ביאור:בבלי סוטה דף ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אלמא קסברי דאסור לקנאות [1]; ומאן דאמר מותר לקנאות - מהו לשון קינוי?
אמר רב נחמן בר יצחק: אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אומר (יואל ב יח) ויקנא ה' לארצו [ויחמל על עמו] [2].
תניא: היה רבי מאיר אומר: אדם עובר עבירה בסתר [3] והקב"ה מכריז עליו בגלוי [4], שנאמר (במדבר ה יד) 'ועבר עליו רוח קנאה [וקנא את אשתו והוא נטמאה; או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה]’, ואין 'עבירה' אלא לשון הכרזה [5], שנאמר (שמות לו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה.
ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנאמר (במדבר ה יב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:] 'איש איש כי תשטה אשתו' [ומעלה בו מעל] 'תשטה' כתיב.
תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה? שרגלים לדבר [6], שהרי קינא לה ונסתרה, ועד אחד מעידה שהיא טמאה.
אמר ליה רב פפא לאביי: והא כי כתיבה קינוי בתר סתירה וטומאה הוא דכתיבה [7]!?
אמר ליה 'ועבר' - וכבר עבר.
אלא מעתה (במדבר לב כא) 'ועבר לכם כל חלוץ [את הירדן לפני ה' עד הורישו את איביו מפניו.] ' [8]- הכי נמי?
התם מדכתיב (במדבר לב כב) ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו [והייתם נקים מה' ומישראל; והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ה’] משמע [9] דלהבא; אלא הכא, אי סלקא דעתך כדכתיבי: 'ועבר' בתר טומאה וסתירה - קינוי למה לי?
תנא דבי רבי ישמעאל: אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח [10], שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו.
מאי 'רוח'?
רבנן [11] אמרי רוח טומאה, רב אשי אמר רוח טהרה [12].
ומסתברא כמאן דאמר [13] רוח טהרה [14], דתניא [15]: 'וקנא את אשתו' - רשות, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובה.
אי אמרת בשלמא רוח טהרה - שפיר [16], אלא אי אמרת רוח טומאה -רשות וחובה לעיולי לאיניש רוח טומאה בנפשיה?
גופא: (במדבר ה יד ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה; או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה) 'וקנא את אשתו' - רשות, דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא אומר: חובה; (ויקרא כא ג) [ולאחתו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא היתה לאיש] לה יטמא' - רשות, דברי רבי ישמעאל, ור"ע אומר: חובה; (ויקרא כה מו) [והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו; ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] 'לעולם בהם תעבודו' - רשות, דברי רבי ישמעאל; ר' עקיבא אומר: חובה [17]'.
אמר ליה רב פפא לאביי, ואמרי לה רב משרשיא לרבא: לימא רבי ישמעאל ורבי עקיבא בכל התורה כולה [18] הכי פליגי, דמר אמר רשות ומר אמר חובה [19]?
א"ל: הכא - בקראי פליגי: 'וקנא את אשתו' - רשות, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובה;
מ"ט דרבי ישמעאל? סבר לה כי האי תנא, דתניא [20]: רבי אליעזר בן יעקב: אומר כלפי [21] שאמרה תורה (ויקרא יט יז) 'לא תשנא את אחיך בלבבך [הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא]’ - [22] - יכול כגון זו [23]? ת"ל 'ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו' [24].
ור"ע?
| קינוי אחרינא כתיב [שנים באותו פסוק יד: | ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה; או |
ורבי ישמעאל?
[25] איידי דבעי למיכתב 'והיא נטמאה' 'והיא לא נטמאה'[26] - כתיב נמי 'וקנא את אשתו' [27], לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.
'לה יטמא' - רשות, דברי רבי ישמעאל; ר' עקיבא אומר: חובה; מ"ט דרבי ישמעאל?
איידי דכתיב (ויקרא כא א) [ויאמר ה' אל משה:] אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו', איצטריכא למיכתב 'לה יטמא' [28].
ור' עקיבא - מכי (ויקרא כא ב) [29] 'אם לשארו' [30] נפקא לה [31],
'יטמא' למה לי? - לחובה.
ורבי ישמעאל?
לה מיטמא [32], ואין מיטמא לאיבריה [33].
ורבי עקיבא?
א"כ [34] - ליכתוב רחמנא 'לה' ולישתוק [35]; 'יטמא' למה לי? ש"מ.
ור' ישמעאל?
איידי דכתב 'לה' כתב נמי 'יטמא';
לכדתני דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה (ויקרא כה מו) [והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה] לעולם בהם תעבודו [ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] – רשות, דברי רבי ישמעאל, ר"ע אומר חובה.
מאי טעמא דרבי ישמעאל? איידי דכתיב (דברים כ טז) [רק מערי העמים האלה אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה] לא תחיה כל נשמה' [36] - איצטריך נמי למיכתב 'לעולם בהם תעבודו' למישרי אחד מכל האומות [37] שבא על הכנענית [38] והוליד ממנה בן, שאתה רשאי לקנותו [39], דתניא [40]: מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד [41] ת"ל (ויקרא כה מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו [וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם, והיו לכם לאחזה.] [42].
יכול אף הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד? ת"ל [43] 'אשר הולידו בארצכם' - מן הנולדים בארצכם [44] ולא מן הגרים בארצכם [45].
ורבי עקיבא מ'מהם תקנו' נפקא, 'לעולם בהם תעבודו' למה לי? לחובה.
ורבי ישמעאל?
'בהם' - ולא באחיכם [46].
ור"ע?
באחיכם - מסיפא דקרא נפקא: [47] 'ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך'.
ורבי ישמעאל?
איידי דכתיב 'ובאחיכם' - כתיב נמי 'בהם', לכדתני דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.
א"ר חסדא: זנותא בביתא - כי קריא [48] לשומשמא.
וא"ר חסדא: תוקפא [49] בביתא - כי קריא לשומשמא.
אידי ואידי [50] – באיתתא [51], אבל בגברא לית לן בה.
ואמר רב חסדא: בתחילה, קודם שחטאו ישראל [52] היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד [53], שנאמר (דברים כג טו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך [להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך] כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם [54], שנאמר [55] 'ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך'.
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו [56] והולכת לפניו לעוה"ב, שנאמר (ישעיהו נח ח) [אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח] והלך לפניך צדקך [כבוד ה' יאספך], וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז - מלפפתו [57] והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר (איוב ו יח) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו.
ר"א [רבי אלעזר בן פדת?] אומר: [העבירה] קשורה בו ככלב, שנאמר (בראשית לט י) [ויהי כדברה אל יוסף יום יום] ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה': 'לשכב אצלה' - בעולם הזה, 'להיות עמה' - לעולם הבא .
תנן התם [58]: שהיה בדין [59]: ומה עדות הראשונה [60], שאין אוסרתה איסור עולם [61], אינה מתקיימת בפחות משנים [62] - עדות האחרונה [63], שאוסרתה איסור עולם -אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים!? ת"ל (במדבר ה יג) 'ועד אין בה' - כל [64] שיש בה [65], וק"ו [66] לעדות הראשונה [67] מעתה: ומה עדות האחרונה, שאוסרתה איסור עולם, מתקיימת בעד אחד - עדות הראשונה, שאין אוסרתה איסור עולם, אינו דין שתתקיים בעד אחד!? ת"ל [68] (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות דבר [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו].
[69] ולהלן הוא אומר (דברים יט טו) [לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא;] על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר' - מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים - אף כאן על פי שנים.
האי – מ'כי מצא בה ערות דבר' נפקא? מ'בה' נפקא!? 'בה' - ולא בקינוי, 'בה' - ולא בסתירה מיבעי ליה [70]!?
הכי נמי קאמר [71]: תלמוד לומר: 'בה': 'בה' - ולא בקינוי, 'בה' ולא בסתירה;
וטומאה בעלמא [72] בלא קינוי ובלא סתירה [73] דלא מהימן עד אחד מנלן? [74]
נאמר כאן 'כי מצא בה ערות דבר' ונאמר להלן 'על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר': מה דבר האמור להלן - עדים שנים, אף כאן עדים שנים.
תנו רבנן: אי זו היא עדות הראשונה - זו עדות סתירה; 'עדות אחרונה'? - זו עדות טומאה.
הערות
עריכה- ^ כיון דאמרי לשון הטלת קנאה הוא אלמא אסור
- ^ התרה בילק וחסיל וגזם, שלא ישחיתו עוד את ארצו, דבשילוח גובאי משתעי פרשה לעיל. 'לארצו' - על ארצו, כמו 'וישאלו אנשי המקום לאשתו' (בראשית כו) - על אשתו; 'האתם תריבון לבעל' (שופטים ו לא) [ויאמר יואש לכל אשר עמדו עליו: האתם תריבון לבעל? אם אתם תושיעון אותו? אשר יריב לו יומת עד הבקר! אם אלהים - הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו]
- ^ כגון אשה פרוצה עוברת בסתר
- ^ שנותן בלב בעלה לקנאות לה והדבר מתפרסם בגלוי
- ^ הקב"ה מתכוין להעביר קול
- ^ שנטמאת
- ^ דאיתהימן בה עד אחד כתיב 'ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה וגו', וסמיך ליה 'ועבר עליו וגו', אלמא בלא קינוי נמי עד אחד מהימן בטומאה
- ^ בבני גד ובבני ראובן כתיב שהיה משה מצוה אותם לעבור עם יהושע את הירדן
- ^ מוכיח
- ^ ממרום; ולקמן מפרש רוח טהרה או רוח טומאה ע"י שטן הבא להחטיאו: להקניט את אשתו
- ^ דבי רב אשי
- ^ ששונא את הפריצות
- ^ דרוח דקאמר רבי ישמעאל
- ^ היא
- ^ דקאמר רבי ישמעאל רשות: פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא לקמן מפרש טעמייהו
- ^ אי רשות אי חובה
- ^ שאסור לשחרר עבדו
- ^ בכל עשה שבתורה
- ^ א"כ אין לך מצות עשה לרבי ישמעאל חובה
- ^ 'דתניא' לא גרסינן, אלא הדר ונקיט למילתייהו לפרושי כל חדא באפי נפשה
- ^ כמו 'אחרי'
- ^ שאסור להביא עצמו לידי שנאה ותגר
- ^ שיראה את אשתו עוברת על דת יהודית, נסתרת עם שכיניה - לא יקנא לה [כלפי לשון כנגד]
- ^ אם רצה לקנא - הרשות בידו; ומשום דאי לא כתיב קרא הוה אמינא דאסור - הוא דא"ר ישמעאל הכא 'רשות'; אבל בכל מצות עשה שבתורה - לא אמר הכי
- ^ אמר לך
- ^ שספק הוא בידינו, ואעפ"כ אסרה הכתוב מספק
- ^ אחרינא, ואף ע"ג דמצי למיכתב הכי 'ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או לא נטמאה' - אפילו הכי אורחיה דקרא לחזור ולשנות את האמור מפני דבר אחר המתחדש בכפילתו
- ^ לומר שמותר ליטמא לקרובים הללו
- ^ 'לנפש לא יטמא בעמיו כי
- ^ הקרוב אליו: לאמו ולאביו וגו' [ולבנו ולבתו ואחיו] [פסוק ג] ולאחותו הבתולה [הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש - לה יטמא]
- ^ וממילא שמעינן דמיטמא לאלו
- ^ אם מתה
- ^ אם אחד מאלו מוכה שחין ואיבריו נופלין אין מיטמא להן דקיימא לן בהעור והרוטב (חולין קכח ב) אבר מן החי מטמא כאבר מן המת ואיצטריך לה למעוטי איבריה
- ^ דלאו לחובה אתא אלא להך דרשא
- ^ דמשמע לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' ולאחותו הבתולה לה' – כלומר לגופה שלם ולא לאבריה
- ^ בשבעה אומות כתיב החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי
- ^ משאר שבעים אומות
- ^ כל ז' אומות נקראו על שם כנען
- ^ דהלך אחר האב, ומותר להחיותו לך לעבד
- ^ דלהכי אתא קרא
- ^ גרסינן בבי"ת
- ^ לעיל מיניה כתיב 'מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה': אשר סביבות ארצכם - ולא מבני ארצכם, דשבעה אומות, וגם מבני התושבים; כל 'תושב' היינו שבא ממקום אחר ונתיישב כאן; וקאמר קרא שמותר לקנות מבניהם אשר יהיו להם מבנות ארצך
- ^ שם
- ^ בנים הנולדים בארצכם, והם בני התושבים, דהיינו אחרים שנשאו בארצכם נשים - אתה רשאי לקנות
- ^ ולא מן הבנים הנולדים לבני ארצכם במקום אחר מבנות שאר אומות והביאום לבניהם לגור שם
- ^ עבודת עבד
- ^ שם
- ^ תולעת של שומשמין האוכלתן כך הזנות מחרבת את הבית
- ^ כעס
- ^ תוקפא וזנותא דאמרינן דמחרבת את הבית
- ^ כשהאשה מזנה או כעסנית, לפי שהאשה מתעסקת בזנוניה, ואינה עושה מלאכתה, ולא משמרת ביתה, ומפקרת את של בעלה למנאפים
- ^ בעריות
- ^ בביתו
- ^ מלבא לביתם, דאינו יכול לראות בעבירות שבביתו
- ^ שם
- ^ לפני מיתתו מכרזת לפניו
- ^ כורכתו
- ^ בפרק מי שקינא (לא,א): אמאי דקתני: אמר עד אחד "ראיתיה שנטמאה" לא היתה שותה
- ^ שלא להאמינו אי לאו דכתיב קרא
- ^ סתירה
- ^ שאם תשתה ותמצא טהורה - מותרת לבעלה ולתרומה
- ^ כדבעינן למיגמר דבר דבר מממון
- ^ טומאה שהיא אחר הסתירה
- ^ עדות
- ^ נאמן, כדדרשינן לעיל: 'ועד אין בה' – תרי, אלא חד; וקא אמר אסורה, ואטומאה קאי, דהא מינה סליק: 'והיא נטמאה ועד אין בה'
- ^ שתתקיים בעד אחד
- ^ שתתקיים בעד אחד
- ^ באשה מקלקלת
- ^ ופרכינן: למה לי למיכתב? למילפה [שצריך שני עדים] בגזירה שוה:
- ^ דכיון דכתיב 'בה' - מיעוטא הוא, ולא גמרינן שאר עדיות דאשה מינה, וקמו להו במלתייהו ככל עדיות שבתורה
- ^ וגזירה שוה [’דבר דבר’] למילתא אחריתי נקט, ומתניתין חסורי מיחסרא והכי תנא ליה:
- ^ וגזירה שוה - לטומאת אשה דעלמא
- ^ שלא קינא לה בעלה, ובא עד אחד ואמר "אני ראיתיה שנטמאה"
- ^ והכא הוא דמהימן: משום דרגלים לדבר;