פתיחת התפריט הראשי

ביאור:תוספתא/פרה/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת פרה פרק רביעיעריכה

הזאת דם הפרהעריכה

(א)
פרה אינה נפסלת בלינה, ואפילו שחטה ושרפה למחר הרי זו כשרה.


אמנם אם עשה מלאכה בין השחיטה לשריפה פסל את הפרה (ראו משנה ד, ד,) אבל עצם מעבר הזמן אינו פוסל. אבל אם דחה את השריפה לבוקר על הכהן לטבול שוב, ראו משנה ג, ח: עליו להיות טבול יום.
הזאה שאינה מכוונת אל פני המקדש פסולה, וראו ספרי חוקת קכג. על הכהן לטבול את אצבעו פעם אחת על כל הזאה, וראו משנה ג, ט.



הזה בלילה - הזאתו פסולה. ואפילו כולן ביום ואחת בלילה - הזאתו פסולה.
הזה בכלי - הזאתו פסולה. ואפילו כולן ביד ואחת בכלי - הזאתו פסולה.
הזה בשמאל - הזאתו פסולה. ואפילו כולו בימין ואחת בשמאל - הזאתו פסולה.
הזו שבעה כהנים כאחת - הזאתן פסולה. זה אחר זה - הזאתן כשרה.
הזאות שבפרה שהזו שלא לשמן, או שאינה מכוונת, או שחסר אחת מהן
או שטבל אחת פעם אחת והזה שתים, שתים והזה אחת - הרי אלו פסולות.

(ב)

שמנה מתוך שבעה, אם הכהן שעשה מלאכה – פסולה, ואם כהן אחר - כשרה

שרפה אונן ומחוסר כפרה – כשרה. ר' יוסי הבבלי אומר: מחוסר כפרה - פסולה.


ראו משנה ד, ב. הברייתא מתנה את ההכשר של הזיה שמינית בכך שהיא נעשתה בכהן אחר, ולא בשורף, כי אסור לו לעשות מלאכה בזמן השריפה.
לעניין רחיצה ומחוסר כפרה השוו משנה ד, ג, שיטת ר' אליעזר.



שרפה שלא רחוץ ידים ורגלים - פסולה
ור"א בר"ש מכשיר, שנאמר (שמות ל, כ) בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו.
הא אין קדוש ידים ורגלים אלא לפנים.

(ג)

ר' יוסי הגלילי אומר: עולות שהקריבו אבותינו על הר סיני - לא היה בהם הפשט ונתוח
אלא ממתן תורה ואילך.

שריפת פרה והזאותיה - בכה"ג. כל מעשיה - בכהן הדיוט


ר' יוסי הגלילי מדמה את הפרה לעולות שהוקרבו לפני מתן תורה, בניגוד לדעת ר' אליעזר הנ"ל.
לגבי זהות הכהן ראו משנה ד, א. למעשה כל הפרות חוץ מזו של אלעזר נעשו ע"י כהנים גדולים, ראו משנה ג, ה ומשנה ח.
והשוו ספרי חוקת קכג, והוחלפה השיטה בין ר' מאיר לבין ת"ק.



שנאמר (במדבר יט, ג) ונתתם אותה אל אלעזר הכהן
אותה באלעזר, שהוא סגן, ושאר כל הפרות בכהן הדיוט, דר"מ
ר' יוסי ברבי ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומרים: אותה באלעזר, שהוא סגן
ושאר כל הפרות - אפי' בכהן גדול.

שריפת הפרה ופסילתהעריכה

(ד)
מצותה בארבעה בגדי לבן של כהן הדיוט.


ראו משנה ד, א.
ריב"ז לא היה כהן, ראו למשל שקלים א, ד, וכן בתוספתא אהלות טז, ד, שנוסחו וסגנונו דומים לשלנו.



עשאה בבגדי זהב ובבגדי חול - פסולה.
שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי: פרה במה נעשית? אמר להם: בבגדי זהב
אמרו לו: למדתנו בבגדי לבן. אמר להם: יפה אמרתם
אם מעשה שעשו ידי וראו עיני שכחתי, ששמעו אזני על אחת כמה וכמה.
ולא שלא היה יודע, אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים.
ויש אומרים הלל הזקן שאלו. לא שלא היה יודע, אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים.
שהיה ר' יהושע אומר: השונה ואינו עמל - כאיש שזורע ואינו קוצר.
הלומד תורה ומשכחה - דומה לאשה שיולדת וקוברת
ר"ע אומר: זמר בה תדירא זמר.

(ה)

אין שורפין שתי פרות בבת אחת.

משנעשית אפר - מביא אחרת ושורף על גבה ואינו חושש.


ראו משנה ד, ב.
לעניין פרה שאירע בה פסול ראו משנה ד, ד. ר' שמעון מספר שהדיון עם ר' חנינא הביא אותו לדעתו.



שרפה בשני חצאין, זו אחר זו, א"ר: אומר אני בזו שהיא כשרה.
פרה שאירע בה פסול, לפני פסולה - מטמאה בגדים. לאחר פסולה - אינה מטמאה בגדים
ר' שמעון אומר: בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אין מטמאה בגדים
מפני שהיא נדונית על שם סופה.
אמר ר' שמעון מצאתי חנינא בן גמליאל, ואמר לי: פרה שאירע בה פסול מהו?
אמרתי לו: לפני פסולה מטמא בגדים, אחר פסולה אינו מטמא בגדים
אמר לי: והלא משמך אמר לי ר' אלעזר, בין לפני פסולה בין לאחר פסולה מטמא בגדים
מפני שהיא נדונת על שם סופה?!
אמרתי לו: לא אמרתי.
בין אמרתי בין לא אמרתי - נראין דברים.

(ו)

לעולם מרבין לה עצים. אמר ר' יהודה: אף כשהיו מרבים, לא היו מרבים אלא חבילי אזוב
שאפרן מרובה ויפה.

כל מעשה פרה ביום, חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקידוש.


ראו משנה ד, ג-ד.
לעניין מעשיה בכהנים ראו גם ספרי חוקת קכג.
לעניין ריבוי העצים ראו גם ספרי חוקת קכד.
לעניין הכלי ראו משנה ה, ה.



כל מעשיה בכהנים, חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקידוש.
והזאה לעולם ביום. אין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין ממנה אלא בכלי.
כל מעשיה - מלאכה פוסלת בהן, חוץ מאסיפת אפרה והזאת מימיה.

עם הארץ ומי החטאתעריכה

(ז)
שש מעלות בחטאת


מקבילה בתוספתא חגיגה ג, כב-כח.
הצירוף ממלאים ומקדשים ומזים ראו משנה ה, ז. לעניין עם הארץ ראו חגיגה ג, ד ואילך, שנאמנים על הקודש, וראו משנה ה, א, שנאמנים על החטאת.
טבל להזאות - טהור לעניין תרומה אפילו אם לא היזה, וראו חגיגה ב, ו. אם ע"ה אוחז מי חטאת ואפר חטאת ומתכונן לקדש את המים – מניחים שהוא טהור וסומכים עליו.



ממלאין ומקדשין מי חטאת בכל מקום.
מזין מי חטאת ואפר חטאת בכל מקום.
עם הארץ שאמר 'טהור אני לחטאת' מקבלין אותו.
'כלים הללו טהורין לחטאת' מקבלין הימנו.
טבל להזאות ולא הזה - אוכל בתרומה לערב
רבי אומר: בידו מי חטאת ואפר חטאת - עושין על גביו טהרות, ועל גבי בגדיו ועל גבי סנדליו.

(ח)
עם הארץ שהביא כלים לחטאתו - חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו


אפילו אם ע"ה הביא שני כלים יחדיו – הכלי שהביא לחטאת נחשב טהור, וזה שהביא לתרומה – לא. כך גם אפילו אם החבר יזם את הבאת הכלים.
אם החבר הערים עליו ובקש כלי לחטאת כדי להשתמש בו לתרומה – הכלי טמא. אפילו אם ע"ה התכוון להשתמש בכלי לחטאת, אבל שינה את דעתו והחליט להשתמש בו לתרומה – הכלי טמא.



הביא לתרומתו - אין חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו.
הביא לחטאתו ולתרומתו, שני כלים של חטאת – חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו
של תרומה - אין חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו.
חבר שאמר לעם הארץ: 'הבא כלים לחטאתי' - חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו.
'הבא לתרומתי' - אין חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו.
'הבא לחטאתי ולתרומתי' - של חטאת חבר לוקח ממנו, בין לו ובין לאחר
ובלבד שלא יערים, ואם הערים הרי אלו טמאין.
ושל תרומה - אין חבר לוקח ממנו לחטאתו ולתרומתו.
עם הארץ שאמר 'כלים הללו הבאתי לחטאתי, ונמלכתי עליהן לתרומתי'
הואיל ונתיחדו ברשות עם הארץ שעה אחת - הרי אלו טמאין.