ביאור:תוספתא/מעשרות/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מעשרות פרק שלישי

אכילת עראי וגבולה

(א)
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: המהבהב בשדה - ה"ז חייב

ראו משנה ד, א.

השוחק את השום ואת השחלים בשדה - הרי זה חייב.

(ב)
תינוקות שטמנו תאנים לשבת, שחורות סגולות ומצאו לבנות ירוקות לבנות ומצאו שחורות

ראו משנה ד, ב. כאן הולכים עוד צעד: אם עישרו וטמנו, אבל לא מצאו את אותן התאנים.

הרי אלו אסורות מפני שספק מוכנן אסור.

(ג)
כלכלת השבת, ב"ש פוטרים וב"ה מחייבין

ראו שם וכן עדויות ד, י. ר' יהודה טוען כאן שרק הלל אסר ובני דורו התירו, והוא פוסק כב"ש, אבל במשנה ר' יהודה כבית הלל.

רבי יהודה אומר: הלל עצמו היה אוסר
המלקט כלכלה לשלוח לחבירו לא יאכל עד שיעשר
רבי יהודה אומר: הלל עצמו היה אוסר.

(ד)
המעביר תאנים ממקום למקום ועברה עליהן שבת, למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר

כאן, כמו בהלכה ג, ר' יהודה פסק כבית שמאי, וכן הוא מיקל גם בתאנים שנמכרו לפני גמר מלאכתן, במשנה ב, ה.

ר' יהודה אומר הלל עצמו היה אוסר.

(ה)
סוכי תאנים ובהן תאנים, מכבדות תמרה ובהן תמרים

מחשבת התינוקות אינה נחשבת לעניין זה כי ההכנסה עשויה להיות שלא לאכילה, משא"כ לגבי שבת. גם פועלים אינם מחייבים את בעה"ב.

הכניסום תינוקות או פועלין – פטורין. הכניסם בעל הבית - חייבין
הכניס שבלין לתוך ביתו לעשותן עסה ובינתיים אוכל את הגרעינים - פטור
לאוכלן מלילות - רבי מחייב, ורבי יוסי ב"ר יהודה פוטר.

(ו)
המקליף שעורין: שתים – פטור, שלש - חייב

ראו משנה ד, ה. שם נאמר "אחת אחת". יתכן שקילף שתי שעורים או שלוש חיטים בלי להניח אותן ואז אולי גם המשנה מסכימה.
לדברי ר' אליעזר ראו משנה ד, ג. מה שאמרו לו מצדיק שכל אכילת זיתים ממעטן תהיה מותרת, שהרי יש לו גם מעטן טמא. התשובה היא שאם מלח את הזיתים אינו מחזירם, ואם כך לא יחזירם אפילו למעטן טמא, כחכמים.

ובחטים: שלש – פטור, ארבע - חייב
אמרו לרבי אליעזר: אע"פ שמחזירן למעטן הזה, הרי הוא כמחזירן למעטן אחר.

(ז)
כסבר שזרעה לזרע וחשב עליה לירק מתעשרת זרע וירק

ראו משנה ד, ה.
ר' יהושע מתיר את החרדל מהמעשרות (כר' אליעזר), אבל לא הורה כך למעשה.

חרדל שזרעו לירק וחשב עליו לזרע מתעשר זרע וירק
נהגו בירקות היתר, דברי ר"א. אמר רבי יהושע בן קבוסאי מימי לא גס לבי
לומר לאדם צא ולקט תמרות של חרדל וכבוש והוי פטור מן המעשרות.

(ח)
המטליא תערובת זרעי ירקות שרויים במים לא נהגו בה חכמים היתר, לא למעשרות ולא לשביעית

בניגוד לדברי ר' אליעזר בהלכה ז.

כשהוא תורם – תורם מכל אחד ואחד, וזאת החומרה לענייני מעשרות שאין תורמין ממין על שאינו מינו.

שתילה חוזרת

(ט)

העוקר שתלים מתוך שלו ליטען בחוצה לארץ, ולזרע, ולהפקיר, ולמוכרן לנכרי

ה"ז חייב, מפני שמוציאן מידי מעשרות

ראו משנה ה, א, שם נאמר בניגוד לר' יהודה "לשלח לחבירו פטור". חכמים כאן בעמדת ביניים, שהמקבל מעשרן דמאי.

ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר בן עזריה: המשלח לחבירו שתלין ואטונין והוצני פשתן
מעשרן ודאי מפני שנחשדו רוב אדם עליהן
וחכ"א הרי הן ככל הפירות ואין מעשרן אלא דמאי.

(י)
בצלים שהשרישו זה בזה בקופות - הרי זה בחזקתן למעשרות ולשביעית

ראו משנה ה, ב. הבצלים בחזקתם למעשרות ולשביעית, אבל אם השרישו בקרקע – הם כשתולים: טהורים ואסור לתלוש מהם בשבת.

אם היו טמאים - לא עלו ידי טומאתן, ומותר לתלוש מהן בשבת
השרישו זה בזה בקרקע עלייה - הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית
ואם היו טמאין - עלו ידי טומאתן, ואסור לתלוש מהן בשבת, ואם תלש פטור
נפלה עליהן מפולת והן מגולין - הרי אלו כנטועין בשדה: אסורין בשביעית וחייבין במעשרות.

(יא)
גומות הלוף: בורר גסה גסה ומניח דקה דקה - בתוך ידו הרי זה פטור

אם אכסן לוף בגומה (ראו שביעית ה, ב) והלוף השריש, ובא להשתמש בו – יכול לברור את הגבעולים העבים בידו ופטור ממעשרות ומשבת. ואם אסף את הלוף והיניחו לארץ או בכלי – חייב.
רשב"א פוטר את המניח בארץ, וטוען שב"ש חלקו על הבורר ביד. וראו ביצה א, ח.

בארץ ובכלי - ה"ז חייב
אר"ש בן אלעזר: לא נחלקו ב"ש וב"ה על הבורר בארץ שהוא פטור, ועל הבורר בכלי שהוא חייב
על מה נחלקו? על הבורר ביד, שב"ש מחייבין וב"ה פוטרין.

הפקרת השדה או שאריותיו

(יב)
המפקיר שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו

אם זכה בה תוך שלושה ימים כאילו לא הפקיר אותה וחייב במעשרות.
אם הפקיר אותה לפרק זמן נקוב – היא הפקר וגם אחר יכול לזכות בה, אבל אם רצה לפני שזכו בה יכול לבטל את ההפקר, ולהתחייב במעשרות.
יכול לקשור את בהמתו על ההפקר אבל לא על מתנות העניים אפילו אם הוא עני. כמובן יכול לזכות במתנות העניים ע"י עקירתן, ולהשליך לפניה

אם אמר הרי שדי מופקרת יום אחד שבת אחד חודש אחד שנה אחת שבוע אחת
עד שלא זכה, בין הוא בין אחר - יכול לחזור בו
משזכה, בינו לבין אחר - אינו יכול לחזור בו
וקושר את בהמתו על גבי הפקר אבל לא על גבי לקט שכחה ופאה
אבל עוקר ומשליך לפניה.

(יג)

סופת סוף, שאריות של תאנים שנשארו בזמן הבציר תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים, ענבים ומשמר שדהו מפני ירק, היו פועלין עוברין ביניהן,

אם היה בעה"ב מקפיד עליהן - הרי אלו חייבין; ואם לאו - הרי אלו פטורין.

אם בעה"ב אוסר על הפועלים לאכול את השאריות מהקטיף – הן אינן הפקר, והוא חייב עליהם במעשרות.

(יד)
הזורה תבנו סתם ולקחו אחר, אפילו להוציא הימנו - פטור

ראו משנה ה, ד. אם זרה את החיטה מותר לו למכור את המוץ אפילו אם נשארו בו גרעיני חיטה, שהם הפקר, ואפילו אם הקונה קנה כדי להוציא אותם. אבל אם מכר לו כדי להוציא את החיטה – ימכור אותו רק לנאמן על המעשרות.
רשב"ג מוסיף תנאי שיהיה הקונה נאמן על הטהרות, ועיינו דמאי ו, ו, שב"ה התירו למכור מעט זיתים למי שאינו נאמן על הטהרות, אבל לא יותר מזה; כאן התירו גם ב"ש למכור לו מעט חיטה (בניגוד לגדיש שלם).
אם יש לו אריסים ע"ה הברייתא מציעה פתרון ע"י הפרשה מביתו. והשוו תוספתא דמאי ז יב.

א"ר שמעון בן גמליאל: מודין בית שמאי ובית הלל
שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועביט של ענבים ומעטן של זיתים אלא לחבר ולעושה בטהרה
מוכר לו חטים אע"פ שיודע בו שאינו גובל עיסתו בטהרה
וכן לא יתן אדם לשכנתו תבשיל לבשל לה ועיסה לאפות לה,
אא"כ יודע שקוצה לה חלה ועושה בטהרה. וכן בן לוי
הרי שנתמנו לו עריסין ועושין בזיתים - הרי זה מפריש עשור זיתים ושמן טבל מתוך ביתו
ואומר: מה שזיתים האלו ראויין לעשות מעשר - בדרומן, ותרו"מ - בדרום דרומן.

חו"ל וסוריה

(טו)

הלוקח שדה ירק בסוריא עד שלא באו לעונת המעשרות חייב

משבאו לעונת המעשרות מלקט כדרכו ופטור, דברי רבי עקיבה

ראו משנה ה, ה. ר' מאיר כחכמים.

וחכ"א: אף משבאו לעונת המעשרות חייב לפי חשבון
מודים חכמים לרבי עקיבה, שאם מכר לו תבואה לקצור וענבים לבצור וזיתים למסוק
שלוקט כדרכו ופטור.

(טז)
איזה "שום בעל בכי"? מבעל בק כל שאין לו אלא זור אחד מקיף את העומד

ראו משנה ה, ח.

איזה הוא "בצל של רכפה"? כל שאין עוקצו בצל מעוך לתוכו
רשב"ג אומר: כל שאין לו אלא קליפה אחת.

(יז)

אלו הן "גריסין הקלקין"? מקיליקיה הגסין המרובעין
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין לך מרובע מששת ימי בראשית הריבוע של הגריסים הוא מעשה ידי אדם
אלו הן "עדשין מצריים"? אלו שגלגליהן חדין. רבן שמעון ב"ג אומר: כל שאין בו צרור. חלק קשה
"רמ"א: אף הקרקס"? - שעקציהן קטנין והלקטיהן מרובין
"ר' יוסי אומר: אף הקוטנין"? - שלמטה מהן
כגון אלו צרכי חכמים ליתן בהן סימן, לפי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל
אבל האלסרין והאפרסקין והאצטרבילין לא צרכו חכמים ליתן בהן סימן,
לפי שכיוצא בהן בארץ ישראל.

(יח)

פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים
אלא אחר הרוב בלבד

ושאר זרעוני גינה, כגון זרע קשואין ודלועין וזרע לפת וצנונות, שאין נאכלין

ראו ספרי דברים קה.

פטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית
ר' יהודה אומר: לא אמרו אלא זרעוני גינה בלבד
רבי יוסי אומר: אף זרעוני שדה, כגון זרע אסטיס ובקיא.