פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סוטה פרק ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


...הפרק הקודם | הפרק הבא...

תוכן עניינים

פרק שביעי - אלו נאמרין בכל לשוןעריכה

הערה: מפאת אורכו הפרק חולק לשני דפי ויקי: דף זה: משנה א והגמרא עליה, וכל השאר.

דפים בפרק זהעריכה

דפים: דף ל"א ע"א (פרק שביעי) | דף ל"ב ע"ב דף ל"ז ע"א | דף ל"ז ע"א (מהמשנה השניה)

(הערה: כאן צריך להשלים)

משניות בפרק זהעריכה

משניות

דף ל"א עמוד בעריכה

משנה א - 'אלו נאמרים בכל לשון'עריכה

משנה

הערה: בש"ס דפוס וילנא המשנה מתחילה באמצע העמוד, אחרי סוגית גמרא מהפרק הקודם.

לשון הקודש במעמדותעריכה

אלו נאמרין בכל לשון:
פרשת סוטה, ווידוי מעשר,
קרית שמע, ותפלה, וברכת המזון,
ושבועת העדות, ושבועת הפיקדון.
ואלו נאמרין בלשון הקודש:
מקרא ביכורים, וחליצה,
ברכות וקללות, ברכת כהנים, וברכת כהן גדול,
ופרשת המלך, ופרשת עגלה ערופה,
ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם.

ביכורים בלשון הקודשעריכה

מקרא ביכורים כיצד:
"וענית ואמרת לפני ה' אלהיך", (דברים כו)
ולהלן הוא אומר "וענו הלוים ואמרו": (דברים כז)
מה להלן בלשון הקודש,
אף כאן בלשון הקודש.


חליצה בלשון הקודשעריכה

חליצה כיצד?
"וענתה ואמרה", (דברים כה)
ולהלן הוא אומר "וענו הלוים ואמרו":
מה להלן בלשון הקודש,
אף כאן בלשון הקודש.

ר' רבי יהודה אומר:

"וענתה ואמרה: ככה...",
עד שתאמר בלשון הזה.

מעמד הר הברכה בלשון הקודשעריכה

ברכות וקללות כיצד?
כיון שעברו ישראל את הירדן,
ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל,
שבשומרון שבצד שכם, שבאצל אלוני מורה:
שנאמר "הלא המה בעבר הירדן" וגו' (דברים יא)
ולהלן הוא אומר "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה" (בראשית יב)
מה אלון מורה האמור להלן - שכם,
אף אלון מורה האמור כאן - שכם.
ששה שבטים עלו לראש הר גריזים,
וששה שבטים עלו לראש הר עיבל,
והכהנים, והלוים והארון, עומדים למטה, באמצע.
הכהנים מקיפין את הארון,
והלוים את הכהנים,
וכל ישראל מכאן ומכאן.
שנאמר "וכל ישראל, וזקניו, ושוטריו ושופטיו,
עומדים מזה ומזה לארון" וגו' (יהושוע ח).
הפכו פניהם כלפי הר גריזים, ופתחו בברכה:
"ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה".
ואלו ואלו עונין: "אמן".
הפכו פניהם כלפי הר עיבל, ופתחו בקללה:
"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" (דברים כז)
ואלו ואלו עונין: "אמן".
עד שגומרין ברכות וקללות.
ואחר כך הביאו את האבנים,
ובנו את המזבח,
וסדוהו בסיד,
וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון.
שנאמר "באר היטב". (דברים כז)
ונטלו את האבנים ובאו
דף ל"ב עמוד ב'עריכה

המשך המשנה מדף ל"ב עמוד א'


ונטלו את האבנים, ובאו מלים אלו מופיעים בדף הקודם בש"ס וילנא והועתקו לכאן לצורך הבהירות ולנו במקומן.

גמרא על משנה אעריכה

גמרא

סוגיא: פרשת סוטה בכל לשוןעריכה

פרשת סוטה: מנלן?

דכתיב "ואמר הכהן לאשה" (במדבר ה) -
בכל לשון שהוא אומר.
תנו רבנן:
משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת,
על מה היא שותה ובמה היא שותה,
על מה נטמאת ובמה היא נטמאת.
על מה היא שותה - על עסקי קינוי וסתירה.
ובמה היא שותה - במקידה של חרש.
על מה נטמאת - על עסקי שחוק וילדות.
ובמה היא נטמאת - בשוגג או במזיד באונס [או] ברצון.
וכל כך למה:
שלא להוציא לעז על מים המרים.

סוגיא: וידוי מעשר בכל לשוןעריכה

וידוי מעשר: מנלן?

דכתיב "ואמרת לפני ה' אלהיך: 'בערתי הקודש מן הבית'" (דברים כו)
ויליף אמירה מסוטה - בכל לשון שהוא אומר.
א"ל רב זביד לאביי:
ולילף אמירה מלוים,
מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש?
דנין אמירה גרידתא, מאמירה גרידתא.
ואין דנין אמירה גרידתא, מענייה ואמירה.

סוגיא: שבח וגנות אדם בקול רםעריכה

תניא:
רשב"י אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם.
שבחו בקול נמוך - מן וידוי המעשר.
גנותו בקול רם - ממקרא ביכורים.
וגנותו - בקול רם?
והאמר רבי יוחנן, משום רבי שמעון בן יוחי:
מפני מה תקנו תפלה בלחש?
כדי שלא לבייש את עוברי עבירה,
שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה.
לא תימא גנותו, אלא אימא צערו.
כדתניא:
"וטמא טמא יקרא"

וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע:
בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ,
וְעַל-שָׂפָם יַעְטֶה,
וְ"טָמֵא טָמֵא!" - יִקְרָא. (ויקרא יג מה)

צריך להודיע צערו לרבים -
ורבים מבקשים עליו רחמים,
וכל מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים,
ורבים מבקשים עליו רחמים.

סוגיא: תפילה בלחשעריכה

גופא א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
מפני מה תיקנו תפלה בלחש?
שלא לבייש את עוברי עבירה,
שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה.
ולא? והא איכא דמים: דם חטאת - למעלה, ודם עולה - למטה?
התם: כהן - הוא דידע.
והאיכא: חטאת - נקבה, עולה - זכר?
התם: מיכסיא באליה.
תינח כבשה, שעירה - מאי איכא למימר?
התם: איהו - דקא מיכסיף נפשיה! דאיבעי ליה לאיתויי כבשה, וקא מייתי שעירה חטאת דעבודת כוכבים גרסת הצנזורה הנוצרית מאירופה. מסומן בש"ס דפוס וילנא כמחוק, על ידי סוגריים עגולים. [דעבודה זרה]!
דלא סגי דלאו שעירה - מאי איכא למימר?
התם ניכסיף וניזיל, כי היכי דנכפר ליה.


סוגיא: קריאת שמע וקריאת התורה בכל לשוןעריכה

קרית שמע: מנלן?

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד.
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ.
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - עַל לְבָבֶךָ. (דברים ו פסוקים ד-ו)

דכתיב: "שמע ישראל" (דברים ו ד) -
בכל לשון שאתה שומע.
תנו רבנן
קרית שמע: ככתבה - דברי רבי.
וחכמים אומרים - בכל לשון.
מאי טעמא דרבי?
אמר קרא "והיו" - בהווייתן יהו.
ורבנן: אמר קרא "שמע" - בכל לשון שאתה שומע.
ורבנן נמי - הא כתיב "והיו"?
ההוא - שלא יקראנה למפרע.
ורבי, שלא יקראנה למפרע - מנליה?
נפקא ליה מ"דברים" "הדברים" כלומר השימוש בביטוי הדברים האלה במקום דברים אלה.
ורבנן: "דברים" "הדברים" כלומר השימוש בביטוי הדברים האלה במקום דברים אלה - לא משמע להו.
ורבי נמי - הכתיב "שמע"?
ההוא - מיבעי ליה: להשמיע לאזניך, מה שאתה מוציא מפיך.
ורבנן? -
סברי לה כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו - יצא.

לימא קסבר רבי

דף ל"ג עמוד א'עריכה
כל התורה בכל לשון נאמרה.
דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה -
"והיו" דכתב רחמנא - למה לי?
איצטריך:
משום דכתיב "שמע" לימא קסברי רבנן: כל התורה כולה - בלשון קודש נאמרה.
דאי סלקא דעתך: בכל לשון -
"שמע" דכתב רחמנא למה לי?
איצטריך משום דכתיב "והיו".

סוגיא: תפלה בכל לשוןעריכה

תפלה:
רחמי היא!
כל היכי דבעי - מצלי.


סוגיא: ארמית בתפילה ואצל מלאכי השרתעריכה

ותפלה - בכל לשון.

והאמר רב יהודה:
לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית,

דאמר רבי יוחנן:

כל השואל צרכיו בלשון ארמי,
אין מלאכי השרת נזקקין לו -
לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי.
לא קשיא: הא ביחיד, הא בצבור.
ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי?
והתניא:
יוחנן כהן גדול, שמע ב"ק בת קול מבית קדש הקדשים, שהוא אומר:
'נצחו טליא - דאזלו לאגחא, קרבא לאנטוכיא'.
ושוב מעשה בשמעון הצדיק, ששמע בת קול מבית קדש הקדשים, שהוא אומר:
'בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא,
ונהרג גסקלגס, ובטלו גזירותיו.'
וכתבו אותה שעה - וכיוונו,
ובלשון ארמי היה אומר?!
אי בעית, אימא: בת קול שאני - דלאשמועי עבידא.
ואי בעית, אימא: גבריאל הוה -
דאמר מר:
בא גבריאל ולימדו שבעים לשון.


סוגיות: הנאמרים בכל לשוןעריכה

י וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְת וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. (דברים ח י)
א וְנֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וְהוּא עֵד, אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע: אִם לוֹא יַגִּיד, וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ.(ויקרא ה א)
יז וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא - וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, וְלֹא יָדַע: וְאָשֵׁם, וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ.(ויקרא יג יז)

ברכת המזון:
דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך" -
בכל לשון שאתה מברך.
שבועת העדות:
דכתיב "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה" (ויקרא ה) -
בכל לשון שהיא שומעת.
שבועת הפקדון:
אתיא "תחטא" - "תחטא", משבועת העדות.

סוגיא: ביכורים בלשון הקודשעריכה

ואלו נאמרין בלשון הקודש, מקרא ביכורים וחליצה כו'

ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, וְהִנִּיחו לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:
"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט...
וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.(דברים כו ד-ה)

יב אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן...
...יד וְעָנוּ הַלְוִיִּם, וְאָמְרוּ אֶל-כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל - קוֹל רָם:... (דברים כז יד)
פרשת יתרו - מעמד הר סיני:
יח וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ...
יט וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד - מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל! (שמות יט יט)

}}

עד מקרא ביכורים כיצד?
"וענית ואמרת לפני ה' אלהיך" (דברים כו),
ולהלן הוא אומר:"וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל" (דברים כז) -
מה ענייה האמורה להלן - בלשון הקודש,
אף כאן - בלה"ק בלשון הקודש
ולוים גופייהו - מנלן?
אתיא "קול" - "קול" ממשה:
כתיב הכא "קול רם",
וכתיב התם: "משה ידבר והאלהים יעננו בקול"
מה להלן - בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.

סוגיא: חליצה בלשון הקודשעריכה

חליצה כיצד וכו':

משנה א ...חליצה בלשון הקודש
חליצה כיצד? "וענתה ואמרה", (דברים כה),
ולהלן הוא אומר "וענו הלוים ואמרו":
מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש. (פרק זה, משנה א)

ט וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו.
וְעָנְתָה, וְאָמְרָה: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו.(חליצה, דברים פרק כה ט)

יד וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל - קוֹל רָם... (פרשת סוטה, דברים כז יד)

כג דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם:... (ברכת הכהנים, במדבר ו כג)

ר' רבי יהודה אומר:

"וענתה ואמרה: ככה...",
עד שתאמר בלשון הזה.
ורבנן - האי "ככה" - מאי עבדי ליה?
מיבעי להו לדבר שהוא מעשה מעכב.
ו

ר' רבי יהודה? מ"כה" "ככה".

ורבנן? "כה" "ככה" - לא משמע להו.
דף ל"ג עמוד ב'עריכה
ורבי יהודה? האי "וענתה ואמרה" (דברים כה) - מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לאגמורי ללוים - דבלשון הקודש.
ולילף קול ממשה?
ענייה ענייה - גמיר,
קול קול - לא גמיר.
תניא נמי הכי:
רבי יהודה אומר:
כל מקום שנאמר "כה", "ככה", ענייה ואמירה - אינו אלא לשון הקודש.
"כה" - "כה תברכו",
"ככה" - דחליצה,
ענייה - ואמירה דלוים.

ברייתא: שכם - מקום הברכות והקללותעריכה

ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן כו':

משנתנו: ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן, ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם, שבאצל אלוני מורה: שנאמר "הלא המה בעבר הירדן" וגו' להלן הוא אומר "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה", מה אלון מורה האמור להלן - שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם. (פרקנו, משנה א)

כט וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּה:
וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל.
ל הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ,
בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה,
מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.
לא כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן
לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:
וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ.
לב וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם. (הכניסה לארץ, דברים יא כט-לב)

ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם - עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. (תחילת פרשת לֵך לְךָ, בראשית יב ו)

תנו רבנן:
"הלא המה בעבר הירדן" -
מעבר לירדן ואילך - דברי רבי יהודה.
"אחרי דרך מבוא השמש" -
מקום שחמה זורחת.
"בארץ הכנעני, היושב בערבה" -
אלו הר גריזים והר עיבל - שיושבין בהם כותיים.
"מול הגלגל" - סמוך לגלגל.
"אצל אלוני מורה" - שכם.
ולהלן הוא אומר:"ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה" (בראשית יב):
מה אלון מורה האמור להלן - שכם,
אף כאן - שכם.

