ביאור:משנה מעשרות פרק ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
משנה מבוארת למסכת מעשרות: א ב ג ד ה
----
|
הפרק מבוסס על ההנחה שכל ירק נאכל חייב במעשר, ואם בעתיד יפטר מהמעשר - יש להקדים את החיוב בו. המסגרת לפרק היא גידול ירקות לזרעים ולשתילה. הפרק סוגר גם את המסכת כי הוא מזכיר את החיוב של ירקות קטנים ואת הפטור של ההפקר ממעשרות, שנדונו בפרק א. |
אחריות להפרשת מעשר עריכה
|
יש לקרוא במשנה את השלמתה: העוקר שתילים משדהו שבא"י כדי לטעת אותם בחו"ל - חייב (תוספתא ג, ט,) כי שם לא יתחייבו במעשרות. השתילים ניתנים לאכילה, אבל כיוון שאינו אוכל אותם עדיין - פטור, וראו לעיל א, א, וכן פאה א, ו. הקונה שתילים שאינם מחוברים - חייב (אם המוכר לא עישר), למרות שלא נגמרה מלאכתם, כי המכר קובע (ראו לעיל ב, ו ואילך), וכן דין המלקט למכור לחברו. אבל המלקט שתילים לשלוח לחברו במתנה, והחבר עדיין אינו אוכל אותם אלא שותל אותם - דינם כמי ששותל משלו לשלו. ר' אלעזר חולק על כך, כי המוכר אינו יכול לוודא שהקונה אכן לא יאכל מהשתילים. |
חטיבה I: מעשרות על גידולים לזריעה עריכה
(א) העוקר שתלים שתילי ירקות מתוך שלו, ונטע לתוך שלו - פטור.
לקח במחובר לקרקע - פטור.
לקט לשלח לחברו - פטור.
- רבי אלעזר בן עזריה אומר: אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק לאכילה - הרי אלו חייבין:
(ב) העוקר לפת וצנונות מתוך שלו,
|
החיוב במעשרות על הלפת שנשתלה לזרע הוא כי הזרעים יהיו פטורים, ראו משנה ח. הצמח חייב במעשרות פעם אחת, ואם לא יתחייב בהם בעתיד - מחייבים אותו בזמן השתילה, אם הצמח ניתן לאכילה. בצלים שהשרישו, כל זמן שלא התגלו, והם בעליה - פטורים ממעשרות אפילו על עליהם החדשים, למרות שבדיני טומאה ולעניין שבת הם נחשבים כשתולים בשדה (תוספתא ג, י.) וראו גם שביעית ו, ג, ומדרש תנאים לדברים יד כב: "היוצא השדה - פרט לאילן שנטעו בתוך הבית". אבל אם נפלה העליה והבצלים נשתלו בארץ אפילו מעצמם - חייבים במעשרות כשקוטף אותם. |
- ונוטע לתוך שלו לזרע - חייב, מפני שהוא גרנן
בצלים, משהשרישו בעליה - טהרו מלטמא.
- נפלה עליהם מפולת והם מגולים - הרי אלו כנטועים בשדה:
חטיבה II: איסור מכירה לחשוד על מעשרות עריכה
(ג) לא ימכור אדם את פירותיו, משבאו לעונת המעשרות
- למי שאינו נאמן על המעשרות
- ולא בשביעית - למי שהוא חשוד על השביעית.
