משנה גיטין ד


גיטין פרק ד', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נשיםמסכת גיטיןפרק רביעי ("השולח גט")>>

פרקי מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


השולח גט לאשתו והגיע בשליח, או ששלח אחריו שליח ואמר לו, גט שנתתי לך בטל הוא, הרי זה בטל.

קדם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ואמר לה גט ששלחתי ליך בטל הוא, הרי זה בטל.

אם משהגיע הגט לידה, שוב אינו יכול לבטלו.

בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו.

התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן, מפני תקון העולם.

בראשונה היה משנה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה.

התקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב, איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שם שיש לה, מפני תקון העולם.

אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה.

נמנעו מלהשביעה, התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו, וגובה כתובתה.

העדים חותמים על הגט, מפני תיקון העולם.

הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם.

עבד שנשבה ופדאוהו, אם לשום עבד, ישתעבד.

אם לשום בן חורין, לא ישתעבד.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, בין כך ובין כך ישתעבד.

עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושחררו, שורת הדין אין העבד חייב כלום.

אלא מפני תקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על דמיו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אינו כותב אלא משחרר.

מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל.

אמרו להם בית שמאי, תיקנתם את רבו, ואת עצמו לא תיקנתם.

לשא שפחה אי אפשר, שכבר חציו בן חורין.

בת חורין אי אפשר, שכבר חציו עבד.

(יבטל), והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו מ"ה, י"ח) לא תהו בראה, לשבת יצרה.

אלא מפני תיקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על חצי דמיו.

וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

המוכר עבדו לגוי או לחוצה לארץ, יצא בן חורין.

אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהן, מפני תקון העולם.

ואין מבריחין את השבויין, מפני תקון העולם.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, מפני תקנת השבויין.

ואין לוקחים ספרים תפילין ומזוזות מן הגוים יותר על כדי דמיהן, מפני תקון העולם.

המוציא את אשתו משום שם רע, לא יחזיר.

משום נדר, לא יחזיר.

רבי יהודה אומר, כל נדר שידעו בו רבים, לא יחזיר.

ושלא ידעו בו רבים, יחזיר.

רבי מאיר אומר, כל נדר שצריך חקירת חכם, לא יחזיר.

ושאינו צריך חקירת חכם, יחזיר.

אמר רבי אליעזר, לא אסרו זה אלא מפני זה.

אמר רבי יוסי ברבי יהודה, מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו, קונם אם איני מגרשיך, וגרשה.

והתירו לו חכמים שיחזירנה, מפני תקון העולם.

המוציא את אשתו משום איילונית, רבי יהודה אומר, לא יחזיר.

וחכמים אומרים, יחזיר.

נישאת לאחר והיו לה בנים הימנו, והיא תובעת כתובתה, אמר רבי יהודה, אומרים לה, שתיקותיך יפה ליך מדיבוריך.

המוכר את עצמו ואת בניו לגוי, אין פודין אותו, אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן.

המוכר שדהו לגוי וחזר ולקחה ממנו (ישראל), הלוקח מביא ממנו ביכורים, מפני תקון העולם.

(א)

הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ,

וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ,
אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ,
וְאָמַר לוֹ: גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לָךְ בָּטֵל הוּא,
הֲרֵי זֶה בָּטֵל.
קָדַם אֵצֶל אִשְׁתּוֹ,
אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ,
וְאָמַר לָהּ: גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִיךְ בָּטֵל הוּא,
הֲרֵי זֶה בָּטֵל.
אִם מִשֶּׁהִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ,
שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ:
(ב)

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה בֵּית דִּין בְּמָקוֹם אַחֵר וּמְבַטְּלוֹ;

הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹשִׂין כֵּן,
מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ,
שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ.
הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהֵא כּוֹתֵב:
אִישׁ פְּלוֹנִי וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ,
אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לָהּ,
מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם:
(ג)

אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ;
הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן,
שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת לַיְּתוֹמִים כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ,
וְגוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ.
הָעֵדִים חוֹתְמִים עַל הַגֵּט,
מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.
הִלֵּל הִתְקִין פְּרוּזְבּוּל,
מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם:
(ד)

עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה וּפְדָאוּהוּ,

אִם לְשׁוּם עֶבֶד,
יִשְׁתַּעְבֵּד;
אִם לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין,
לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד.
עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אַפּוֹתִיקִי לַאֲחֵרִים וְשִׁחְרְרוֹ,
שׁוּרַת הַדִּין,
אֵין הָעֶבֶד חַיָּב כְּלוּם;
אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם,
כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין,
וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אֵינוֹ כּוֹתֵב, אֶלָּא מְשַׁחְרֵר:
(ה)

מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין,

עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד,
דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם?
לִשָּׂא שִׁפְחָה אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין.
בַּת חוֹרִין אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ עֶבֶד.
יִבָּטֵל?
וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה,
שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיהו מה, יח);
אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם,
כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ,
וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין,
וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָּמָיו.
וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי:
(ו)

הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹי,

אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ,
יָצָא בֶּן חוֹרִין.
אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן,
מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.
וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין,
מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם;
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,
מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשְּׁבוּיִין.
וְאֵין לוֹקְחִים סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִם
יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן,
מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם:
(ז)

הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רָע,

לֹא יַחֲזִיר.
מִשּׁוּם נֶדֶר,
לֹא יַחֲזִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
כָּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ רַבִּים, לֹא יַחֲזִיר;
וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים, יַחֲזִיר.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
כָּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם, לֹא יַחֲזִיר;
וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם, יַחֲזִיר.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
לֹא אָסְרוּ זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי זֶה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה:
מַעֲשֶׂה בְּצַיְדָן,
בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: קוֹנָם אִם אֵינִי מְגָרְשִׁיךְ,
וְגֵרְשָׁהּ;
וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה,
מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם:
(ח)

הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם אַיְלוֹנִית,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יַחֲזִיר;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַחֲזִיר.
נִשֵּׂאת לְאַחֵר וְהָיוּ לָהּ בָּנִים הֵימֶנּוּ,
וְהִיא תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ,
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,
אוֹמְרִים לָהּ:
שְׁתִיקוּתִיךְ יָפָה לִיךְ מִדִּבּוּרִיךְ:
(ט)

הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו לְגוֹי,

אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ;
אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן.
הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְגוֹי,
וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל,
הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא מִמֶּנּוּ בִּכּוּרִים,
מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם:


נוסח הרמב"ם

(א) השולח גט לאשתו - והגיע בשליח,

או ששלח אחריו שליח,
ואמר לו: גט שנתתי לך - בטל,
הרי זה בטל.
קדם אצל אשתו,
או ששלח אצלה שליח,
ואמר לה: גט ששלחתי לך - בטל הוא,
הרי זה בטל.
אם משהגיע גט - על ידה,
אינו יכול לבטלו.


(ב) בראשונה -

היה עושה בית דין במקום אחר - ומבטלו,
התקין רבן גמליאל הזקן -
שלא יהוו עושין כן,
מפני תיקון העולם
בראשונה -
היה משנה שמו - ושמה,
שם עירו - ושם עירה,
התקין רבן גמליאל הזקן -
שיהא כותב:
איש פלוני - וכל שם שיש לו,
אישה פלונית - וכל שם שיש לה,
מפני תיקון העולם.


(ג) אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים - אלא בשבועה.

נמנעו - מלהשביע,
התקין רבן שמעון בן גמליאל,
שתהא נודרת ליתומים כל שירצו - וגובה כתובתה.
והעדים חותמין על הגט,
מפני תיקון העולם.
והלל תיקן פרוזבול,
מפני תיקון העולם.


(ד) עבד שנשבה -

ופדאוהו לשם עבד - ישתעבד,
לשם בן חורין - לא ישתעבד.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
בין כך ובין כך - ישתעבד.
עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים - ושיחררו,
שורת הדין - אין העבד חייב כלום,
אלא, מפני תיקון העולם -
כופין את רבו,
ועושה אותו - בן חורין,
וכותב שטר - על דמיו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אינו כותב - אלא משחרר.


(ה) מי שחציו עבד, וחציו בן חורין -

עובד את רבו - יום אחד,
ואת עצמו - יום אחד,
כדברי בית הלל.
בית שמאי אומרין:
תיקנתם את רבו,
ואת עצמו - לא תיקנתם,
לישא שפחה - אינו יכול,
בת חורין - אינו יכול,
יבטל מפריה ורביה?
והלוא, לא נברא העולם - אלא לפריה ורביה,
שנאמר: "לא תוהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיהו מה יח),
אלא, מפני תיקון העולם -
כופין את רבו,
ועושה אותו - בן חורין,
וכותב שטר - על חצי דמיו.
חזרו בית הלל,
להורות - כדברי בית שמאי.


(ו) המוכר את עבדו - לגוים,

או לחוצה לארץ,
יצא בן חורין.
אין פודין את השבויים - יתר על דמיהן,
מפני תיקון העולם.
ואין מבריחין את השבויים,
מפני תיקון העולם.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
מפני תקנת שבויים.
אין לוקחין ספרים, ותפילין, ומזוזות מן הגוים - יתר על דמיהם,
מפני תיקון העולם.


(ז) המוציא את אשתו -

משום שם רע - לא יחזיר,
משום נדר - לא יחזיר.
רבי יהודה אומר:
כל נדר, שידעו בו רבים - לא יחזיר,
ושלא ידעו בו רבים - יחזיר.
רבי מאיר אומר:
כל נדר, שהוא צריך חקירת חכם - לא יחזיר,
ושאינו צריך חקירת חכם - יחזיר.
אמר רבי אלעזר:
לא אסרו - אלא מפני זה.
אמר רבי יוסי ברבי יהודה:
מעשה בצידן,
באחד שאמר לאשתו:
קונם שאני מגרשיך - וגירשה,
והתירו לו חכמים - שיחזירנה,
מפני תיקון העולם.


(ח) המוציא את אשתו - משום אילונית,

רבי יהודה אומר: לא יחזיר.
וחכמים אומרין: יחזיר.
נישאת לאחר - והיו לה בנים,
והיא תובעת כתובתה,
אמר רבי יהודה:
אומרין לה: שיתוקיך - יפה ליך מדיבוריך.


(ט) המוכר את עצמו, ואת בניו - לגוים,

אין פודין אותן,
אבל פודין את הבנים - לאחר מיתת אביהם.
המוכר שדהו - לנוכרי,
וחזר - ולקחה ממנו,
ישראל הלוקח - מביא בכורים,
מפני תיקון העולם.