פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דכתיב (שמואל ב יב יא) [1] הנני מקים עליך רעה מביתך [ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך; ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת] [2].

כיוצא בדבר אתה אומר: (בראשית לז יד) [ויאמר לו: לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר] וישלחהו מעמק חברון [ויבא שכמה] [3] - א"ר חנינא בר פפא: בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון [4], דכתיב (בראשית טו יג) [ויאמר לאברם:] ידוע תדע כי גר יהיה זרעך [בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה].

(שמואל ב יח יח) [ואבשלום לקח, ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך] כי אמר: אין לי בן [בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה 'יד אבשלום' עד היום הזה] - ולא הוו ליה בני? והכתיב (שמואל ב יד כז) ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת [ושמה תמר; היא היתה אשה יפת מראה]?

אמר רב יצחק בר אבדימי: שלא היה לו בן הגון למלכות.

רב חסדא אמר: גמירי: 'כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו', ואיהו קלייה לדיואב, דכתיב (שמואל ב יד ל) ויאמר אל עבדיו "ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שעורים לכו והציתוה באש" - ויציתו עבדי אבשלום את החלקה באש.

וכן לענין הטובה מרים וכו' [המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק [לדעה מה יעשה לו], לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר (במדבר יב טו) [ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים] והעם לא נסע עד האסף מרים]:

מי דמי? התם חדא שעתא, הכא שבעה יומי!?

אמר אביי: אימא ולענין הטובה אינו כן [5]. א"ל רבא: הא 'וכן לענין הטובה' קתני! אלא אמר רבא: הכי קתני: וכן לענין הטובה, דבאותה מדה [6], ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות [7]: (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק [לדעה מה יעשה לו] א"ר יצחק: פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר:

'ותתצב' - דכתיב (שמואל א ג י) ויבא ה' ויתיצב וגו' [ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל: דבר, כי שמע עבדך];

'אחותו' - דכתיב (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את [ומדע לבינה תקרא] [8];

'מרחוק' - דכתיב (ירמיהו לא ב) מרחוק ה' נראה לי [ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד];

'לדעת' - דכתיב (שמואל א ב ג) [אל תרבו תדברו גבהה גבהה, יצא עתק מפיכם:] כי אל דעות ה' [ולא נתכנו עללות];

'מה' - דכתיב (דברים י יב) [ועתה, ישראל] מה ה' אלהיך שואל מעמך [כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך]

'יעשה' - דכתיב (עמוס ג ז) כי לא יעשה [ה’] אלהים דבר [כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים];

'לו' - דכתיב (שופטים ו כד) [ויבן שם גדעון מזבח לה’] ויקרא לו ה' שלום [עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי].

(שמות א ח) ויקם מלך חדש וגו' [על מצרים אשר לא ידע את יוסף]:

רב ושמואל: חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מאן דאמר חדש ממש - דכתיב 'חדש'; ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו - דלא כתיב וימת [9] וימלוך [10].

'אשר לא ידע את יוסף' - דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל; (שמות א ט) ויאמר אל עמו: הנה עם בני ישראל [רב ועצום ממנו] – תנא: הוא התחיל בעצה תחילה לפיכך לקה תחילה;

הוא התחיל בעצה תחילה דכתיב ויאמר אל עמו לפיכך לקה תחילה כדכתיב (שמות ז כט) ובכה ובעמך ובכל עבדיך [יעלו הצפרדעים].

(שמות א) הבה נתחכמה לו (שמות א י הבה נתחכמה, לו: פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו, ונלחם בנו, ועלה מן הארץ.) – 'להם' מיבעי ליה?

א"ר חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל [11]: במה נדונם [12]?

נדונם באש? כתיב (ישעיהו סו טו) כי הנה ה' באש יבא [וכסופה מרכבתיו להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש], וכתיב [13] כי באש ה' נשפט וגו' [ובחרבו את כל בשר ורבו חללי ה’] [14]; בחרב? כתיב 'ובחרבו את כל בשר'! אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (ישעיהו נד ט) כי מי נח זאת לי וגו' [אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך]; והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא; אי נמי: הוא אינו מביא, אבל הן באין ונופלין בתוכו, וכן הוא אומר (שמות יד כז) [ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו] ומצרים נסים לקראתו [וינער ה' את מצרים בתוך הים]; והיינו דא"ר אלעזר: מאי דכתיב (שמות יח יא) [עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים] כי בדבר אשר זדו עליהם; - בקדירה שבישלו [15] בה נתבשלו.

מאי משמע דהאי 'זדו' לישנא דקדירה הוא?

דכתיב (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד [ויבא עשו מן השדה והוא עיף].

א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי שלשה היו באותה עצה [16]: בלעם ואיוב ויתרו: בלעם, שיעץ – נהרג; איוב, ששתק - נידון ביסורין; יתרו, שברח - זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית שנאמר (דברי הימים א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ [17] תרעתים [18] שמעתים [19] סוכתים [20] המה הַקִנִים הבאים מחמת אבי בית רכב, וכתיב (שופטים א טז) ובני קיני חתן משה וגו' [עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד, וילך וישב את העם].

(שמות א י) [הבה נתחכמה לו פן ירבה; והיה כי תקראנה מלחמה - ונוסף גם הוא על שנאינו] ונלחם בנו ועלה מן הארץ' – 'ועלינו' מיבעי ליה [21]!?

א"ר אבא בר כהנא: כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו.

(שמות א יא) וישימו עליו שרי מסים [למען ענתו בסבלתם; ויבן ערי מסכנות לפרעה: את פתם ואת רעמסס] – 'עליהם' מיבעי ליה?!

תנא דבי רבי אלעזר ברבי שמעון: מלמד שהביאו מלבן [22], ותלו לו לפרעה בצוארו [23], וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם 'איסטניס אני [24]' אמרו לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה?

'שרי מסים' דבר שמשים [25] <לבנים>

'למען ענותו בסבלותם' - [’ענותם' מיבעי ליה]!?

למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל [26].

'ויבן ערי מסכנות לפרעה': רב ושמואל, חד אמר: שמסכנות את בעליהן [27], וחד אמר: שממסכנות את בעליהן [28], דאמר מר: כל העוסק בבנין מתמסכן.

'את פיתום ואת רעמסס': רב ושמואל: חד אמר 'פיתום' שמה, ולמה נקרא שמה 'רעמסס'? שראשון ראשון מתרוסס [29]; וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בולעו [30]

(שמות א יב) 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ' [ויקצו מפני בני ישראל] – 'כן רבו וכן פרצו' מיבעי ליה!?

אמר ריש לקיש: רוח הקדש מבשרתן [31]: "כן ירבה [32] וכן יפרוץ".

'ויקוצו מפני בני ישראל' מלמד שהיו דומין בעיניהם כקוצים [33].

(שמות א יג) ויעבידו מצרים את בני ישראל


עמוד ב

בפרך' - רבי אלעזר אמר: בפה רך [34]; רבי שמואל בר נחמני אמר: בפריכה [35].

(שמות א יד) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו' [ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך]; אמר רבא: בתחילה 'בחומר ובלבנים', ולבסוף 'ובכל עבודה בשדה';

'את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך' - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים [36];

ולמ"ד נמי התם [37] בפה רך, הכא ודאי בפריכה [38].

דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים: בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות [כשמושיבין הסיר על גבי כירה קרי לה שפיתה] שתי קדירות: אחת של חמין [39] ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים [40], שנאמר (תהלים סח יד) אם תשכבון בין שפתים וגו' [כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ]: בשכר 'תשכבון בין שפתים' זכו ישראל לביזת מצרים, שנאמר [41] 'כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ' [42]; וכיון שמתעברות - באות לבתיהם; וכיון שמגיע זמן מולדיהן - הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר (שיר השירים ח ה) [מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה] תחת התפוח עוררתיך [43] וגו' [שמה חבלתך [44] אמך שמה חבלה ילדתך], והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר [45] ומשפיר אותן [46], כחיה זו שמשפרת את הולד, שנאמר (יחזקאל טז ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך [47] ובמים לא רחצת למשעי [48] וגו' [והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת], ומלקט להן שני עגולין [49]: אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר (דברים לב יג) [ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי] ויניקהו דבש מסלע ושמן וגו' [מחלמיש צור]; וכיון שמכירין בהן מצרים - באין להורגן, ונעשה להם נס, ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גבן שנאמר (תהלים קכט ג) על גבי חרשו חורשים וגו' [האריכו למענותם]; לאחר שהולכין - היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר (יחזקאל טז ז) רבבה כצמח השדה נתתיך [50] [ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים: שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה]; וכיון שמתגדלין - באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר [51] 'ותרבי ותגדלי ותבואי [52] בעדי עדים' אל תקרי 'בעדי עדים' אלא בעדרי עדרים; וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה [53] שנאמר (שמות טו ב) [עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה] זה אלי [54] ואנוהו [אלהי אבי וארממנהו].

(שמות א טו) ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' [אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה]; רב ושמואל: חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה: מ"ד 'אשה ובתה' - יוכבד ומרים, ומ"ד 'כלה וחמותה' - יוכבד ואלישבע [55].

תניא כמ"ד אשה ובתה, דתניא: 'שפרה' זו יוכבד, ולמה נקרא שמה 'שפרה'? שמשפרת את הולד. דבר אחר: 'שפרה': שפרו ורבו ישראל בימיה; 'פועה' זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה <ומוציאה את הולד> [56]; דבר אחר: 'פועה' - שהיתה פועה [57] ברוח הקודש ואומרת "עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל".

(שמות א טז) ויאמר בילדכן את העבריות וגו' [וראיתן על האבנים: אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה]; מאי 'אבנים'?

א"ר חנן: סימן גדול מסר להן: אמר להן "בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים". [58]

ואית דאמר כדכתיב (ירמיהו יח ג) וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים - מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן, וסדן [59] באמצע - אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע [60].

[61]

'אם בן הוא והמתן אותו' א"ר חנינא: סימן גדול מסר להן [62]: בן פניו למטה [63] בת פניה למעלה [64].

(שמות א יז) ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו' [מלך מצרים ותחיין את הילדים.] 'להן' מיבעי ליה [65]!?

א"ר יוסי בר' חנינא: מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו.

'ותחיין את הילדים' [66] תנא: לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון [67].

(שמות א יט) ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים וגו' [המצרית העברית, כי חיות הנה: בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו]; מאי 'חיות'? אילימא חיות [68] ממש - אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה? אלא אמרו לו: אומה זו כחיה נמשלה [69]: יהודה (בראשית מט) - גור אריה; דן - יהי דן נחש; נפתלי - אילה שלוחה; יששכר - חמור גרם; יוסף - בכור שור; בנימין - זאב יטרף; דכתיב ביה כתיב ביה [70] ודלא כתיב ביה [71] - [72] כתיב <ביה> [73]: (יחזקאל יט ב) מה אמך לביא בין אריות רבצה וגו' [בתוך כפרים רבתה גוריה] [74].

(שמות א כא) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים: רב ושמואל: חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות.

מ"ד בתי כהונה ולויה - אהרן ומשה [75], ומ"ד בתי מלכות - דוד נמי ממרים קאתי, דכתיב (דברי הימים א ב יט) ותמת עזובה [76] ויקח לו כלב את אפרת [77] ותלד לו את חור, וכתיב (שמואל א יז יב) ודוד בן איש אפרתי [כלומר: מצאצאי מרים] וגו' [הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים; והאיש בימי שאול זקן בא באנשים].

(דברי הימים א ב יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון [78]; 'בן חצרון'? (במדבר יג ו) [למטה יהודה כלב בן יפנה] - בן יפנה הוא!?

בן שפנה מעצת מרגלים [79].

