פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סוטה דף מב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


עמוד א (דלג לעמוד ב)


ג ירמיהו כח ג ...בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְהוָה
אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה...
ו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא: אָמֵן! כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה -
יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ - לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְהוָה, וְכָל הַגּוֹלָה -
מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.
ז אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ...'

ירמיהו לז יב וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלַ‍ִם לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם.
יג וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן -
וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה.
וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: 'אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל!'
יד וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: 'שֶׁקֶר! אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל הַכַּשְׂדִּים.'
וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו - וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ, וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים.
טו וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ, וְהִכּוּ אֹתוֹ, וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר...

(ירמיה לז:ג)
וכתיב: המלה מובאת מדף קודם בש"ס דפוס וילנא, לצורך הקריאה הרצופה רש"י ?: לאחר כמה ימים היה ירמיה יוצא מירושלים ללכת ארץ בנימין לחלוק נחלה שנפלה לו ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה.
ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר: 'אל הכשדים אתה נופל!'
ויאמר ירמיהו: 'שקר, אינני נופל אל על הכשדים' וגו' (ירמיה לז יד)
וכתיב המשך הפסוק ויתפש (ירמיהו) מסומן כמחוק על ידי סוגר עגול בש"ס דפוס וילנא יראיה בירמיהו ויביאהו אל השרים..."
וא"ר אלעזר:
כל עדה שיש בה חנופה - מאוסה כנדה
שנאמר (איוב טו) כי עדת חנף גלמוד,
שכן בכרכי הים קורין לנדה 'גלמודה':
מאי 'גלמודה'?
גמולה מבעלה [1].
ואמר ר' אלעזר:
כל עדה שיש בה חנופה - לסוף גולה:
כתיב הכא (איוב טו לד) כי עדת חנף גלמוד [ואש אכלה אהלי שחד],
וכתיב התם (ישעיהו מט כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה וגו' [ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי, אלה איפה הם].
א"ר ירמיה בר אבא:
ארבע כיתות - אין מקבלות פני שכינה:
  • כת ליצים, וכת חניפים
  • וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע.
כת ליצים - דכתיב (הושע ז ה) [יום מלכנו החלו שרים חמת מיין] משך  רש"י ?: הקב"ה  ידו  רש"י ?: מהיות  את לוצצים.
כת חניפים - דכתיב (איוב יג טז) [גם הוא לי לישועה] כי לא לפניו חנף יבא;
כת שקרים - דכתיב (תהלים קא ז) [לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דובר שקרים לא יכון לנגד עיני;
כת מספרי לן הרע - דכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.
[כלומר] צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע רש"י ?: לא יגור עמך רע וגבי מספרי לשון הרע כתיב, דכתיב בההוא פרשתא 'כי אין בפיהו נכונה וגו' .


גמרא למשנה א=עריכה

סוגיא: ??עריכה

-->

הדרן עלך פרק אלו נאמרין בכל לשון


משנה א - משוח מלחמהעריכה

משנה:

ב והיה, כקרבכם אל המלחמה:
ונגש הכהן ודבר אל העם, ג ואמר אליהם:
שמע ישראל!
אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם!
אל תיראו, ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם.
כי ה' אלהיכם - ההולך עמכם! להלחם לכם עם איביכם! להושיע אתכם! (משוח מלחמה - פרשת כי תצא, דברים כ:ב-ג))

משוח מלחמה: רש"י ?:כהן שנתרבה לכך, שנאמר 'ונגש הכהן וגו'. ובגמרא פריך מאי קאמר.
בשעה שמדבר אל העם -
בלשון הקודש היה מדבר,
שנאמר: "והיה כקרבכם אל המלחמה..." (דברים כ ב)
"ונגש הכהן" - זה כהן משוח מלחמה.
"ודבר אל העם" רש"י ?:סוף הפסוק - בלשון הקודש,
"ואמר אליהם שמע ישראל" וגו'" רש"י ?:שם
"על אויביכם" - ולא על אחיכם:
לא יהודה על שמעון,
ולא שמעון על בנימין,
שאם תפלו בידם - ירחמו עליכם.
כמה שנאמר:
"ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות - ויחזיקו בשביה
וכל מערומיהם הלבישו - מן השלל,
וילבישום, וינעילום, ויאכילום, וישקום ויסכום,
וינהלום בחמורים לכל כושל, רש"י ?:כל הכושלים שבהם, שאינן יכולין לילך ברגליהם
ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם,
וישובו שומרון..." וגו' (דברי הימים ב כח טו) רש"י ?:כתיב גבי פקח בן רמליהו שנלחם עם אחז, בדברי הימים, ששבו מבני יהודה הרבה, ושם היה נביא, עודד שמו, והוכיחם לבני ישראל ואמר להם: בחמת ה' על בני יהודה נתנם בידכם והכיתם בהם לאין מרפא, ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים!? שמעוני והשיבו את השביה וגו'
על אויביכם אתם הולכים -
שאם תפלו בידם - אין מרחמין עליכם!
"אל ירך לבבכםרש"י אל ירך לבבכם:שם אל תיראו ואל תחפזו" וגו':
'אל ירך לבבכם' - מפני צהלת סוסים רש"י ?:צנף סוסים קרוי צהלה בלשון המקרא וציחצוח חרבות,
אל תיראו' - מפני הגפת תריסין, רש"י ?:מגיפין וסוגרין ומדבקין התריסין זה סמוך לזה כדי שינקשו זה על זה, והקול נשמע כקול המון - לאיים על שכנגדם ושפעת הקלגסין. רש"י ?:חיילות
'אל תחפזו' - מקול קרנות,
'אל תערצו' - מפני קול צווחות.
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם [להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם] (דברים כ ד) -
הם באין בנצחונו של בשר ודם,
ואתם באים בנצחונו של מקום:
פלשתים באו בנצחונו של גלית... מה היה סופו?
לסוף נפל בחרב ונפלו עמו!
בני עמון באו בנצחונו של שובך... רש"י ?:שר צבא הדרעזר מה היה סופו?
לסוף נפל בחרב ונפלו עמו!
ואתם - אי אתם כן!
'כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם' וגו' - זה מחנה הארון.

גמרא – על משנה אעריכה

גמרא

סוגיא: מקור לשון הקודש בדיבור משוח המלחמהעריכה

ביאור:פסוקים

מאי קאמר? רש"י ?:היכי יליף לשון הקודש מהכא.
הכי קאמר: שנאמר “ודבר", ולהלן אומר "משה ידבר, והאלהים יעננו בקול”:
מה להלן - בלשון הקודש,
אף כאן - בלשון הקודש. (שמות יט יט)

סוגיא: מינוי משוח המלחמהעריכה

תנו רבנן:

ודברו השוטרים אל העם לאמר:
'מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישב לביתו,
פן ימות במלחמה, ואיש אחר יחנכנו... (דברי השוטרים במלחמה, פרשת כי תצא, דברים כ:ה)

"ונגש הכהן ודבר אל העם" (דברים כ ב) -
יכול כל כהן שירצה?

ת"ל תלמוד לומר

להרחבה ראה כאן
ודברו השוטרים (דברים כ ה) -

מה שוטרים בממונה - אף כהן בממונה.
ואימא 'כהן גדול דומיא דשוטר'?
מה שוטר - שיש ממונה על גביו,
אף כהן - שיש ממונה על גביו. רש"י ?:תירוצא היא: השופט ממונה על השוטר, ששוטר עשוי לנגוש את מי שיצוה השופט לכוף.
כהן גדול נמי - האיכא מלך על גביו?
בעבודתו קאמר.
ואימא סגן ? רש"י ?:מדבר דברים הללו, דהא ממונה הוא, ויש ממונה על גביו
סגן לאו 'ממונה' הוא,
דתניא:
אמר רבי חנינא סגן הכהנים:
לְמָה סגן ממונה? רש"י ?:לאיזה דבר הוא ממונה ומוכן
- שאם אירע בו פסול, בכהן גדול - נכנס ומשמש תחתיו. רש"י ?:אבל בעוד שלא אירע פסול לכהן גדול - אין לסגן גדולה של כלום .

סוגיא: הקריאה 'שמע ישראל' בדברי משוח המלחמהעריכה

ואמר אליהם 'שמע ישראל':
מאי שנא 'שמע ישראל'? רש"י ?:למה מתחיל בלשון זה
אמר רבי יוחנן, משום רבי שמעון בן יוחי:
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל:
אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית -
אי אתם נמסרין בידם.


סוגיא: שני נאומי המלחמהעריכה

אל ירך לבבכם אל תיראו כו':
תנו רבנן:
פעמיים מדבר עמם: אחת – בסְפַר, רש"י ?:כשיצאו מארצם ואחת - במלחמה.
בספר - מה הוא אומר?


עמוד ב
'שמעו דברי מְעֲרכֵי המלחמה -רש"י ?:מי ראוי לחזור, ומי ראוי לילך וחזרו במלחמה!' רש"י ?:וחזרו הראוים לחזור, כגון 'בנה בית' ו'נטע כרם' ו'אירש אשה' ו'ירא ורך הלבב'. ואע"ג דכתיב בהן 'ודברו השוטרים' - לקמן אמרינן דכהן קאמר להו, אלא שהשוטרים משמיעין דבריו לעם
מה הוא אומר?
'אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו' - רש"י ?:ארבעה אזהרות ?
כנגד ארבעה דברים שעובדי כוכבים עושין: רש"י ?:לאיים
מגיפין, רש"י ?:בתריסין
ומריעין רש"י ?:בקרנות
צווחין רש"י ?:בקולם
ורומסין רש"י ?:בצהלת סוסיהן ודהרותם. אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים - הן עיקר המלחמה, ואינן לאיים .


{{{5}}} (קרב דוד וגלית, שמואל א יז ח-יב:ח וַיַּעֲמֹד, וַיִּקְרָא אֶל-מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם:
לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה? הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי, וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל--
בְּרוּ-לָכֶם אִישׁ, וְיֵרֵד אֵלָי.
ט אִם-יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי, וְהִכָּנִי--וְהָיִינוּ לָכֶם, לַעֲבָדִים.
וְאִם-אֲנִי אוּכַל-לוֹ, וְהִכִּיתִיו--וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים, וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ.
י וַיֹּאמֶר, הַפְּלִשְׁתִּי:
אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת-מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה!
תְּנוּ-לִי אִישׁ, וְנִלָּחֲמָה יָחַד.

יא וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה, וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ, מְאֹד.
יב וְדָוִד בֶּן-אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וּשְׁמוֹ יִשַׁי, וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים.
וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל, זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים. )

סוגיא: שמו של גליתעריכה

פלשתים באו בנצחונו של גלית כו':
'גלית' -
אמר רבי יוחנן:
שעמד בגילוי פנים רש"י ?:בחוצפה לפני הקב"ה,
שנאמר "ברו" (שמואל א יז ח) רש"י ברו:בחרו לכם איש וירד אלי...',
ואין 'איש' אלא הקב"ה, שנאמר "ה' איש מלחמה". (שמות טו)
אמר הקב"ה: הריני מפילו על יד בן איש,

שנא' שנאמר "ודוד בן איש אפרתי הזה...” (שמואל א יז יב)

סוגיא: גלית הכשיל את עצמו בדבריועריכה

מב וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת-דָּוִד, וַיִּבְזֵהוּ. כִּי הָיָה נַעַר, וְאַדְמֹנִי עִם-יְפֵה מַרְאֶה.
מג וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-דָּוִד: "הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי-אַתָּה בָא-אֵלַי בַּמַּקְלוֹת?”
וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת-דָּוִד, בֵּאלֹהָיו.
מד וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-דָּוִד: לְכָה אֵלַי--וְאֶתְּנָה אֶת-בְּשָׂרְךָ, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה.
מה וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי:
אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן - וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ!
מו הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ,
וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ!
וְיֵדְעוּ כָּל-הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל!
מז וְיֵדְעוּ כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה, כִּי-לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה,
כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה, וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.

(הקרב עצמו, שמואל א יז:מב-מג)
א"ר יוחנן משום רבי מאיר:
בשלשה מקומות לכדו פיו רש"י ?:אמר פיו את כשלונו - לאותו רשע:
אחד: 'ברו לכם איש וירד אלי', רש"י ?:משמע 'עלי': שהוא יגבר; דהוה ליה למימר 'וילחם אתי'
ואידך: 'אם יוכל להלחם אתי והכני' וגו' (שמואל א יז ט) רש"י ?:'והכני' - ואע"ג דהדר אמר 'ואם אני אוכל לו והכיתיו' - מכל מקום פתיחת פיו לרעתו
ואידך: דקאמר ליה לדוד - [ויאמר הפלשתי אל דוד:] הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות [ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו]. (שמואל א יז מג)
דוד נמי אמר ליה 'אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון'? (שמואל א יז מה)
הדר אמר ליה: רש"י ?:המשך הפסוק 'ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת רש"י ?:ואין זו פתיחת פה לרעה דאמר ליה 'אתה בא למשול בי על ידי דבר שאין בו ממש, ואני בא למשול בך בשם שהנצחנות שלו.' .

סוגיא: גלית הפלשתיעריכה

טו וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אָבִיו - בֵּית-לָחֶם.
טז וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב; וַיִּתְיַצֵּב, אַרְבָּעִים יוֹם. (דוד בדרך לקרב, שמואל א יז:טו-טז)

'ויגש הפלשתי השכם והערב...' -
אמר רבי יוחנן: כדי לבטלן מק"ש שחרית וערבית.
'ויתיצב ארבעים יום' רש"י ויתיצב:המשך הפסוק -
א"ר יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה רש"י ?:שאיחרה תורה להתקבל - ניתן לו כח להתיצב .


ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה, וְהַגַּיְא, בֵּינֵיהֶם.
ד וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת, גָּבְהוֹ - שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. (תחילת פרשת דוד וגלית, שמואל א יז:ג-ד)
'ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים...' וגו' מאי 'בינים'?
אמר רב: שמבונה מכל מום. רש"י ?:מתוקן ומנוקה מכל מום של כיעור
ושמואל אמר: בינוני שבאחיו. רש"י ?:ארבעה היו (לו) כדלקמן
דבי רבי שילא אמר: שהוא עשוי כבנין.
רבי יוחנן אמר: בר מאה פפי, וחדא נאנאי. רש"י ?:בן התערובת שבאו הרבה אנשים על אמו בלילה אחת ונתעברה מן אחד נמצא האחד אביו, וכולן מנאפים רש"י פאפי:'נאנאי' זהו אב בלשון פרסי; 'פאפי': פרשטרא; ולשון איש הבינים שיצא מבין אנשים הרבה .
'וגלית שמו, מגת...' רש"י וגלית שמו:שם -
תני רב יוסף: שהכל דשין את אמו כגת.


כג והוא מדבר עמם, והנה איש הבנים עולה - גלית הפלשתי שמו -מגת, (ממערות) [ממערכות] פלשתים, וידבר כדברים האלה, וישמע דוד. (שמואל א יז:כג)

כתיב'מערות' (שמואל א יז כג) רש"י ?:'ממערות פלשתים' וקרינן 'מערכות'?

תני רב יוסף: שהכל הערו באמו.

וישבו בנב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת, והוא חגור חדשה.
ויאמר להכות את דוד... (שמאול ב כא:טז)

וישאו להם נשים מאביות: שם האחת ערפה ושם השנית רות. וישבו שם כעשר שנים... (רות א:ד)
ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות, ולא נודע דבר. (שמואל ב יז:יט)
אם תכתש את האויל - במכתש, בתוך הריפות – בעלי: לא תסור מעליו אולתו. (משלי כז:כב)
ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת. ויפלו ביד דוד וביד עבדיו. (שמואל ב כא:כב)
ותשנה קולן ותבכינה עוד. ותשק ערפה לחמותה, ורות - דבקה בה. (רות א יד)

כתיב "הרפה" (שמואל ב כא טז),
וכתיב "ערפה" (רות א ד) - רש"י ?:שם האחת ערפה (רות א) וכתיב 'הרפה' - "אשר בילידי הרפה" - והיא ערפה - כדאמרינן לקמן: שנגזר עליה שיפלו בניה בחרב ביד בני רות שדבקה בשכינה
רב ושמואל:
חד אמר:
'הרפה' שמה - ולמה נקרא שמה 'ערפה'?
שהכל עורפין אותה מאחריה. רש"י ?:הפקירה עצמה כבהמה פנים כנגד עורף.
וחד אמר:
'ערפה' שמה, ולמה נקרא שמה 'הרפה'?
שהכל דשין אותה כהריפות. רש"י ?:חטין כתושין ,
וכן הוא אומר "ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות...” (שמואל ב יז יט)
ואי בעית אימא מהכא:
אם תכתש את האויל - במכתש, בתוך הריפות – בעלי...” (משלי כז כב).
ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו (שמואל ב כא כב) -
מאי נינהו?
אמר רב חסדא:
סף ומדון, גלית וישבי רש"י ?:כולם בספר שמואל. בנוב.
ויפלו ביד דוד וביד עבדיו
דכתיב "...ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה" (רות א יד) .
אמר רבי יצחק:
אמר הקדוש ברוך הוא:
יבואו בני הנשוקה רש"י ?:שנשקה לחמותה להפרד מעמה - שלא נתגיירה.
ויפלו ביד בני הדבוקה.
דרש רבא:
בשכר ארבע דמעות רש"י ?:שתי בכיות משתי עינים שהורידה ערפה על חמותה -
זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים.
שנאמר "ותשאנה קולן ותבכינה עוד“. רש"י ?:פעם שניה, דלעיל מיניה [פסוק ט] כתיב 'ותשאנה קולן ותבכינה'
כתיב 'חץ חניתו' (שמואל ב כא יט) וקרינן 'עץ חניתו'!?

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אמר רבי אלעזר: רש"י ?:'חץ' לשון חצי הודיעך הכתוב:
עדיין לא הגיענו רש"י ?:שלא סיפר לחצי שבחו רש"י ?:בחצי גבורתו של אותו רשע!
מכאן - שאסור לספר בשבחן של רשעים.
ולא לפתח ביה כלל?
לאודועי שבחיה דדוד! רש"י ?:שנלחם עם גבור כמוהו.

טו ותהי עוד מלחמה לפלשתים את ישראל.
וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את פלשתים, ויעף דוד. טז וישבו בנב אשר בילידי הרפה, - ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת, והוא חגור חדשה - ויאמר להכות את דוד! יז ויעזר לו אבישי בן צרויה, ויך את הפלשתי וימתהו. אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר: לא תצא עוד אתנו למלחמה, ולא תכבה את נר ישראל. יח ויהי אחרי כן - ותהי עוד המלחמה בגוב, עם פלשתים: אז הכה סבכי החשתי את סף אשר בילדי הרפה. יט ותהי עוד המלחמה בגוב עם פלשתים: ויך אלחנן בן יערי ארגים בית הלחמי את גלית הגתי - ועץ חניתו כמנור ארגים! כ ותהי עוד מלחמה בגת: ויהי איש מדין, ואצבעת ידיו ואצבעת רגליו שש ושש - עשרים וארבע מספר, וגם הוא ילד להרפה, ויחרף, את ישראל. ויכהו יהונתן בן שמעי אחי דוד. (שמואל ב, כא טו-כא)

סוגיא: בני עמוןעריכה

בני עמון באו בנצחונו של שובך כו':
כתיב שובך רש"י ?:בספר שמואל (ב' י)
וכתיב שופך רש"י ?:בדברי הימים (א' יט) !?
רב ושמואל:

חד אמר:

'שופך' שמו, ולמה נקרא שמו 'שובך'?
שעשוי כשובך.
וחד אמר:
'שובך' שמו, ולמה נקרא שמו 'שופך'?
שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון.

סוגיא: חיילי נבוכדנאצר, חולי מעיים ודאגותעריכה

אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים. (ירמיהו ה טז) רש"י ?:בחיילות של נבוכדנצר כתיב. ואיידי דנקט פלוגתא דרב ושמואל בדרשות דקראי - נקט לה
רב ושמואל:
ואמרי לה - רבי אמי ורבי אסי:
חד אמר:
בשעה שזורקין חץ - עושין אשפתות אשפתות של חללים.
ושמא תאמר שאומנין בקרב? רש"י ?:אבל אינם גבורים
ת"ל "כולם גבורים”!
וחד אמר:
בשעה שעושין צורכיהן - עושין אשפתות אשפתות של זבל. רש"י ?:מחמת שאוכלין הרבה בגבורה
ושמא תאמר - מפני שחולי מעיים הם?
תלמוד לומר "כולם גבורים”.


אמר רב מרי:
שמע מינה רש"י ?:מדקאמר 'שמא תאמר חולי מעיים הם' : האי מאן דנפיש זיבליה - חולי מעיים הוא.
למאי נפקא מינה?
ליטרח בנפשיה. רש"י ?:לבקש לו רפואות טרם יכבד חוליו עליו


כה דאגה בלב איש ישחנה, ודבר טוב ישמחנה. (משלי יב:כה)

]
”דאגה בלב איש ישחנה” - (משלי יב כה)
רבי אמי ורבי אסי:
חד אמר: ישחנה מדעתו,
וחד אמר: ישיחנה לאחרים.

סוגיא: ה' עמנועריכה

ואתם אי אתם כן כו':

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

וכל כך למה? רש"י ?:אומר להם? ומה היא הבטחה הזו שהבטיחן 'כי ה' אלהיכם ההולך' ולא אמר 'כי ה' אלהיכם עמכם'? ומה היא הליכה זו, דמשמע הולך ממש.
מפני שהשם וכל כינויו...


הערות שולייםעריכה

  1. ^ ' גמולה' – בדולה, כמו ויגמל (בראשית כא)