ברייתא: ויכוח עם השומרוניםעריכה

תניא:
אמר רבי אלעזר ברבי יוסי:
בדבר זה זייפתי ספרי כותיים -
אמרתי להם:
'זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום!
שאתם אומרים: אלוני מורה - שכם?
אף אנו מודים שאלוני מורה - שכם.
אנו: למדנוה בגזרה שוה,
אתם: במה למדתום?

סוגיות: הבנת פסוקי מקום הברכה והקללהעריכה

(כט) וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.
(ל) הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ,
בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, מוּל הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.
(לא) כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם. (מעמד הר הברכה בפרשת עקב, דברים יא כט-לא)

(ב) וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד.
(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת-כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, בְּעָבְרֶךָ.
לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ: אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ - כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ, לָךְ.
ד וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל, וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. (מעמד הר הברכה בפרשת כי תבוא, דברים כז ב-ג)

רבי אלעזר אמר: "הלא המה בעבר הירדן" - סמוך לירדן:
דאי מעבר הירדן ואילך - הלא כתיב: "והיה בעברכם את הירדן"?!
"אחרי דרך מבוא השמש" - מקום שהחמה שוקעת.
"בארץ הכנעני" - ארץ חוי היא?
"היושב בערבה" והלא בין הרים וגבעות הן?
"יושבין מול הגלגל" - והלא לא ראו את הגלגל?
רבי אליעזר ב"י אומר:
לא בא הכתוב: אלא להראות להן דרך בשניה -
כדרך שהראה להן בראשונה:
"דרך" - בדרך לכו, ולא בשדות וכרמים.
"היושב" - בישוב לכו, ולא במדברות.
"בערבה" - בערבה לכו, ולא בהרים וגבעות.
תנו רבנן:
כיצד עברו ישראל את הירדן:
בכל יום - ארון נוסע אחר שני דגלים,
והיום - נסע תחילה.
שנאמר: "הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם".
בכל יום ויום - לוים נושאין את הארון,
והיום - נשאוהו כהנים.
שנאמר: "והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה'" וגו' (יהושוע ג)

ברייתא: כהנים נושאים את ארון הבריתעריכה

י וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ:בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם -
וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי, וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי, וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי.
יא הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית, אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ, עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן.
יב וְעַתָּה, קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אֶחָד - אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט.
יג וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ, בְּמֵי הַיַּרְדֵּן:
מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן - הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה, וְיַעַמְדוּ - נֵד אֶחָד!
יד וַיְהִי - בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן:
וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם.
טו וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד-הַיַּרְדֵּן...
וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם.
וְהַיַּרְדֵּן: מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו, כֹּל יְמֵי קָצִיר.
טז וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד,
הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן,
וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח - תַּמּוּ נִכְרָתוּ,
וְהָעָם עָבְרוּ, נֶגֶד יְרִיחוֹ. יז וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית-יְהוָה בֶּחָרָבָה, בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן,
וְכָל-יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה, עַד אֲשֶׁר-תַּמּוּ כָּל-הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן. (הכניסה לארץ, יהושע פרק ג)

תניא:
רבי יוסי אומר:
בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון:
כשעברו את הירדן,
וכשהסיבו את יריחו,
וכשהחזירוהו למקומו
דף ל"ד עמוד א'עריכה
וכיון שניטבלו רגלי כהנים במים
חזרו המים לאחוריהם
שנאמר "וכבוא נושאי הארון עד הירדן" וגו'

המים העומדים בירדןעריכה

"ויעמדו":
המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד.
וכמה גובהן של מים:
שנים עשר מיל, על שנים עשר מיל -
כנגד מחנה ישראל -
דברי

ר' רבי יהודה.

אמר לו

ר' רבי אלעזר

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בר רבי - בן הרב... שמעון:

לדבריך -
אדם קל, או מים קלים?
הוי אומר מים קלים.
אם כן באין מים ושוטפין אותן?
אלא מלמד שהיו מים נגדשין ועולין -
כיפין על גבי כיפין, יתר משלש מאות מיל.
עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב,
שנאמר:

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

"ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה,
וכל מלכי הכנעני אשר על הים,
את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל - עד עברם,
וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל." (יהושוע ה)
ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע:

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

"כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף" וגו' (יהושוע ב)
וכתיב:
"ונשמע וימס לבבנו, ולא קמה עוד" וגו' (יהושוע ב).

נאום יהושע בירדןעריכה

עודם בירדן, אמר להם יהושע:
'דעו על מה אתם עוברים את הירדן -
על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם,
שנאמר "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" וגו' (במדבר לג) -

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם, וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם... לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ. וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם: וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם. וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם - אֶעֱשֶׂה לָכֶם. (במדבר לה)

...אם אתם עושין כן - מוטב,
ואם לאו - באין מים ושוטפין אותיכם.'
מאי אותיכם?
אותי, ואתכם!

הרמת האבנים בירדןעריכה

עודם בירדן, אמר להן יהושע:
הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו "למספר שבטי ישראל" וגו'
וכתיב:
"למען תהיה זאת אות בקרבכם,
כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם" וגו' (יהושוע ד) -
סימן לבנים, שעברו אבות את הירדן.


מקום האבנים והמלוןעריכה

עודם בירדן, אמר להן יהושע:
שאו לכם מזה" (יהושוע ד) -
מתוך הירדן, ממצב רגלי הכהנים.
"הכן שתים עשרה אבנים - והעברתם אותם עמכם,
והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה" וגו' (יהושוע ד) -
יכול בכל מלון ומלון?
ת"ל: "אשר תלינו בו הלילה".

סוגיא: הפירות שהביאו המרגליםעריכה

אמר רבי יהודה:
אבא חלפתא, ורבי אליעזר בן מתיא, וחנניא בן חכינאי
עמדו על אותן אבנים,
ושיערום כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה
וגמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה: תילתא דטעוניה הוי!
מכאן - אתה מחשב לאשכול:
שנאמר (במדבר יג) וישאוהו במוט בשנים.
ממשמע שנאמר: "במוט", איני יודע שבשנים?
מה תלמוד לומר "בשנים"?
בשני מוטות.
אמר רבי יצחק: טורטני, וטורטני דטורטני.
הא: כיצד?
שמנה נשאו אשכל,
אחד נשא רימון,
ואחד נשא תאינה.
יהושע וכלב לא נשאו כלום
אי בעית, אימא: משום דחשיבי.
ואי בעית, אימא: שלא היו באותה עצה.


סוגיא:סדר המעבר בירדןעריכה

פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא:
חד אמר:
לדברי רבי יהודה
דף ל"ד עמוד ב'עריכה
לדברי רבי יהודה מלים אלו הופיעו בדף הקודם, והעתקנום כאן שוב להבהרת הסוגיא - כחנייתן עברו.
לדברי רבי אלעזר
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בר רבי - בן הרב... שמעון - בזה אחר זה עברו.

וחד אמר:
בין מר ובין מר - כחנייתן עברו.
מר סבר אדם - קל,
ומר סבר מים קלים.


סוגיא: טיב שליחת המרגליםעריכה

"שלח לך אנשים":
אמר ריש לקיש:
שלח לך - מדעתך.
וכי אדם זה - בורר חלק רע לעצמו?
והיינו דכתיב: "וייטב בעיני הדבר" (דברים א)
אמר ריש לקיש: בעיני - ולא בעיניו של מקום.


סוגיא: המרגלים ובושת הארץעריכה

"ויחפרו לנו את הארץ" (דברים א)
אמר

ר' רבי חייא בר אבא:

מרגלים לא נתכוונו: אלא לבושתה של ארץ ישראל!
כתיב הכא: ויחפרו לנו את הארץ,
וכתיב התם: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" וגו' (ישעיהו כד)


סוגיא: שמות המרגליםעריכה

"ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור" (במדבר יג) -
אמר רבי יצחק:
דבר זה מסורת בידינו מאבותינו,
מרגלים - על שם מעשיהם נקראו.
ואנו - לא עלתה בידינו אלא אחד: "סתור בן מיכאל" (במדבר יג) -
סתור שסתר מעשיו של הקב"ה...
מיכאל שעשה עצמו מך.
אמר רבי יוחנן אף אנו נאמר:
נחבי בן ופסי,
נחבי שהחביא דבריו של הקב"ה,
ופסי שפיסע על מדותיו של הקב"ה (במדבר יג)


סוגיא: פרישות כלבעריכה

"ויעלו בנגב ויבא עד חברון":
"ויבאו" - מבעי ליה?!
אמר רבא:
מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות.
אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים
יהושע כבר בקש משה עליו רחמים,
שנאמר "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג) -
יה יושיעך מעצת מרגלים.
והיינו דכתיב: "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" וגו' (במדבר יד)

סוגיא: הענקיםעריכה

"ושם אחימן ששי ותלמי" וגו' -
אחימן - מיומן שבאחיו,
ששי - שמשים את הארץ כשחתות,
תלמי - שמשים את הארץ תלמים תלמים.
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ד"א דבר אחר - הסבר נוסף...:

אחימן - בנה ענת,
ששי - בנה אלש,
תלמי - בנה תלבוש.
"ילידי הענק" -
שמעניקין חמה בקומתן.

סוגיא: טיב חברוןעריכה

"וחברון שבע שנים נבנתה" (במדבר יג) -
[מאי נבנתה] תוספת בגרסאות מעודכנות. מסומן כתוספת ע"י סוגריים מרובעים בש"ס דפוס וילנא?
אילימא נבנתה ממש -
אפשר אדם בונה בית לבנו קטן, קודם לבנו גדול?
דכתיב: "ובני חם כוש ומצרים" (בראשית י) וגו'.
אלא: שהיתה מבונה על אחד משבעה בצוען,
ואין לך טרשים בכל א"י יתר מחברון (משום) מחוק בגרסאות מעודכנות. מסומן כמחוק על ידי סוגריים עגולים בדפוס ש"ס וילנא דקברי בה שיכבי,
ואין לך מעולה בכל הארצות - יתר מארץ מצרים -
שנאמר: "כגן ה', כארץ מצרים" (בראשית יג),
ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים - יתר מצוען -
דכתיב: "כי היו בצוען שריו" (ישעיהו ל),
ואפילו הכי: חברון מבונה - אחד משבעה בצוען.


וחברון - טרשים הוי?
והא כתיב: "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך: 'אלכה נא'" וגו' (שמואל ב טו) -
ואמר רב אויא ואיתימא רבה בר בר חנן: שהלך להביא כבשים מחברון,
ותניא: אילים - ממואב. כבשים - מחברון?
מינה - איידי דקלישא ארעא, עבדה רעיא, ושמן קניינא.

סוגיא: היציאה למסע הריגולעריכה

"וישובו מתור הארץ" (במדבר יג) ...
דף ל"ה עמוד אעריכה
"וישובו מתור הארץ מלים אלו מופיעות בדף הקודם, והעתקנום לכאן בשביל בהירות הביאור וילכו ויבאו" (במדבר יג) -
א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
מקיש הליכה לביאה:
מה ביאה בעצה רעה,
אף הליכה בעצה רעה.

סוגיא: לשון הרע חייב אמת בתחילתועריכה

"ויספרו לו ויאמרו: באנו וגו'((במדבר יג)
וכתיב: "אפס - כי עז העם..."
אמר רבי יוחנן

(

סימן: {{{1}}}עריכה

(סימן: מלת פתיח המשמשת לזכירת סדר הסוגיות הבאות, בעת השינון על פה.
יש האומרים כי לסימן משמעויות נוספות על פי הקבלה.
בדפוס w:ש"ס וילנא, המלים שבסימן בדרך כלל מסומנות בגרשיים, כמו ראשי תיבות, כך: סימן מש"ך כספ"א.
{{{1}}}) אמ"ת לבד"ו לוי"ה)

משום

ר"מ רבי מאיר:

כל לשון הרע - שאין בו דבר אמת בתחילתו,
אין מתקיים בסופו.

סוגיא: כלב מגן על משהעריכה

"ויהס כלב את העם - אל משה" (במדבר יג)
אמר רבה: שהסיתן בדברים -
פתח יהושע.
דקא משתעי... אמרי ליה: "דין ראש קטיעה ימלל?"
אמר כלב אמר בליבו: "אי משתעינא, אמרי בי מילתא, וחסמין לי.
אמר להן:
"וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם?!"
סברי - בגנותיה קא משתעי. אישתיקו.
אמר להו:
"...הוציאנו ממצרים,
וקרע לנו את הים,
והאכילנו את המן.
אם יאמר עשו סולמות, ועלו לרקיע - לא נשמע לו?"


סוגיא: מקור כוח יושבי הארץעריכה

"עלה נעלה וירשנו אותה" וגו',
"והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל" וגו' (במדבר יג) -
אמר רבי חנינא בר פפא:
דבר גדול דברו מרגלים, באותה שעה:
"כי חזק הוא ממנו" -
אל תקרי ממנו אלא ממנו.

כביכול: אפילו בעל הבית, אינו יכול להוציא כליו משם.


סוגיא: ברכת ארץ אוכלת יושביהעריכה

"ארץ אוכלת יושביה היא" (במדבר יג)
דרש רבא
אמר הקב"ה:
אני חשבתיה לטובה, והם חשבו לרעה.
אני חשבתיה לטובה:
דכל היכא דמטו - מת חשיבא דידהו,
כי היכי דניטרדו - ולא לשאלו אבתרייהו.
ואיכא דאמרי:
איוב - נח נפשיה, ואטרידו כולי עלמא בהספידא.
הם חשבו לרעה - "ארץ אוכלת יושביה היא". (במדבר יג)


סוגיא: כחגבים בעיני עצמםעריכה

"ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו" וגו':
אמר רב משרשיא:
מרגלים שקרי הוו!
בשלמא: "ונהי בעינינו כחגבים" - לחיי!
אלא: "וכן היינו בעיניהם" - מנא הוו ידעי?
ולא היא:
כי הוו מברי אבֵילֵי - תותי ארזי הוו מברי.
וכי חזינהו - סלקו.
יתבי באילני, שמעי דקאמרי:
"קחזינן אינשי דדמו לקמצי - באילני."


סוגיא: בכיה לדורותעריכה

"ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו" (במדבר יד)
אמר רבה, אמר רבי יוחנן:
אותו היום [ערב] תוספת בגירסאות מעודכנות, כפי שמסומן בסוגריים מרובעים בדפוס ש"ס וילנא תשעה באב היה,
אמר הקב"ה:
הן בכו בכיה של חנם,
ואני אקבע להם בכיה לדורות.

סוגיא: אבנים כלפי שמיאעריכה

"ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים",
וכתיב: "וכבוד ה' נראה באהל מועד" (במדבר יד) -
אמר רבי חייא בר אבא:
מלמד שנטלו אבנים, וזרקום כלפי מעלה!


סוגיא: סופם של המרגליםעריכה

"וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה - במגפה":
אמר רבי שמעון בן לקיש:
שמתו מיתה משונה.
אמר רבי חנינא בר פפא:
דרש

ר' רבי שילא איש כפר תמרתא:

מלמד -
שנשתרבב לשונם, ונפל על טיבורם,
והיו תולעים יוצאות מלשונם, ונכנסות בטיבורם,
ומטיבורם ונכנסות בלשונם.
ורב נחמן בר יצחק אמר:
באסכרה מתו.


המשך הברייתא: מי הירדן בכניסה לארץעריכה

וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן - חזרו מים למקומן,
שנאמר: "ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן,
נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה, וישובו מי הירדן למקומם,
וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו" " (יהושוע ד)
נמצא: ארון, ונושאיו וכהנים - מצד אחד,
וישראל - מצד אחד.
נשא ארון את נושאיו - ועבר.
שנאמר: "ויהי כאשר תם כל העם לעבור,
ויעבור ארון ה' והכהנים - לפני העם."
ועל דבר זה נענש עוזא -
שנאמר: "ויבאו עד גורן כידון
וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון"

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אמר לו הקב"ה:
עוזא!
נושאיו - נשא,
עצמו לא כל שכן ?!

סוגיא: עוזאעריכה

"ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל" וגו' (שמואל ב ו)
רבי יוחנן ור"א רבי אלעי?
חד אמר - על עסקי שלו.
וחד אמר - שעשה צרכיו בפניו.
"וימת שם עם ארון האלהים" (שמואל ב ו)
א"ר יוחנן:
עוזא - בא לעוה"ב  לעולם הבא - כלומר זכה למרות עונשו, להגיע לגן העדן ולא לגהנם לאחר מותו.
שנאמר: "עם ארון האלהים" -
מה ארון - לעולם קיים,
אף עוזא - בא לעוה"ב.

סוגיא: דוד המלך ועוזאעריכה

"ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא" (שמואל ב ו) -

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

א"ר אלעזר: שנשתנו פניו כחררה.
אלא מעתה כל היכא דכתיב "ויחר"
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הכא נמי - גם כאן...?

התם - כתיב: "אף".
הכא - לא כתיב "אף".

עונש דוד על זמירותעריכה

דרש רבא:
מפני מה נענש דוד?
מפני שקרא לדברי תורה זמירות.
שנאמר "זמירות היו לי חוקיך - בבית מגורי" (תהילים קיט) -

נד זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי. (תהלים קיט נד)

ד אַל-תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר - מִבִּינָתְךָ חֲדָל.
ה התעוף (הֲתָעִיף) עֵינֶיךָ בּוֹ, וְאֵינֶנּוּ - כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה-לּוֹ כְנָפַיִם!
כְּנֶשֶׁר, ועיף (יָעוּף) הַשָּׁמָיִם. (משלי כג ד-ה)

ז אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר - נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם.
ח וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר - נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
ט וְלִבְנֵי קְהָת - לֹא נָתָן, כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם, בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ. (קרבנות הנשיאים,פרשת נשא - במדבר ז

}}

אמר לו הקב"ה:
ד"ת דברי תורה שכתוב בהן "התעיף עיניך בו -ואיננו" (משלי כג) -
אתה קורא אותן זמירות?!
הריני מכשילך, בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו:
דכתיב "ולבני קהת לא נתן - כי עבודת הקודש" וגו' (במדבר ז) -
ואיהו - אתייה בעגלתא!

סוגיא: חטא אנשי בית שמשעריכה

"ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון" (שמואל א ו) -
משום דראו - "ויך"?! (אלהים) מחוק בגרסאות מתוקנות. מסומן למחיקה בסוגריים עגולים בש"ס דפוס וילנא
רבי אבהו ורבי אלעזר:
חד אמר: קוצרין ומשתחוים היו.
וחד אמר: מילי נמי אמור:
דף ל"ה עמוד בעריכה
"מאן אמריך (להא) מחוק בגרסאות מתוקנות. מסומן למחיקה בסוגריים עגולים בש"ס דפוס וילנא - דאימריית?
ומאן אתא עלך - דאיפייסת?"

יט וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית-שֶׁמֶשׁ, כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהוָה, וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ, חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ. וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, כִּי-הִכָּה יְהוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה. (חזרת הארון לירושלים, שמואל א', פרק ו פס' י"ט)

סוגיא: ערך מתי המגיפה בחטא המרגליםעריכה

"ויך בעם שבעים איש וחמשים אלף איש" (שמואל א ו) -
רבי אבהו ורבי אלעזר:
חד אמר: שבעים איש היו - וכל אחד ואחד שקול כחמשים אלף.
וחד אמר: חמשים אלף היו - וכל אחד ואחד שקול כשבעים סנהדרין.

סוגיא: הקרבנות בשמחת דוד - לכבוד עליית הארוןעריכה

"ויהי כי צעדו נושאי ארון ה' ששה צעדים, ויזבח שור ומריא" (שמואל ב ו),
וכתיב "שבעה פרים ושבעה אילים" (דברי הימים א טו) -

יב וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר: 'בֵּרַךְ יְהוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים'. וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. יג וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים - וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. יד וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה, וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. (דוד המלך מעלה את הארון, שמואל ב, פרק ו)

אמר רב פפא בר שמואל:
על כל פסיעה ופסיעה - שור ומריא.
על כל שש ושש פסיעות - שבעה פרים ושבעה אילים.
אמר ליה רב חסדא: אם כן מילאת את כל ארץ ישראל במות?
אלא אמר רב חסדא:
על כל שש ושש פסיעות - שור ומריא.
על כל ששה סדרים של שש פסיעות - שבעה פרים ושבעה אילים.

סוגיא: יחס ארון הברית לערי ישראל בהם יושבעריכה

כתיב "כידון" (דברי הימים א יג)
וכתיב: "נכון" (שמואל ב ו)?
אמר רבי יוחנן:
בתחלה - כידון,
ולבסוף - נכון.

ה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, לֵאמֹר:...(תחילת פרשת דברים, פרק א פסוק א

ג ...וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶןאֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ.
לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ,
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ. (האבנים בהר הברכה, פרשת כי תבא, דברים כז,ג)

ח וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ.
וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל.
וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן, וַיַּנִּחוּם שָׁם.
ט וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן - תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית.
וַיִּהְיוּ שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
ובהמשך... יט וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.
וַיַּחֲנו בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ.
כ וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן, הֵקִים יְהוֹשֻׁע בַּגִּלְגָּל. (הכניסה לארץ, יהושע ד)

סוגיא: אבני משהעריכה

נמצאת אתה אומר: שלשה מיני אבנים היו -
אחד - שהקים משה בארץ מואב,
שנאמר: "בעבר הירדן בארץ מואב - הואיל משה באר" וגו' (דברים א),
ולהלן הוא אומר: "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת" וגו' באר היטב (דברים כז) -
ואתיא "באר" - "באר"
ואחד - שהקים יהושע בתוך הירדן,
שנאמר "ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן" (יהושוע ד) -
ואחד - שהקים בגלגל,
שנאמר "ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו" וגו' (יהושוע ד) -

ברייתא: כתיבת התורה בהר הברכהעריכה

ת"ר תנו רבנן - שנו (לימדו) רבותינו

להרחבה ראה כאן
:

כיצד כתבו ישראל את התורה?
רבי יהודה אומר:
על גבי אבנים כתבוה,
שנאמר "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת" וגו' (דברים כז)
ואחר כך סדו אותן בסיד.
אמר לו רבי שמעון:
לדבריך: היאך למדו אומות (של אותו הזמן) מחוק בגרסאות מתוקנות, מסומן למחיקה על ידי סוגריים עגולים בש"ס דפוס וילנא תורה?

ב וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד.
ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ,
לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ - אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ,
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי-אֲבֹתֶיךָ, לָךְ.
ד וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן:
תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם - בְּהַר עֵיבָל, וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד. (הר הברכה, פרשת כי תבא, דברים כז ב-ד)

יז כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם: הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי - כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
יח לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם - וַחֲטָאתֶם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (פרשת כי תצא, דברים כ, יז-יח)

י 'עַתָּה אָקוּם!' יֹאמַר יְהוָה, 'עַתָּה אֵרוֹמָם! עַתָּה אֶנָּשֵׂא!'
יא 'תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ! תֵּלְדוּ קַשׁ!
רוּחֲכֶם - אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם!
יב 'וְהָיוּ עַמִּים - מִשְׂרְפוֹת שִׂיד,
קוֹצִים כְּסוּחִים - בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ!' (הקדמה למלחמה עולמית וחורבן הגויים, ישעיה לג)

אמר לו:
בינה יתירה נתן בהם הקב"ה,
ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד, והשיאוה.
ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת!
שהיה להן ללמד - ולא למדו.

ר' רבי שמעון אומר:

על גבי סיד כתבוה,
וכתבו להן למטה "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל" וגו' (דברים כ) -
הא למדת : שאם היו חוזרין בתשובה - היו מקבלין אותן.
אמר רבא בר שילא:

מאי טעמא - מהי הסיבה, או: מהו ההסבר... דרבי שמעון?

דכתיב "והיו עמים - משרפות סיד" (ישעיהו לג)
- על עסקי סיד .
ו

ר' רבי יהודה?

- כי סיד:
מה סיד, אין לו תקנה - אלא שריפה,

אף (אותם הכותים) [אומות העולם] בגרסאות מעודכנות תוקן ל'אומות העולם' מסומן למחיקה בסוגר עגול ותוספת בסוגר מרובע בש"ס דפוס וילנא, אין להם תקנה - אלא שריפה.

קבלת גויים שחזרו בתשובהעריכה

כמאן אזלא הא דתניא:
"ושבית שביו" (דברים כא) -
לרבות כנענים שבחוצה לארץ,
שאם חוזרין בתשובה - מקבלין אותן.

י כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ - וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. (שבויה יפת תואר -פרשת כי תצא, דברים פרק כ"א, י)

דף ל"ו עמוד א'עריכה
כמאן?
כ

ר' רבי שמעון.

ברייתא: הנסים בכניסה לארץעריכה

כז אֶת-אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם.
וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף.
כח וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ,
וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי, אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ. (סוף פרשת משפטים, שמות פרק כ"ג, כח)

בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום:
עברו ישראל את הירדן,
ובאו להר גריזים ולהר עיבל - יתר מששים מיל!
ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם,
וכל העומד בפניהם מיד נתרז,
שנאמר "את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם" וגו' (שמות כג)
ואומר "תפול עליהם אימתה ופחד" (שמות טו).

סוגיא (או אולי ברייתא): שתי הכניסות לארץעריכה

"עד יעבר עמך ה'" - זו ביאה ראשונה.
"עד יעבר עם זו קנית" - זו ביאה שניה.

טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן.
עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה, - עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ. (שירת הים, פרשת בשלח, שמות פרק ט"ו, טז.)

אמור מעתה:
ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה - כביאה ראשונה,
אלא: שגרם החטא.

המשך הברייתא (על הכניסה לארץ): שבעים לשוןעריכה

ואחר כך הביאו את האבנים,
ובנו את המזבח וסדוהו בסיד,
וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון
שנאמר "באר היטב". (דברים כז)


א (הערה: לפי החלוקה היהודית ויהי כאשר תמו... לעבור את הירדן הוא פסוק אחד. מספור הפסוקים הוא לפי החלוקה הנוצרית.) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן:
וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: ב קְחוּ לָכֶם מִןהָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים: אִישׁ אֶחָד - אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט.
ג וְצַוּוּ אוֹתָם, לֵאמֹר:
שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים.
וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה.

יט וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.
וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ.
כ וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן -
הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ, בַּגִּלְגָּל. (הכניסה לארץ, יהושע פרק ד')

והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו,
וברכו וקללו,
וקיפלו את האבנים,
ובאו ולנו בגלגל,
שנאמר "והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון"
יכול בכל מלון ומלון ת"ל אשר תלינו בו הלילה
וכתיב "ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו" וגו'

(יהושוע ד)

ברייתא: הצירעה בכניסה לארץעריכה

תנא:
צרעה לא עברה עמהם
ולא?
והא כתיב "ושלחתי את הצרעה לפניך"? (שמות כג)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אמר

ר' רבי שמעון בן לקיש

על שפת ירדן עמדה וזרקה בהן מרה
וסימתה עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה
שנאמר:
"ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם,
אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים
ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת" וגו' (עמוס ב)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

רב פפא אמר:
שתי צרעות הואי -
חדא דמשה, וחדא דיהושע.
דמשה - לא עבר.
דיהושע - עבר.


משמעות 'והחציו' לגבי חלוקת השבטים בטקס הברכה והקללהעריכה

ששה שבטים עלו לראש הר גריזים כו':
מאי "והחציו"? (יהושוע ח)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אמר רב כהנא:
כדרך שחלוקין כאן,
כך חלוקין באבני אפוד.
מיתיבי:
שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתיפיו,
אחת - מכאן, ואחת - מכאן.
ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם:
ששה - על אבן זו, וששה - על אבן זו.
שנאמר: "ששה משמותם על האבן האחת" וגו' (שמות כח) -

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

שניה -כתולדותם,
ולא ראשונה - כתולדותם.
מפני שיהודה מוקדם,
וחמשים אותיות היו:
עשרים וחמש על אבן זו,
ועשרים וחמש על אבן זו.
רבי חנינא בן גמליאל אומר:
דף ל"ו עמוד בעריכה
לא כדרך שחלוקין - בחומש הפקודים, חלוקין - באבני אפוד,
אלא: כדרך שחלוקין בחומש שני. כיצד?
בני לאה - כסידרן.
בני רחל - אחד מכאן, ואחד מכאן.
ובני שפחות - באמצע.
ואלא: מאי אני מקיים "כתולדותם" -
כשמותן שקרא להן אביהן,
ולא כשמות שקרא להן משה:
ראובן - ולא ראובני.
שמעון - ולא שמעוני.
דן - ולא הדני.
גד -ולא הגדי.
תיובתא דרב כהנא - תיובתא.
ואלא מאי: "והחציו"?
תנא:
חציו של מול הר גריזים,
מרובה מחציו של הר עיבל,
מפני שלוי למטה.
אדרבה - מפני שלוי למטה, בצרי להו!?
הכי קאמר:
אף על פי שלוי למטה - בני יוסף עמהם,
שנאמר
"וידברו בני יוסף את יהושע לאמר:
'מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד - ואני עם רב?'
ויאמר אליהם יהושע:
'אם עם רב אתה, עלה לך היערה.'
אמר להן: לכו והחבאו עצמכם ביערים, שלא תשלוט בכם עין הרע.
אמרו ליה: זרעיה דיוסף - לא שלטא ביה עינא בישא.
דכתיב
"בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין" (בראשית מט)
ואמר

ר' רבי אבהו -

אל תהי קורא עלי עין
אלא: עולי עין.
רבי יוסי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בר רבי - בן הרב... חנינא אמר מהכא:

"וידגו לרוב בקרב הארץ" (בראשית מח)
מה דגים שבים - מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן,
אף זרעו של יוסף - אין העין שולטת בהן.

סוגיא: חמשים אותיותעריכה

הני חמשים אותיות -
חמשים נכי חדא הויין?
א"ר יצחק:
יוסף - הוסיפו לו אות אחת
שנאמר "עדות ביהוסף שמו, בצאתו על ארץ מצרים". (תהילים פא)
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק:
"כתולדותם" בעינן?
אלא:
כל התורה כולה - בנימן כתיב,
והכא - בנימין שלם -
כדכתיב "ואביו קרא לו בנימין". (בראשית לה)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

סוגית אגב: זכות יוסף בסתרעריכה

אמר רב חנא בר ביזנא
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א"ר אמר רבי שמעון חסידא:

יוסף - שקידש שם שמים בסתר: הוסיפו עליו אות אחת משמו של

הקדוש ברוך הוא.

יהודה - שקידש שם שמים בפרהסיא: נקרא כולו על שמו של

הקדוש ברוך הוא.

יוסף - מאי היא?
דכתיב "ויהי כהיום הזה, ויבא הביתה לעשות מלאכתו" (בראשית לט)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

א"ר יוחנן:
מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו.
"ויבא הביתה לעשות מלאכתו" -
רב ושמואל:
חד אמר - לעשות מלאכתו ממש.
וחד אמר - לעשות צרכיו נכנס.
"ואין איש מאנשי הבית" וגו' -
אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע, לא היה בו איש?
תנא דבי

ר' רבי ישמעאל:

אותו היום - יום חגם היה.
והלכו כולן לבית (עבודת כוכבים) [עבודה זרה] בגרסאות מעודכנות הוחלפה עבודת כוכבים - גרסת הצנזורה הנוצרית, בעבודה זרה. מסומן בגמרות דפוס ש"ס וילנא בסוגר עגול למחיקה ומרובע לתוספת. שלהם,
והיא אמרה להן - חולה היא.
אמרה: אין לי יום שניזקק לי יוסף - כיום הזה.
"ותתפשהו בבגדו לאמר" וגו' (בראשית לט)
באותה שעה - באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון.
אמר לו:
'יוסף! עתידין אחיך, שיכתבו על אבני אפוד - ואתה ביניהם.
רצונך - שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות?
דכתיב "ורועה זונות - יאבד הון מיד" (משלי כט)
"ותשב באיתן קשתו" (בראשית מט) -

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

א"ר יוחנן, משום

ר' רבי מאיר: ששבה קשתו לאיתנו.

"ויפוזו זרועי ידיו" (שם) -
נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו.
"מידי אביר יעקב" (שם) -
מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד?
אלא "אביר יעקב משם רועה אבן ישראל"
משם - זכה ונעשה רועה!
שנאמר "רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף" (תהילים פ)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.


תניא:
היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים, כדרך שיצאו מיעקב אביו.
שנאמר: "אלה תולדות יעקב - יוסף". (בראשית לז)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אלא: שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו.
ואעפ"כ: יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו!
שנאמר "ובני בנימין בלע ובכר ואשבל" וגו' (בראשית מו)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

בלע - שנבלע בין האומות,
ובכר - בכור לאמו היה,
ואשבל - ששבאו אל,
גרא - שגר באכסניות,
ונעמן - שנעים ביותר
אחי וראש - אחי הוא, וראשי הוא,
מופים וחופים - הוא לא ראה בחופתי, ואני לא ראיתי בחופתו,
וארד - שירד לבין אומות העולם.
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א"ד איכא דאמרי - יש אומרים. זהו בדרך כלל ציטוט של גרסה חלופית למובאה מתקופת המשנה או התלמוד. וארד - שפניו דומין לוורד.


א"ר חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן:
בשעה שאמר לו פרעה ליוסף:
"ובלעדיך לא ירים איש את ידו" וגו' (בראשית מא)
אמרו איצטגניני פרעה:
'עבד, שלקחו רבו בעשרים כסף, תמשילהו עלינו?'
אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו.
אמרו לו:
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א"כ אם כן יהא יודע בשבעים לשון?

בא גבריאל - ולימדו שבעים לשון.
לא הוה קגמר!
הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה - ולמד.
שנאמר "עדות ביהוסף שמו, בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) בגרסאות מעודכנות מחוק. בדפוס ש"ס וילנא מסומן בסוגר עגול למחיקה" (תהילים פא)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ולמחר - כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה: אהדר ליה.
אישתעי איהו בלשון הקדש.
לא הוה קא ידע מאי הוה אמר.
א"ל: אגמרי? אגמריה - ולא גמר.
אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית? אישתבע לו
כי א"ל "אבי השביעני לאמור",

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

א"ל: זיל איתשיל אשבועתך!
אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך!
ואע"ג דלא ניחא ליה - א"ל "עלה וקבור את אביך כאשר השביעך".

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

סוגית אגב: זכות יהודה בפרהסיא (הכניסה לתוך ים סוף)עריכה

יהודה - מאי היא?
דתניא:
היה

ר"מ רבי מאיר אומר:

כשעמדו ישראל על הים - היו שבטים מנצחים זה עם זה.
זה אומר - אני יורד תחלה לים,
וזה אומר אני יורד תחלה לים.
קפץ...
דף ל"ז עמוד אעריכה
קפץ הובא לצורך הקריאות מן העמוד הקודם בש"ס דפוס וילנא שבטו של בנימין - וירד לים תחילה.
שנאמר שם "בנימין צעיר רודם" (תהילים סח) -

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אל תקרי "רודם" - אלא "רד ים".
והיו שרי יהודה רוגמים אותם,
שנאמר "שרי יהודה רגמתם". (תהילים סח)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

לפיכך - זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה,
שנאמר "ובין כתפיו שכן" (דברים לג)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אמר לו רבי יהודה,
לא כך היה מעשה. אלא:
זה אומר - 'אין אני יורד תחילה לים'.
וזה אומר - 'אין אני יורד תחילה לים'.
קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה.
שנאמר "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל, ויהודה עוד רד עם אל" (הושע יב)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ועליו מפרש בקבלה:
"הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. טבעתי ביון מצולה ואין מעמד..." וגו'...

ב הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ.
ג טָבַעְתִּי, בִּיוֵן מְצוּלָה - וְאֵין מָעֳמָד.
בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.תהלים פרק ס"ט פסוקים ב' ו-ג'

"אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה" וגו' -

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

באותה שעה היה משה מאריך בתפלה.
אמר לו הקב"ה: 'ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני?'
אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה בידי לעשות?
אמר לו: "דבר אל בני ישראל ויסעו! ואתה - הרם את מטך ונטה את ידך" וגו' (שמות יד)

אַל תִּשְׁטְפֵנִי - שִׁבֹּלֶת מַיִם,
וְאַל תִּבְלָעֵנִי - מְצוּלָה,
וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר - פִּיהָ. תהלים סט טז

לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל,
שנאמר "היתה יהודה לקדשו - ישראל ממשלותיו" (תהילים קיד)
מה טעם היתה יהודה לקדשו וישראל ממשלותיו?
משום דהים ראה וינוס.

ברייתא: מקומו של שבט לוי בזמן מעמד הר הברכהעריכה

תניא:
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
אי אפשר לומר לוי למטה - שכבר נאמר למעלה.
ואי אפשר לומר למעלה - שכבר נאמר למטה.
הא, כיצד?
זקני כהונה ולויה למטה, והשאר למעלה.
רבי יאשיה אומר:
כל הראוי לשרת למטה, והשאר למעלה.
רבי אומר:
אלו ואלו למטה הן עומדים.
הפכו פניהם כלפי הר גריזים - ופתחו בברכה.
כלפי הר עיבל - ופתחו בקללה.

סוגיא: משמעות המילה "על"עריכה

מאי "על" "על" (דברים כז) - בסמוך.

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

כדתניא:
"ונתת על המערכת לבונה זכה" (ויקרא כד)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

רבי אומר:
"על" - בסמוך.
אתה אומר: "על" - בסמוך,
או אינו אלא: "על" - ממש?

כשהוא אומר "וסכות על הארון" (שמות מ) הוי אומר: "על" - בסמוך.

ברייתא: פירוט הברכות והקללות בכל מצוהעריכה

הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כו':

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

תנו רבנן:
ברוך - בכלל, ברוך - בפרט,
ארור - בכלל, ארור - בפרט,
ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
הרי
דף ל"ז עמוד בעריכה
הרי המלה הרי הובאה שוב לצורך הקריאה השוטפת. המילה מופיעה בעמוד הקודם בש"ס דפוס וילנא ארבע.
ארבע וארבע - הרי שמונה.
שמונה ושמונה - הרי שש עשרה.
וכן בסיני, וכן בערבות מואב:
שנא' "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה" וגו' (דברים כח),
וכתיב "ושמרתם את דברי הברית הזאת" וגו' (דברים כט)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

נמצא מ"ח הערך 48 - הדרך העברית לרשום 48 באמצעות אותיות וw:גימטריה בריתות - על כל מצוה ומצוה.

ר"ש רבי שמעון:

מוציא הר גריזים והר עיבל,
ומכניס אהל מועד שבמדבר.
ובפלוגתא דהני תנאי -
דתניא:
רבי ישמעאל אומר:
כללות - נאמרו בסיני, ופרטות - באהל מועד.

ר' רבי עקיבא אומר:

כללות ופרטות - נאמרו בסיני,
ונשנו באהל מועד,
ונשתלשו בערבות מואב.
ואין לך כל דבר מצוה ומצוה, שכתובה בתורה -
שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות.

ר' רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר, משום רבי שמעון:

אין לך מצוה ומצוה, שכתובה בתורה -
שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות
של שש מאות אלף, ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים!
אמר רבי:
לדברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו, שאמר משום רבי שמעון...
"אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות
של שש מאות אלף, ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים" -
נמצא לכל אחד ואחד מישראל: שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים!
מאי בינייהו?
אמר רב משרשיא: ערבא, וערבא דערבא - איכא בינייהו.


דרש רבי יהודה בן נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש:
כל הפרשה כולה - לא נאמרה אלא בנואף ונואפת.
"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" וגו' (דברים כז) -
בארור - סגי ליה?!
אלא:
זה - הבא על הערוה, והוליד בן,
והלך לבין (עובדי כוכבים) [הגוים] הגויים או הנכרים היא הגרסה המקורית, ואילו עובדי כוכבים היא גרסת הצנזורה הנוצרית באירופה. מסומן בש"ס דפוס וילנא למחיקה בסוגריים עגולים ולתיקון בסוגריים מרובעים. - ועבד (עבודת כוכבים) [עבודה זרה] עבודה זרה היא הגרסה המקורית, ואילו עבודת כוכבים היא גרסת הצנזורה הנוצרית באירופה. מסומן בש"ס דפוס וילנא למחיקה בסוגריים עגולים ולתיקון בסוגריים מרובעים:
ארורין אביו ואמו של זה - שכך גרמו לו!


ברייתא: קללות דומות לברכותעריכה

ת"ר:
"ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה" וגו' (דברים יא)
מה תלמוד לומר?
אם ללמד שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל?
הרי כבר נאמר: "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים" (דברים כז)
וכתיב "ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל"?! (דברים כז)
אלא: להקדים ברכה לקללה.
יכול: יהיו כל הברכות קודמות לקללות?
תלמוד לומר: "ברכה וקללה" -
ברכה אחת קודמת לקללה, ואין כל הברכות קודמות לקללות.
ולהקיש ברכה לקללה, לומר לך:
מה קללה - בלוים, אף ברכה - בלוים.
ומה קללה - בקול רם, אף ברכה - בקול רם.
ומה קללה - בלשון הקודש, אף ברכה - בלה"ק 'לשון הקודש.
ומה קללה - בכלל ופרט, אף ברכה - בכלל ופרט.
ומה קללה - אלו ואלו עונין ואומרים אמן, אף ברכה - אלו ואלו עונין ואומרים אמן.

...המשך: (פרק ז' משנה ב)...

הערות שולייםעריכה