ביאור:משנה עבודה זרה פרק ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
----
דיני יין נסך עריכה
חטיבה I: איסור הנאה מיין נסך עריכה
|
אין איסור שגוי ישכור יהודי, וראו גם לעיל ד, ט. אבל יין נסך אסור בהנאה, ולכן אין לפועל או לבעל החמור רשות לקבל שכר עליו - אלא בהבלעה. וראו תוספתא ח, ד, שמטעימה שאין הפועל רשאי להעביר את החבית לכתחילה, אבל שכרו מותר. והשוו לדין החמץ של הגוי, שמותר להשכיר עבורו חמור - ראו תוספתא פסחים ב, יד. |
(א) השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך - שכרו אסור.
- שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת
- אף על פי שאמר לו "העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום" - שכרו מותר.
השוכר את החמור להביא עליה יין נסך - שכרה אסור.
שכרה לישב עליה על החמור, אף על פי שהניח הגוי לגינו יינו עליה - שכרה מותר:
(ב) יין נסך שנפל על גבי ענבים - ידיחן, והן מותרות.
- ואם היו מבוקעות - אסורות כי אי אפשר לשטוף אותן, ולכן הטעם נשאר בהן.
- [נפל על גבי תאנים או על גבי תמרים, אם יש בנותן טעם בהן - אסור].
- מעשה בביתוס בן זונין שהביא גרוגרות תאנים מיובשות בספינה.
- ונשתברה חבית של יין נסך, ונפל על גביהן על גבי הגרוגרות, ושאל לחכמים - והתירום.
זה הכלל: כל שבהנאתו בנותן טעם - אסור. בכל כמות, אם נתן טעם טוב וגרם להנאה.
כל שאין בהנאתו בנותן טעם - מותר, כגון חומץ שנפל על גבי גריסין:
חטיבה II: הרחקת הגוי מהיין של היהודי עריכה
(ג) נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום,
- אם היה בחזקת המשתמר - מותר.
|
בניגוד למקובל, שהאיסור הוא מפני שיין של גוי מוקדש לע"ז, לפי המשנה עיקר האיסור מיועד להרחיק את הגוי מהיין של היהודי, כי היין של היהודי הוא מקודש לה' |
- אם הודיעו שהוא מפליג הולך - כדי שישתום ויסתום ויגוב. זמן שמספיק לגוי לחורר את החבית, להוציא מעט יין, לסתמה מחדש ולנגב את השאריות
- רבן שמעון בן גמליאל אומר, כדי שיפתח ויגוף ותגוב: זמן שבו יכול הגוי לפתוח את כל המכסה ולהחליפו באחר.
(ד) המניח יינו בקרון או בספינה, והלך לו בקפנדריא, נכנס למדינה ורחץ - מותר.
|
כשם שהיהודי חייב להתרחק מהצלמים - כך הוא חייב להרחיק את הגוי מהיין שלו. אין חשש שהגוי ינצל את היעדרותו של היהודי לניסוך, אלא אם אמר לו שהוא הולך להרבה זמן; והשוו לדין המקוה בתוספתא מקואות ו, ב, וראו את המונח "חזקת המשתמר" בתוספתא טהרות ו, י, ועוד. |
- אם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום ויסתום ויגוב.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח ויגוף ותגוב.
המניח נכרי בחנות, אף על פי שהוא יוצא ונכנס - מותר.
- ואם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום ויסתום ויגוב.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח ויגוף ותגוב:
(ה) היה אוכל עמו על השולחן, והניח לגינה על השולחן, ולגינה על הדלבקי דלפק, והניחו ויצא
|
מותר לאכול עם הגוי, בניגוד לדברי ר' שמעון בן אלעזר בתוספתא ד, ה, ולאליהו רבה ח, ובניגוד לספר היובלים כב, כג. הנכרי לא ינסך את היין אם יחשוש שהיהודי יראה את מעשיו. וראו לעיל ד, יא. |
- מה שעל השולחן - אסור, ומה שעל הדלבקי - מותר.
- ואם אמר לו "הוי מוזג ושותה" - אף שעל הדלבקי אסור.
חביות פתוחות - אסורות, סתומות - כדי שיפתח ויגוף ותגוב:
|
נכנסה בשעת מלחמה - אינה מנסכת. משחק מילים. וראו לעיל ד, ו: בשעת מלחמה לא מבטלים את הע"ז ולא מנסכים את היין. התפקוד ההלכתי של הגויים פועל רק בשעת שלום. |
(ו) בלשת צבא גוים שנכנסה לעיר בשעת שלום,
- חביות פתוחות - אסורות, סתומות - מותרות.
- בשעת מלחמה - אלו ואלו מותרות, לפי שאין פנאי לנסך:
|
השוו לעיל ג, ט: אין פדיון ליין נסך. עצם שייכות היין לגוי, גם אם לא ניסך ממנו - אוסרת אותו. |
(ז) אומנין של ישראל, ששלח להם נכרי חבית של יין נסך בשכרן
- מותרים לומר לו "תן לנו את דמיה".
- [ואם] משנכנסה לרשותן - אסור.
המוכר יינו לנכרי
- פסק עד שלא מדד קבעו מחיר לפני מזיגת היין - דמיו מותרין. מדד עד שלא פסק - דמיו אסורין.
נטל את המשפך, לאחר שמזג לגוי ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל, אם יש בו עכבת יין עקבות יין - אסור.
המערה מכלי אל כלי, את שערה ממנו - מותר, ואת שערה לתוכו - אסור:
חטיבה III: חומרת איסור יין נסך עריכה
|
השוו לעיל משנה ב וערלה ב, ו. |
(ח) יין נסך אסור, ואוסר בכל שהוא.
- יין ביין, ומים במים - בכל שהוא.
- יין במים, ומים ביין - בנותן טעם.
זה הכלל: מין במינו - במשהו, ושלא במינו - בנותן טעם:
(ט) אלו אסורין, ואוסרין בכל שהן:
|
יין נסך ועורות לבובים (ראו לעיל ב, ג) הם מדברי חכמים, אבל אין הבדל בינם לבין עבודה זרה ממש, וכן לשאר האיסורים. לגבי הרשימה מ"שור הנסקל" ואילך, השוו קידושין ב, ט ותמורה ז, ד. |
יין נסך, ועבודה זרה, ועורות לבובין,
- ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפורי מצורע, ושער נזיר,
- ופטר חמור, ובשר בחלב, [ושעיר המשתלח], וחולין שנשחטו בעזרה,
- הרי אלו אסורין, ואוסרין בכל שהן:
|
למרות שכל היין שבבור נאסר, כאמור במשנה ט, רשב"ג מאפשר ליהנות ממנו - להוציא מיין הנסך עצמו. |
(י) יין נסך שנפל לבור - כולו אסור בהנאה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: ימכר כולו לנכרי, חוץ מדמי יין נסך שבו:
חטיבה IV: טיהור המגע של הגוי עריכה
(יא) גת של אבן שזפתה גוי - מנגבה, והיא טהורה.
|
הזיפות כלל הרטבה במעט יין, ולכן אין להשתמש בזפת, במיוחד אם הגת מחומר הסופג מהיין. וראו תוספתא ט, א, שרבי הקל בגת של גוי כי אינה מיועדת להחזיק יין הרבה זמן. כאן ישראל מנגב, ובמשנה ג לעיל הגוי ניגב. |
- ושל עץ - רבי אומר: ינגב, וחכמים אומרים: יקלוף את הזפת.
- ושל חרס - אף על פי שקלף את הזפת, הרי זו אסורה:
(יב) הלוקח כלי תשמיש מן הגוי, את שדרכו להטביל - יטביל, להגעיל - יגעיל, ללבן באור - ילבן באור.
|
ראו תוספתא ט, ב, לפירוט מה יטביל, מה יגעיל וכו' לעצם הצורך בניקוי ראו במדבר לא כג וספרי שם. סיים בטהרה. |
- השפוד והאסכלה - מלבנן באור.
- הסכין - שפה, והיא טהורה: