משנה מעשרות ב
מעשרות פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק שני ("היה עובר") · >>
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
היה עובר בשוק ואמר: טלו לכם תאנים, אוכלין ופטורין.
לפיכך אם הכניסו לבתיהם, מתקנים ודאי.
טלו והכניסו לבתיכם, לא יאכלו מהם עראי.
לפיכך אם הכניסו לבתיהם, אינם מתקנים אלא דמאי.
משנה ב
היו יושבין בשער או בחנות ואמר: טלו לכם תאנים, אוכלין ופטורין; ובעל השער ובעל החנות חייבין.
רבי יהודה פוטר, עד שיחזיר את פניו, או עד שישנה מקום ישיבתו.
משנה ג
המעלה פירות מן הגליל ליהודה, או עולה לירושלים, אוכל מהם עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך. וכן ביהודה [נ"א: וכן בחזרה].
רבי מאיר אומר, עד שהוא מגיע למקום השביתה.
והרוכלין המחזרין בעיירות, אוכלים עד שמגיעים למקום הלינה.
רבי יהודה אומר, הבית הראשון הוא ביתו.
משנה ד
פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן, רבי אליעזר אוסר מלאכול מהם עראי.
וחכמים מתירין, חוץ מכלכלת תאנים.
כלכלת תאנים שתרמה, רבי שמעון מתיר, וחכמים אוסרין.
משנה ה
האומר לחבירו: הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים, לא יאכל עד שיעשר, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, אוכל אחת אחת, פטור.
ואם צירף, חייב.
אמר רבי יהודה: מעשה בגינת ורדים שהיתה בירושלים, והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באיסר, ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם.
משנה ו
האומר לחבירו: הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי, בורר ואוכל.
באשכול שאבור לי, מגרגר ואוכל.
ברימון שאבור לי, פורט ואוכל.
באבטיח שאבור לי, סופת ואוכל.
אבל אם אמר לו: בעשרים תאנים אלו, בשני אשכולות אלו, בשני רימונים אלו, בשני אבטיחים אלו, אוכל כדרכו ופטור, מפני שקנה במחובר לקרקע.
משנה ז
השוכר את הפועל לקצות (עמו) בתאנים, אמר לו: על מנת שאוכל תאנים, אוכל ופטור.
על מנת שאוכל אני ובני ביתי, או שיאכל בני בשכרי, הוא אוכל ופטור, ובנו אוכל וחייב.
על מנת שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה, בשעת הקציעה אוכל ופטור, ולאחר הקציעה אוכל וחייב, שאינו אוכל מן התורה.
זה הכלל: האוכל מן התורה, פטור.
ושאינו אוכל מן התורה, חייב.
משנה ח
היה עושה בלבסים, לא יאכל בבנות שבע.
בבנות שבע, לא יאכל בלבסים.
אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל.
המחליף עם חבירו, זה לאכול וזה לאכול, זה לקצות וזה לקצות, זה לאכול וזה לקצות, חייב.
רבי יהודה אומר: המחליף לאכול, חייב; ולקצות, פטור.
- וְאָמַר: טְלוּ לָכֶם תְּאֵנִים,
- אוֹכְלִין וּפְטוּרִין.
- לְפִיכָךְ אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶם, מְתַקְּנִים וַדַּאי.
- טְלוּ וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם,
- לֹא יֹאכְלוּ מֵהֶם עֲרַאי.
- לְפִיכָךְ אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶם,
- אֵינָם מְתַקְּנִים אֶלָּא דְּמַאי:
- אוֹכְלִין וּפְטוּרִין;
- וּבַעַל הַשַּׁעַר וּבַעַל הַחֲנוּת חַיָּבִין.
- רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר,
- עַד שֶׁיַּחֲזִיר אֶת פָּנָיו,
- אוֹ עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ:
- אוֹ עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם,
- אוֹכֵל מֵהֶם עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ.
- וְכֵן בִּיהוּדָה.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַשְּׁבִיתָה.
- וְהָרוֹכְלִין הַמְּחַזְּרִין בַּעֲיָרוֹת,
- אוֹכְלִים עַד שֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹם הַלִּינָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הוּא בֵּיתוֹ:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִלֶּאֱכוֹל מֵהֶם עֲרַאי.
- וַחֲכָמִים מַתִּירִין, חוּץ מִכַּלְכָּלַת תְּאֵנִים.
- כַּלְכָּלַת תְּאֵנִים שֶׁתְּרָמָהּ,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
- כַּלְכָּלַת תְּאֵנִים שֶׁתְּרָמָהּ,
- הֵילָךְ אִסָּר זֶה, וְתֵן לִי בּוֹ חָמֵשׁ תְּאֵנִים,
- לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אוֹכֵל אַחַת אַחַת, פָּטוּר;
- וְאִם צֵרַף, חַיָּב.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- מַעֲשֶׂה בְּגִנַּת וְרָדִים שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם,
- וְהָיוּ תְּאֵנִים נִמְכָּרוֹת מִשָּׁלֹשׁ וּמֵאַרְבַּע בְּאִסָּר,
- וְלֹא הֻפְרַשׁ מִמֶּנָּה תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מֵעוֹלָם:
- הֵילָךְ אִסָּר זֶה בְּעֶשֶׂר תְּאֵנִים שֶׁאָבוֹר לִי,
- בּוֹרֵר וְאוֹכֵל.
- בְּאֶשְׁכּוֹל שֶׁאָבוֹר לִי,
- מְגַרְגֵּר וְאוֹכֵל.
- בְּרִמּוֹן שֶׁאָבוֹר לִי,
- פּוֹרֵט וְאוֹכֵל.
- בַּאֲבַטִּיחַ שֶׁאָבוֹר לִי,
- סוֹפֵת וְאוֹכֵל.
- אֲבָל אִם אָמַר לוֹ:
- בְּעֶשְׂרִים תְּאֵנִים אֵלוּ,
- בִּשְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֵלוּ,
- בִּשְׁנֵי רִמּוֹנִים אֵלוּ,
- בִּשְׁנֵי אֲבַטִּיחִים אֵלוּ,
- אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר,
- מִפְּנֵי שֶׁקָּנָה בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע:
- אָמַר לוֹ: עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל תְּאֵנִים,
- אוֹכֵל וּפָטוּר.
- עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל אֲנִי וּבְנֵי בֵּיתִי,
- אוֹ שֶׁיֹּאכַל בְּנִי בִּשְׂכָרִי,
- הוּא אוֹכֵל וּפָטוּר,
- וּבְנוֹ אוֹכֵל וְחַיָּב.
- עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה וּלְאַחַר הַקְּצִיעָה,
- בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה אוֹכֵל וּפָטוּר;
- וּלְאַחַר הַקְּצִיעָה אוֹכֵל וְחַיָּב,
- שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה.
- זֶה הַכְּלָל:
- הָאוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה, פָּטוּר;
- וְשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה, חַיָּב:
- בִּבְנוֹת שֶׁבַע, לֹא יֹאכַל בִּלְבָסִים.
- אֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל.
- הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ,
- זֶה לֶאֱכוֹל וְזֶה לֶאֱכוֹל,
- זֶה לִקְצוֹת וְזֶה לִקְצוֹת,
- זֶה לֶאֱכוֹל וְזֶה לִקְצוֹת,
- חַיָּב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַמַּחֲלִיף לֶאֱכוֹל, חַיָב;
- וְלִקְצוֹת, פָּטוּר:
נוסח הרמב"ם
(א) היה עובר בשוק, ואמר:
- "טלו לכם תאנים" - אוכלין, ופטורין.
- לפיכך אם הכניסו לבתיהם - מתקנין ודאי.
- "טלו לכם והכניסו לבתיכם" - לא יאכלו מהן עראי.
- לפיכך אם הכניסו לבתיהם - אינן מתקנין אלא דמאי.
- "טלו לכם תאנים" - אוכלין, ופטורין.
(ב) היו יושבין בשער או בחנות, ואמר:
- "טלו לכם תאנים" - אוכלין, ופטורין.
- ובעל השער, ובעל החנות - חייבין.
- רבי יהודה - פוטר,
- עד שיחזיר את פניו,
- או עד שישנה מקום ישיבתו.
- "טלו לכם תאנים" - אוכלין, ופטורין.
(ג) המעלה פירות מן הגליל ליהודה,
- או עולה לירושלים -
- אוכל מהן - עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך.
- וכן - בחזרה.
- רבי מאיר אומר:
- עד שהוא מגיע למקום השביתה.
- אוכל מהן - עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך.
- הרוכלין המחזרין בעיירות -
- אוכלין - עד שהן מגיעין למקום הלינה.
- רבי יהודה אומר:
- בית הראשון - הוא ביתו.
(ד) פירות שתרמן, עד שלא נגמרה מלאכתן -
- רבי אליעזר - אוסר, מלאכל מהן עראי.
- וחכמים - מתירין, חוץ מכלכלת תאנים.
- כלכלת תאנים, שתרמה -
- רבי שמעון - מתיר.
- וחכמים - אוסרין.
(ה) האומר לחברו:
- "הא לך איסר זה, ותן לי בו, חמש תאנים" -
- לא יאכל - עד שיעשר,
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- אוכל אחת, אחת - ופטור,
- ואם צירף - חייב.
- אוכל אחת, אחת - ופטור,
- אמר רבי יהודה:
- מעשה בגינת ורדים, שהיתה בירושלים,
- והיו תאניה נמכרות, משלש, ומארבע - באיסר,
- ולא הופרש ממנה תרומה, ומעשר - מעולם.
- לא יאכל - עד שיעשר,
(ו) האומר לחברו:
- "הא לך איסר זה,
- בעשרים תאנים, שאבור לי" - בורר, ואוכל.
- "באשכול, שאבור לי" - מגרגר, ואוכל.
- "ברימון, שאבור לי" - פורט, ואוכל.
- "באבטיח, שאבור לי" - סופת, ואוכל.
- אבל אם אמר:
- "בעשרים תאנים אלו",
- "בשני אשכולות אלו",
- "בשני רימונים אלו",
- "בשני אבטיחים אלו" -
- אוכל כדרכו - ופטור,
- מפני שקנה במחובר לקרקע.
- אוכל כדרכו - ופטור,
(ז) השוכר את הפועל,
- לקצות עימו בתאנים, אמר לו:
- "על מנת שאוכל תאנים" - הוא אוכל, ופטור.
- "על מנת שאוכל, אני ובני",
- או "על מנת שיאכל בני, משכרי" -
- הוא אוכל - ופטור,
- ובנו אוכל - וחייב.
- הוא אוכל - ופטור,
- או "על מנת שיאכל בני, משכרי" -
- "על מנת שאוכל בשעת הקציעה, ולאחר הקציעה" -
- בשעת הקציעה - אוכל, ופטור.
- ולאחר הקציעה - אוכל, וחייב,
- שאינו אוכל מן התורה.
- זה הכלל -
- כל האוכל מן התורה - פטור.
- ושאינו אוכל מן התורה - חייב.
(ח) היה עושה,
- בלבסין - לא יאכל בבנות שבע.
- בבנות שבע - לא יאכל בלבסין.
- אבל מונע הוא את עצמו -
- עד שהוא מגיע למקום היפות - ואוכל.
- המחליף עם חברו,
- זה לאכל, וזה לאכל,
- זה לקצות, וזה לקצות,
- זה לאכל, וזה לקצות - חייב.
- רבי יהודה אומר:
- המחליף לאכל - חייב.
- ולקצות - פטור.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה מעשרות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב