ביאור:משנה חלה פרק א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת מסכת חלה: א ב ג ד

מסכת חלה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד

----

מבוא למסכת חלה ומבנה המסכת

חלה, עיסה, מעשר ותרומהעריכה

חטיבה I: חלה ומעשרותעריכה

הכוסמין - מין חיטה. וחשוב להבחין בינה לבין הכוסמת, שהיא מין קטנית ופטורה מחלה.

"ומצטרפים זה עם זה" - אם נלושו באותו בצק. אבל לקמן ד, ב, נאמר שאם יש שני בצקים שונים, אחד מקמח חיטה ואחד מקמח מאחד המינים האחרים, גם אם הבצקים נוגעים זה בזה - אינם מצטרפים.

העומר מתיר לחקלאי לקצור את הדגנים שהשרישו לפניו, ולצרכן - לאכול מהם. אבל ראו מנחות י, ז-ח, על מנהג אנשי יריחו.

(א) חמישה דברים חייבין בחלה:

החטים והשעורים והכוסמין ושבלת שועל ושיפון.

הרי אלו חייבין בחלה, ומצטרפין זה עם זה, בצק שיש בו כמה מיני קמחים, והכמות של כל הקמחים יחד גדולה מהמינימום הדרוש להפרשת חלה (קב ורבע) - חייב בחלה

ואסורין בחדש מלפני הפסח, ומלקצור מלפני העמר.
ואם השרישו קדם לעמר - העמר מתירן.
ואם לאו - אסורין עד שיבוא העמר הבא:


ראו פסחים ב, ה, לגבי המצה, וכן שם, ג, א לגבי החמץ, וכן נדרים ז, ב, לגבי הנודר מן הדגן.

בתחילת משנה א כבר נאמר שחמשת המינים חייבים בחלה, וכאן נוסף החיוב במעשרות, כניגוד למשנה הבאה.

(ב) האוכל מהם כזית מצה בפסח - יצא ידי חובתו.

כזית חמץ - חייב בהכרת.

נתערב אחד מהם בכל המינים - הרי זה עובר בפסח.

הנודר מן "הפת" ומן "התבואה" - אסור בהם, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: הנודר מן "הדגן" - אינו אסור אלא מהן.

וחייבין בחלה ובמעשרות:


(ג) אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות:

לגבי הבדלים בין חלה למעשרות ראו ספרי שלח ד.

הפטור ממעשרות קשור למעמד ההלכתי של התבואה: מתנות עניים והפקר אין להם בעלים (יש להוסיף תבואת שביעית, ראו שביעית ט, ט.), והמעשרות וההקדש פטורים ממעשרות. על התבואה הצעירה יש מחלוקת.

משנה ג מקבילה לתרומות א ה. ההבדלים: שם לא נזכר "מותר העומר" ו"תבואה שלא הביאה שליש", וכאן לא נזכר שאסור לתרום "מן החייב על הפטור" וכו'.

הלקט, והשכחה, והפאה, וההפקר,
ומעשר ראשון שנטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, ומותר העמר הקמח שנשאר מהעומר הראשון, אחרי שהקריבו את מנחת העומר.
ותבואה שלא הביאה שליש.
רבי אליעזר אומר: תבואה שלא הביאה שליש - פטורה מן החלה:


הרשימה הזאת היא של דברים שאינם תבואה.

השורה העוסקת בכמות התבואה אינה מופיעה בחלק מכתבי היד, והנושא יפורט לקמן ב, ו.

(ד) אלו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה:

האורז, והדוחן, והפרגים, והשומשמין, והקטניות
(ופחות מחמשת רבעים - בתבואה. פחות מקב ורבע של קמח)

חטיבה II: גבולות הפטור מן החלהעריכה

הסופגנין וכו' אינם נאפים בתנור, וראו הסתייגות במשנה הבאה.

המדומע הוא ספק תרומה, ופטור מהחלה, בדומה לתרומה עצמה. וראו תוספתא טבו"י ב, ד, שר' מאיר מחייב אותו בחלה.

