ביאור:בבלי סוטה דף ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
פניה מוריקות [1]; היא כחלה לו עיניה, לפיכך עיניה בולטות; היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה; היא הראתה לו באצבע [2], לפיכך ציפורניה נושרות; היא חגרה לו בצילצול, לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה; היא פשטה לו את יריכה, לפיכך יריכה נופלת; היא קיבלתו על כריסה, לפיכך בטנה צבה; היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה מאכל בהמה [3]; היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים, לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה של חרש [4]; היא עשתה בסתר, 'יושב בסתר עליון' שם בה פנים [5], שנאמר (איוב כד טו) ועין נואף שמרה נשף, לאמר לא תשורני עין וגו' [וסתר פנים ישים].
דבר אחר: היא עשתה בסתר המקום פירסמה בגלוי שנאמר (משלי כו כו) תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל', [6] ומאחר דנפקא ליה מאחת לאחת למצא חשבון; 'כי כל סאון [7] סואן ברעש' למה לי [8]? לכמדה [9]; ומאחר דנפקא ליה מ'כי כל סאון סואן ברעש', (ישעיהו כז) בסאסאה בשלחה תריבנה למה לי? לכדרב חיננא בר פפא, דא"ר חיננא בר פפא: אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה [10], שנאמר 'בסאסאה בשלחה וגו'.
איני, והאמר רבא: שלשה כוסות [11] האמורות במצרים - למה? אחת ששתת בימי משה, ואחת ששתת בימי פרעה נכה [12], ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה [13]; וכי תימא הנך אזדו [14], והני אחריני נינהו [15] –
והתניא: אמר רבי יהודה: מנימין גר המצרי [16] היה לי חבר, מתלמידי רבי עקיבא; אמר מנימין גר המצרי: "אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה; אשיא לבני מצרית שניה [17] כדי שיהא בן בני [18]מותר לבא בקהל [19]."?
אלא אי איתמר הכי איתמר: א"ר חיננא בר פפא: אין הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו, שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה וגו'.
אמימר מתני להא דרב חיננא בר פפא אהא [20]: מאי דכתיב (מלאכי ג ו) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם: 'אני ה' לא שניתי' - לא הכיתי לאומה ושניתי לה, 'ואתם בני יעקב לא כליתם' - היינו דכתיב (דברים לב) [אספה עלימו רעות] חִצַי אכלה בם: חצי כלין [21], והן אינן כלין.
אמר רב המנונא: אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר (איוב כ כב) במלאות ספקו [במקרא: שפקו] [22] - יצר לו [23] וגו' [כל יד עמל תבאנו].
דרש ר' חיננא בר פפא: מאי דכתיב (תהלים לג א) רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה: אל תקרי 'נאוה תהלה' אלא 'נוה תהלה' [24]: זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם [25]; דוד - דכתיב (איכה ב ט) טבעו בארץ שעריה [אבד ושבר בריחיה; מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה’] [26]; משה - דאמר מר: משנבנה מקדש ראשון - נגנז אהל מועד: קרשיו, קרסיו, ובריחיו ועמודיו ואדניו.
היכא?
אמר רב חסדא אמר אבימי: תחת מחילות של היכל.
תנו רבנן: סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה; מה שביקשה לא ניתן לה [27], ומה שבידה נטלוהו ממנה [28]: שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו - מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו;
וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו [29]: מה שביקש לא נתנו לו ומה שבידו נטלוהו ממנו [30]; אמר הקב"ה: אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה [31], ועכשיו (בראשית ג יד) [ויאמר ה' אלקים אל הנחש: כי עשית זאת, ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה; על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך] 'ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה'; אני אמרתי יהלך בקומה זקופה [32], עכשיו על גחונו ילך; אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, עכשיו עפר יאכל; הוא אמר: אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו 'איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה'; וכן מצינו בקין [33] וקרח [34], ובלעם [35], ודואג [36], ואחיתופל [37], וגחזי [38], ואבשלום ואדוניהו [39] ועוזיהו [40], והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם; מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם.
בירך התחילה בעבירה וכו':
מנא ה"מ?
אילימא משום דכתיב (במדבר ה כא) [והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה, יתן ה' אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך] בתת ה' את יריכך נופלת ואת בטנך צבה; והכתיב (במדבר ה כז) [והשקה את המים, והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה - ובאו בה המים המאררים למרים] וצבתה בטנה ונפלה ירכה [והיתה האשה לאלה בקרב עמה].
אמר אביי: כי לייט - לייט תחילה ירך והדר בטן לייט [41]; [42] ומיא כי בדקי - כי אורחייהו בדקי [43]: בטן ברישא והדר ירך; בקללה נמי כתיב (במדבר ה כב) [ובאו המים המאררים האלה במעיך] לצבות בטן ולנפיל ירך [ואמרה האשה אמן אמן].
ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך, שלא להוציא לעז על מים המרים [44].
משנה:
שמשון הלך אחר עיניו [45], לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר (שופטים טז כא) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו [ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחושתיים ויהי טוחן בבית האסורים]; אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו; ולפי שבא על עשר פלגשי אביו [46], לפיכך נתנו בו עשר לונביות [47], שנאמר (שמואל ב יח) ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב; ולפי שגנב שלש גנבות: לב אביו ולב ב"ד [48] ולב ישראל [49], שנאמר (שמואל ב טו ו) [ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר יבאו למשפט אל המלך] ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל', לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים, שנאמר (שמואל ב יח יד) [ויאמר יואב: לא כן אחילה לפניך] ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום [עודנו חי בלב האלה].
וכן לענין הטובה: מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק [לדעה מה יעשה לו], לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר (במדבר יב טו) [ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים] והעם לא נסע עד האסף מרים.
יוסף זכה לקבור את אביו, ואין באחיו גדול ממנו [50], שנאמר (בראשית נ ז) ויעל יוסף לקבור את אביו [ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים, [51] וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו; רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן] [52]ויעל עמו גם רכב גם פרשים [ויהי המחנה כבד מאד] - מי לנו [53] גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה [54]!
משה [55] זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו שנאמר (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו [כי השבע השביע את בני ישראל לאמר: פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם]; מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום שנאמר (דברים לד ו) ויקבור אותו בגיא [בארץ מואב מול בית פעור; ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה] [56].
לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר (ישעיהו נח ח) [אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח] והלך לפניך צדקך כבוד ה'
יאספך.
גמרא:
ת"ר: שמשון - בעיניו מרד [57], שנאמר (שופטים יד ג) [ויאמר לו אביו ואמו: האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים?] ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני', לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר (שופטים טז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו [ויורידו אותו עזתה, ויאסרוהו בנחשתים, ויהי טוחן, בבית האסירים].
איני! והכתיב (שופטים יד ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא [58] [[המשך הפסוק] כי תאנה הוא [ה’] מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל]!?
כי אזל - מיהא בתר ישרותיה אזל.
תניא: רבי אומר: תחילת קלקולו בעזה לפיכך לקה בעזה תחילת קלקולו בעזה דכתיב (שופטים טז א) וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו' [ויבא עליה], לפיכך לקה בעזה דכתיב (שופטים טז כא) [ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו] ויורידו אותו עזתה [ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים].
והכתיב (שופטים יד א) וירד שמשון תמנתה [59]?
תחלת קלקולו מיהא בעזה היה [60].
(שופטים טז ד) ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה תניא: רבי אומר: אילמלא <לא> נקרא שמה דלילה - ראויה היתה שתקרא דלילה: דילדלה [61] את כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו.
דילדלה את כחו - דכתיב (שופטים טז יט) [ותישנהו על ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את שבע מחלפות ראשו; ותחל לענותו] ויסר כחו מעליו;
דילדלה את לבו - דכתיב (שופטים טז יח) ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו [ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר: עלו הפעם כי הגיד לה את כל לבו; ועלו אליה סרני פלשתים ויעלו הכסף בידם];
דילדלה את מעשיו - דאיסתלק שכינה מיניה דכתיב (שופטים טז כ) [ותאמר פלשתים עליך שמשון, ויקץ משנתו, ויאמר: אצא כפעם בפעם ואנער] והוא לא ידע כי ה' סר מעליו.
(שופטים טז יח) 'ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו' - מנא ידעה [62]?
א"ר חנין א"ר: ניכרין דברי אמת [63].
אביי אמר: ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה; כיון דאמר (שופטים טז יז) 'נזיר אלהים אני' אמרה השתא ודאי קושטא קאמר
(שופטים טז טז) ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו [ותקצר נפשו למות]; מאי 'ותאלצהו' [64]?
אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: בשעת גמר ביאה [65] נשמטה מתחתיו.
(שופטים יג ד) ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא; מאי 'כל טמא'? ותו - עד השתא דברים טמאים קאכלה?
א"ר יצחק דבי רבי אמי: דברים האסורים בנזיר [66].
(שופטים טו יט) ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי [67] [ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי; על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה];
א"ר יצחק דבי רבי אמי: הוא איוה לדבר טמא [68], לפיכך נתלו חייו בדבר טמא [69].
(שופטים יג כה) ותחל רוח ה' [70] וגו' [לפעמו במחנה דן, בין צרעה ובין אשתאל]
א"ר חמא בר' חנינא: חלתה נבואתו של יעקב אבינו, דכתיב (בראשית מט יז) יהי דן נחש עלי דרך [שפיפן עלי ארח, הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור.]
'לפעמו במחנה דן'
א"ר יצחק דבי רבי אמי: מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו [71] כזוג: כתיב הכא 'לפעמו במחנה דן' וכתיב התם (שמות לט כו) פעמון ורימון [פעמן ורמן על שולי המעיל סביב לשרת, כאשר צוה ה' את משה].
'בין צרעה ובין אשתאול'
אמר ר' אסי: צרעה ואשתאול - שני הרים גדולים היו, ועקרן שמשון וטחנן זה בזה.
(שופטים יג ה) [כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטן] והוא יחל להושיע את ישראל [מיד פלשתים].
אמר רבי חמא ברבי חנינא:
הערות
עריכה- ^ הכי תני לקמן: אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות
- ^ רמזה לו לבא אצלה
- ^ שעורים
- ^ פחותה ומגונה שבכוסות
- ^ פנאי ליפרע ממנה: ושמתי אני את פני (ויקרא כ) ונתתי (את) פני (שם יז) - כולן לשון פונה אני מכל עסקי ועוסקני בהן
- ^ המכסה דבר השנוי למקום במשאון - בחשך כמו שואה (איוב ל) שעושה מעשיו בחושך
- ^ שבא ללמדנו, שאף עבירות קטנות נפרעות הימנו
- ^ מאחת לאחת נפקא
- ^ שבמדה שמודד מודדין לו, הפרעון מעין החטא
- ^ איבודה מן העולם
- ^ בחלומו של שר המשקים
- ^ לבא נבוכדנצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים
- ^ לימות המשיח, אלמא לא נטרדה במכה ראשונה
- ^ הראשונים כלו כולן
- ^ ואלו מאומות אחרות היו שנתישבו בארץ מצרים
- ^ הוא עצמו נתגייר
- ^ בת מצרית גיורת וגר מצרי שתהא היא שניה לגירות
- ^ שלישי, ו
- ^ וראוי לישא בת ישראל, דכתיב (דברים כג): בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'; שאם הייתי משיא לבני מצרית ראשונה - היה בן בני שני מצד האם, דאמר ביבמות (עח,א) ובקידושין (סז,א) [בנים אשר יולדו] להם - הלך אחר פסולן, אלמא עדיין מצרים הם, דאילו שאר אומות - מותרין לבא בקהל מיד; מנימין לית ליה הא דאמר בברכות (כח,א) שהעמונים והמצרים מותרין לבא בקהל שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות, והכי נמי קתני בתר דהך מילתא בתוספתא דקדושין: אמר לו ר"ע מנימין טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל כו'
- ^ מן המקרא הזה
- ^ מכותי כלות
- ^ כל רצונו
- ^ תבואנו צרה
- ^ על עסקי נוה - בתים שבנו - יהללוהו
- ^ להיות נהנים מהם
- ^ לעיל מיניה כתיב 'חשב ה' להשחית חומת בת ציון', ועלה כתיב 'טבעו בארץ', ומצודת ציון היא עיר דוד וביתו, כדכתיב בספר שמואל (ב ה); וכשבאו צרים בימי צדקיהו טבעו השערים - דלתות השערים - שהיו של נחושת או של זהב, כדי שלא ישאום אויבים, ועצים לא נשאו אתם
- ^ שאסורה לבועל
- ^ אם שותה מים מתה ואם הודתה נאסרה לבעלה והפסידה כתובתה
- ^ בחוה, ובא עליה והיינו דכתיב (בראשית ג) הנחש השיאני לשון תשמיש ונשואין הוא
- ^ קומה זקופה
- ^ שלכך עשאו ערום מכל
- ^ מקללתו אתה למד, וכן כל אלה אתה למד מקללתן
- ^ נתן עיניו בתאומה יתירה שנולדה עם הבל, ששתי תאומות נולדו עמו, והיינו דכתיב (בראשית ד) 'את אחיו את הבל': שני אחים - שני ריבויים
- ^ על הכהונה, ונבלע
- ^ [שחמד] בממונו של בלק לקלל את ישראל, ונהרג במדין: שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שנפלו מישראל בעצתו
- ^ אביר הרועים וגדול שבתלמידים היה, ונתקנא בדוד, שראהו נבון דבר, ואיש תואר, ומראה פנים בהלכה, כדכתיב (שמואל א טז) 'הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי וגו', ואמר באגדה דחלק (סנהדרין צג ב) דכל הפסוק הזה דואג אמרו בלשון הרע
- ^ נתן עיניו במלוכה, כדאמר בחלק (סנהדרין קא ב): ראה אש יוצא מאמתו, וכסבור שעתיד למלוך; ומה שבידו נטלו הימנו: 'לא יחצו ימיהם'
- ^ בממונו של נעמן ונצטרע
- ^ באבישג ונהרג
- ^ בכהונה, והצרעת זרחה על מצחו (דברי הימים ב כו)
- ^ וקללה היא תחלת הפורענות
- ^ מיהו
- ^ שבמעיים נכנסו תחילה, ומקלקלות אותן, ואח"כ נופלות לירך
- ^ שיאמרו לא עשו כסדר האלה, ואין פורענות זו על ידן
- ^ כדיליף לקמן
- ^ כדכתיב בספר שמואל (ב טו) ויעזוב עשר נשים פלגשים לשמור הבית
- ^ חניתות
- ^ דכתיב (שם) אלכה נא ואשלמה את נדרי וגו', וכתיב 'את אבשלום הלכו מאתים איש קרואים והולכים לתומם', ואמרינן בסוטה דירושלמי: קרואים מדוד, שעל ידי מצות דוד הלכו עמו; אמר לו 'כתוב לי שילכו עמי אותן שנים שאבחר', וכתב לו, והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים אחריו, וכן לשנים אחרים, עד שכינס מאתים, וכולן ראשי סנהדראות - הרי לב אביו ולב ב"ד
- ^ דכתיב 'בקרב איש להשתחוות וגו' וכתיב 'מי ישימני שופט בארץ'
- ^ שהיה מלך
- ^ ח
- ^ ט
- ^ לענין כבוד קבורה לקבר בגדולים
- ^ הרי מדה שמדד - שנקבר אביו בגדולים - ובו במדה מדדו לו, שנקבר הוא בגדולים
- ^ שהוא גדול מישראל
- ^ הרי שבמדה שמדד לקבור את יוסף ע"י גדול בה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה
- ^ ע"י עיניו מרד בבוראו
- ^ שחשק באותה אשה כדי להתגרות בפלשתים
- ^ וירא שם אשה מבנות פלשתים ותיטב בעיני שמשון - ומעשה של זו שבתמנת קודם למעשה של זו שבעזה
- ^ דההיא דתמנת לאו קילקול הוא כולי האי: שלקחה לו לאשה ולא בא עליה בזנות
- ^ עקרה, כמו 'אבני הר שנדלדלו'
- ^ הלא כמה כזבים אמר לה קודם לכן ומצאתו שקרן
- ^ מתקבלין ומיושבין ודבורים על אופניהם: ראתה שערו גדול, ולא היה שותה יין, והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה, שבדבר הזה היה כחו גדול - אמת הן
- ^ לשון דוחק ומצוקה
- ^ תאות האדם מרובה
- ^ משרת ענבים כגון נזיר ששרה ענבים במים ויש בהם טעם יין, דלא נפקא מ'כל אשר יעשה מגפן היין' (במדבר ו)
- ^ מקום קביעות השן
- ^ לישא בת אל נכר
- ^ לחי החמור; שאלמלא הוא היה מת בצמא
- ^ רוח נבואה ששרתה על יעקב
- ^ ללוותו באשר הולך