ביאור:תוספתא/כלאים/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כלאים פרק רביעי

מחיצה בכרם

(א)
רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו מרחיקין ארבע אמות מעיקר גפנים אפילו אם אינן נטועות ככרם, ומן התורה מספיק להרחיק מהן ששה טפחים.

ראו משנה ד, ג.
ראו לעיל ג, ג, לעניין המשמעות ההלכתית של גדר הכרם.
גם אם גפן (הנטועה שלא ככרם) סמוכה לגדר פחות מששה טפחים מותר לזרוע מעבר לגדר.

העושה מחיצה לכרם, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה - בטל ארבע אמות שבכרם
העושה מחיצה לגפן, עשרה ורחבה ארבעה - בטל ששה טפחים שבגפן.

(ב)
בכל עושין מחיצה: באבנים ובמחצלות בקשים ובקנים ובקולחות

ראו משנה ד, ד.
בעניין החבלים השוו עירובין א, ט, וכנראה כך צריך להסביר גם כאן: התבלים עצמם צריכים להגיע לטפח.
ר' אליעזר ור' יהודה רואים את מתקני ההדליה של העריס (ריפין, קנים) כגדר בתנאים מסוימים. ר' יוסי מיקל עוד במקרה של הקנים, ואם הקנה מפוצל הוא מוותר על קיומו של קנה נוסף בטווח של שלושה טפחים.

אפי' ג' חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה
ובלבד שלא יהא בין לחבירו ג' טפחים כדי שיכנס הגדי
ר"א אומר: עריס שהעבירו אם הדלה את הגפן על גבי הריפין רשת קלועה מענפי ערבה
הרי הריפין כמחיצה, ובלבד שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו שהרווח בין רפפה לרפפה יהיה קטן מגודל הרפפה.
ר' יהודה אומר: עריס שהעבירו על גבי קנים
הרי קנים כמחיצה, צריך שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי
רבי יוסי אומר אם היו קנים מדוקרנין הקנים מפוצלים בחלקם העליון ועשה להם פאה מלמעלה קשר בחוט את חלקי הקנה מותר.

(ג)
נמצאת אומר ג' מדות במחיצה:

סיכום דיני המחיצה: היא עשויה להיות מורכבת מקנים במרחקים של שלושה טפחים, אבל במקרה כזה יש צורך בלפחות 3 קנים באורך 10 טפחים, אחרת אינה רחבה ארבעה טפחים.
שאר הדינים הם דיני הפירצה: מותר שתהיה פירצה במחיצה בתנאי שהיא אינה מרובה על העומד. אם העומד הוא פחות מארבעה והפירצה גדולה ממנו – אינה מחיצה. אם הוא יותר מארבעה והפירצה גדולה ממנו - המחיצה העומדת אינה מחוברת להמשכה, אבל מולה מותר לזרוע; ואם הפירצה קטנה מהעומד – העומד נחשב מחובר. אבל אם הפירצה היא יותר מעשר אמות – אפילו אם יש גדר בהמשך, אין לזרוע מול הפירצה.
פיאה בין פצלי הקנים מועילה לדעת ר' יוסי אפילו אם הפיצול הוא בגובה שמעל עשרה טפחים.

כל שפחות משלשה - צריך שלא יהא בינו לחבירו שלשה טפחים, כדי שלא יכנס הגדי
וכל שהן שלשה, משלשה עד ארבעה, צריך שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו
כדי שלא יהו פרצות כבנין. היו יתירות על בנין - אף כנגד הבנין אסור
כל שהן ארבעה, מארבעה ולמעלה - צריך שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו
כדי שלא יהא פרוץ כעומד
כנגד העומד - מותר כנגד הפרוץ אסור
אם היה עומד מרובה על הפרוץ, אף כנגד הפרוץ מותר
ובלבד שלא תהא פרצה יתירה על עשר אמות
אם היו קנים מדוקרנין ועשה להם פיאה מלמעלה, אפילו יתיר על עשרה טפחים - מותר.

(ד)
כל מחיצה שעשויה שתי ואין עשויה ערב, ערב ואין עשויה שתי - הרי זו מחיצה

השוו עירובין א, י.
לעניין הביקור של ר' יהושע ראו משנה ו, ד. ר' ישמעאל אומר שאם בעל הכרם מראה שבכונתו להשתמש להדליה גם בקורות נוספות – הן נחשבות כאילן סרק אחד, ואסור לזרוע מתחתיו; וראו משנה ו, ג.

ר' יוסי בר' יהודה אומר: אין מחיצה אלא עד שתהא עשויה שתי וערב
מעשה שהלך ר' יהושע אצל ר' ישמעאל לכפר עזיז,
הראהו גפן שמודלה על מקצת תאנה. אמר לו: מה אני להביא זרע תחת המותר?
אמר לו: מותר, שאין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו
העלהו משם לבית המגונים, מקום השייך למשפחת מגניה והראהו גפן שמודלה על מקצת קורה
וסדן של שקמה ובו קורות הרבה.
אמר לו: תחת קורה זו אסור, והשאר מותר
שאני רואה שכל קורה וקורה באילן אילן בפני עצמו
ר' ישמעאל בן אלעזר אומר: אם היה מפסיע בין קורה לחברתה מוביל את הזמורות לקורות אחרות - כאילו אילן אחד.

(ה)
אלו הן פסקי עריס: עריס שחרב אמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן

ראו משנה ו, ו. אם נחרבו 8 אמות ו5/6 טפחים בין שני חלקי העריס מותר לו לזרוע שם.

אם אין שם שמונה אמות - לא יביא זרע לשם
שמונה אמות ועוד - נותנין לו עבודתו וזורע את המותר.
כמה הוא "ועוד"? אחד מששה מחמישה טפחים באמה.

(ו)
העושה מחיצה לכרם, גבוה עשרה ואין רחבה ארבעה - לא ביטל את ד' אמות שבכרם

ראו לעיל הלכה א.

העושה מחיצה לגפן, גבוה עשרה ואינה רחבה ארבעה - לא ביטל ששה טפחים שבגפן.

גפן ותבואה

(ז)
זמורה של גפן שהיתה מודלה ע"ג תבואה, אפילו היא מאה אמה

"תבואה" לאו דווקא, וראו ספרי דברים רל. האיסור חל גם על העץ של הגפן.
אבל אם הגפן מודלית והתבואה מכופפת מתחתיה – מזיז את התבואה ומותר משום כלאים, וראו גם משנה ז,ז.

כל הגפן אסורה, היא ופירותיה
תבואה שנוטה תחת הגפן - מחזיר ואינו מקדש הגפנים
והירקות שנוטין לתוך הגפן אבא שאול אומר: ר"ע אומר יחזיר, ובן עזאי אומר יספר. יחתוך את הירק במספריים

(ח)

היו שרשין "חזירים" של הגפן יוצאין בתוך ד' אמות שבכרם - הכל מודים שיעקר
שרשי פואה עשב הגדל לצבע וגדל ע"י קנה שורש יוצאין בתוך ד' אמות שבכרם למטה משלשה טפחים אם הפואה נמוכה מותר.

(ט)
המבריך את הגפן בארץ, אם אין על גביו עפר אלא כל שהוא פחות משלושה טפחים

ראו משנה ז, א. דברי רשב"ג מתיחסים לרישא, כלומר לגפן המוברכת באדמה ולא בסלע.

מותר לזרוע מכאן ומכאן, ואסור לזרוע על גביו
הבריכה בסלע, אע"פ שאין עפר על גביו אלא שתי אצבעות - מותר לזרוע על גביו, דברי ר"מ
ר' יוסי אומר: שלש אצבעות.
רשב"ג אומר, ב"ש אומרים: עשרה וב"ה אומרים: ששה טפחים.

(י)
תבואה שהשרישה - הרי זו אסורה ומקדשת ומתקדשת

ראו משנה ז, ז.

גפנים שהשרישו - הרי אלו אסורין ומקדשין, אבל אין מתקדשין עד שיעשו כפול הלבן
מקצתם עשו כפול הלבן ומקצתן לא עשו
את שעשו כפול הלבן אסורין ואת שלא עשו כפול הלבן מותרין.

(יא)
המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף מאתים - אסור

ראו משנה ז, ח. לדברי ר' שמעון ראו גם שבת י, ו.

אבל אין מתקדש עד שיניחנו תחת הגפן
ר"ש אומר: אין בין עציץ נקוב לשאינו נקוב, אלא הכשר זרעים בלבד.