הסופגנין, והדובשנין, והאסקריטין, וחלת המשרת, והמדומע והתרומה מקל וחומר - פטורין מן החלה:


הרחבה למשנה ד

(ה) עסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין - פטורה מן החלה.

תחילתה עסה וסופה סופגנין, שהכין עיסה לאפיה ואז החליט שלא לאפות אלא לבשל תחילתה סופגנין וסופה עסה - חייבת בחלה.
וכן הקנובקאות קרוטונים חייבות:


ראו עדויות ה, ב, בשם ר' יוסי, וכן תוספתא א, א.

יתכן שהמחלוקת היא בשאלה מה דומה יותר לאפייה: הקמח לתוך המים או המים בקמח, אבל חכמים (בתוספתא שם) חולקים על ב"ה ועל ב"ש, וקובעים שהקריטריון הוא ההכנסה לתנור. וראו תוספתא פסחים ב, כ, ששתיהן פסולות למצת מצווה, כמו גם הסופגנים וכו' שבמשנה ד.

נראה שהיתה מסורת שרק אחד מהשנים חייב בחלה.

סוף המשנה וכן משניות ז-ח מבחינות בין כוונות שונות בעשיית העיסה.

(ו) המעיסה קמח שמושם בתוך מים רותחים - בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין.

החליטה מים רותחים שנמזגים על הקמח - בית שמאי מחייבין, ובית הלל פוטרין.

חלות תודה ורקיקי נזיר, עשאן לעצמו - פטור. כי קדשי מזבח פטורים מחלה

למכור בשוק - חייב:


המקרה הראשון דומה לעושה חלות תודה למכירה.

במקרה השני הבצק אינו שייך לנחתום, וכל אשה נתנה בצק פחות מהשיעור.

(ז) נחתום שעשה שאור לחלק - חייב בחלה.

נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור

אם אין בשל אחת מהן כשעור - פטורה מן החלה:


ההגדרה של מאכל אדם אינה לפי כוונת העושה אלא לפי השימוש בפועל. אבל ראו תוספתא א, ה, שר' יהודה חולק.

מהגדרה זו נובעים דינים שונים. לעניין יום טוב המשנה כדעת ר' ישמעאל, שאין הכנת מזון לבע"ח מותרת ביו"ט, וראו מכילתא פסחא ט; אבל לדעת ר' עקיבא היא מותרת, ראו שם.

(ח) עסת הכלבים: שנעשתה למאכל בעלי חיים בזמן שהרועים אוכלין ממנה

חייבת בחלה, ומערבין בה, ומשתתפין בה,
ומברכין עליה, ומזמנין עליה, ונעשית ביום טוב,
ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח.
אם אין הרועים אוכלין ממנה - אינה חייבת בחלה
ואין מערבין בה, ואין משתתפין בה,
ואין מברכין עליה, ואין מזמנין עליה, ואינה נעשית ביום טוב
ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.

בין כך ובין כך - מטמאה טמאת אוכלין:

קווי דמיון בין חלה לתרומה, שנאמר בחלה "כתרומת גורן" במדבר טו כ. וראו גם משנה ד "המדומע": החלה אינה דומה למעשר אלא לתרומה.

חטיבה III: חלה ותרומהעריכה

חומש - ראו תרומות ו, א-ב. מיתה ואיסור לזר - ראו ביכורים ב, א. נכסי כהן - ראו ביכורים ג, יב. נטילה מטהור על הטמא - ראו תרומות ב, א, וכן לקמן ב, ח. המוקף - ראו תוספתא תרומות ג, ז. הגמור - ראו חלה ג, א. שישייר מקצת - ראו תרומות ד, ה.

(ט) החלה והתרומה - חייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורים לזרים

והם נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידים והערב שמש
ואינן ניטלין מן הטהור על הטמא, אלא מן המוקף ומן הדבר הגמור.

האומר "כל גרני - תרומה" ו"כל עסתי - חלה"

לא אמר כלום, עד שישייר מקצת: