ביאור:משנה כלאים פרק ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת כלאים: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת כלאים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

----

כלאי הכרם הרוגלי (שאינו מודלה)עריכה

חטיבה I: כרמים לא סטנדרטייםעריכה

בתחילת החטיבה עוסקים בכרם מפוזר, ובהמשך - בצפוף מדי.

נראה שמשנה זו כדברי ר' אליעזר בן יעקב לעיל ד, ח, שאם היה בתחילה כרם - ניתן להמשיך לראותו ככזה גם לאחר החורבן.

המשנה כדעת בית הלל לעיל ד, ו, שמספיק שתים מול שתים ואחת זנב. אם הכרם מפוזר מאד על פני בית סאה - הוא נחשב כרם גם אם אין בו חמש גפנים כהלכתן, אבל בתנאי שיש בו בסך הכל עשר גפנים; והשוו שביעית א, ו. ר' מאיר מוותר על ההגדרות הללו.

יתכן לראות כאן רמז ל(ישעיהו ה ז): "כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל", שנשארו מהם עשרה - מניין - ועדיין נחשבים "עם". וראו ב(ישעיהו ו יג): "וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה... זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ"

(א) כרם שחרב, אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן או חמש גפנים הנטועות כהלכתן

הרי זה נקרא "כרם דל". למרות שהוא דל - הוא "כרם"!

כרם שהוא נטוע ערבוביא, אם יש בו לכוון שתים נגד שלש - הרי זה כרם,

ואם לאו - אינו כרם.

רבי מאיר אומר: הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים - הרי זה כרם:


(ב) כרם שהוא נטוע על פחות פחות מארבע אמות, צפוף מדי

רבי שמעון אומר: אינו כרם.
וחכמים אומרים: (כרם, ו)רואין את האמצעיות כאילו אינן:


חטיבה II: מקומות מותרים לזריעה בכרםעריכה

ראו דיני החריץ לעיל ד, ג, ומדובר במשנה כולה במצב שאין הגפנים מעורסות מעליו, כבמשנה ז שם.

לגבי הביטוי "שער כותש" ראו פאה ב, ג: מגע הצמרות זו בזו מחבר את הגפנים למרות מרחקי הנטיעה או הגדרות.

(ג) חריץ תעלת ניקוז שהוא עובר בכרם, עמוק עשרה ורחב ארבעה,

רבי אליעזר בן יעקב אומר: אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו
הרי זה נראה כבין שני כרמים - וזורעים בתוכו,
ואם לאו - הרי הוא כגת.

והגת שבכרם, עמוקה עשרה ורחבה ארבעה,

רבי אליעזר אומר: זורעים בתוכה
וחכמים אוסרים.

שומרה שבכרם, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה - זורעין בתוכה.

ואם היה שער כותש הצמרות נוגעות זו בזו מעל השומרה או הגת - אסור:


ראו תוספתא ג, ט, שאם הנקע קטן מדי מחשבים את השטח מלמעלה, כלומר מחוץ לנקע.

וראו ספרי דברים רל, 'גפן יחידי'.

(ד) גפן שהיא נטועה בגת או בנקע,

נותנין לה עבודתה ששה טפחים - וזורע את המותר.
רבי יוסי אומר: אם אין שם ארבע אמות - לא יביא זרע לשם.

והבית שבכרם - זורעין בתוכו: אפילו אם שער כותש!


חטיבה III: ירק בכרםעריכה

השוו עירובין ד, ח. כאן המגמה היא להקטין את האיסור, ולכן מודדים מעגל ברדיוס 16 אמה.

מספרי הגפנים האסורות תלויים במקום הירק ובמרחקי הנטיעה. החישוב של 45 גפנים במרווחים של 5 הוא בעייתי: אולי מדובר בסייג, כי קשה להבחין בין כרם הנטוע 4X4 לכרם של 5X5. יתכן גם שבאמת אין מקדש 45 גפנים במרחקים של 5X5 אלא פחות.

(ה) הנוטע ירק בכרם או מקיים רואה ירק שצמח בכרם מאליו ומשאיר אותו שם ואינו עוקרו - הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים.

אימתי? - (בזמן) שהיו נטועות על ארבע ארבע, או על חמש חמש.
היו נטועות על שש שש, או על שבע שבע -
הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות, ולא מרובעות:


קנס למי שרואה כלאים ואינו מטפל בהקדם - אם שהה זמן מסוים אסור לו לאכול מפירות הכרם ברדיוס 16 אמה. אבל אם מייד כשהגיע למקום עקר את הכלאים, אפילו אם לקח זמן עד אז - אינו כלאים.

בתוספתא ג, יב נוסף שאפילו אם פועל או עובר אורח ראה את הכלאים ולא עקר אותם - הם אסורים לו.

(ו) הרואה ירק בכרם, ואמר "כשאגיע לו - אלקטנו" - מותר.

"כשאחזור אלקטנו" - אם הוסיף במאתיים - אסור לאכלו, וכן את פרי הגפנים, כי "קידש":


(ז) היה עובר בכרם, ונפלו ממנו זרעים

או שיצאו עם הזבלים, או עם המים,

דגן של כלאים בכרם יש לשרוף, וראו לקמן ז, ז. אם הרוח העיפה את הזרעים שלא ברצונו ושלא בידיעתו - מותר, אבל חייב לעקור את הגידול כשרואה אותו. וראו גם ספרי דברים רל.

הזורע וסערתו הרוח לאחוריו, ולא היה מודע לכך שזרע בכרם בלי כוונה
מותר הכרם, בתנאים שבמשנה ו.

סערתו הרוח לפניו וידע שנזרעו הזרעים בכרם - רבי עקיבא אומר:

אם עשבים - יופך, ואם אביב - ינפץ, ואם הביאה דגן - תידלק:


משנה ח עוסקת במיני קוצים ופרחים. השוו לדין הזונים, שהם עשב בר, ואינו כלאיים בחיטה, כאמור בתחילת המסכת.

בתוספתא ג, יג נוספת הבחנה בין מיני זרעים למיני דשאים, שהם כלאים בכרם כי הם נאכלים.

יתכן שר' טרפון סובר כר' יהודה (לעיל א, ז,) שירק באילן אינו כלאים, ולדעת ר' טרפון הקנאביס נחשב ירק.

(ח) המקיים קוצים המתאימים למאכל בהמה, והשאיר מהם יותר מהמקובל בכרם - רבי אליעזר אומר: קידש.

וחכמים אומרים: לא קידש, אלא דבר שכמוהו מקימין.

האירוס והקיסום ושושנת המלך וכל מיני זרעים שיפים לנוי אבל אין בהם שימוש חקלאי - אינן כלאים בכרם.

הקנבוס, רבי טרפון אומר: אינו כלאים כי משמש בעיקר לעשיית סיבים וחבלים, וחכמים אומרים: כלאים כי יכול לשמש גם למאכל.

והקנרס ארטישוק - צמח עשבוני קוצני. בניגוד לקוצים הנזכרים בתחילת המשנה, הארטישוק הוא מאכל אדם. כלאים בכרם: