קטגוריה:שיר השירים ז ג
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים
המהדורה המנוקדת: שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
פרשני המקרא
רש"י
"אל יחסר המזג" - לא יכלה משם משקה רוצה לומר לא יכלה ולא יפסוק משם שום דברי הוראה
"בטנך ערמת חטים" - שהכל צריכין לה
"סוגה בשושנים" - גדורה ומסוייגת בגדר שושנים די לה בגדר קל ואין אחד מכם פורץ בו ליכנס הרי חתן נכנס לחופה לבו מגעגעת לחופה ולחיבת חתוניו בא ליזקק לה אמרה לו טיפת דם כחרדל ראיתי הרי הופך פניו לצד אחר ולא נשכו נחש ולא עקרב עוקצו הרי שהוא עובר בדרך ראה בכורות בראשי התאנים פשט ידו ליטול אומרים לו של ישראל הם הוא מושך ידו מפני הגזל הרי סוגה בשושניםאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
אגן - כלי עגול וכן וישם באגנות:
הסהר - תרגום ירח וכן השהרונים כדמות ירח וכן יקראו בלשון ישמעאל:
המזג - ידוע בלשון רבנן כמו מסכה יינה ויש אומרים שפירושו כפי עניינו וכן אפרשנו במקומו ואין לו ריע דומה:
סוגה - כמו בדברי חכמינו סייג
הפעם השנית
אמרה היא כל מי שהיה רואה אותי היה תמיה ואומר מי זאת הנשקפה כמו שחר והשיבותי להם אל גנת אגוז ירדתי וטעם לא ידעתי, אמרה תמיהה אני שלא הרגשתי ולא ידעתי שהייתי הולכת במרוצה אליך כמו מרכבות עמי נדיב הגדול שיש בעמי והיה כל רואי צועק אחרי שובי השולמית והייתי אומרת להם מה תחזו בשולמית שיצאת' כולכם לראותה כאשר תצאנה שתי מערכות במחולות לקראת המלך והוא עובר באמצע בין שתי המערכות וזה ענין המחנים והיו אומרים מה יפו פעמיך:
וענין חמוקי ירכיך - שהיו מכוסים בבגד מצוייר במיני חלאים:
שררך - והענין בשררך אזור בשרירה חגור במתניה יש בו דמות הסהרונים ואחר שדימהו ללבנה בשעת היותה מליאה אמרה כי זה הסהר שלך לא יחסר אורו כאשר יחסר אור הסהר אחר היותו שלם:
בטנך ערמת חטים - שהיתה נראית בחוץ כמו ערימת חטים עבה מלמטה ודקה מלמעלה:
וענין סוגה בשושנים - אמר כי הערימה לא היתה נראית כי שושנים היו סביבם:
הפעם השלישית
מי זאת הנשקפה - כמו מי זאת עולה מן המדבר והענין על חשמונאי שאותו הזמן היתה המלוכה בבית שני, אמרה שכינה אל גנת אגוז ירדתי משל לכנסת ישראל שלא יראה הפרי אלא אחר השברו הפך וישמן ישורון ויבעט, נשקפתי לראות הפרחה הגפן אם יש ישראל צדיקים גמורים וישרים, אמרה כנסת ישראל לא ידעתי והענין לא הרגשתי עד ששמתני נפשי והענין שאני הרעותי לנפשי עד שחזרתי להיות מרכבות לאחרים הפך ואתה על במותימו תדרוך והרכבתיך על במתי ארץ והטעם שנאת חנם שהיתה בבית שני עד שהולידה הגלות על ישראל:
שובי שובי - זה לעתיד בשוב ה' את שבות ציון:
וענין מה תחזו בשולמית - כמו ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה:
מה יפו פעמיך - שיעלו ישראל מכל מקום כענין מי אלה כעב תעופינה:
שררך - סנהדרי גדולה כחצי גורן עגולה:
בטנך - סנהדרי קטנה:
ככרמל - יש אומרים הר הכרמל ואיננו כי אם עין וכן בדברי הימים כתוב וכרמל עם ארגמן:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ג) "שררך" דומה כאגן הסהר המכיל המשקים בתוכו. ורגיל לשתות יין לרויה ראי נא שאל יחסר המזג, כי בבית הרועה העני לא ימזגו לך יין לרויה. בטנך. שיעור הכתוב בטנך (אל יחסר) ערמת חטים את סוגה בשושנים. כי בבית המלך יש לך ערמות חטים למלא בטן. מה שלא יהיה לך בבית הרועה העני:
מליצה:
(ג) "שררך". והנה כח הזן יחלק לאכילה ולשתיה שע"י ניזון הגוף. אומרים אליה. הנה שררך דומה כאגן הסהר שהוא תמיד מלא משקים. ומשלח מעינותיו בנחלים אל כל אברי הגוף. ראי נא לבל יחסר המזג כי עם המות תשבר הכד על המבוע, ותפסק המזיגה הזאת, ותהיה הכלי היפה שהוא האגן המוכן לקבל המשקים לבטלה. וכן בטנך אשר היא סוגה בשושנים, בכמה פרחים יפים המוכנים לקבל המזון ולטחנו ולהפיץ זיכוך הדם אל הכלים המבשלים והמחלקים לכל תעלות הגוף, ראו נא [בל יחסר] ערמת חטים, כי אחר המות לא יתנו עוד החטים אל הרחים לטחון. ובטלו הטוחנות בשפל קול הטחנה:מדרש רבה
שררך אגן הסהר שררך, אלו סנהדרין. מה תינוק זה, כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי, אלא מטיבורו, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם. אגן הסהר אדרה דאזהרה. אבון בר חסדי אמר: אית אתרין דקריין וצווחין לזהרא סהרא. אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין מעשרים ושלשה. דבר אחר: אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין מופלא שלה. דבר אחר: אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין, זה שהוא ממזג לה את ההלכה. כההיא דתנינן תמן: מזג שני חלקים מים ואחד יין מיין השרוני. דבר אחר: אל יחסר המזג לא נחסר מזגא דעלמא, היך מה דאת אמר: (תהילים כ"ג) ה' רועי לא אחסר:
בטנך ערמת חטים זה תורת כוהנים. מה כרס זה הלב מכאן והכרעים מכאן והוא באמצע. כך תורת כוהנים שני ספרים מכאן ושני ספרים מכאן והוא באמצע. ערמת חטים ערמת של חטאים. סוגה בשושנים אלו דברי תורה, שהן רכים כשושנים. כמה מצוות ודקדוקים יש בתורת כוהנים? כמה קלין וחמורין פיגולין ונותרות יש בתורת כוהנים? אמר רבי לוי: בנוהג שבעולם, אדם נושא אשה בן ל' שנה בן מ' שנה, משמוציא יציאותיו הוא בא לזקק לה, והיא אומרת לו: כשושנה אדומה ראיתי ופורש ממנה מיד. מי גרם לו שלא יקרב לה? איזה כותל ברזל יש ביניהם? ואיזה עמוד ברזל ביניהם? אי זה נחש נשכו? איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה? דברי תורה, שרכין כשושנה, שנאמר בה: (ויקרא י"ח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. וכן מי שהביאו לו תמחוי של חתיכות, אמרו לו: חֵלֶב נפל שם ומשך ידו ולא טעמו. מי גרם לו שלא לטעום? איזה נחש נשכו שלא יטעום? ואיזה עקרב עקצו שלא יקרב ויטעם אותו? דברי תורה, שרכין כשושנה שכתוב בה: (ויקרא ג') כל חלב וכל דם לא תאכלו: דבר אחר: בטנך ערמת חטים והלא של איסטרובילין יפה משל חטים?! אלא איפשר לעולם להיות בלא איסטרובילין, ואי איפשר לעולם להיות בלא חטים! אמר רבי אידי: מה חיטה זו סדוקה, כך ישראל סדוקה מילתן. ר' יוסי בר חנניה אמר: מה חיטה זו סופגת. כך ישראל סופגין נכסיהם של אומות העולם, הדא הוא דכתיב: (דברים ז') ואכלת את כל העמים וגו'. וכתיב: (ישעיה ס"א) חיל גויים תאכלו ובכבודם תתימרו. אר' שמעון בן לקיש: מה חטים הללו פסולת שלהם נמדדות עמהם, כך ישראל (דברים כ"ט) מחוטב עציך עד שואב מימיך. אמר ר' יצחק: מה חטים הללו, כשהן יוצאין לזרע אינן יוצאין אלא במנין, וכשנכנסין מהגורן נכנסין במנין. כך כשירדו ישראל למצרים ירדו במנין, שנאמר (שם י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. וכשעלו עלו במנין, שנאמר (שמות י"ב) כשש מאות אלף רגלי. רבי חוניה אמר על הדא דרבי יצחק: כשם שאין בעל הבית משגיח לא על משפלות של זבל ולא על משפלות של תבן, ולא על הקש ולא על המוץ. למה? שאין נחשבין לכלום. כך אין הקב"ה משגיח על אומות העולם. למה? שאינן כלום, שנאמר: (ישעיה מ') כל הגוים כאין נגדו וגו'. ועל מי הוא משגיח? על ישראל, שנאמר: (שמות ל') כי תשא את ראש בני ישראל וגו'. (במדבר א') שאו את ראש כל עדת בני ישראל. ר' נחמיה בשם ר' אבון: אומות העולם: אין להם נטיעה, אין להם זריעה, אין להם שרש. ושלשתם בפסוק אחד, (שם) אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם וגו'. אבל ישראל יש להם נטיעה, שנאמר: (ירמיה ל"ב) ונטעתים בארץ הזאת וגו'. וכתיב (עמוס ט') ונטעתים על אדמתם וגו'. יש להם זריעה שנאמר (הושע ב') וזרעתיה לי בארץ. יש להם שרש, שנאמר (ישעיה כ"ז) הבאים ישרש יעקב. משל למה הדבר דומה? התבן והמוץ והקש היו מדיינין זה עם זה. זה אומר בשבילי נזרעה הארץ, וזה אומר בשבילי נזרעה השדה. אמר להן החטים: המתינו לי, עד שתבא הגורן ואנו יודעין בשל מי נזרעה השדה. בא הגורן וכשנכנסים אל הגורן יצא בעל הבית לזרותה. הלך לו המוץ לרוח, נטל התבן והשליכו לארץ, נטל הקש ושרפו, נטל את החטין ועשה אותן כרי. היו עוברים הבריות כל מי שרואהו מנשקו, היך מה דאת אמר: (תהילים ב') נשקו בר. כך אומות העולם הללו אומרין: אנו ישראל ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרין אנו ישראל ובשבילנו נברא העולם. אמר להם ישראל: המתינו עד שיבא היום של הקדוש ברוך הוא, ואנו יודעין בשביל מי נברא העולם, הדא הוא דכתיב: (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור וגו'. וכתיב: (ישעיה מ"א) תזרם ורוח תשאם. אבל ישראל נאמר עליהם: (שם) ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל:
ראו גם
ויקי על הפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שיר השירים ז ג"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.