משנה גיטין ח
גיטין פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת גיטין • פרק שמיני ("הזורק גט") • >>
פרקי מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה, הרי זו מגורשת.
זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו, אפלו הוא עמה במיטה, אינה מגורשת.
לתוך חיקה או לתוך קלתה, הרי זו מגורשת.
אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו, קוראה והרי הוא גיטה, אינו גט, עד שיאמר לה הא גיטך.
נתן בידה והיא ישנה, נעורה, קוראה והרי הוא גיטה, אינו גט, עד שיאמר לה הרי זה גיטך.
היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה, קרוב לה, מגורשת.
קרוב לו, אינה מגורשת.
מחצה על מחצה, מגורשת ואינה מגורשת.
וכן לענין קידושין.
וכן לעניין החוב.
אמר לו בעל חובו: זרוק לי חובי, וזרקו לו, קרוב למלוה, זכה הלוה.
קרוב ללוה, הלוה חייב.
מחצה על מחצה, שניהם יחלוקו.
היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה, כיון שהגיע לאויר הגג, הרי זו מגורשת.
הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה, כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף, הרי זו מגורשת.
בית שמאי אומרים, פוטר אדם את אשתו בגט ישן.
ובית הלל אוסרין.
ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה.
כתב לשום מלכות אחרת, לשום מלכות מדי, לשום מלכות יון, לבניין הבית, לחורבן הבית, היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח, תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה, ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, לא על זה ולא על זה.
אם נטלה מזה ומזה, תחזיר.
והוולד ממזר מזה ומזה, ולא זה וזה מטמאין לה, ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה.
היתה בת ישראל, נפסלת מן הכהונה.
בת לוי, מן המעשר.
בת כהן, מן התרומה.
ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה.
ואם מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין.
שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.
כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות, הלכו הצרות האלו ונישאו ונמצאו אלו איילוניות, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.
הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר ונמצאת זאת שהיא איילונית, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.
כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה, וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתנו זה לזה, ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש, ושובר מיד האשה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.
רבי אליעזר אומר, אם לאלתר יצא, אין זה גט.
אם לאחר זמן יצא, הרי זה גט.
לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני.
כתב לגרש את אשתו ונמלך, בית שמאי אומרים, פסלה מן הכהונה.
ובית הלל אומרים, אף על פי שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי, לא פסלה מן הכהונה.
המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, בית שמאי אומרים, אינה צריכה הימנו גט שני.
ובית הלל אומרים, צריכה הימנו גט שני.
אימתי? בזמן שנתגרשה מן הנישואין.
ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה.
כנסה בגט קרח, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.
גט קרח, הכל משלימין עליו, דברי בן ננס.
רבי עקיבא אומר, אין משלימין עליו אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר.
ואיזהו גט קרח? כל שקשריו מרובין מעדיו.
הַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ,
- וְהִיא בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרָהּ,
- הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.
- וְהִיא בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרָהּ,
- זְרָקוֹ לָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ,
- אֲפִלּוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּטָּה,
- אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
- אֲפִלּוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּטָּה,
- לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ,
- הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת:
אָמַר לָהּ: כִּנְסִי שְׁטָר חוֹב זֶה,
- אוֹ שֶׁמְּצָאַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו,
- קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ,
- אֵינוֹ גֵּט,
- עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ: הֵא גִּטֵּךְ.
- נָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה,
- נֵעוֹרָה, קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ,
- אֵינוֹ גֵּט,
- עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ.
- נֵעוֹרָה, קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ,
- הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּזְרָקוֹ לָהּ,
- קָרוֹב לָהּ,
- מְגֹרֶשֶׁת.
- קָרוֹב לוֹ,
- אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
- מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה,
- מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת:
- קָרוֹב לָהּ,
וְכֵן לְעִנְיַן קִדּוּשִׁין.
- וְכֵן לְעִנְיַן הַחוֹב,
- אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ: זְרוֹק לִי חוֹבִי,
- וּזְרָקוֹ לוֹ,
- קָרוֹב לַמַּלְוֶה,
- זָכָה הַלֹּוֶה.
- קָרוֹב לַלֹּוֶה,
- הַלֹּוֶה חַיָּב.
- מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה,
- שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ.
- הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגַּג וּזְרָקוֹ לָהּ,
- כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגַּג,
- הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.
- כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגַּג,
- הוּא מִלְמַעְלָה וְהִיא מִלְּמַטָּה וּזְרָקוֹ לָהּ,
- כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגַּג,
- נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף,
- הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- פּוֹטֵר אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט יָשָׁן;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין.
- וְאֵיזֶהוּ גֵּט יָשָׁן?
- כֹּל שֶׁנִּתְיַחֵד עִמָּהּ אַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ:
כָּתַב לְשׁוּם מַלְכוּת אַחֶרֶת,
- לְשׁוּם מַלְכוּת מָדַי,
- לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן,
- לְבִנְיַן הַבַּיִת,
- לְחֻרְבַּן הַבַּיִת,
- הָיָה בַּמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב,
- בַּמַּעֲרָב וְכָתַב בַּמִּזְרָח,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וְאֵין לָהּ לֹא כְּתֻבָּה וְלֹא פֵּרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת,
- לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה.
- אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר.
- וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ,
- וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין,
- לֹא בִּמְצִיאָתָהּ, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.
- הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל, נִפְסֶלֶת מִן הַכְּהֻנָּה;
- בַּת לֵוִי, מִן הַמַּעֲשֵׂר;
- בַּת כֹּהֵן, מִן הַתְּרוּמָה.
- וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְיוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ;
- וְאִם מֵתוּ,
- אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין.
- וְאִם מֵתוּ,
- שִׁנָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ:
כָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ: צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת,
- הָלְכוּ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ וְנִשְּׂאוּ,
- וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְלוֹנִיּוֹת,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ:
- וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְלוֹנִיּוֹת,
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ,
- וְהָלְכָה צָרָתָהּ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר,
- וְנִמְצֵאת זֹאת שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ:
כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ וְשׁוֹבָר לָאִשָּׁה,
- וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר לָאִישׁ,
- וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה,
- וּלְאַחַר זְמָן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ,
- וְשׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אִם לְאַלְתַּר יָצָא,
- אֵין זֶה גֵּט.
- אִם לְאַחַר זְמָן יָצָא, הֲרֵי זֶה גֵּט;
- לֹא כָּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי.
- אִם לְאַלְתַּר יָצָא,
- כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי,
- לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה:
הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְּפֻנְדָּקִי,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- אֵימָתַי?
- בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין;
- וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין,
- שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי,
- מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ.
- כְּנָסָהּ בְּגֵט קֵרֵחַ,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ:
גֵּט קֵרֵחַ, הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו,
- דִּבְרֵי בֶּן נַנָּס.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו אֶלָּא קְרוֹבִים הָרְאוּיִין לְהָעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר.
- וְאֵיזֶהוּ גֵּט קֵרֵחַ?
- כֹּל שֶׁקְּשָׁרָיו מְרֻבִּין מֵעֵדָיו:
נוסח הרמב"ם
(א) הזורק גט לאשתו -
- היא בתוך ביתה,
- או בתוך חצרה,
- הרי זו מגורשת.
- זרקו לה לתוך ביתו,
- או לתוך חצרו,
- אפילו עימה במיטה - אינה מגורשת.
- לתוך חיקה,
- או לתוך קלתה,
- הרי זו מגורשת.
(ב) אמר לה: כנסי שטר חוב זה, או שמצאתו מאחריו,
- קורא, והרי הוא גיטה,
- אינו גט - עד שיאמר לה, הרי הוא גיטיך.
- קורא, והרי הוא גיטה,
- נתן בידה - והיא ישנה,
- ניעורה - קורא, והרי הוא גיטה,
- אינו גט - עד שיאמר לה, הרי הוא גיטיך.
- ניעורה - קורא, והרי הוא גיטה,
- היתה עומדת ברשות הרבים - וזרקו לה,
- קרוב לה - מגורשת.
- קרוב לו - אינה מגורשת.
- מחצה למחצה - מגורשת, ואינה מגורשת.
(ג) וכן לענין קידושין, ולענין החוב.
- אמר לו: זרוק לי את חובי - וזרקו לו,
- קרוב למלווה - זכה הלווה.
- קרוב ללווה - הלווה חייב.
- מחצה למחצה - שניהם יחלוקו.
- היתה עומדת בראש הגג - וזרקו לה,
- כיון שהגיע לאויר הגג - הרי זו מגורשת.
- הוא מלמעלן, והיא מלמטן - וזרקו לה,
- כיון שיצא מרשות הגג,
- ונמחק, או נשרף - הרי זו מגורשת.
- כיון שיצא מרשות הגג,
(ד) בית שמאי אומרין:
- פוטר אדם את אשתו - בגט ישן.
- בית הלל - אוסרים.
- איזה הוא גט ישן?
- כל שנתיחד עימה - מאחר שכתבו לה.
(ה) כתב - לשם מלכות שאינה הוגנת,
- לשם מלכות מדי, לשם מלכות יון,
- לבנין הבית, או לחורבן הבית,
- היה במזרח - וכתב במערב,
- במערב - וכתב במזרח,
- תצא - מזה ומזה,
- וצריכה גט - מזה ומזה.
- ואין לה כתובה,
- לא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות - על זה ועל זה.
- אם נטלה מזה ומזה - תחזיר.
- והולד ממזר - מזה ומזה.
- לא זה וזה - מיטמאין לה.
- ולא זה וזה זכאין - לא במציאתה,
- ולא במעשה ידיה, ולא בהפר נדריה.
- היתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה,
- בת לוי - מן המעשר,
- בת כוהן - מן התרומה.
- מתה -
- אין יורשיו של זה ושל זה - יורשין כתובתה.
- מתו אחיו - של זה ושל זה,
- חולצין - ולא מייבמין.
- שינה שמו - ושם עירו,
- שמה - ושם עירה,
- תצא - מזה ומזה,
- וכל הדרכים האלו - בה.
(ו) [ה] *הערה 1: כל העריות - שאמרו צרותיהן מותרות,
- הלכו הצרות האלו - ונישאו,
- ונמצאו אלו - אילוניות,
- תצא - מזה ומזה,
- וכל הדרכים האלו - בה.
(ז) [ו] הכונס את יבמתו,
- והלכה צרתה - ונישאת לאחר,
- ונמצאת זו - שהיא אילונית,
- תצא - מזה ומזה,
- וכל הדרכים האלו - בה.
(ח) [ז] כתב הסופר -
- וטעה, ונתן גט לאישה - ושובר לאיש,
- ונתנו - זה לזה,
- לאחר זמן -
- הרי הגט - יוצא מתחת יד האיש,
- והשובר - מיד האישה,
- תצא - מזה ומזה,
- וכל הדרכים האלו - בה.
- רבי אלעזר אומר:
- אם על אתר יצא - אינו גט,
- אם לאחר זמן יצא - הרי זה גט,
- שלא הכל מן הראשון - לאבד זכותו של שני.
[ח] כתב לגרש את אשתו - ונמלך,
- בית שמאי אומרין:
- פסלה מן הכהונה.
- בית הלל אומרין:
- אף על פי - שנתנו לה על תנאי,
- ולא נעשה התנאי - לא פסלה מן הכהונה.
- אף על פי - שנתנו לה על תנאי,
(ט) המגרש את אשתו - ולנה עימו בפונדק,
- בית שמאי אומרין:
- אינה צריכה הימנו - גט שני.
- ובית הלל אומרין:
- צריכה הימנו - גט שני.
- אימתי? - בזמן שמתגרשת מן הנישואין.
- מודים - במתגרשת מן האירוסין,
- שאינה צריכה הימנו - גט שני,
- מפני שאין לבו - גס בה.
- כנסה - בגט קירח,
- תצא - מזה ומזה,
- וכל הדרכים האלו - בה.
(י) [ט] גט קירח -
- הכל משלימין עליו - כדברי בן ננס.
- רבי עקיבה אומר:
- אין משלימין עליו - אלא קרובים, הראויים להעיד במקום אחר.
- איזה הוא גט קירח?
- כל שקשריו - מרובין מעדיו.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה גיטין, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב