משנה מעשרות ד
מעשרות פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת מעשרות • פרק רביעי ("הכובש השולק") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הכובש, השולק, המולח (בשדה), חייב.
המכמן באדמה, פטור.
המטבל בשדה, פטור.
הפוצע זיתים שיצא מהם השרף, פטור.
הסוחט זיתים על בשרו, פטור.
אם סחט ונתן לתוך ידו, חייב.
המקפא לתבשיל, פטור.
לקדירה, חייב, מפני שהוא כבור קטן.
תינוקות שטמנו תאנים לשבת, ושכחו לעשרן, לא יאכלו למוצאי שבת עד שיעשרו.
כלכלת שבת, בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין.
רבי יהודה אומר, אף הלוקט את הכלכלה לשלח לחברו, לא יאכל עד שיעשר.
הנוטל זיתים מן המעטן, טובל אחד אחד במלח ואוכל.
אם מלח ונתן לפניו, חייב.
רבי אליעזר אומר, מן המעטן הטהור חייב, ומן הטמא פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר.
שותים על הגת, בין על החמין בין על הצונן פטור, דברי רבי מאיר.
רבי אליעזר ברבי צדוק מחייב.
וחכמים אומרים, על החמין חייב, ועל הצונן פטור.
המקלף שעורים, מקלף אחת אחת ואוכל.
ואם קלף ונתן לתוך ידו, חייב.
המולל מלילות של חטים, מנפה מיד ליד ואוכל.
ואם נפה ונתן לתוך חיקו, חייב.
כוסבר שזרעה לזרע, ירקה פטור.
זרעה לירק, מתעשרת זרע וירק.
רבי אליעזר אומר, השבת מתעשרת זרע וירק וזירין.
וחכמים אומרים, אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים והגרגיר בלבד.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן, חייבות במעשר.
רבי אליעזר אומר, הצלף מתעשר תמרות ואביונות וקפרס.
רבי עקיבא אומר, אין מתעשר אלא אביונות, מפני שהן פרי.
- (בַּשָּׂדֶה), חַיָּב.
- הַמְּכַמֵּן בָּאֲדָמָה, פָּטוּר.
- הַמְּטַבֵּל בַּשָּׂדֶה, פָּטוּר.
- הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים שֶׁיֵּצֵא מֵהֶם הַשְּׂרָף, פָּטוּר.
- הַסּוֹחֵט זֵיתִים עַל בְּשָׂרוֹ, פָּטוּר.
- אִם סָחַט וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ, חַיָּב.
- הַמְּקַפֵּא לַתַּבְשִׁיל, פָּטוּר.
- לַקְּדֵרָה, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּבוֹר קָטָן:
- לֹא יֹאכְלוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ.
- כַּלְכָּלַת שַׁבָּת,
- בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין,
- וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הַלּוֹקֵט אֶת הַכַּלְכָּלָה לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ,
- לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר:
- טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל.
- אִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו, חַיָּב.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- מִן הַמַּעֲטָן הַטָּהוֹר חַיָּב,
- וּמִן הַטָּמֵא פָּטוּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר:
- בֵּין עַל הַחַמִּין בֵּין עַל הַצּוֹנֵן פָּטוּר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק מְחַיֵּב.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- עַל הַחַמִּין חַיָּב,
- וְעַל הַצּוֹנֵן פָּטוּר:
- מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל;
- וְִאִם קִלֵּף וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ, חַיָּב.
- הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים,
- מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד וְאוֹכֵל;
- וְאִם נִפָּה וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ, חַיָּב.
- כֻּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע, יַרְקָהּ פָּטוּר.
- זְרָעָהּ לְיָרָק, מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזִירִין.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק,
- אֶלָּא הַשִּׁחֲלַיִם וְהַגַּרְגִּיר בִּלְבַד:
- תְּמָרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן וְשֶׁל חַרְדָּל וְשֶׁל פּוֹל הַלָּבָן,
- חַיָּבוֹת בַּמַּעֲשֵׂר.
- תְּמָרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן וְשֶׁל חַרְדָּל וְשֶׁל פּוֹל הַלָּבָן,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- הַצְּלָף מִתְעַשֵּׂר תְּמָרוֹת וַאֲבִיּוֹנוֹת וְקַפְרָס.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין מִתְעַשֵּׂר אֶלָּא אֲבִיּוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן פְּרִי:
נוסח הרמב"ם
(א) הכובש, השולק, המולח, בשדה - חייב.
- המכמין, באדמה - פטור.
- המטבל, בשדה - פטור.
- הפוצע זיתים -
- על מנת שיצא השרף מהן - פטור.
- הסוחט זיתים -
- על בשרו - פטור.
- ואם סחט, ונתן לתוך ידו - חייב.
- המקפה -
- לתבשיל - פטור.
- ולקדירה - חייב,
- מפני שהוא כבור קטן.
(ב) תינוקות שטמנו תאנים לשבת,
- ושכחו לעשרן -
- לא יאכלו למוצאי שבת - עד שיעשרו.
- כלכלת שבת -
- בית שמאי - פוטרין.
- ובית הלל - מחייבין.
- רבי יהודה אומר:
- אף הלוקט כלכלה, לשלח לחברו -
- לא יאכל - עד שיעשר.
- אף הלוקט כלכלה, לשלח לחברו -
(ג) הנוטל זיתים, מן המעטן -
- טובל אחד, אחד, במלח - ואוכל.
- ואם מלח, ונתן לפניו - חייב.
- רבי אליעזר אומר:
- מן המעטן הטהור - חייב.
- ומן הטמא - פטור,
- מפני שהוא מחזיר את המותר.
(ד) שותין על הגת -
- בין על החמין, בין על הצונין -
- פטור - דברי רבי מאיר.
- רבי אלעזר ברבי צדוק - מחייב.
- וחכמים אומרים:
- על החמין - חייב.
- ועל הצונין - פטור.
- בין על החמין, בין על הצונין -
(ה) המקלף בשעורים -
- מקלף אחת, אחת - ואוכל.
- ואם קילף, ונתן לתוך ידו - חייב.
- המולל מלילות של חיטים -
- מנפה מיד, ליד - ואוכל.
- ואם נפה לתוך חיקו - חייב.
- כוסבר,
- שזרעה לזרע -
- ירקה - פטור.
- זרעה לירק -
- מתעשרת - זרע, וירק.
- שזרעה לזרע -
- רבי אליעזר אומר:
- השבת - מתעשרת זרע, וירק, וזירין.
- וחכמים אומרים:
- אין מתעשר זרע, וירק - אלא השחלים, והגרגיר בלבד.
(ו) רבן גמליאל אומר:
- התמרות של תלתן,
- ושל חרדל,
- ושל פול הלבן - חייבות במעשר.
- רבי אליעזר אומר:
- הצלף - מתעשר תמרות, ואביונות, וקפריסין.
- רבי עקיבה אומר:
- אינו מתעשר - אלא אביונות,
- מפני שהוא פרי.
- אינו מתעשר - אלא אביונות,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מעשרות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב