ביאור:בבלי סוטה דף טז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שילה נוב וגבעון ובית עולמים [1].
איסי בן מנחם אומר: אינו צריך [2]: ומה בטומאה קלה [3] - לא חלק הכתוב [4], בטומאת אשת איש - חמורה - לא כל שכן [5]! א"כ מה ת"ל 'בקרקע המשכן'? - שלא יביא מתוך קופתו [6].
איבעיא להו: אין שם עפר מהו שיתן אפר?
[7] אליבא דבית שמאי לא תיבעי לך, דאמרי 'לא מצינו אפר שקרוי עפר'; כי תיבעי לך אליבא דבית הלל, דאמרי 'מצינו אפר שקרוי עפר' – מאי? אע"ג דאיקרי עפר - הכא 'בקרקע המשכן' כתיב [8]? או דילמא האי 'בקרקע המשכן' - לכדאיסי בן יהודה ולכדאיסי בן מנחם הוא דאתי?
ת"ש דא"ר יוחנן משום רבי ישמעאל: 'בשלשה מקומות הלכה עוקבת [9] מקרא [10]:
התורה אמרה (ויקרא יז יג) [ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל, ושפך את דמו וכסהו] בעפר' [11], והלכה בכל דבר [12];
התורה אמרה (במדבר ו ה) [כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו; עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] [ב]תער [13] והלכה בכל דבר [14].
התורה אמרה (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] ספר [15], והלכה בכל דבר [16]', ואם איתא - ליחשוב נמי האי? [17]?
תנא ושייר [18].
ומאי שייר דהאי שייר?
שייר מצורע [19] דתניא (ויקרא יד ט) [והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח; וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר] 'והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו' - כלל – 'את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו' - פרט – 'ואת כל שערו יגלח' - חזר וכלל: כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה פרט מפורש - מקום כינוס שער, ונראה - אף כל מקום כינוס שער ונראה [20].
מה רבי? רבי שיער הרגלים [21]; מאי מיעט? מיעט דבית השחי ודכוליה גופיה; והלכתא: מגלח כדלעת [22], דתנן [23]: 'בא לו להקיף [24] את המצורע - מעביר תער על כל בשרו' [25] וקתני סיפא: וביום השביעי מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה [26].
אמר רב נחמן בר יצחק: [27] כי קא חשיב 'הלכה עוקבת מקרא'[28] הא 'עוקבת' מדרבנן היא?
רב פפא אמר: כי קא חשיב – 'הלכה עוקבת ועוקרת'; הא - עוקבת ומוספת היא.
רב אשי אמר: הא מתניתא [29] - מני? רבי ישמעאל היא, דדריש [30] כללי ופרטי [31].
'כדלעת' [32] - מני? רבי עקיבא היא, דדריש ריבויי ומיעוטי, דתניא: (ויקרא יד ט) [והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח; וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר] 'והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו' – ריבה; 'את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו' – מיעט; 'ואת כל שערו יגלח' - חזר וריבה; ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל'.
מאי ריבה? ריבה דכוליה גופיה; ומאי מיעט? מיעט שיער שבתוך החוטם.
מאי הוי עלה [33]?
ת"ש דאמר רב הונא בר אשי אמר רב: 'אין שם עפר - מביא רקבובית ירק ומקדש [34]'!
ולא היא: רקבובית ירק - הוא דהואי עפר, אפר לא הואי עפר.
[35].
כדי שיראה על המים:
תנו רבנן: שלשה צריכין שיראו: עפר סוטה [36], ואפר פרה [37], ורוק יבמה [38];
משום רבי ישמעאל אמרו: אף דם צפור [39].
מאי טעמא דרבי ישמעאל?
דכתיב (ויקרא יד ו) [את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזב; וטבל אותם ואת הצפר] וטבל אותם בדם הצפור וגו' [החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים], ותניא: 'בדם' - יכול בדם ולא במים? ת"ל במים [40];
אי מים - יכול במים ולא בדם?
ת"ל בדם;
הא כיצד?
מביא מים שדם ציפור ניכר בהן [41],
וכמה [42]?
רביעית [43].
ורבנן?
ההוא לגופיה, דהכי קאמר רחמנא: אטביל בדם ובמים [44].
ורבי ישמעאל?
אם כן לכתוב רחמנא 'וטבל בהם בדם'; 'ובמים' למה לי? לניכר. ורבנן? אי כתב רחמנא 'וטבל בהם' - הוה אמינא האי לחודיה והאי לחודיה; כתב רחמנא 'בדם ובמים' לערבן.
ורבי ישמעאל - לערבן - קרא אחרינא: כתיב (ויקרא יד נ) ושחט את הצפור האחת וגו' [אל כלי חרש על מים חיים] [45].
ורבנן?
אי מההוא - הוה אמינא לישחטיה סמוך למנא, ונינקטינהו לוורידין [46], ולקבליה לדם במנא אחרינא - קמ"ל.
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: גדולה ומדחת את המים [47], קטנה ונדחית מפני המים – מהו?
א"ל: לאו אמינא לך 'לא תפיק נפשך לבר מהילכתא [48]': בצפור דרור שיערו רבנן; אין לך גדולה שמדחת את המים ואין לך קטנה שנדחית מפני המים.
ת"ר: הקדים עפר למים [49] פסול [50]; ורבי שמעון מכשיר.
מאי טעמא דרבי שמעון?
דכתיב (במדבר יט יז) ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת [ונתן עליו מים חיים אל כלי], ותניא: אמר ר"ש: וכי עפר הוא? והלא אפר הוא! שינה הכתוב במשמעו לדון הימנו גזירה שוה: נאמר כאן 'עפר' ונאמר להלן 'עפר' - מה להלן [51] עפר על גבי מים [52], אף כאן [53] עפר על גבי מים [54]; ומה כאן [55] הקדים עפר למים כשר [56] - אף להלן הקדים עפר למים כשר.
תרי קראי כתיבי: כתיב 'עליו' - אלמא אפר ברישא, וכתיב 'מים חיים אל כלי' - אלמא מים ברישא [59]!? הא כיצד: רצה זה נותן רצה זה נותן.
ורבנן [60]?
[61] 'אל כלי' – דוקא [62]; [63] '[64] עליו [65]' – לערבן [66].
ואימא 'עליו' דוקא [67], [68] '[69] אל כלי' [70] שתהא חיותן בכלי [71]!?
מה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה [72] - אף כאן מכשיר [73] למעלה.
הערות
עריכה- ^ איסי בן יהודה אומר להביא קרקע בית עולמים. הכי גרסינן לה בסיפרי, ולא גרס 'לרבות שילה ונוב וגבעון ובית עולמים': דשילה - משכן הוא, ולא צריך לרבויא, דהוא עיקר הכתוב; ונוב וגבעון - אין משקין בה סוטות, דהא במה הואי, ולא הוה שם ארון אלא מזבח הנחושת לבדו, ולא קרבה בהן מנחת סוטה, ולא שום חובת יחיד שאין לה זמן קבוע, כדאמר בשחיטת קדשים (קיז,א) ובמגילה (ט,ב); אבל בית עולמים הוצרך לרבות, שלא תאמר 'משכן' נאמר, ולא 'מקדש'. בית המקדש שבירושלים קרי ליה 'בית עולמים' לפי שאין אחר קדושתו היתר במקום אחר, ושוב לא שרתה שכינה במקום אחר
- ^ לרבות בית העולמים
- ^ ליכנס בטומאת הגוף למקדש שאינה במיתת ב"ד אלא כרת
- ^ בין מקדש למשכן: שנאמרו בפרשת פרה אדומה שני פסוקים: כי את מקדש ה' טמא (כי) את משכן ה' טמא (במדבר יט)
- ^ שהושוו מקדש ומשכן לבודקה ולבערה מתוכן
- ^ לתוך כלי, ויכניס להיכל; אלא מקרקעיתו יטול, ואם אין שם - יביא ויניח שם, ואח"כ יטלנו, ונתקיים 'אשר יהיה' ונתקיים 'בקרקע' כדדרשינן לעיל; ובספרי לא תני הכי להך ברייתא; ואומר אני: מדרש שני הוא בפנים אחרים
- ^ פלוגתא דב"ש וב"ה בשחיטת חולין (פח,ב) גבי כיסוי הדם: אליבא דב"ה דאמרי 'אפר קרוי עפר', דכתיב (במדבר יט) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת, וב"ש אומרים 'עפר שריפה' נקרא, 'עפר' סתמא לא אקרי
- ^ וקרא יתירא הוא, דהא אתרבי מ'אשר יהיה' דאין צריך לחופרו משם, הילכך למעוטי אפר אתא, ולמידרש: דבעינן דומיא דקרקע המשכן
- ^ מקפחת את עקבו, מעמדו ועוקרת
- ^ בשלשה מקומות הלכה למשה מסיני באה ועוקרת את הפסוק
- ^ לענין כסוי הדם, ולא הכשיר דבר אחר
- ^ המגדל צמחים כגון (הגיר) והזרניך והסיד וחרסית ולבינה שכתשה
- ^ 'תער לא יעבור על ראשו' - בנזיר
- ^ דתנן (נזיר לט א): נזיר שגילח - בין בזוג בין בתער, או שספסף כל שהוא – חייב. וא"ת אין זו עקירה אלא תוספת - איברא עקירה היא, שמלקין אותו על כך, ואסור להכות את ישראל בחנם, שהרי אמרה תורה (דברים כה) 'לא יוסיף' - 'פן יוסיף'. ואע"ג דבכולהו קראי דרשינן בשחיטת חולין (פח,ב) ובגיטין (כא,ב) ובנזיר (לט,ב) לרבי ישמעאל לא משמע ליה קראי ד'וכתב לה' דמרבינן מיניה לרבות כל דבר דריש ליה 'בכתיבה מתגרשת, ואינה מתגרשת בכסף', כדדרשינן לה התם; וכן כולן; אלא אהלכה למשה מסיני סמכינן, וקראי אסמכתא בעלמא הוא; הלכך שאר מדרשים ריבויין דכל התורה כולה - לא חשיב להו רבי ישמעאל כהלכה עוקבת מקרא אלא הני תלת; ובמסכת קידושין ירושלמי מצאתי משנה זו דרבי ישמעאל, ואין תער מן השלשה - אלא מרצע! והכי תניא התם: 'התורה אמרה 'ספר' והלכה בכל דבר התלוש; התורה אמרה 'עפר' והלכה בכל דבר המגדל צמחים; התורה אמרה 'מרצע' והלכה אמרה אפילו סול וסירה' והוא נראה בעיני מאד דהך דתער - מוספת הוא
- ^ לענין גט כריתות
- ^ שכתבו עליו: על עלה של זית, על הנייר ועל הלוח
- ^ ואם איתא. דאפר נמי כשר ליחשב נמי דבהא הלכה עוקבת מקרא דהתורה אמרה עפר והלכה אמרה אף אפר וממשמעותיה לא משמע לן דהא לרבי ישמעאל עפר לאו ממשמעותיה ממש נפקא ליה לענין כיסוי הדם
- ^ לא חשבינהו לכולהו מקומות
- ^ בתגלחת שניה
- ^ שהוא [המצורע] צריך שני תגלחות, דכתיב: 'וכבס המטהר את בגדיו וגו' 'והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו'. בתגלחת ראשונה לא כתב כלל ופרט, אלא 'את כל שערו' סתם, דמשמע כל גופו: זרועותיו ושוקיו ובית השחי, שיהא כל גופו חלק כדלעת ובתגלחת שניה כתוב בכלל ופרט, דמשמע מקום כינוס שיער: שיהא שם קיבוץ שיער הרבה, למעוטי זרועותיו ושוקיו שאינו מכונס; 'ונראה' - למעוטי בית השחי
- ^ דאותו מקום ולישנא מעלייתא נקט
- ^ אף בתגלחת שניה קתני דמגלח כל גופו
- ^ במסכת נגעים (פי"ד מ"ב)
- ^ לגלחו כולו, לשון 'לא תקיפו פאת ראשכם' (ויקרא יט)
- ^ ובתגלחת ראשונה קאי
- ^ ולא גרסינן 'יגלחנו שתהא תגלחת וכו', דלאו אקרא קאי - אלא לשון המשנה: 'ומגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה' תנן בה, אלמא שניה נמי כדלעת, דהא תנא ליה בתגלחת ראשונה 'מעביר תער על כל בשרו'
- ^ מצורע לא שיורא הוא דכי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא
- ^ כגון ספר, תער, עפר - דכתיב בהדיא, והלכה עוקבת - מוספת על המקרא
- ^ דקתני מקום כינוס שיער ונראה
- ^ כל התורה כולה
- ^ בכלל ופרט כדאמרינן בשבועות בפ"ג (כו,א): רבי ישמעאל שימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה בכללי ופרטי, ור"ע שימש את נחום איש גם זו שהיה דורש כל התורה בריבויי ומיעוטי; וכבר פירשתי כל משמעות כלל ופרט וריבוי ומיעוט וחילוקן במס' סוכה בפ' החליל (דף נ,ב)
- ^ הא דקתני מגלחו תגלחת שניה כראשונה
- ^ דבעיין דלעיל 'אם אין שם עפר - מהו שיתן שם אפר'
- ^ נותנו במקום, והמקום מקדשו, וחוזרו ונוטלו ונותנו למים
- ^ ה"ג מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהוי עפר וכו'. ולא גרס 'ולא היא'
- ^ דכתיב (במדבר ה) 'אל המים' -שיראה עליהן; מדלא כתיב 'במים'
- ^ דגזירה שוה גמירי מהדדי: עפר סוטה ואפר פרה, כדלקמן
- ^ לעיני הזקנים דכתיב לעיני הזקנים וחלצה וירקה (דברים כה ט) [ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו]
- ^ של מצורע, ששוחטו 'אל כלי חרס על מים חיים', וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם צפור ניכר בהן
- ^ 'מים' גרס, ולא גרס 'במים', דהא 'על המים החיים' כתיב בקרא
- ^ בצפור דרור שיערו חכמים, שאין במינה גדולה שמדחה את המים, ולא קטנה שנדחת מפני המים [שהן רביעית]
- ^ הן
- ^ כדמפרש לקמן
- ^ ואפילו אין ניכר
- ^ ששוחט לתוך המים, והרי הן מעורבין מעיקרא
- ^ יאחזם בין אצבעותיו שלא יצא מהן דם
- ^ שאין מים ניכר מפני רוב הדם
- ^ כל דברי חכמים שנקבעו אל תהרהר אחריהן
- ^ בסוטה
- ^ כדכתיב 'ונתן אל המים' - אלמא מים ברישא; וכתיב 'ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת' - דבעינן כסדר הכתוב בפרשה
- ^ בסוטה מצותו לכתחילה
- ^ כדכתיב בה
- ^ בפרה
- ^ מצותו כן לכתחילה ולא תימא ונתן עליו דוקא דמשמע עפר לכתחילה
- ^ בפרה
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ גבי פרה
- ^ דאם הקדים עפר למים כשר
- ^ משמע מים לצד הכלי ולא עפר חוצץ בינתיים
- ^ דאמרי לעיל בסוטה הקדים עפר למים פסול
- ^ אמרי לך בפרה נמי פסול:
- ^ דמשמע מים ברישא
- ^ והא דכתיב
- ^ ונתן
- ^ מים
- ^ לאחר שנתן אפר אל המים צריך להפך המים עליו ולערבן
- ^ שיהא עפר תחילה
- ^ והא דכתיב
- ^ מים חיים
- ^ לאו למימרא שיהו המים לצד הכלי אלא למימר
- ^ שלא יטול מן המעיין בכלי אחר ויתן לתוך זה אלא בכלי זה ישאבם מן המעיין
- ^ בסוטה עפר הוא המכשיר את המים לבדוק אותה, וכן דם צפור של מצורע שמכשיר את המים להזאה
- ^ עפר מכשיר את המים