ואכתי בן קנז הוא דכתיב (שופטים א יג) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב [הקטן ממנו ויתן לו את עכסה בתו לאשה]: אמר רבא: חורגו דקנז הוה [80].

הערותעריכה

  1. ^ כה אמר ה':
  2. ^ הציב אבשלום אותה עצה וקיימה מצבת דבריו של הקב"ה, כדכתיב לעולם ה' דברך נצב (תהלים קיט) ויקרא למצבת על שמו: גרם לאותה רעה שתקרא על שמו, ויקרא לה 'יד אבשלום' - כך היא נקראת
  3. ^ ביוסף משתעי קרא כששלחו יעקב אצל אחיו והוא תחילת סיבת ירידת ישראל למצרים
  4. ^ אברהם
  5. ^ דיותר ממה שהוא מודד מודדים לו
  6. ^ דוגמא מעין אותו ענין
  7. ^ ומיהו יותר ממה שעשה משתלם דמדה טובה מרובה בתשלומין ממדת פורענות
  8. ^ שהיא אצל הקב"ה, ומפיו, שנאמר 'כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב)
  9. ^ מלך מצרים
  10. ^ תחתיו אחר
  11. ^ לבקש לנו חכמה כנגדו
  12. ^ שלא יוכל לדון אותנו בו? שידענו מדרכיו שמדד מדה כנגד מדה לדור המבול ולאנשי סדום
  13. ^ שם, פסוק טז
  14. ^ וכן ישיב לנו גמול
  15. ^ לשון ויזד יעקב נזיד (בראשית כה)
  16. ^ דנתחכמה לו
  17. ^ תלמידי יעבץ: אדם גדול בתורה היה, כדכתיב (דברי הימים א ד) 'ויקרא יעבץ לאלהי ישראל אם ברך תברכני בתורה והרבית את גבולי בתלמידים וגו' ויבא אלהים את אשר שאל (תמורה טז א)
  18. ^ מפרש בספרי ששמעו תרועה בהר סיני; לשון אחר: 'תרעתים' על שם שהיו יושבים בשערי ירושלים
  19. ^ ששמעו מצות אביהם; דבבני יונדב בן רכב משתעי קרא, והם היו מבני בניו של יתרו, כדמפרש ואזיל 'המה הקנים'
  20. ^ על שם שהיו יושבים בסוכות, כדכתיב (ירמיהו לה) 'ונשב באהלים' וקרי להו 'משפחת סופרים', דהיינו סנהדרין; וכן 'תרעתים' - זקני שער
  21. ^ יגרשונו מן הארץ; מאי 'ועלה'? - הלואי שיצאו שונאיהם מארצם, הואיל ויראים מפניהם
  22. ^ כמין דפוס, שבו עושין הלבנים: שממלאין אותו טיט ומחליקין אותו והיא הלבנה
  23. ^ דעליה קאי קרא, ומיניה סליק: ויאמר אל עמו וגו' הבה נתחכמה לו וגו' וישימו עליו שרי מסים
  24. ^ מפונק, ואינו יכול לעשות מלאכה
  25. ^ רידוי של שומה: שמרגילין ומשימין לעבודה; אותו מלבן שתלו לו היה לישראל רידוי של השמה
  26. ^ בשביל סבלותם דישראל שיטו שכם לסבול
  27. ^ שעל ידי אותן הערים ואותה עבודה נסתכנו מצרים ליטבע בים
  28. ^ שממסכנות: מדלדלות, כדכתיב 'וינצלו את מצרים'; ובשביל עבודה זו אירע להן; ולהאי לישנא לא גרסינן 'דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן'; ומאן דגריס לה - מתרגמינן להך דרב ושמואל נמי אכל בניינים של כל אדם מסכנות: פעמים שנופל מהבנין ומת; 'ממסכנות' שמביא את האדם לידי עניות, דאמר מר 'כל העוסק בבנין מתמסכן'
  29. ^ כשהיו בונין קצת היה מתרוסס ונופל וחוזרין ובונין והוא נופל
  30. ^ נבלע בארץ
  31. ^ לישראל, ואומר למצרים: אין מועיל לכם
  32. ^ תמיד
  33. ^ כאילו עיניהם וגופן מלאים קוצים בראותם את ישראל פרים ורבים
  34. ^ משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה
  35. ^ בשברון גוף ומתנים וחזקה
  36. ^ וזו היא קשה שלא היו רגילים בכך
  37. ^ 'בפרך' קמא
  38. ^ האי 'בפרך' בתרא - ודאי פריכה היא, דהכתיב 'וימררו'
  39. ^ לרחוץ רגלי בעליהן בשדה
  40. ^ בין מצרי השדות: מקומות צנועין מצר גבול השדה, גבוה מכאן וחבירו מכאן, וחריץ באמצע
  41. ^ שם
  42. ^ ישראל שנאמר יונתי תמתי (שיר ו)
  43. ^ לצאת ממעי אמך
  44. ^ לשון חבלי יולדה (הושע יג)
  45. ^ מנקה
  46. ^ כמו שעושין לתינוקות ליישב את איבריהם ולתקנן, שניתקין מצער הלידה
  47. ^ לא היה לך מיילדת לחתוך טיבור הולד
  48. ^ להחליק בשר, כמו 'חלקת צואריו' (בראשית כז) שעיעות
  49. ^ כעין ככר עגול
  50. ^ גדילים מן הארץ כצמח השדה
  51. ^ שם
  52. ^ לבית אביך
  53. ^ שראו שכינתו כבר
  54. ^ שראיתי כבר
  55. ^ בת עמינדב אשתו של אהרן
  56. ^ משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו
  57. ^ צועקת כמו כיולדה אפעה (ישעיהו מב)
  58. ^ סימן גדול שלא תטלנו האם, ותחביאנו, ותאמר 'נפל היה'; זה לכם הסימן של לידה, ואז תטלוהו ותהרגוהו.
  59. ^ עץ עב שעליו יושב ומגלגל הבצים לעשותן בדפוס הכלי, לפי גדלו וקטנו
  60. ^ ד"א: להכי קרי ליה למשבר של אשה 'אבנים' - כדכתיב גבי יוצר כלי חרס 'אבנים', ואשה נמי ליוצר דמיא
  61. ^ ה"ג 'וראיתן על האבנים' אמר רבי יוחנן: סימן גדול מסר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים ד"א על האבנים כדכתיב וארד בית היוצר וגו' מה יוצר זה ירך מכאן כו'
  62. ^ 'וראיתן על האבנים אם בן הוא' - שם אתן יכולות לראות מיד אם בן הוא בלא שום הגבהה
  63. ^ כדרך תשמישו
  64. ^ כדרך תשמישתה והכי מפרש במסכת נדה (לא,א)
  65. ^ 'אליהן' משמע על עיסקי ביאה לשון ויבא אליה (בראשית כט)
  66. ^ הוה ליה למיכתב 'ולא המיתו הילדים'
  67. ^ 'ותחיין' משמע שהיו מסייעין להחיותן, שהיו טומנות אותן בבתיהן ומגדלות אותם
  68. ^ מילדות
  69. ^ וחית השדה אינה צריכה למילדת
  70. ^ מי שכתוב בו שנקרא בשם בהמה וחיה הרי כתיב בו
  71. ^ ושאין כתיב בו
  72. ^ הרי
  73. ^ בכל כנסייתן יחד
  74. ^ אמך כנסת ישראל כולה נקראת 'לביאה'
  75. ^ שיצאו מיוכבד
  76. ^ אשת כלב, והיא מרים; ולקמן מפרש למה נקראת שמה 'עזובה' והאי 'ותמת' - שנצטרעה
  77. ^ לאחר שנתרפאת - חזר ולקחה לו, אלמא 'אפרת' קרי 'מרים'
  78. ^ פסוק הוא בדברי הימים
  79. ^ תירוצא הוא דקא מתרץ: לעולם בן חצרון הוא, ולמה נקרא 'בן יפונה'? על שם מעשיו
  80. ^ בן אשתו של קנז היה כלב,ונמצא עתניאל אחיו מאמו