ביאור:תוספתא/תרומות/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת תרומות פרק שלישי

הפסולים לתרום לכתחילה

(א)
מפני מה אמרו "אלם לא יתרום"? - מפני שאין יכול לברך

כל האמירות הללו הן במשנה א, ו, והן לכתחילה בלבד. אבל בדיעבד יכולים כולם לתרום, ובדיעבד גם האחריות של השיכור חלה אפילו אם עשה עבירות.
והשוו תוספתא ברכות ב, יד.

מפני מה אמרו "סומא לא יתרום"? - מפני שאין יכול לבור את היפה מן הרע
מפני מה אמרו "שיכור לא יתרום"? - מפני שאין בו דעת
אע"פ שאמרו: שיכור - מקחו מקח וממכרו ממכר, מתנתו מתנה ונדרו נדר, הקדשו הקדש
עבר עבירה שחייב עליה חטאת מחייבין אותו, סקילה מחייבין אותו
כללו של דבר: שיכור הרי הוא כפקח לכל דבר.
מפני מה אמרו "בעל קרי לא יתרום"? - מפני שאינו יכול לברך
מפני מה אמרו "ערום לא יתרום"? - מפני שאינו יכול לברך
אבל מכסה את עצמו בתבן ובקש ובכל דבר, ומברך.

(ב)

היה הולך להפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר עני, מאימתי מברך עליהן? - משהפרישן

הפרישן אם עתיד לקרות להם שם - אין בהן קדושה עד שיקרא להם שם

ראו תוספתא ברכות ו, יד. לפי הברייתא מברך אחרי שהפריש, ואחר כך קורא שם או לא.

ואם אין עתיד לקרות להם שם, כיון שהפרישן - נתקדשו.

(ג)

ר' יהודה אומר: מודד אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, ובלבד שלא יתרום במדה ובמשקל

מונה אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, ובלבד שלא יתרום במנין

ראו משנה א, ז. ר' יוסי חולק על המשנה, המתירה לתרום את המדוד וכו'. וראו בראשית רבה סד ו שיצחק מדד לאחר שתרם, מפני המעשרות.
אבל בפסיקתא רבתי כה נאמר שיצחק מדד להפריש תרומה, כדעת המשנה הנ"ל.

ר' יוסי בר יהודה אומר: לא במדה ולא במדוד, ולא במשקל ולא בשקול, ולא במנין ולא במנוי
אמרו לו: מעשה שהיינו מלקטים תאנים אחר אביך ואמר לנו "היו מונין"
א"ר שמעון בן אלעזר: מעשה בזקן א' בערדסקית
שהיה שוקל את כלכלתו מלאה וחוזר ושוקלה ריקנית, והיה ר' מאיר משבחו.

תרומה מזה על זה

(ד)

התורם את הכלכלה ונמצאו פירות בצדי כלכלה – הרי אלו תרומות חולין, שהופרשה מהם תרומה. וראו הלכה ו.
מפני שבלבו לתרום על הכל.

(ה)

היה לפניו תאנים ורמונים - אין מחייבין אותו להיות יושב ומשער, להפריש רימונים גדולים או תאנים קטנות דווקא בין בדקה בין בגסה
אלא תורם כדרכו בבינוני.

(ו)

התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו על מה שבקשין, על מה שבתבן,

על מה שבצדדין, על מה שבגורן.

ראו מעשרות ה, ד.

התורם את הגת צריך שיכוין את לבו על מה שבחרצנין, ועל מה שבזגין
התורם את הבור של בית הבד צריך שיכוון את לבו על מה שבגפת
אם לא כיון תנאי ב"ד הוא שיתרום על הכל.

(ז)
ר' יוסי אומר: כל בית הגתות תפוסה אחת. כיצד?

ראו חלה א, ט. כאן מבארים מהו "מן המוקף". וראו גם ספרי במדבר קכא. אם הכל תפוסה אחת, כלומר בעל הבית אינו מבחין בין גת לגת, יכול לתרום מהגת הטהורה על הגת שנטמאה, וכן לעניין הקורות בבית הבד.

גת א' לשתי בורות, שתי גיתות לבור אחת, שתי גיתות לשתי בורות
בזמן שכולם תפוסה אחת - תורמין ומעשרין מן זה על זה
נטמא אחד מהן מהגתות - תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו
אין כולם תפוסה אחת - אין תורמין ומעשרין מזה על זה
נטמא אחד מהם לא יתרום מן הטהור שבו על הטמא שבו
וכן היה רבי יהודה אומר: כל בית הבד קורה אחת. כיצד?
קורה אחת לשתי בורות, שתי קורות לבור א', שתי קורות לשתי בורות
בזמן שכולם תפוסה אחת - תורמין ומעשרין מזה על זה
נטמא אחת מהם - תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו
אין כולם תפוסה אחת - אין תורמין ומעשרין מזה על זה
נטמא אחד מהם לא יתרום מן הטהור שבו על הטמא שבו.

(ח)

היה מלקט כפי ירק ומניח בגנה - תורם מאחת על הכל
הביא מין אחר ביניהם - תורם מכל אחד ואחד
הביא ממינים הרבה בקופה - כרוב מלמעלה וכרוב מלמטה ומין אחר באמצע
לא יתרום מן העליון לתחתון אלא א"כ הקיף.

(ט)

חמשה צבורין בגורן - תורם מאחד על הכל. אמר ר' יהודה: אימתי? - בזמן שעיקר הגורן קיים

אין עיקר הגורן קיים - תורם מכל א' ואחד

ר' יהודה, כאן ולקמן ו יא, דורש שעיקר הגורן יהיה קיים כדי לצרף את הצבורים לגורן אחד, ואינו רואה אותם כצדדי הגורן אם אין מרכז. כך גם בעניין המגורות בעליה. אבל הוא מסכים שהבית מצרף את הפירות שבו.

הכניס פירותיו לתוך ביתו, אע"פ שהן מפוזרין - תורם מאחד על הכל
שתי מגורות בעליה אחת - תורם מכל אחד ואחד
שקי תבואה ועגולי דבילה וחביות של גרוגרות כולם בהקפה אחת - תורמין ומעשרין מזה על זה.

(י)
מאימתי תורמין את הגורן? – משתעקר האלה שיפסיק לעבוד בו בקלשון ולהפוך את התבואה

ראו פאה ז, ב "משתלך המחבא".

כבר מקצת - תורם מן הכבור על שאינו כבור.

(יא)
מאימתי תורמין את הגת? - משיהלכו בה שתי וערב

ראו משנה א, ד, וראו תוספתא טהרות יא ד: עד מתי מטמאות טומאת אוכלין... גם משם נראה שהילוך ראשון בגת מעביר את הענבים לדין משקה, ולכן יכול לתרום מהם על היין.
היו נוהגים לטמא את הגת בכוונה כדי למנוע ספיקות, כי היין נטמא בקלות.
המרגלים הלכו בא"י שתי וערב ארבע פעמים, ראו ספרי דברים כב.

מאימתי מטמאין את הגת בכוונה? - בית שמאי אומרים: משניטל מעשר ראשון.
בית הלל אומרים: משניטל מעשר שני.
אמר ר' יהודה: הלכה כדברי בית שמאי, אלא שנהגו הרבים כדברי ב"ה
וחכ"א: מוציאין תרומה ותרומת מעשר, ומטמאין את הגת מיד.

(יב)
 [אימתי] תורמין את הזתים? – משיטעינו, ור' שמעון אומר: משיטחנו הזיתים לפני הסחיטה העיקרית

ראו משנה א, ח; וראו תוספתא טהרות יא, ד, כמו בענבים.

ר' יוסי בר יהודה אומר: מביא זיתים בקופה ונותן לתוך הממל, ומהלך בהן שתי וערב ראו לעיל הלכה יא
אמרו לו: אינו דומה ענבים לזיתים: ענבים רכות ונותקות את יינן זיתים קשים ואינן נותקין את שמנן.

(יג)
אין תורמין שמן על הזיתים הנכתשין, ולא יין על ענבים הנדרכות

ראו משנה א, ח.
בית שמאי אינם מחייבים את הקנס, כי לדעתם תורמים מהטהור על הטמא, (ראו משנה ב, א,) ולכן ניתן לתרום שמן על הזיתים, אפילו אם הם טמאים. בית הלל אוסרים לעשות כך וקונסים אותו כדי שיתחיל את העבודה בטהרה.

אם תרם, תרומתו – תרומה, ויחזור ויתרום
הראשונה מדמעת בפני עצמה וחייבין עליה חומש, אבל לא שניה
וצריך להוציא עליהן תרומה ומעשרות
ר' יוסי אומר: בית שמאי אומרים תורמין, שמן על זיתים וכו' וב"ה אומרין אין תורמין
ומודים שאם תרם שצריך לתרום שניה.

(יד)

התורם זיתים על זיתים העתידין להכתש, ענבים על ענבים העתידים לידרך

תרומה, ויחזור ויתרום. הראשונה מדמעת, שניה אין מדמעת

ראו משנה א, ט.

הראשונה חייבין עליה חומש, שניה אין חייבין עליה חומש
חזר ועשה זיתים הראשונים שמן, וענבים ראשונות יין
תרומה, ואין צריך לתרום שניה, וצריך לקרות להם שם
התורם זיתים שמן על זיתים לאכילה - הרי זה תורם על השמן הראוין לעשות, גם מגרעיניהם דברי רבי
ר' שמעון בן גמליאל אומר: תורמין על אוכלין חוץ מגרעיניהן
מודים בקליפסין, זיתי מאכל שתורמין על אוכלין חוץ מגרעיניהן.

(טו)

התורם ענבים לעשותן צמוקין, תאנים לעשותן גרוגרות, רמונים ועתיד לעשותן פרט

תרומה, ואין צריך לתרום שניה

ראו משנה א, י. הברייתא הביאה דוגמאות של תרומה מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו.

ר' אליעזר אומר: ב"ש אומרים אין צריך לתרום שניה, וב"ה אומרים צריך לתרום שניה
אמרו ב"ה לב"ש: הרי הוא אומר (במדבר יח כז) "וכמלאה מן היקב". לא תרם זה מן היקב!
אמרו להם ב"ש: הרי הוא אומר (ויקרא כז ל) "וכל מעשר... קדש לה'"
אם אומר אתה צריך לתרום שניה, אף הוא לא קיים "קודש לה'"!

(טז)
תורמין מן הערמה, מן המוץ על הכרי; אבל לא מן הכרי על הערמה.

ראו משנה ב, א: בערימה גרעיני החיטה יבשים יותר וטובים יותר מאשר בכרי.

(יז)
המכניס שבלין לתוך ביתו לעשותם מלילות - הרי זה תורם שבולין

אם בעל הבית משתמש בשיבולים כמו שהן – מפריש מהן כמו שהן; אבל הלוי עשוי לרצות לעבד את המעשר שלו,ואם כך – הוא מפריש את תרומת המעשר רק לאחר שעיבד, שכשם וכו'. וראו ספרי במדבר קכא.

בן לוי שנתמנו לו שבלין, ועתיד לעשותן גורן; ענבים, ועתיד לעשותן יין;
זיתים, ועתיד לעשותן שמן
שכשם שתרומת ראשית מן הגורן ומן היקב - כך תרומת מעשר מן הגורן ומן היקב.

(יח)
ר' אליעזר אומר תורמין מן הטהור על הטמא

ראו משנה ב, א.
המצילים מהדלקה היו טמאים. לדעת ר' אליעזר תרמו מתבואה טהורה על התבואה המוצלת, ולדעת חכמים תרמו מהערימות, שחלקן טהור וחלקן טמא - על עצמן.
לפי ההצעה שמביא ר' אילעי נראה שר' אליעזר דרש לתרום מהמוקף ועל כך הקפיד יותר מאשר התרומה מהטהור על הטמא: הזיתים שבמשפך (חוץ מהתחתון) טהורים, כי הם נוגעים רק בזית התחתון שנטמא. אבל חכמים טוענים שאין זה נקרא מוקף.
ר' יוסי חולק על משנה ב שם.

אר"א: מעשה שנפלה דליקה בגורני כפר סגנא, ותרמו מן הטהור על הטמא
אמרו לו: משם ראיה? אלא שתרמו מהן עליהן
ר' אילעי אמר משום ר"א: תורמין מן הטהור על הטמא אף בלח. כיצד?
מי שכבש זיתים בטומאה, ומבקש לתרמן בטהרה
מביא משפך שאין בפיו כביצה ומניחו על פי חבית, ומביא זיתים ונותן לתוכו ותורם
ונמצא תורם מן הטהור על הטמא ומן המוקף!
אמרו לו אין קרוי "לח" אלא יין ושמן בלבד
ר' יוסי אומר: התורם מן הטמא על הטהור, בין בשוגג בין במזיד - תרומתו תרומה
אמר ר' יוסי: מה נשתנה זה מן התורם מן הרע על היפה (משנה ב, ו)?

(יט)

מפרישין תרומת מעשר מן הטמא על הטמא, ומן הטהור על הטהור, ומן הטהור על הטמא
אבל לא מן הטמא על הטהור.
ר' נחמיה אומר: אין מפרישין מן הטמא על הטמא, אלא בדמאי בלבד
אמרו לו: הרי אומר (במדבר יח כח) "ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן".