משנה כלאים ד

רבי אליעזר בן יעקב אומר משום חנינא בן חכינאי, אפילו חרבה האמצעית ואין בין שורה לחברתה שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם, שאילו מתחילה נטען הרי זה מותר בשמונה אמות.

משנה ט

הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה, מותר להביא זרע לשם.

אמר רבי יהודה, מעשה בצלמון, באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה, והיה הופך שער שתי שורות לצד אחד וזורע את הניר, ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור, ובא מעשה לפני חכמים, והתירו.

רבי מאיר ורבי שמעון אומרים, הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות, מותר.

משנה מנוקדת

(א) קָרַחַת הַכֶּרֶם,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.

מְחוֹל הַכֶּרֶם,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה.

וְאֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם?

כֶּרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ.

אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

(ב) אֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם?

בֵּין כֶּרֶם לַגָּדֵר.

אִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

(ג) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אֵין זֶה אֶלָּא גֶּדֶר הַכֶּרֶם.

וְאֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם?

בֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים.

וְאֵיזֶה הוּא גָּדֵר?

שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים;

וְחָרִיץ,

שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה.

(ד) מְחִיצַת הַקָּנִים,

אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס הַגְּדִי, הֲרֵי זוֹ כִּמְחִצָּה.

וְגָדֵר שֶׁנִּפְרַץ,

עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת, הֲרֵי הוּא כְּפֶתַח;

יָתֵר מִכֵּן, כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר.

נִפְרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת הַרְבֵּה,

אִם הָעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ, מֻתָּר;

וְאִם הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד, כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר.

(ה) הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶל חָמֵשׁ גְּפָנִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כֶּרֶם;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ כֶּרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.

לְפִיכָךְ, הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, קִדֵּשׁ שׁוּרָה אַחַת;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, קִדֵּשׁ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.

(ו) הַנּוֹטֵעַ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב,

הֲרֵי זֶה כֶּרֶם.

שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בֵּינְתַיִם,

אוֹ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בָּאֶמְצַע,

אֵינוֹ כֶּרֶם,

עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב.

(ז) הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְשׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע,

וְגָדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,

הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.

גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,

אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם עֵרְסָן מִלְמַעְלָה, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.

(ח) הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת,

אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

הָיוּ שָׁלֹשׁ,

אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי:

אֲפִלּוּ חָרְבָה הָאֶמְצָעִית, וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת.

(ט) הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה,

מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן,

בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה,

וְהָיָה הוֹפֵךְ שְׂעַר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְצַד אֶחָד וְזוֹרֵעַ אֶת הַנִּיר,

וּבְשָׁנָה אַחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר לְמָקוֹם אַחֵר וְזוֹרֵעַ אֶת הַבּוּר;

וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְהִתִּירוּ.

רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:

אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמוֹנֶה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, מֻתָּר.

נוסח הרמב"ם

(א) קרחת הכרם -

בית שמאי אומרים: עשרים וארבע אמות.

בית הלל אומרים: שש עשרה אמה.

מחול הכרם -

בית שמאי אומרים: שש עשרה אמה.

בית הלל אומרים: שתים עשרה אמה.

איזו היא קרחת הכרם? -

כרם שחרב מאמצעו.

אם אין שם שש עשרה אמה -

לא יביא זרע לשם.

היו שם שש עשרה אמה -

נותנין לו עבודתו - וזורע את המותר.

(ב) איזה הוא מחול הכרם? -

בין הכרם לגדר.

אם אין שם שתים עשרה אמה -

לא יביא זרע לשם.

היו שם שתים עשרה אמה -

נותנין לו עבודתו - וזורע את המותר.

(ג) רבי יהודה אומר:

אין זה אלא גדר הכרם.

ואיזה הוא מחול הכרם? -

בין שני כרמים.

ואיזה הוא גדר? -

שהוא גבוה עשרה טפחים.

וחריץ? -

שהוא עמוק עשרה, ורחב ארבעה.

(ד) מחיצת הקנים -

אם אין בין קנה לחברו שלשה טפחים,

כדי שייכנס הגדי - הרי זו כמחיצה.

וגדר, שנפרץ עד עשר אמות -

הרי הוא כפתח;

יתר מכן -

כנגד הפרצה - אסור.

נפרצו בו פרצות הרבה -

אם העומד מרובה על הפרוץ - מותר;

ואם הפרוץ מרובה על העומד -

כנגד הפרצה - אסור.

(ה) הנוטע שורה של חמש גפנים -

בית שמאי אומרים: כרם.

בית הלל אומרים: אינו כרם - עד שיהו שם שתי שורות.

לפיכך, הזורע ארבע אמות שבכרם -

בית שמאי אומרים: קידש שורה אחת.

בית הלל אומרים: קידש שתי שורות.

(ו) הנוטע -

שתים כנגד שתים, ואחת יוצא זנב -

הרי זה כרם.

שתים כנגד שתים, ואחת בינתיים,

או שתים כנגד שתים, ואחת באמצע -

אינו כרם -

עד שיהו שם - שתים כנגד שתים, ואחת יוצא זנב.

(ז) הנוטע שורה אחת בתוך שלו,

שורה אחת בתוך של חברו,

ודרך היחיד, ודרך הרבים באמצע -

וגדר, שהוא נמוך מעשרה טפחים - הרי אלו מצטרפות.

גבוה מעשרה טפחים - אינן מצטרפות.

רבי יהודה אומר:

אם ערסן מלמעלן - הרי אלו מצטרפות.

(ח) הנוטע שתי שורות -

אם אין ביניהן, שמונה אמות - לא יביא זרע לשם.

היו שלש -

אם אין בין שורה לחברתה, שש עשרה אמה - לא יביא זרע לשם.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, משום חנינה בן חכינאי:

אפילו חרבה האמצעית,

ואין בין שורה לחברתה, שש עשרה אמה - לא יביא זרע לשם,

שאילו מתחילה נטען - היה מותר בשמונה אמות.

(ט) הנוטע את כרמו,

על שש עשרה שש עשרה אמה - מותר להביא זרע לשם.

אמר רבי יהודה:

מעשה בצלמין,

באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה,

והיה הופך שיער שתי שורות לצד אחד,

וזורע את הניר,

ובשנה האחרת,

היה הופך את השיער למקום הזרע,

וזורע את הבור,

ובא מעשה לפני חכמים - והתירו.

רבי מאיר ורבי שמעון אומרים:

אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות - מותר.

פירושים

משנה כלאים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב