ביאור:בבלי סוטה דף יז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

בא לו לכתוב את המגילה מאיזה מקום הוא כותב (במדבר ה) מואם לא שכב איש וגו' (במדבר ה יט: והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך - הנקי ממי המרים המאררים האלה) ^[1]; (במדבר ה כ) ואת כי שטית ^[2] תחת אישך [וכי נטמאת; ויתן איש בך את שכבתו, מבלעדי אישך] ואינו כותב (במדבר ה כא) והשביע הכהן את האשה [בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה] וכותב [את המשך הפסוק] 'יתן ה' אותך לאלה ולשבועה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך' ואינו כותב [את המשך הפסוק] 'ואמרה האשה אמן אמן'.

^[3].

רבי יוסי אומר: לא היה מפסיק ^[4].

רבי יהודה אומר: כל עצמו ^[5] אינו כותב ^[6] אלא ^[7] 'יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו' ^[8] ואינו כותב 'ואמרה האשה אמן אמן' ^[9].

גמרא:

במאי קא מיפלגי?

בהאי קרא קמיפלגי: (במדבר ה כג) וכתב את האלות האלה הכהן בספר [ומחה אל מי המרים]: רבי מאיר סבר: 'אלות' - אלות ממש ^[10]; 'האלות' - לרבות קללות הבאות מחמת ברכות ^[11]; 'אלה' ^[12] - למעוטי קללות שבמשנה תורה ^[13]; 'האלה' - למעוטי צוואות ^[14] וקבלות אמן. ^[15]

ורבי יוסי?

כולהו ^[16] כדקאמרת ^[17]; ^[18] 'את' - לרבות צוואות וקבלות ^[19].

ורבי מאיר?

'את'ים לא דריש.

ורבי יהודה?

כולהו ^[20] - במיעוטי דריש להו: 'אלות' - אלות ממש; 'האלות' - למעוטי קללות הבאות מחמת ברכות; 'אלה' - למעוטי קללות שבמשנה תורה; 'האלה' - למעוטי צוואות וקבלות.

ורבי מאיר מ"ש האי ה"י דמרבי ביה ומאי שנא האי ה"י דמעיט ביה?

ה"י דגביה דריבויא ^[21] - ריבויא היא; ה"י דגביה דמיעוטא ^[22] – מיעוטא.

והא לית ליה לרבי מאיר 'מכלל לאו אתה שומע הן ^[23]'?

אמר רבי תנחום: (במדבר ה יט) [והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך] הנקי [ממי המרים המאררים האלה] כתיב ^[24].

דריש רבי עקיבא: איש ואשה זכו ^[25] - שכינה ביניהן ^[26]; לא זכו - אש אוכלתן ^[27].

אמר רבא: ודאשה עדיפא מדאיש ^[28]; <מ"ט?> האי מצרף ^[29] והאי לא מצרף ^[30].

אמר רבא: מפני מה אמרה תורה 'הבא עפר לסוטה'? זכתה - יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה (בראשית יח כז) [ויען אברהם ויאמר: הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי] עפר ואפר; לא זכתה - תחזור לעפרה.

דריש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו 'ואנכי עפר ואפר' - זכו בניו לשתי מצות: אפר פרה ועפר סוטה.

והאיכא נמי עפר כיסוי הדם?

התם הכשר מצוה איכא, הנאה ליכא ^[31].

דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו (בראשית יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל [ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם] ^[32] זכו בניו לשתי מצות: חוט של תכלת ^[33] ורצועה של תפלין ^[34].

בשלמא רצועה של תפלין דכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך [ויראו ממך] ^[35], ותניא: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש;

אלא חוט של תכלת ^[36] - מאי היא ^[37]?

דתניא: היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין ^[38]?

מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע ^[39], ורקיע דומה לכסא הכבוד ^[40], שנאמר ^[41] (שמות כד י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב ^[42] (יחזקאל א כו) [וממעל לרקיע אשר על ראשם] כמראה אבן ספיר דמות כסא [ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה].

משנה:

אינו כותב לא על הלוח ^[43] ולא על הנייר ^[44] ולא על

עמוד ב

[המשך המשנה]

הדיפתרא ^[45] אלא על המגילה שנאמר (במדבר ה כג) [וכתב את האלת האלה הכהן] בספר [ומחה אל מי המרים] ^[46] ; ואינו כותב לא בקומוס ^[47] ולא בקנקנתום ^[48] ולא בכל דבר שרושם ^[49] אלא בדיו ^[50] שנאמר ^[51] 'ומחה' כתב שיכול למחות.

גמרא:

אמר רבא:

1. מגילת סוטה שכתבה בלילה - פסולה; מאי טעמא? אתיא 'תורה' 'תורה': כתיב הכא (במדבר ה ל) [או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני ה’] ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם (דברים יז יא) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט [אשר יאמרו לך - תעשה: לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל]; מה משפט ביום ^[52] - אף מגילת סוטה ביום;

2. כתבה למפרע ^[53] – פסולה, דכתיב (במדבר ה כג) וכתב את האלות האלה [הכהן בספר; ומחה אל מי המרים]: ^[54] כי דכתיבא ^[55] כתבה;

3. קודם שתקבל עליה שבועה – פסולה, [שנא’] והשביע ^[56] ואחר כך וכתב ^[57];

4. כתבה איגרת ^[58] – פסולה: (במדבר ה כג) [וכתב את האלות האלה הכהן] בספר [ומחה אל מי המרים] אמר רחמנא ^[59];

הערות

^ שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם שטית - לא הנקי
^ טומאה [??]
^ וכך הן סדורין בפרשה, אלא ש'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן לאשה' מפסיק בראש 'יתן ה' אותך', ואינו כותבו, דאינו אלא צוואה: שמצוה הכהן להשביע; וגם בסוף: 'ובאו המים המאררים במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך' - אינו כותב סוף המקרא 'ואמרה האשה' - דהיינו קבלה, שהאשה תקבל עליה שבועה, ואין זו מן האלות
^ משהתחיל 'אם לא שכב איש אותך' עד 'אמן אמן': שהיה כותב צוואה ד'והשביע הכהן את האשה' וקבלה ד'ואמרה האשה אמן אמן'
^ לישנא בעלמא הוא יזהר בעצמו
^ שלא יהא כותב
^ אלות לבדו
^ ואפילו 'אם לא שכב איש אותך' ו'הנקי' - לא היה כותב, וכ"ש 'והשביע הכהן'
^ שהוא סוף המקרא הזה
^ 'יתן ה' אותך' 'ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו'
^ הנקי ממי המרים
^ מיעוטא הוא
^ דאי כתב קרא 'וכתב את האלות בספר' הוה משמע אלות שבמשנה תורה: 'יככה ה' בשחפת' - דאלה איקרו, דכתיב 'והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' (דברים כט)
^ 'והשביע הכהן את האשה', דלא תימא 'לא ידלג' - הילכך איצטריך למעטינהו
^ ולקמיה פריך: מאי שנא האי [אות] ה"י דמרבה ביה [האלות], ומאי שנא האי [אות] ה"י דממעט ביה [האלה]?
^ ריבויא
^ 'אלות' - אלות ממש; 'האלות' - הקללות הבאות מחמת ברכות; 'אלה' - למעוטי שבמשנה תורה ושבתורת כהנים
^ אבל ה"י ד'האלה' - לא תדרוש למעוטי צוואות וקבלות, דאתא
^ וה"י דהאלה - אורחיה הוא
^ ההי"ן דקרא
^ ד'האלות' דקאי א'וכתב'
^ 'אֵלֶה' דמיעוטא הוא: אלה ולא אחרות
^ דשמעינן ליה דבעי תנאי כפול, דתנן: רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, דכתיב ביה 'אם יעברו' 'ואם לא יעברו'; הא [אם] לא כפליה - מכלל לאו לא תשמע הן
^ בלא יו"ד [ הינקי??], דמשתמע 'הנקי אם לא שכב', ותדרוש הכי 'טומאה תחת אישך'- חנקי
^ ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת
^ שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן: יו"ד באיש וה"י באשה
^ שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש
^ אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש
^ אש של אשה נוחה להדליק מהר, שאין אות של שם מפסיק, אלא מחובר הוא ונקרא 'אש'
^ אבל של איש - אין אותיות של אש מצטרפות יחד: שהיו"ד של שכינה מפסקת
^ ואין זה קיבול שכר, אבל כאן יש הנאה בסוטה: לתת שלום, ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא, ואם נקתה - ונזרעה זרע, ומבטלת לעז מעל בניה; ואפר פרה - לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל
^ שהבריח עצמו מן הגזל
^ כנגד 'מחוט'
^ כנגד שרוך דהיינו רצועה
^ קיבול שכר הוא דאיכא הנאה
^ של ציצית
^ הנאה איכא
^ שהזקיקו הכתוב לציצית
^ בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה; והכי תניא לה בספרי: דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד; הילכך: תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע - דתכלת לא דמי לרקיע כל כך, אלא דומה לדומה: כמו תכלת דומה למראה הים, ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע
^ קראי קדריש:
^ דכתיב ברקיע
^ בכסא הכבוד
^ של עץ
^ של עשבים: שכותשין ומדבקין אותן בדבק שקורין גלי"ד, ועושין כמו עור
^ עור שאינה מעובד כל צרכה, דמליח וקמיח ולא עפיץ: שהיו מעבדין הקלפים בעפצים שקורין גלי"ש
^ בספר: קלף
^ שרף האילן, ומתיכו במים וכותב הימנו
^ וויטריאול"ו או אורדימנ"ט קורין אותו
^ ונבלע בקלף ואינו יכול למחוק וקומוס וקנקנתום עבדי רושם
^ שלנו של שרף
^ שם
^ בסנהדרין (לד,ב) נפקא לן מוהיה ביום הנחילו
^ 'ירך ולנפיל, בטן לצבות במעיך' וכו' כסדר הזה, או אחד מהן היפך, והשאר כתב כהילכתן
^ 'האלה' משמע
^ כמו שהן סדורין בפרשה
^ פסוק יט
^ פסוק כג
^ בלא שרטוט
^ והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט

[1] שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם שטית - לא הנקי

[2] טומאה [??]

[3] וכך הן סדורין בפרשה, אלא ש'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן לאשה' מפסיק בראש 'יתן ה' אותך', ואינו כותבו, דאינו אלא צוואה: שמצוה הכהן להשביע; וגם בסוף: 'ובאו המים המאררים במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך' - אינו כותב סוף המקרא 'ואמרה האשה' - דהיינו קבלה, שהאשה תקבל עליה שבועה, ואין זו מן האלות

[4] משהתחיל 'אם לא שכב איש אותך' עד 'אמן אמן': שהיה כותב צוואה ד'והשביע הכהן את האשה' וקבלה ד'ואמרה האשה אמן אמן'

[5] לישנא בעלמא הוא יזהר בעצמו

[6] שלא יהא כותב

[7] אלות לבדו

[8] ואפילו 'אם לא שכב איש אותך' ו'הנקי' - לא היה כותב, וכ"ש 'והשביע הכהן'

[9] שהוא סוף המקרא הזה

[10] 'יתן ה' אותך' 'ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו'

[11] הנקי ממי המרים

[12] מיעוטא הוא

[13] דאי כתב קרא 'וכתב את האלות בספר' הוה משמע אלות שבמשנה תורה: 'יככה ה' בשחפת' - דאלה איקרו, דכתיב 'והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' (דברים כט)

[14] 'והשביע הכהן את האשה', דלא תימא 'לא ידלג' - הילכך איצטריך למעטינהו

[15] ולקמיה פריך: מאי שנא האי [אות] ה"י דמרבה ביה [האלות], ומאי שנא האי [אות] ה"י דממעט ביה [האלה]?

[16] ריבויא

[17] 'אלות' - אלות ממש; 'האלות' - הקללות הבאות מחמת ברכות; 'אלה' - למעוטי שבמשנה תורה ושבתורת כהנים

[18] אבל ה"י ד'האלה' - לא תדרוש למעוטי צוואות וקבלות, דאתא

[19] וה"י דהאלה - אורחיה הוא

[20] ההי"ן דקרא

[21] ד'האלות' דקאי א'וכתב'

[22] 'אֵלֶה' דמיעוטא הוא: אלה ולא אחרות

[23] דשמעינן ליה דבעי תנאי כפול, דתנן: רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, דכתיב ביה 'אם יעברו' 'ואם לא יעברו'; הא [אם] לא כפליה - מכלל לאו לא תשמע הן

[24] בלא יו"ד [ הינקי??], דמשתמע 'הנקי אם לא שכב', ותדרוש הכי 'טומאה תחת אישך'- חנקי

[25] ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת

[26] שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן: יו"ד באיש וה"י באשה

[27] שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש

[28] אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש

[29] אש של אשה נוחה להדליק מהר, שאין אות של שם מפסיק, אלא מחובר הוא ונקרא 'אש'

[30] אבל של איש - אין אותיות של אש מצטרפות יחד: שהיו"ד של שכינה מפסקת

[31] ואין זה קיבול שכר, אבל כאן יש הנאה בסוטה: לתת שלום, ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא, ואם נקתה - ונזרעה זרע, ומבטלת לעז מעל בניה; ואפר פרה - לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל

[32] שהבריח עצמו מן הגזל

[33] כנגד 'מחוט'

[34] כנגד שרוך דהיינו רצועה

[35] קיבול שכר הוא דאיכא הנאה

[36] של ציצית

[37] הנאה איכא

[38] שהזקיקו הכתוב לציצית

[39] בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה; והכי תניא לה בספרי: דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד; הילכך: תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע - דתכלת לא דמי לרקיע כל כך, אלא דומה לדומה: כמו תכלת דומה למראה הים, ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע

[40] קראי קדריש:

[41] דכתיב ברקיע

[42] בכסא הכבוד

[43] של עץ

[44] של עשבים: שכותשין ומדבקין אותן בדבק שקורין גלי"ד, ועושין כמו עור

[45] עור שאינה מעובד כל צרכה, דמליח וקמיח ולא עפיץ: שהיו מעבדין הקלפים בעפצים שקורין גלי"ש

[46] בספר: קלף

[47] שרף האילן, ומתיכו במים וכותב הימנו

[48] וויטריאול"ו או אורדימנ"ט קורין אותו

[49] ונבלע בקלף ואינו יכול למחוק וקומוס וקנקנתום עבדי רושם

[50] שלנו של שרף

[51] שם

[52] בסנהדרין (לד,ב) נפקא לן מוהיה ביום הנחילו

[53] 'ירך ולנפיל, בטן לצבות במעיך' וכו' כסדר הזה, או אחד מהן היפך, והשאר כתב כהילכתן

[54] 'האלה' משמע

[55] כמו שהן סדורין בפרשה

[56] פסוק יט

[57] פסוק כג

[58] בלא שרטוט

[59] והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]