|
אין למכור שדה עם פירות טבל או בשביעית למי שחשודים על המצוות הנ"ל: למרות שאינו חייב עדיין להפריש תו"מ, לא יביא את פירותיו למצב שלא יפרישו מהם. השוו דמאי ו, ו. אבל יכול למכור פירות בוסר, ולהשאיר אצלו את הראויים למעשר, כפי ששנינו לעיל, א, חטיבה II. השלמה למשנה ב: אם בעתיד לא יתחייבו בתו"מ - עליו להפריש עכשיו, ואם יתחייבו ולא יופרשו - אסור לו למכרם. |
- ואם בכרו - נוטל את הבכורות, ומוכר את השאר:
|
הפטור ממעשרות על מה שבצידי הכרי וכו', המופיע במשנה א, ו-ז, הוא למי שאוכל במקום, וכאן מדובר על שימוש מסחרי בשאריות. על התבן וכו' כבר נתן תרומה (ראו תוספתא תרומות ג, ו), אבל המעשרות מופרשים מהתוצר הסופי, ומהשאריות הללו לא נתן מעשרות. לכן הקונה פטור מתרומה, אבל חייב במעשרות, ואם אינו נאמן - אין למכור לו. בתוספתא ג, יד מוסיף רשב"ג איסור למכור לעם ארץ, החשוד על הטהרות. |
(ד) לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זגיו שאריות של דגן תירוש ויצהר לאחר שהוציא מהם את התוצרים, ועדיין ניתן להמשיך ולהוציא עוד מעט
- למי שאינו נאמן על המעשרות, להוציא מהן משקין. או ללקט מהם גרעינים
- ואם הוציא בעצמו תירוש, שמן או גרעינים - חייב במעשרות
- ופטור מן התרומה, שהתורם - בלבו על הקטעים, ועל הצדדים, ועל מה שבתוך התבן:
חטיבה III: חיוב מעשרות של הקונים עריכה
|
ראו תוספתא ג, טו, שת"ק הוא ר' עקיבא. אם חיוב המעשר לא היה ברשות הקונה - פטור ממעשרות אפילו על מה שגדל ברשותו. לדעת רשב"ג אם קנה את הירקות בשדה, אפילו לפני שהתחייבו במעשרות, אבל לא קנה את הקרקע - פטור, ור' מאיר מחייב במקרה זה להפריש מעשר ממה שגדל ברשותו. וראו מקרה נוסף של מעשרות לפי חשבון בתוספתא תרומות ב, יב. השלמה למשנה א - פטור מעשרות בחו"ל. |
(ה) הלוקח שדה ירק בסוריא מהגוי, אם עד שלא בא לעונת המעשרות - חייב.
- ומשבא לעונת המעשרות - פטור, ולוקט כדרכו והולך.
- רבי יהודה אומר: אף ישכור פועלים וילקט.
- אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - בזמן שקנה קרקע
- אבל בזמן שלא קנה קרקע, אף עד שלא בא לעונת המעשרות - פטור.
- רבי מאיר אומר: לפי חשבון:
|
השלמה למשנה ד: אם לא הוציא תירוש פטור ממעשר, למרות שנתן טעם. אמנם טבל מתרומה או מאיסורים אחרים אסור במקרה כזה (ראו ע"ז ה, ח,) אבל המקרה הנדון כאן הוא טבל רק ממעשרות, וראו לעיל משנה ד. |
(ו) המתמד, מכין משקה ממים וזגים של ענבי טבל ונתן מים במדה, ומצא כדי מידתו לא ניכרת תרומה כמותית של זגי הטבל לתמד - פטור.
- רבי יהודה מחייב.
- מצא יותר על כדי מידתו - מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון:
חטיבה IV: מעשר מזרעים עריכה
|
לשון "ערימת חיטים" (שיר השירים ז ג), בניגוד ללשון חכמים "כרי". התבואה שנמצאה בחורי הנמלים ליד הכרי החייב בתו"מ - חייבת גם היא. והשוו פאה ד, יא. הדבר דומה למתמד שגדלה כמות התמד שלו מענבי הטבל. |
(ז) חורי הנמלים שלנו בצד הערימה החייבת - הרי אלו חייבים
- שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה:
|
הרשימה הראשונה פטורה ממעשרות כי הירקות הללו הם יבוא מחו"ל. זרעים של ירקות אינם "נשמרים" אפילו על ידי הכהנים (השוו תרומות יא ה), וככל הפקר הם פטורים מתו"מ ומשביעית, ראו גם בתחילת המסכת. איזכור ההפקר מחזיר לתחילת המסכת. |
(ח) שום בעל בכי, ובצל של רכפא, וגריסין הקילקין והעדשים המצריות
- רבי מאיר אומר: אף הקרקס
- רבי יוסי אומר: אף הקוטנים
- פטורים מן המעשרות, ונלקחין מכל אדם בשביעית.
זרע לוף העליון, זרע כרישים, זרע בצלים
- זרע לפת וצנונות, ושאר זרעוני גנה שאינן נאכלים
- פטורים מן המעשרות, ונלקחין מכל אדם בשביעית
- שאף על פי שאביהן תרומה - הרי אלו יאכלו: