ביאור:משנה כלאים פרק ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
משנה מבוארת למסכת כלאים: א ב ג ד ה ו ז ח ט
----
בערוגת הגינה - כלאי ירקות
עריכהחטיבה I: ירקות בערוגה
עריכה|
המספרים במשנה הם 6-5-4-3. עיינו שבת ט, ב, שם לומד ר' עקיבא את ההלכה הזאת ממדרש. הלפת גדולה מדי ולכן אינה מאפשרת לזרוע לידה זרעונים נוספים, וראו כתובות קיא ב. אין צורך בחישובי השטחים המפולפלים שבתלמודים, כי לא נאמר במשנה "חמישה מיני זרעונים" אלא "חמישה זרעונים" בלבד, (אכן, הם יכולים להיות ממינים שונים) ולכן אין משמעות לצורת השטח המצויירת בתרשימים השונים - המציירים לא הרגישו שהם משרטטים מפה לערוגה של אמה מרובעת אחת... |
(א) ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים
- זורעים בתוכה חמישה זרעונים אפילו ממינים שונים: ארבעה - בארבע רוחות פינות הערוגה, ואחד - באמצע.
היה לה גבול גבוה טפח - זורעין בתוכה שלושה עשר:
- שלושה על כל גבול וגבול לאורך הגדרות, ואחד - באמצע.
- לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול, מפני שהוא ממלאהו.
- רבי יהודה אומר: ששה באמצע:
|
ראו לעיל ב, י. ההיתרים בערוגה הם לירקות, וכאן מובן הירקות הוא צמחים שמגדלים בכמויות קטנות ובמספרים בודדים. וראו פירוט בתוספתא ב, ט. התלם הוא מעבר מים זמני לתוך הערוגה, ועם הגשם הוא בדרך כלל נעלם, וראו תהלים סה יא. |
(ב) כל מין זרעים תבואה - אין זורעים בערוגה, וכל מין ירקות - זורעין בערוגה.
- חרדל ואפונים השופין הקטנים - מין זרעים.
- אפונים הגמלנים - מין ירק.
גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט - כשר, שהיה כשר מתחלתו.
התלם ואמת המים שהם עמוקים טפח
- זורעים לתוכן שלשה זרעונין: אחד מכאן, ואחד מכאן, ואחד באמצע:
חטיבה II: שדה ירקות
עריכה|
השוו לעיל ב, ו-ז. בין שדות ירק שונים מספיק להפריד בתלם אחד, ולדעת ר' עקיבא התלם יכול להיות באורך 6 טפחים בלבד, כי מטרתו לסמן את הגבול עבור הצופים, וראו לקמן משנה ה. יתכן גם שמדובר בזריעת סוג אחר של ירק בשדה ירק קיים, כעין הבדיקה בפשתן דלעיל ב, ו, וכן ראו משנה ד. רוחב התלם לדעת ת"ק - ברוחב הרגיל ("מלואו"). ר' יהודה מגדיר: כרוחב כף הרגל של אדם (מתאים לשורת בצל.) |
(ג) היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה ירק אחר - מותר,
- מפני שהוא נראה כסוף שדהו.
היתה שדהו זרועה ירק, והוא מבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר
- רבי ישמעאל אומר: עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו.
- רבי עקיבא אומר: אורך ששה טפחים, ורוחב - מלואו.
- רבי יהודה אומר: רוחב - כמלא רוחב הפרסה:
|
ראו לעיל ב, יא, שדלעת, קישוא ופול המצרי הם ירקות המתפשטים, בדומה לגפן, ולכן דיני הכלאים שלהם מיוחדים. הדיון בהם משמש כמעבר לדיון בכלאי הכרם, שהרי בשני המקרים נוצר מצב של איסור זריעה בשטח מסוים. רוחב שדה הירק המינימלי הוא שתי שורות. ר' אליעזר מתיר גם שורה אחת, אם עשה מסגרת מאותו המין, כגון שהשורה הראשונה והאחרונה הן של קישואים. המשנה מניחה שקישואים בדלעת הם כלאים, בניגוד לדעת ר' מאיר בתוספתא א, ב. |
|
השוו לסנהדרין סח א, שם מלמד ר' אליעזר את ר' עקיבא הלכות נטיעת קישואים ועקירתם. והוא מתרעם שם על שאיש לא דן איתו בהלכות אלו. נטיעת הקישואים של ר' אליעזר היא ע"י שכנוע של ר' עקיבא בנראטיב הפרשני, הכופה תבנית על המציאות ורואה את שתי שורות הקישואים, בשני קצוות השדה כמגדירות את השדה כשדה קישואים עם שתי שורות של ירק אחר בתוכו. ר' עקיבא משווה את הטענה הזאת למכשף ה"מאחז את העיניים" (ראו סנהדרין ז יא,) שמצליח לשנות את תפיסת העולם של מאזיניו. בהקשרים של כלאים ושל הכישוף האיסורים הם משום מראית העין; ואכן גם בדין המכשף - המאחז את העיניים פטור. |
(ד) הנוטע שתי שורות של קישואין, שתי שורות של דלועים,
- שתי שורות של פול המצרי - מותר.
- שורה של קישואים, שורה של דלועים, שורה של פול המצרי - אסור.
- שורה של קישואים, שורה של דלועים, שורה של פול המצרי,
- ושורה של קישואים
- רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין:
|
ראו לעיל א, ט, בדעת ר' יהודה: מותר לזרוע צמח יחיד מכל זן. אם מקפיד להפריד את הצמחים זה מזה - גם חכמים מתירים, כי אין מראית עין. |
(ה) נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת,
- ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה, וזו נוטה לצד זה,
- (ונוטה שער של זו לכאן, ושער של זו לכאן)
שכל מה שאסרו חכמים - לא גזרו אלא מפני מראית העין:
|
ראו לעיל משנה ד. מי מהשנים מחמיר? בתוספתא (ב, יב) קובעים: "ר' ישמעאל אומר עשר אמות, ר' עקיבא אומר שמונה אמות". אם כל שורה היא ברוחב 4 אמות, הרווח (נטו) בין שורת דלועים לחברתה הוא 10 אמות לפי ר' ישמעאל, ו-8 לפי ר' עקיבא. חכמים דורשים 12, או שיעקור את כל הבצלים בין הדלועים. |
(ו) היתה שדהו זרועה בצלים, ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים
- רבי ישמעאל אומר: עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת
- ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות
- ועוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת.
- רבי עקיבא אומר: עוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות
- ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות
- ועוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות.
- וחכמים אומרים: אם אין בין שורה של דלעת לחברתה שתים עשרה אמה - לא יקיים את הזרע של הבצל של בינתיים:
|
ראו לעיל ב, י. לסיכום דעת חכמים בעניין כלאים בדלעת ראו תוספתא ב, יג. מדברי ר' יוסי נראה שלדעתו מדובר שם דווקא בדלעת (ואולי גם בקישוא ובפול), ולא בשאר הירקות, שבהם המרחק בין הירק לתבואה קטן יותר. ר' ישמעאל מגדיל בהרבה את המרחק בין הדלעת לתבואה, בהתאם לדברי ר' מאיר שם, במשנה יא. וראו שם משנה ט, שגם שלושה בית רובע של חרדל אוסרים שדה של בית סאה בזריעת מינים נוספים. ההשוואה בין הדלועים לגפן חושפת את הדמיון בין שני המינים הללו: הן דלועים הן גפנים נוטות להתפשט ולכן יש להפריד בינן לבין מינים אחרים. אבל רק בגפנים נוצר מצב של "כרם" שאין לו דומה בגידול הדלעת, ודיני הכלאים בו חמורים במיוחד. |
(ז) דלעת בירק - כירק.
- ובתבואה - נותנין לה בית רובע.
היתה שדהו זרועה תבואה, ובקש ליטע לתוכה שורה של דלועין
- נותנין לה עבודתה ששה טפחים.
- ואם הגדילה צמחה הדלעת - יעקור מלפניה. את התבואה כך שישארו ששה טפחים רווח
רבי יוסי אומר: נותנין לה עבודתה ארבע אמות.
- אמרו לו: התחמיר זו מן הגפן?
- אמר להן: מצינו שזו חמורה מן הגפן:
- שלגפן יחידית - נותנין לה עבודתה ששה טפחים ראו לקמן פרק ו משנה א
- ולדלעת יחידית - נותנין לה בית רובע.
רבי מאיר אומר משום רבי ישמעאל:
- כל שלשה דלועין לבית סאה פי 24 מבית רובע - לא יביא זרע יזרע תבואה כלל לתוך בית סאה.
רבי יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום רבי ישמעאל:
- כל שלושה דלועין לבית כור פי עשר מבית סאה - לא יביא זרע לתוך בית כור: