פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סוטה דף מד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מת - תופס ארבע אמות לטומאה. רש"י ?:חכמים גזרו שיהא המת מטמא כל הנכנס בארבע אמותיו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו ויהא סבור שלא האהיל ויש לחוש שמא יפשוט ידו ויאהיל ולאו אדעתיה
ביאור:ותנא תונא: רש"י ?:וכן תני תנא דידן במשנה הנשנית בינינו בבית המדרש בסדר טהרות (אהלות פט"ו מ"ח) :
חצר הקבר - רש"י ?:שלפני המערה [מערת הקבורה], כדאמר סדר בנין הקברות בבבא בתרא (במשנה בדף ק,ב) שעושין מערות גדולות של ארבע על שש, וחופר בכותליה סביב כוכין ארוכות כמדת המת, ותוחבו לתוכן; והמערה מקורה בתקרה וכיסוי, ועושה גומא רחבה בצד המערה, ופותח פי המערה לתוך הגומא בכותל המערה, כמין פתח, ואותה גומא היא 'חצר הקבר'
העומד בתוכה טהור - רש"י ?:כל מקום שהוא עומד בה טהור, דכיון דמערה חלוקה הימנה ומחיצותיה ניכרות - לא גזור רבנן במתים שבתוכה שיתפסו ארבע אמות סביבותיה לצד המערה; דכי גזור רבנן ארבע אמות - במת המוטל באויר, וכגון למעלה אצל גג המערה, כדי להרחיק את האדם מלהאהיל על הטומאה; אבל כאן יש היכר והוא שיהו בה ארבע אמות. רש"י ?:הוא דחשיבא מקום לעצמה, אבל פחות מכאן - בטלה אצל המערה, ולא חשיבא למיהוי מקום לעצמה
דברי בית שמאי.
בית הלל אומרים:
ארבעה טפחים רש"י ?:הוי מקום חשוב בכל דוכתא .
במה דברים אמורים: רש"י ?:ב"ה אמרו ליה ? שפתחה רש"י ?:של חצר מלמעלה, רש"י ?:שאין לה כניסת מדרון במעלות מן הצד, אלא כשיורדין לה - קופצין לה, וכשעולין מתוכה - מטפס ועולה; ולקמן פריך איפכא מיסתברא
אבל: פתחה מן הצד - דברי הכל ארבע אמות.


כלפי לייא?! רש"י ?:'כנגד איפוא': הפכת דבריך; 'לייא' – איפוא, כדאמר בברכות (נח,א) כגני לייא: כדים שבורים להיכן הולכים; איפכא מסתברא
אדרבה:
מן הצד – רש"י אדרבה:כשעשוי לחצר מדרון לצאת דרך צדדים איכא למימר כיון דלא גזור רבנן ארבע אמות במחיצות ניכרות - סגי להאי חצר בארבעה טפחים, והעומד בה הרי זה טהור, שאין לנו במה לטמאו, דאינו צריך לטפס ולעלות שיפשוט זרועותיו ויאהיל וכנפיו על חלל הפתח רש"י ?:דכי נפיק - מידריד ונפיק, רש"י ?:מידדי ונפיק: נשמט ונמשך לו מן הפתח של מערה לצד פתח של חצר ויוצא לו
מלמעלה - רש"י ?:כיון דאינו אלא ארבעה טפחים אי אפשר דלא מאהיל? רש"י ?:אי אפשר לו לפרוש כנפיו ולטפס ולעלות אלא אם כן מאהיל על חלל הפתח
אלא:
במה דברים אמורים -
שפתחה מן הצד,
אבל פתחה מלמעלה - ארבע אמות.
והני מילי - רש"י ?:השתא מהדר לפרושי סייעתיה מהכא: מדאיצטריך למיתני 'העומד לתוכו טהור' – שמע מינה (הני מילי) חצר הקבר, דמסיימא מחיצתא. רש"י ?:דמערה לחודיה ודחצר לחודיה, ויש היכר בדבר
אבל מת בעלמא - רש"י ?:המוטל באויר תפיס. רש"י ?:מודו בית הלל דתפיס ארבע אמות, מדאיצטריך למיתני 'העומד לתוכו טהור', דאי בעלמא לא גזור למה לי לאשמועינן הכא דטהור?

סוגיא: סוגי מאורסין שאינם יוצאים לקרבעריכה

מי האיש אשר ארש אשה כו' (דברים כ ז)

משנתנו: מי האיש אשר ארש אשה וכו' (דברים כ ז) -
אחד המארס את הבתולה,
ואחד המארס את האלמנה,
אפילו שומרת יבם,
ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה:
חוזר ובא לו.

ת"ר:
"אשר ארס" (דברים כ ז) -
אחד המארס את הבתולה
ואחד המארס את האלמנה
ואחד שומרת יבם רש"י ?:שלא קדשה הוא אלא מכח אחיו באה לו
ואפילו חמשה אחין, ומת אחד מהם במלחמה:
כולן חוזרין.

ז ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה, ואיש אחר יקחנה. (דברים כ:ז)

'לא לקח' -"ולא לקחה”: רש"י ?:מדלא כתיב 'לקח' - מיעוטא הוא: למעוטי לקיחת איסור.
פרט לאלמנה לכהן גדול,
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט,
ממזרת ונתינה - רש"י ?:מן הגבעונים, דכתיב בהו 'ויתנם יהושע לחוטבי עצים (יהושע ט)', והן משבעה אומות לישראל,
בת ישראל - לממזר ולנתין.
לימא: דלא כרבי יוסי הגלילי?
דאי רבי יוסי הגלילי - הא אמר:
"הירא ורך הלבב" (דברים כ ח) -
זה המתיירא מעבירות שבידו?

ח ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו: מי האיש הירא ורך הלבב: ילך וישב לביתו, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו (דברים כ:ח)

אפילו תימא רבי יוסי הגלילי - כדרבה.
דאמר רבה:
לעולם אינו חייב עד שיבעול:
מה טעם 'לא יקח' – משום 'לא יחלל'...
משום הכי: אינו לוקה עד שיבעול. רש"י ?:אין עבירה בקידושין עד שיבעול: שיביא זרעו או את האשה לידי חילול; וממזרת ונתינה אין עבירה בקידושין, דלא כתיב ביה 'לא יקח' אלא 'לא יבא' ו'לא תתחתן'; אבל אלמנה - כתיב בה 'לא יקח', ו'קיחה' - היינו קידושין; ואיצטריך דרבה, דלא תימא 'מקידושין עבד ליה איסור'.

סוגיא: סדר החיים הרצוי לחתונה, בית ושדה (פרנסה)עריכה

תנו רבנן:
'אשר בנה', (דברים כ ה) רש"י ?:בפסוק הבא: כ,ו
'אשר נטע', רש"י ?:בפסוק הבא: כ,ז
'אשר ארש' -
לימדה תורה דרך ארץ:
שיבנה אדם בית, ויטע כרם, ואח"כ ואחר כך ישא אשה.
ואף שלמה אמר בחכמתו:
”הכן בחוץ מלאכתך, ועתדה - בשדה לך, אחר: ובנית ביתך.”:
'הכן בחוץ מלאכתך,' - זה בית,
'ועתדה - בשדה לך,' רש"י ?:ונצבה בשדה מלאכתך לך - זה כרם,
'אחר: ובנית ביתך.' - זו אשה.
דבר אחר:
'הכן בחוץ מלאכתך,' - זה מקרא,
'ועתדה - בשדה לך' - זה משנה,
'אחר: ובנית ביתך' - זה גמרא. רש"י ?:לתת סברא להבין בטעמי המשנה והלכה כדברי מי
דבר אחר:
'הכן בחוץ מלאכתך,' - זה מקרא ומשנה,
'ועתדה - בשדה לך,' - זה גמרא,
'אחר: ובנית ביתך.' - אלו מעשים טובים.
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
'הכן בחוץ מלאכתך,' - זה מקרא ומשנה וגמרא,
'ועתדה - בשדה לך,' - אלו מעשים טובים,
'אחר ובנית ביתך' - דרוש - וקבל שכר.

סוגיא: סוגי בניה הפוטרים מיציאה לקרבעריכה

ואלו שאינן חוזרין הבונה בית שער כו':
תנא:
אם הוסיף בו דימוס אחד - רש"י ?:שורה של אבנים או בגובה או בעובי תו לא הוי על מכונו וקרינא ביה חדש חוזר.
רבי אליעזר אומר:
אף הבונה בית לבנים בשרון - לא היה חוזר.
תנא:
מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע בשבע שנים. רש"י בשבוע:בשמיטה, שאינו מתקיים .

סוגיא: המקור לפטורים נוספים מיציאה לקרבעריכה

ואלו שאין זזין ממקומן בנה בית חדש וחנכו וכו':

משנתנו: ואלו שאין זזין ממקומן: בנה בית וחנכו, נטע כרם וחללו, הנושא את ארוסתו הכונס את יבמתו שנאמר "נקי יהיה לביתו שנה אחת” (דברים כד ה): 'לביתו' - זה ביתו, 'יהיה' - זה כרמו, 'ושמח את אשתו' - זו אשתו, 'אשר לקח' - להביא את יבמתו. - אין מספיקין מים ומזון ואין מתקנין את הדרכים.


ה כי יקח איש אשה חדשה - לא יצא בצבא, ולא יעבר עליו לכל דבר. נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושִמח את אשתו אשר לקח. (דברים כד:ה)

תנו רבנן:
”אשה חדשה" (דברים כד ה) -
אין לי אלא אשה חדשה רש"י ?:בתולה ,
אלמנה וגרושה רש"י ?:מאחר ונשאה זה מנין?
תלמוד לומר 'אשה' - מכל מקום.
אם כן מה

ת"ל תלמוד לומר

להרחבה ראה כאן
'אשה חדשה'?

מי שחדשה לו.
יצא: מחזיר גרושתו - שאין חדשה לו.

ת"ר תנו רבנן - שנו (לימדו) רבותינו

להרחבה ראה כאן
:

"לא יצא בצבא" (דברים כד ה) -
יכול בצבא הוא דלא יצא,
אבל יספיק מים ומזון ויתקן הדרכים?
תלמוד לומר רש"י ?:שם 'ולא יעבור עליו לכל דבר'.
יכול שאני מרבה אף -
הבונה בית רש"י ?:חדש ולא חנכו? רש"י ?:יהא כזה שיהא נקי מן הכל
נטע כרם ולא חללו?
ארס אשה ולא לקחה?

ת"ל תלמוד לומר

להרחבה ראה כאן
'עליו' -

עליו - אי אתה מעביר,
אבל - אתה מעביר על אחרים.
ומאחר דכתב 'לא יעבור' – 'לא יצא בצבא' למה לי?
לעבור עליו בשני לאוין.

משנה ג – 'ויספו השוטרים'עריכה

ח ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו: מי האיש הירא ורך הלבב - ילך וישב לביתו, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. (דברים כ:ח)

משנה

ויספו השוטרים רש"י ?:על דברי כהן לדבר אל העם וגו' (דברים כ ח)
רבי עקיבא אומר:
'הירא ורך הלבב' – כמשמעו: שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה רש"י ?:'בקשרי': כשמתקשרים לעמוד צפופים שלא יפרידום אויבים ולראות חרב שלופה.
רבי יוסי הגלילי אומר:
'הירא ורך הלבב' - זהו המתיירא מן העבירות שבידו,
לפיכך רש"י ?:שהירא זהו הירא מעבירות תלתה לו התורה את כל אלו רש"י ?:בנה ונטע ואירס שיחזור בגללן. רש"י ?:כדי שיתלה בכך החזרה, ולא יתבייש לומר מעבירות שבידו הוא ירא וחוזר
רבי יוסי אומר:
אלמנה לכהן גדול,
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט,
ממזרת ונתינה לישראל,
בת ישראל - לממזר ולנתין -
הרי הוא 'הירא ורך הלבב'. רש"י ?:בגמרא מפרש במאי פליג אדרבי יוסי הגלילי .
'והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם' (דברים כ ט) -
ובעקיבו של עם: רש"י ?:בסופו של עם, שעומדים שלא יחזרו אחרונים לאחריהם לנוס
מעמידין זקיפין לפניהם, רש"י ?:בראשה של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים לכך, ויזקיפוהו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם
ואחרים רש"י ?:ואנשים אחרים מאחוריהם,
וכשילין של ברזל רש"י ?:לשמור שלא ינוסו; ו'כשילין' - כעין חצין שקורין ווריי"ש בידיהן,
וכל המבקש לחזור - הרשות בידו של השוטר לקפח את שוקיו של הבורח.


עמוד ב
שתחילת ניסה – נפילה. רש"י ?:בגמרא פריך: איפכא מבעי ליה: שהניסה היא תחילת הנפילה  ::שנאמר: "נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה היתה בעם (שמואל א ד יז),
ולהלן הוא אומר: "וינוסו [אנשי] ישראל מפני פלשתים - ויפלו חללים" וגו' (שמואל א לא א).

ויען המבשר ויאמר: נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם, וגם שני בניך מתו -- חפני ופינחס, וארון האלקים נלקחה. (שמואל א ד יז)
ופלשתים נלחמים בישראל וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבע. (שמואל א לא א)

מלחמת מצווה או חובהעריכה

במה דברים אמורים? רש"י ?:דחוזרין מן המערכה ויש שאינן זזין ממקומן
במלחמות הרשות,
אבל במלחמות מצוה: רש"י במלחמת מצווה:כגון כיבוש ארץ ישראל בימי יהושע -
הכל יוצאין!
אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
אמר רבי יהודה:
במה דברים אמורים?
במלחמות מצוה,
אבל במלחמות חובה:
הכל יוצאין!
אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. רש"י ?:מפרש בגמרא .

גמרא על משנה געריכה

גמרא

סוגיא: הירא מעבירות דרבנןעריכה

מאי איכא - בין רבי יוסי, לרבי יוסי הגלילי?
איכא בינייהו: עבירה דרבנן. רש"י ?:לר"י הגלילי אפילו עבר על דברי סופרים חוזר; ולרבי יוסי עד שיעבור על דבר תורה, דומיא דאלמנה לכהן גדול, וכגון שנשאה, דאיכא איסור
כמאן אזלא הא דתניא:
'שח בין תפילה לתפילה - רש"י ?:בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש
עבירה היא בידו רש"י ?:אם לא חזר ובירך, דהכי אמרינן במנחות (לו,א): סח -מברך שתים, לא סח מברך אחת - וחוזר עליה מעורכי המלחמה'?
כמאן? כר"י הגלילי!
מאן תנא להא - דתנו רבנן:
'שמע קול קרנות והרתיע,
הגפת תריסין והרתיע,
צחצוח חרבות - ומים שותתין לו על ברכיו - רש"י ?:מי רגלים מחמת יראה
חוזר'?
כמאן? לימא רבי עקיבא היא, ולא רבי יוסי הגלילי?
בהא - אפילו רבי יוסי הגלילי מודה!
משום דכתיב: ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. (דברים כ ח)

סוגיא: בריחה ומפלהעריכה

והיה ככלות השוטרים כו':
האי 'מפני שתחילת ניסה - נפילה'? רש"י ?:'תחילת' משמע הגרמת הדבר; והכי איבעי ליה למימר  :'מפני שתחילת נפילה - ניסה' מבעי ליה?! רש"י ?:כשהן נסין - זו היא תחילת הגרמת הנפילה; ובניסה לא שייך למימר 'תחילה', דהא ממש קא ערקי !?
אימא: 'מפני שתחילת נפילה - ניסה'.

סוגיא: מלחמת הרשותעריכה

ביאור:בד"א במלחמות הרשות כו':
אמר רבי יוחנן:
'רשות' דרבנן - זו היא 'מצוה' דרבי יהודה. רש"י ?:ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות, ואין חתן יוצא לה - אמר נמי רבי יהודה דאין חתן יוצא לה; אלא שרבי יהודה קורא אותה 'מצוה'; ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה, כדמפרש רבא ואזיל
'מצוה' דרבנן - רש"י ?:דאמרו בה 'הכל יוצאין' זו היא 'חובה' דרבי יהודה. רש"י ?:אמר נמי רבי יהודה 'הכל יוצאין', אלא דקרי לה 'חובה'; ולאו מידי אשמעינן בהא, אלא כולה משום מצוה ורשות נקטו פלוגתייהו, אלא משום דקרו רבנן להא 'רשות' - די להם אם קראו את זו 'מצוה', ואפילו היא חובה, שהרי אין הדבר אלא להעלותם מעלה אחת ולומר 'אבל בזו הכל יוצאין', וגבי רשות - דיים לקרות את שלמעלה ממנה 'מצוה'; ורבי יהודה - דקרי לקמייתא 'מצוה', לאשמועינן דהעוסק בה פטור מן המצוה - והוצרך להעלות את זו מעלה אחת, לומר אבל בזו הכל יוצאין - הילכך קרייה 'חובה' כדאיתא
אמר רבא: רש"י ?:מילתיה דרבי יוחנן מפרש ואזיל, וקאמר: דהא דאמר רבי יוחנן דאיפליגו רבנן ורבי יהודה באחת המלחמות בקריאת השם - נפקא לן מיניה לענין עוסק במצוה: דלמר 'חובה' ולמר 'רשות' ופריש לן נמי רבא בהי מינייהו איפליגו
מלחמות יהושע לכבש - דברי הכל 'חובה'. רש"י ?:בהא ליכא למאן דקרי 'רשות', דאפילו חובה נמי איתא, והעוסק בה פטור מן המצוה; ורבנן - הוא דלא איכפת להו לקרותה 'חובה', דדיים לקרותה 'מצוה' אצל הרשות, שהרי אין אנו צריכין אלא למצוא בה מעלה אחת, ו'מצוה' לגבי 'רשות' - מעלה היא
מלחמות בית דוד רש"י ?:שנלחם בארם צובה להוסיפה על ארץ ישראל ובשאר סביבותיה להעלות לו מנחה ומס עובד לרווחה - דברי הכל 'רשות'. רש"י ?:ואפילו רבי יהודה, להא - לאו 'מצוה' קרי לה; והעוסק בה אינו פטור מן המצוה
כי פליגי רש"י ?:רבי יהודה ורבנן ב'מצוה' ו'רשות': דלמר פטור מן המצוה ולמר חייב -
רש"י ?:במלחמה שהיא למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתי עלייהו:
מר קרי לה 'מצוה', ומר קרי 'רשות'.
נפקא מינה לעוסק במצוה - שפטור מן המצוה.

הדרן עלך משוח מלחמה המשך (פרק ט)...