משנה גיטין א


גיטין פרק א', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נשיםמסכת גיטיןפרק ראשון ("המביא גט")>>

פרקי מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


המביא גט ממדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.

רבן גמליאל אומר, אף המביא מן הרקם ומן החגר.

רבי אליעזר אומר, אפלו מכפר לודים ללוד.

וחכמים אומרים, אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים והמוליך.

והמביא ממדינה למדינה במדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אפילו מהגמוניא להגמוניא.

רבי יהודה אומר, מרקם למזרח ורקם כמזרח, מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום, מעכו לצפון ועכו כצפון.

רבי מאיר אומר, עכו כארץ ישראל לגיטין.

המביא גט בארץ ישראל, אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.

אם יש עליו עוררים, יתקיים בחותמיו.

המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אם יש עליו עדים, יתקיים בחותמיו.

אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים, שוו למוליך ולמביא.

וזו אחד מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים.

כל גט שיש עליו עד כותי, פסול, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים.

מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים, והכשיר.

כל השטרות העולים בערכאות של גוים, אף על פי שחותמיהם גוים, כשרים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים.

רבי שמעון אומר, אף אלו כשרין, לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט.

האומר: תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי, אם רצה לחזור בשניהן, יחזור, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים, לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו.

שאם ירצה שלא לזון את עבדו, רשאי.

ושלא לזון את אשתו, אינו רשאי.

אמר להם: והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו.

אמרו לו, מפני שהוא קניינו.

האומר: תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי, ומת, לא יתנו לאחר מיתה.

תנו מנה לאיש פלוני ומת, יתנו לאחר מיתה.

(א)

הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם,

צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אַף הַמֵּבִיא מִן הָרֶקֶם וּמִן הַחֶגֶר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ מִכְּפַר לוּדִים לְלֹד.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר "בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם",
אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם, וְהַמּוֹלִיךְ.
וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם,
צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא:
(ב)

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

מֵרֶקֶם לַמִּזְרָח, וְרֶקֶם כַּמִּזְרָח;
מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם, וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם;
מֵעַכּוֹ לַצָּפוֹן, וְעַכּוֹ כַּצָּפוֹן.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִטִּין:
(ג)

הַמֵּבִיא גֵּט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם.
אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו.
הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם,
וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר: בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם,
אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו:
(ד)

אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שָׁווּ לְמוֹלִיךְ וּלְמֵבִיא.

וְזוֹ אֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ גִּטֵּי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים:
(ה)

כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי, פָּסוּל,

חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים.
מַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִכְפַר עוֹתְנַאי גֵּט אִשָּׁה,
וְהָיוּ עֵדָיו עֵדֵי כּוּתִים,
וְהִכְשִׁיר.
כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם,
אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶם גּוֹיִם,
כְּשֵׁרִים,
חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף אֵלּוּ כְּשֵׁרִין;
לֹא הֻזְכְּרוּ, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּהֶדְיוֹט:
(ו)

הָאוֹמֵר: תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי,

וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי,
אִם רָצָה לַחֲזֹר בִּשְׁנֵיהֶן, יַחֲזֹר,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
בְּגִטֵּי נָשִׁים, אֲבָל לֹא בְּשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים;
לְפִי שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו,
וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו.
שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ, רַשַּׁאי;
וְשֶׁלֹא לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ רַשַּׁאי.
אָמַר לָהֶם:
וַהֲרֵי הוּא פּוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה,
כְּשֵׁם שֶׁהוּא פּוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ.
אָמְרוּ לוֹ:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ.
הָאוֹמֵר: תְּנוּ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי,
וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי,
וָמֵת,
לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה.
תְּנוּ מָנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי, וָמֵת,
יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה:


נוסח הרמב"ם

(א) המביא גט - ממדינת הים,

צריך שיאמר: בפני נכתב, ובפני נחתם.
רבן גמליאל אומר:
אף המביא - מרקם, ומן ההגר.
רבי אליעזר אומר:
אפילו מכפר לודים - ללוד.
וחכמים אומרין:
אין צריך שיאמר - בפני נכתב, ובפני נחתם,
אלא - המביא ממדינת הים.
והמוליך והמביא, ממדינה למדינה - במדינת הים,
צריך שיאמר: בפני נכתב, ובפני נחתם.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אפילו מאגמוניה - לאגמוניה.


(ב) רבי יהודה אומר:

מרקם למזרח - ורקם כמזרח,
מאשקלון ולדרום - ואשקלון כדרום,
מעכו ולצפון - ועכו כצפון.
רבי מאיר אומר:
עכו כארץ ישראל - לגיטים.


<(ג) קטע התחלה=הלכה ג/>המביא גט - בארץ ישראל,

אינו צריך שיאמר: בפני נכתב, ובפני נחתם.
אם יש עליו עוררין - יתקיים בחותמיו.
המביא גט - ממדינת הים,
ואינו יכול לומר: בפני נכתב, ובפני נחתם,
אם יש עליו עדים - מתקיים בחותמיו.


(ד) אחד גיטי נשים - ואחד שחרורי עבדים,

שווים - במוליך, ובמביא,
זו אחת מן הדרכים,
ששוו גיטי נשים - לשחרורי עבדים.


(ה) כל גט, שיש עליו עד כותי - פסול,

חוץ מגיטי נשים - ושחרורי עבדים.
מעשה,
שהביאו לפני רבן גמליאל, לכפר עתני - גט אישה,
והיו עדיו עדי כותים - והכשיר.
כל השטרות - העולות בערכיות של גוים,
אף על פי שחותמיהן גוים - כשרים,
חוץ מגיטי נשים - ושחרורי עבדים.
רבי שמעון אומר:
כולם - כשרים,
לא הוזכרו - אלא בזמן שנעשו בהדיוט.


(ו) האומר: תנו גט זה - לאשתי,

ושטר שחרור זה - לעבדי,
אם רצה להחזיר בשניהם - יחזיר,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
בגיטי נשים - אבל לא בשחרורי עבדים,
לפי שזכין לו לאדם - שלא בפניו,
ואין חבין לו - אלא בפניו,
שאם ירצה שלא לזון את עבדו - רשאי,
ושלא יזון את אשתו - אינו רשאי.
אמר להם:
והרי הוא פוסל את עבדו - מן התרומה,
כשם שהוא פוסל את אשתו - מן התרומה?
אמרו לו:
מפני שהוא - כקניינו.
האומר: תן גט זה - לאשתי,
ושטר שחרור זה - לעבדי,
ומת - לא יתנו לאחר מיתה.
תנו מנה - לאיש פלוני,
ומת - יתנו לאחר מיתה.