנַּיִן שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּכּוּרִים לַתְּרוּמָה? זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְִרֵאשִׁית!

אֶלָּא יִקְדְּמוּ בִּכּוּרִים, שֶׁהֵן בִּכּוּרִים לַכֹּל;

וּתְרוּמָה לָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא רֵאשִׁית;

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית.

(ח) הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר תְּרוּמָה, וְאָמַר מַעֲשֵׂר,

מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה,

עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים,

שְׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה,

שֶׁאֵינִי נִכְנָס לְבַיִת זֶה וְאָמַר לָזֶה,

שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְאָמַר לָזֶה,

לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ פִּיו וִלִבּוֹ שָׁוִין.

(ט) הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, וְמַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעֲשֵׂר, וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין לַנָּכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ לוֹ.

תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

נוסח הרמב"ם

(א) התורם קישות, ונמצאת מרה,

אבטיח, ונמצא סרוח -

תרומה - ויחזור ויתרום.

התורם חבית של יין, ונמצאת של חומץ -

אם ידוע, שהיתה של חומץ עד שלא תרמה -

אינה תרומה.

ואם משתרמה, החמיצה -

הרי זו תרומה.

ואם ספק -

תרומה - ויחזור ויתרום.

הראשונה - אינה מדמעת בפני עצמה,

ואין חייבין עליה חומש.

וכן השניה.

(ב) נפלה אחת מהן,

לתוך החולין - אינה מדמעתן.

נפלה שניה,

למקום אחר - אינה מדמעתן.

נפלו שתיהן,

למקום אחד - מדמעות, כקטנה שבשתיהן.

(ג) השותפין, שתרמו זה אחר זה -

רבי עקיבה אומר:

תרומת שניהם - תרומה.

וחכמים אומרים:

תרומת הראשון - תרומה.

ואין תרומת השני, תרומה.

רבי יוסי אומר:

אם תרם הראשון, כשעור -

אין תרומת השני, תרומה.

ואם לא תרם הראשון, כשעור -

תרומת השני, תרומה.

(ד) במה דברים אמורים? -

בשלא דיבר.

אבל הרשה את בן ביתו,

או את עבדו,

או את שפחתו, לתרום -

תרומתו - תרומה.

ביטל -

אם עד שלא תרם, ביטל -

אין תרומתו - תרומה.

ואם משתרם, ביטל -

תרומתו - תרומה.

הפועלים - אין להם רשות לתרום.

חוץ מן הדרוכות -

שהן מטמאין את הגת, מיד.

(ה) האומר: "תרומת הכרי הזה - לתוכו,

ומעשרותיו - לתוכו,

ותרומת מעשר זה - לתוכו" -

רבי שמעון אומר: קרא שם.

וחכמים אומרים:

עד שיאמר "בצפונו", או "בדרומו".

רבי אלעזר חסמא אומר:

אף האומר "תרומת הכרי, ממנו - עליו" - קרא שם.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:

אף האומר "עישור מעשר זה - עשוי,

תרומת מעשר - עליו" - קרא שם.

(ו) המקדים תרומה - לבכורים,

ומעשר ראשון - לתרומה,

ומעשר שני - לראשון,

אף על פי שהוא עובר בלא תעשה -

מה שעשה - עשוי,

שנאמר "מלאתך ודמעך לא תאחר"(שמות כב, כח).

(ז) ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה,

זה קרוי תרומה וראשית,

וזה קרוי תרומה וראשית? -

אלא יקדמו הבכורים - שהן בכורים לכל.

ותרומה, למעשר ראשון - שהיא ראשית.

ומעשר ראשון, לשני - שיש בו ראשית.

(ח) המתכוון לומר תרומה - ואמר מעשר,

מעשר - ואמר תרומה,

עולה - ואמר שלמים,

שלמים - ואמר עולה,

שאיני נכנס לבית הזה - ואמר לזה,

שאיני נהנה לזה - ואמר לזה,

- לא אמר כלום,

עד שיהא פיו, ולבו - שווין.

(ט) הנוכרי, והכותי -

תרומתן - תרומה,

ומעשרותן - מעשרות,

והקדשן - הקדש.

רבי יהודה אומר: אין לנוכרי כרם רבעי.

וחכמים אומרים: יש לו.

תרומת הנוכרי - מדמעת,

וחייבין עליה חומש.

רבי שמעון, פוטר.

פירושים

משנה תרומות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב