ביאור:בבלי סוטה דף י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הוחל שבועתו של אבימלך [1], דכתיב (בראשית כא כג) [ועתה השבעה לי באלקים הנה] אם תשקר לי ולניני ולנכדי [כחסד אשר עשיתי עמך, תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה].
(שופטים יג כד) [ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון] ויגדל הנער ויברכהו ה' - במה ברכו [2]
אמר רב יהודה אמר רב: שברכו באמתו [3]: אמתו כבני אדם וזרעו כנחל שוטף.
(שופטים טז כח) ויקרא שמשון אל ה' ויאמר: ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים; אמר רב: אמר שמשון לפני הקב"ה: רבש"ע: זכור לי עשרים <ושתים> שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום [4].
(שופטים טו ד) וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים [ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בַתָוך]; מאי שנא שועלים? אמר רבי איבו בר נגדי א"ר חייא בר אבא: אמר שמשון: יבא מי שחוזר לאחוריו [5] ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן.
תניא: א"ר שמעון החסיד: בין כתיפיו של שמשון ששים אמה היה, שנאמר (שופטים טז ג) וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר [6] ובשתי המזוזות, ויסעם עם הבריח וישם על כתיפיו [7] [ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון] וגמירי דאין דלתות עזה פחותות מששים אמה.
(שופטים טז כא) [ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים] ויהי טוחן בבית האסורים; א"ר יוחנן: אין טחינה אלא לשון עבירה, וכן הוא אומר (איוב לא י) תטחן לאחר אשתי [ועליה יכרעון אחרין] - מלמד שכל אחד ואחד הביא לו את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו.
אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי: קמי דשתי חמרא - חמרא [8]; קמי רפוקא גרידיא – דובלא [9];
וא"ר יוחנן: כל המזנה אשתו מזננת עליו שנאמר (איוב לא ט) אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי; וכתיב (איוב לא י) תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין; והיינו דאמרי אינשי: איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני [10];
וא"ר יוחנן: שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר (בראשית מט טז) דן ידין עמו כאחד [11] וגו' [שבטי ישראל]; וא"ר יוחנן: שמשון - על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר (תהלים פד יב) כי שמש [12] ומגן ה' אלהים וגו' [חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להלכים בתמים] [13];
אלא מעתה לא ימחה [השם 'שמש’]!?
אלא מעין שמו של הקב"ה [14]: מה הקב"ה מגין על כל העולם כולו אף שמשון מגין בדורו על ישראל
וא"ר יוחנן: בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר (במדבר כג ג) [ויאמר בלעם לבלק: התיצב על עלתך ואלכה, אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך] וילך שפי [15]; שמשון חיגר בשתי רגליו היה, שנאמר (בראשית מט יז) [יהי דן נחש עלי דרך] שפיפן עלי ארח [הנשך עקבי סוס, ויפל רכבו אחור] [16].
ת"ר חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה [17] וכולן לקו בהן: שמשון בכחו, שאול בצוארו, אבשלום בשערו, צדקיה בעיניו, אסא ברגליו:
שמשון בכחו - דכתיב (שופטים טז יט) [ותישנהו על ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את שבע מחלפות ראשו; ותחל לענותו] ויסר כחו מעליו [18];
שאול בצוארו [19] - דכתיב (שמואל א לא ד) [ויאמר שאול לנשא כליו: שלף חרבך ודקרני בה פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי; ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד] ויקח שאול את החרב ויפל עליה [20];
אבשלום בשערו - כדבעינן למימר קמן;
צדקיה בעיניו [21] - דכתיב (מלכים ב כה ז) [ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו] ואת עיני צדקיהו עור [ויאסרהו בנחשתים ויבאהו בבל];
אסא ברגליו - דכתיב (מלכים א טו כג) [ויתר כל דברי אסא וכל גבורתו וכל אשר עשה והערים אשר בנה הלא המה כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה] רק לעת זקנתו חלה את רגליו; ואמר רב יהודה אמר רב: שאחזתו פדגרא [22].
א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן: היכי דמי 'פדגרא'?
א"ל כמחט בבשר החי.
מנא ידע?
איכא דאמרי מיחש הוה חש ביה, ואיכא דאמרי מרביה שמע ליה, וא"ד (תהלים כה יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם
דרש רבא: מפני מה נענש אסא [23]? מפני שעשה אנגריא [24] בתלמידי חכמים, שנאמר (מלכים א טו כב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי [וישאו את אבני הרמה ואת עציה אשר בנה בעשא; ויבן בם המלך אסא את גבע בנימן ואת המצפה] [25]; מאי 'אין נקי'? אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו [26] וכלה מחופתה.
כתיב (שופטים יד א) וירד שמשון תמנתה [וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים] [27], וכתיב (בראשית לא יג) [ויגד לתמר לאמר:] הנה חמיך עולה תמנתה [לגז צאנו] [28]?
א"ר אלעזר: שמשון, שנתגנה בה [29], כתיב ביה 'ירידה'; יהודה, שנתעלה בה [30], כתיב ביה 'עליה'.
רבי שמואל בר נחמני אמר: שתי תמנאות היו: חדא בירידה וחדא בעליה.
רב פפא אמר: חדא תמנה הואי [31]: דאתי מהאי גיסא [32] – ירידה, ודאתי מהאי גיסא [33] עליה, כגון ורדוניא ובי בארי ושוקא דנרש [34].
(בראשית לא יד) [ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף] ותשב בפתח עינים [אשר על דרך תמנתה, כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה]; א"ר אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו, מקום שכל עינים צופות לראותו [35].
ר' חנין א"ר: מקום הוא ששמו 'עינים', וכן הוא אומר (יהושע טו לד) [וזנוח ועין גנים] תפוח והעינם.
ר' שמואל בר נחמני אמר: שנתנה עינים לדבריה [36] כשתבעה: אמר לה "שמא נכרית את?" אמרה ליה "גיורת אני [37]"; "שמא אשת איש את"? אמרה ליה "פנויה אני [38]"; "שמא קיבל בך אביך קידושין"? אמרה ליה "יתומה אני [39]" [40]; "שמא טמאה את"? אמרה ליה "טהורה אני [41]".
(בראשית כא לג) ויטע אשל בבאר שבע [ויקרא שם בשם ה' אל עולם]; אמר ריש לקיש: מלמד שעשה פרדס ונטע בו [42] כל מיני מגדים.
רבי יהודה ורבי נחמיה: חד אמר פרדס וחד אמר פונדק [43]; בשלמא למ"ד פרדס - היינו דכתיב 'ויטע', אלא למ"ד פונדק - מאי 'ויטע'? כדכתיב (דניאל יא מה) ויטע אהלי אפדנו וגו' [44] [45].
'ויקרא שם בשם ה' אל עולם' - אמר ריש לקיש אל תיקרי 'ויקרא'
אלא 'ויקריא' [46]: מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב; כיצד? לאחר שאכלו ושתו [47], עמדו לברכו [48]; אמר להם: "וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם"!
(בראשית לח טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה; משום דכסתה פניה חשבה לזונה?
א"ר אלעזר: שכסתה פניה בבית חמיה [49], דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה - זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים; מנלן? מתמר: נביאים - דכתיב (ישעיהו א א) חזון ישעיהו בן אמוץ [אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה]; מלכים – מדוד; ואמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ [50] ואמציה [51] - אחים הוו [52].
(בראשית לח כה) היא מוצאת [והיא שלחה אל חמיה לאמר: לאיש אשר אלה לו אנכי הרה; ותאמר: הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה]? 'היא מיתוצאת' [53] מיבעי ליה?
א"ר אלעזר: לאחר שנמצאו סימניה [54] בא סמאל [55] וריחקן [56], בא גבריאל וקירבן; היינו דכתיב (תהלים נו) למנצח על יונת אלם רחוקים [57] לדוד מכתם [58] [באחז אותו פלשתים בגת]; א"ר יוחנן משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת; 'לדוד מכתם' - שיצא ממנה דוד שהיה מך [59] ותם [60] לכל. דבר אחר: 'מכתם' - שהיתה מכתו תמה [61], שנולד כשהוא מהול; דבר אחר: 'מכתם': כשם שבקטנותו [62] הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה כך בגדולתו [63].
(בראשית לח כה) והיא שלחה אל חמיה לאמר "לאיש אשר אלה לו אנכי הרה" [ותאמר: הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה] [64]; ותימא ליה [65] מימר [66]?
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים' – מנלן? מתמר [67].
[68] 'הכר נא' - א"ר חמא ברבי חנינא: ב'הכר' בישר לאביו [69] - ב'הכר' בישרוהו: בהכר בישר (בראשית לז לב) [וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו: זאת מצאנו;] הכר נא הכתנת בנך היא [אם לא]; בהכר בישרוהו: 'הכר נא למי'
'נא' - אין נא אלא לשון בקשה; אמרה ליה: בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני.
(בראשית לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני [כי על כן לא נתתיה לשלה בני; ולא יסף עוד לדעתה] - היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: יוסף, שקדש שם שמים בסתר - זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו [בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע]; יהודה, שקדש שם שמים בפרהסיא - זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה: כיון שהודה ואמר "צדקה ממני" - יצתה בת קול ואמרה: "אתה הצלת תמר ושני בניה מן האוּר - חייך שאני מציל בזכותך שלשה מבניך מן האור".
מאן נינהו? חנניה מישאל ועזריה.
'צדקה ממני' - מנא ידע [70]?
יצתה בת קול ואמרה [71]: ממני יצאו כבושים [72].
(בראשית לח כו) [ויכר יהודה ויאמר "צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני"] ולא יסף עוד לדעתה; אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרב שמואל בר אמי: כיון שידעה [73] - שוב לא פסק ממנה: כתיב הכא 'ולא יסף עוד לדעתה' וכתיב התם (דברים ה יח) [את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל] קול גדול ולא יסף [ויכתבם על שני לחת אבנים, ויתנם אלי][74].
אבשלום נתגאה בשערו וכו':
ת"ר: אבשלום - בשערו מרד שנאמר (שמואל ב יד כה) וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' [בכל ישראל להלל מאד, מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום] [75] ובגלחו את ראשו - והיה מקץ ימים לימים [76] אשר יגלח, כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך'; תנא: אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה; לפיכך נתלה בשערו שנאמר (שמואל ב יח ט) ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר; [שקל ספסירא בעא למיפסקיה]
תנא דבי רבי ישמעאל: באותה שעה נבקע שאול מתחתיו.
(שמואל ב יט א) וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני; הני תמניא 'בני' למה?
שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, ואידך: איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה [77], ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי.
(שמואל ב יח יח) ואבשלום לקח, ויצב לו בחייו [את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר: אין לי בן בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה 'יד אבשלום' עד היום הזה]; מאי 'לקח'?
אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו [78]
'את מצבת אשר בעמק המלך וגו' - א"ר חנינא בר פפא: בעצה עמוקה של מלכו של עולם [79],
הערות
עריכה- ^ בטלה, לשון 'לא יחל דברו' (במדבר ל): לפי שהם עברו על השבועה תחילה
- ^ כל ברכה שבמקרא לשון ריבוי הוא דבר המרבה ומצוי בו שובע פוייש"ן בלע"ז; ומה ברכה נמצא בו? לא מצינו עושר בשמשון?
- ^ להיות זרעו כנחל שוטף: למה שנתאוה נתברך
- ^ 'נקם אחת משתי עיני' - שכר אחת מעיני תן לי בנקמה זו ושכר האחרת לעולם הבא
- ^ כשצדין אותו אינו (מרחיק) לברוח אלא חוזר עקלקלות
- ^ בעזה משתעי קרא
- ^ כשיעור כתיפיו
- ^ לפני כל אדם מביאין מה שהוא רגיל בו לפני שותי יין מביאין יין
- ^ לפני עובד אדמה וחופר בגנות שרגיל לאכול ירק מביאין סל מלא ירק דובלי מין ירק הוא
- ^ קארי ובוציני מין אחד הוא, אלא שאלו גדולים ואלו קטנים; כלומר: במה שהוא עוסק היא עסוקה
- ^ כיחידו של עולם במשפט צדק
- ^ שמש: לשון חומה כמו 'ושמתי כדכוד שמשותיך' (ישעיהו נד)
- ^ משמע שכינהו בשמו של הקב"ה ממש
- ^ שאין 'שמש' שם ממש, אלא 'מגן ומציל'
- ^ אשלויישי"ש כמו דשף מדוכתיה (חולין מב ב)
- ^ שפיפון: שפייה כפולה
- ^ נשתנו מן התחתונים לתפארת
- ^ לא מייתי ראיה, אלא דכולן לקו
- ^ ויגבה מכל העם משכמו (שמואל א י)
- ^ מקום שהורגין בחרב והיינו צואר
- ^ לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח וכן אסא ברגליו אלא כן שמע מרבו
- ^ שם חולי הוא שאוחז ברגלים וקורא לו פודגרא
- ^ לחלות
- ^ עבודת המלך
- ^ 'השמיע את כל יהודה': הזעיקן 'וישאו את אבני הרמה': שהיה מלך ישראל בונה עליה כרך לבלתי תת יוצא ובא לאסא
- ^ שכתוב בו נקי יהיה לביתו וגו' (דברים כד)
- ^ אלמא תמנת בירידה
- ^ אלמא עלייה היא; ושמשון ויהודה תרוייהו בארץ ישראל הוו
- ^ שנשא מבנות פלשתים האסורות לו
- ^ שמשם נולדו פרץ וזרח שהעמידו מלכים ונביאים בישראל
- ^ שהיתה מיושבת באמצע שיפוע ההר
- ^ הבא לה מראש ההר
- ^ הבא לה מרגלי ההר
- ^ עיירות הן היושבות בשיפוע ההרים
- ^ שהיו רגילין להתקבל שם וללון והיה חביב עליהם
- ^ דוגמא ופתח היתר נתנה לעצמה, שאין עבירה בדבר
- ^ ואיני עובדת כוכבים וראויה לך
- ^ ומותרת לכל אדם
- ^ והייתי קטנה והשיאוני אמי ואחיי
- ^ ואין נישואין לער ואונן כלום לאסור עליו משום כלתו; ואין זכות לאם ולאחים להשיא קטנה אלא האב זוכה בה, כדכתיב 'את בתי נתתי לאיש הזה' (דברים כב); ולהך סברא לאו בתו של שם היתה, שמשנת ששים ליעקב כלו שנותיו של שם, ויעקב כבר היה יותר מבן מאה ועשר
- ^ מנדה
- ^ לההנות עוברים ושבים
- ^ ללון שם אורחים; ולשון 'אש"ל' - נוטריקון הוא: אכילה שתיה לויה, שהיה מאכילן ומשקן ואח"כ מלווה אותן
- ^ בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו ואין עוזר לו
- ^ פסוק הוא בדניאל על אחד מהמלכים
- ^ למד לבריות לקרות שם בשם ה' אל עולם
- ^ מִשּלוֹ
- ^ לאברהם
- ^ ולא ראה אותה כל הימים שגדלה בביתו, לפיכך לא הכיר בה
- ^ אביו של ישעיהו
- ^ מלך יהודה
- ^ ואמציה מזרע דוד היה, ואמוץ אחיו נביא היה, אלמא נביאים נפיק מינה
- ^ הוי משמע לשון הוצאה בעל כרחה; 'היא מוצאת' - משמע לשון מציאה
- ^ חותמו ופתילים ומטה
- ^ שהוא שר של אדום
- ^ כדי שתשרף ולא יצא דוד ממנה המכה את אדום בגיא מלח
- ^ על עסקי הרחקה שנעשו סימניה רחוקים
- ^ לאותה שהיתה ראויה ועומדת לצאת ממנה דוד
- ^ עניו
- ^ תמים בדרכיו
- ^ מקום מילה שהוא ראוי למכה היה תם ושלם שלא הוצרך לחסרו
- ^ קודם שמלך
- ^ לאחר שמלך; ולשון 'מכתם' - שהיתה תמה מכתו מתחלתו ועד סופו לא נחסר ענוותנותו ולא נשתנית
- ^ ולא שלחה לו לאמר ממך אני הרה והרי סימנין שלך
- ^ לשליח
- ^ אמור לו שממנו אני הרה ואלו סימניו
- ^ אף זו - נוח היה לה לישרף ואל תלבין פניו, לפיכך שלחה לו אם יודה ויגלה הוא עצמו את הדבר – יגלה, ואם לאו - תשרף ולא תגלה היא את הדבר
- ^ שם
- ^ דבר שנצטער בו
- ^ שממנו היא מעוברת? שמא אף אחרים באו עליה
- ^ בת קול אמרה
- ^ דברים עלומים שנגזרו מלפני, שיצאו מזו מלכים, ואי אפשר לצאת אלא מיהודה דכתיב (בראשית מט) 'גור אריה יהודה'; 'כבושים' - דברי סתר, גזירת המלך כמו 'בהדי כבשי דקודשא בריך הוא למה לך' בברכות (י,א) גבי חזקיה
- ^ שידע בה שהיא צדקת, ולשם שמים נתכוונה
- ^ Re: Sotah 010: "Lo Yasaf" -- Yehudah and Tamar
>> dmartin <martinde@inter.net.il> asked:
the word yasaf is frequently difficult. sometimes it means did not stop and
sometimes it means did not continue. if here it means did not stop, then how
did yehuda continue to have relations with tamar, wasn't she assur to him?
<<
-----
>> The Kollel replied:
Your question is that she was Asur to him as his daughter-in-law (who is
Asur to her father-in-law even after the death of his son, her husband). The
Gemara says that she made sure that she was permitted to him by pointing out
that she was a Yesomah. Since she was a Yesomah, her father did not accept
Kidushin for her, and thus her Kidushin was not mid'Oraisa. (This answer to
your question applies only according to our Gemara that says that Tamar was
a Ketanah at the time of her marriage to Yehudah's son. According to the
Midrash that says she was a Gedolah, perhaps "Lo Yasaf" means that he did
not continue to live with her.) <<
-----
Rabbi Yosef Grossman comments:
Please note that the Ramban tells us that in actuality Yehuda did Yibum with
Tamar since before Matan Torah the Mitzvah of Yibum was done by other
relatives and not only a brother-in-law. Thus the Mitzvah of Yibum was
being done by Yehauda although Tamar was his daughter-in-law. Therefore she
was not forbidden to him.
Rabbi Yosef Grossman
Rosh Kollel Daf Yomi - Ohr HaMeir, Monsey, NY.
The Kollel adds:
Thank you for your beautiful explanation.
(As for our Gemara, in which Tamar has to excuse away her marriage to Er and
Onan by saying she was a Yesomah, our Gemara might be following the opinion
of Abba Shaul, that Yibum must be done Lishmah and not for any ulterior
motive, Yevamos 39b. Since Yehudah did not know it was a Yibum, it was only
permitted for him since she was not really his daughter in law. See also
Hagahos Ya'avetz here, who explains how our Gemara explains the words
"v'Yabem Osah" in the Pasuk, if she was not really married to Er and Onan.)
-M. Kornfeld
- ^ שם, כו
- ^ משנה לשנה שנזיר עולם היה ומגלח אחת לי"ב חודש
- ^ שהיה ראשו מושלך רחוק מגופו וקירבו
- ^ והכי קאמר קרא: ואבשלום לקח לו את המצבה הזאת בחייו ויצב לו את מצבת אשר בעמק המלך
- ^ של הקב"ה שהוא מלך עולם שגזר על דוד כן במעשה בת שבע