פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מינוי שליחים לכתיבת הגט, להובלתו ולקבלתועריכה

חטיבה I: שליח לקבלת הגטעריכה

אם ממנה השליח היה הבעל - הרי השליח נחשב כידו, ויכול לבטל את הגט, כפי שראינו לעיל א, ו. אבל אם השליח מונה על ידי האשה - הגט בתוקף משעה שהגיע לידו, ולכן לא ניתן לביטול, לפי התקנה דלעיל ד, א.

וראו לעניין לשונות המינוי השונות תוספתא ד, א-ב.

(א) האומר "התקבל גט זה לאשתי" או "הולך גט זה לאשתי"

אם רצה לחזור - יחזור.

האשה שאמרה "התקבל לי גיטי", אם רצה לחזור - לא יחזור.

לפיכך, אם אמר לו הבעל "אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה"

אם רצה לחזור - יחזור.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף האומרת "טול לי גיטי"

אם רצה לחזור - לא יחזור:


במקביל לעדים שטוענים בפנינו נכתב ונחתם (ראו לעיל ב, א) - כאן העדים מעידים שמונה שליח ואבד הגט.

יתכן שהמנהג לקרוע את הגט קשור לגזירות הדריינוס, הנרמזות בכתובות ט, ט.

נערה צעירה אינה ממנה שליח, אלא אביה הוא בא כוחה אוטומטית.

בסוף המשנה דנים בפעוטה, שיכולה להתקדש על ידי אביה, (ראו קידושין ב, א) אבל אינה יכולה להתגרש בעצמה - כשם שקטן אינו יכול לקדש, ראו קידושין ב, ו.

לעניין היכולת לשמור את הגט ראו הגדרות בתוספתא ד, ג.

(ב) האשה שאמרה "התקבל לי גיטי" אצל השליח, ואבד אצלו - צריכה שתי כתי עדים.

שנים שאומרים "בפנינו אמרה", ושנים שאומרים "בפנינו קבל וקרע"
אפילו הן הראשונים והן האחרונים, אותם עדים
או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים, ואחד מצטרף עמהן.

נערה המאורסה שגורשה לפני שהיו לה סימני בגרות ונישאה - היא ואביה אחד משניהם מקבלין את גיטה.

אמר רבי יהודה: אין שתי ידים זוכות כאחת
אלא אביה מקבל את גיטה בלבד. ולא היא

וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה קטנה מאד - אינה יכולה להתגרש:


תחילת המשנה כדעת חכמים, שהנערה יכולה לקבל גט, אבל לא למנות שליח, וראו בתוספתא שם.

(ג) קטנה שאמרה "התקבל לי גיטי" - אינו גט, עד שיגיע גט לידה.

לפיכך, אם רצה הבעל לחזור - יחזור, שאין קטן עושה שליח.
אבל אם אמר לו אביה "צא והתקבל לבתי גיטה"
אם רצה להחזיר - לא יחזיר.

חטיבה II: השליח והמקוםעריכה

ציון המקום דומה להלכות הקידושין, ראו קידושין ב, ד.

למרות שהשליח נייד, ניתן להגביל את מעשיו במקום מסויים. וראו הלכות דומות לגבי שליח קבלת הגט בתוספתא ד, ד.

האומר "תן גט זה לאשתי במקום פלוני", ונתנו לה במקום אחר - פסול.

"הרי היא במקום פלוני", ונתנו לה במקום אחר - כשר.

האשה שאמרה "התקבל לי גיטי במקום פלוני" וקבלו לה במקום אחר - פסול.

רבי אליעזר מכשיר.
"הבא לי גטי ממקום פלוני" והביאו לה ממקום אחר - כשר:


לשון "הבא" אומרת שאין השליח מקבל עבורה את הגט. לכן גם במשנה הקודמת אין חשיבות הלכתית למקום. אבל לשון "התקבל" היא מינוי שליח לקבלת הגט.

ר' אליעזר לשיטתו במשנה ג, שאין ציון המקום חשוב.

(ד) "הבא לי גיטי" - אוכלת בתרומה, עד שיגיע גט לידה.

"התקבל לי גיטי" - אסורה לאכול בתרומה מיד.
"התקבל לי גיטי במקום פלוני" - אוכלת בתרומה, עד שיגיע גט לאותו מקום. ואם ידוע שהגט במקום אחר - יכולה אשת הכהן לאכול תרומה
רבי אליעזר אוסר מיד:


חטיבה III: מינוי שליחי כתיבה ומסירהעריכה

בתוספתא ה, א נאמר שאם לא יכול לדבר ניתן להסתפק ברמז מצידו.

(ה) האומר "כתבו גט ותנו לאשתי", "גרשוה", "כתבו אגרת ותנו לה"

הרי אלו יכתבו ויתנו.
"פטרוה", "פרנסוה", "עשו לה כנימוס", "עשו לה כראוי" - לא אמר כלום.

בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר, נענש על ידי הרומאים, ונמצא בסכנת חיים ואמר "כתבו גט לאשתי"

הרי אלו יכתבו ויתנו. למרות שלא אמר "ותנו", וראו במשנה הבאה.
חזרו לומר: אף המפרש, והיוצא בשיירא. יוצא למסע בים או במדבר
רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן: החולה


בריא שאמר "כתבו גט לאשתי" - כותבים, אבל לא נותנים לה, כי יתכן שהוא מעוניין בגט כדי לאיים עליה. אבל אם התאבד אחרי שאמר כך - כותבים ונותנים לה כל זמן שהוא עדיין חי, שהרי התברר שהיה מסוכן מחמת האובדנות שלו, ראו תוספתא ד, ו.

והשוו משנה ז, א. המתאבד אינו נחשב מי שאחזו קורדייקוס.

(ו) מי שהיה מושלך לבור, כדין מסוכן במשנה ה ואמר "כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו"

הרי אלו יכתבו ויתנו.

הבריא שאמר "כתבו גט לאשתי" - רצה לשחק בה.

מעשה בבריא אחד, שאמר "כתבו גט לאשתי", ועלה לראש הגג, ונפל ומת.

אמר רבן שמעון בן גמליאל, אמרו חכמים: אם מעצמו נפל התאבד - הרי זה גט.
אם הרוח דחאתו - אינו גט:


בניגוד למשנה ו, שם לא אמר "ותנו", כאן לא אמר לשנים לכתוב, אבל הורה להם לתת, ולכן עליהם לכתוב את הגט ולתיתו.

לעומת זאת, אם הורה כך לשלושה - חולק ר' מאיר ומתיר להם לומר לאחרים לכתוב, ובעצמם רק לתת את הגט לאשה.

והשוו תוספתא קידושין ד, א לעניין קידושין: ההבדל הוא שהגט מחייב כתיבה ואילו הקידושין מחייבים עדות על ביצועם, ולכן אינם דומים, אבל השוו דעת בית הלל שם למקרה שבסוף משנתנו.

(ז) אמר לשנים "תנו גט לאשתי", או לשלושה "כתבו גט ותנו לאשתי"

הרי אלו יכתבו ויתנו.

אמר לשלושה "תנו גט לאשתי" - הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו

מפני שעשאן בית דין, דברי רבי מאיר.
וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין:
מקובל אני, באומר לשלושה "תנו גט לאשתי"
שיאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן בית דין.
אמר רבי יוסי: נומינו לשליח ענינו לר' חנינא
אף אנו מקובלין, בידינו מסורת אחרת: שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים
"תנו גט לאשתי" - שילמדו לכתוב גט ויכתבו ויתנו!

אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי" - אחד כותב ושנים חותמין. אבל אינם נותנים לה אם הוא בריא, ראו משנה ו

"כולכם כתבו..." - אחד כותב וכולם חותמין.
לפיכך אם מת אחד מהן - הרי זה גט בטל: