ביאור:בבלי סוטה דף מט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]
עמוד א (דלג לעמוד ב)
דף מט עמוד א
עריכהשמבזבזין דין אביהם רש"י ?: קורעים דין אביהם לעתיד לבוא, רש"י ?: שכשבאין לדונם אומרים לפניו 'רבונו של עולם! מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן - למה הקהיתה שיניהם בם רש"י ?: למה האבלתם וצערתם עלינו במותינו, ונפרעת מהם בחייהם ?'
אמר רבי אילעא בר יברכיה: אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב רש"י ?: 'רבב' הוא דבר מאוס, כגון חלב ושומן, ונדבק בבגדים, ונמאסין; ואין לך אדם מתעסק בהם אלא עני שנאמר (תהלים ט כא) שיתה ה' מורה להם [ידעו גוים אנוש המה סלה] רש"י ?: לעיל מיניה כתיב 'כי לא לנצח ישכח אביון תקות ענוים תאבד לעד - שיתה ה' מורה להם': תן להם מרות לאותן עניים עושר, שיהו הגוים נוהגין בהם כבוד, וידעו הגוים שהן אנוש ואינם אלהות, שאין כל הכבוד והגדולה שלהם .
וא"ר אילעא בר יברכיה: אלמלא תפלתו של חבקוק היו שני תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת רש"י ?: משום עוני ועוסקין בתורה, שנאמר (חבקוק ג ב) ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בְּקֶרֶב שָנִים חייהו רש"י ?: רפאהו והרווח להם, ותן להם חיותם [בקרב שנים תודיע; ברגז רחם תזכור] - אל תקרא 'בקרב שנים' אלא 'בִּקרוֹב שְנַיִם' רש"י ?: אותה פעולה שלך, דהיינו דבר תורה - שהיא בקירוב שנים, ששנים צריכין להתקרב יחד בכיסוי אחד .
ואמר רבי אילעא בר יברכיה: שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה - ראוין לישרף באש, שנאמר (מלכים ב ב יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר רש"י ?: בדברי תורה; באליהו ובאלישע כתיב והנה רכב אש וגו' [וסוסי אש ויפרדו בין שניהם; ויעל אליהו בסערה השמים] - טעמא דאיכא דיבור, הא ליכא דיבור - ראוין לישרף רש"י ?: שעל מנת כן בא הרכב אש עליהם .
וא"ר אילעא בר יברכיה: שני ת"ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה - אחד מת רש"י ?: ע"י חבירו, שהרגו בשוגג ואחד גולה רש"י ?: וזה גולה לערי מקלט; ואם אין כאן מיתה - סימן למיתה; וגלות - סימן לגלות, שאחד מת ואחד גולה , שנאמר (דברים ד מב) לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת [והוא לא שנא לו מתמל שלשם, ונס אל אחת מן הערים האל וחי] רש"י ?: 'בבלי דעת' על שלא היה להם דעת להיות מלמדין זה את זה ולמדין זה מזה ; ואין דעת אלא תורה, שנאמר (הושע ד ו) נדמו עמי מבלי הדעת רש"י ?: וסיפיה דקרא ותשכח תורת אלהיך [כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני].
אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא: כל ת"ח העוסק בתורה מתוך הדחק - תפלתו נשמעת, שנאמר (ישעיהו ל יט) כי עם בציון ישב, בירושלים בכה לא תבכה, חנון יחנך לקול זעקך - כשמעתו ענך רש"י ?: 'כי עם בציון ישב' - אלו יושבי ישיבת תורה; וסיפא דקרא 'חנון יחנך לקול זעקך' , וכתיב בתריה רש"י ?: פסוק כ ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ [ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך ראות את מוריך] רש"י ?: 'לחם צר' - במי הכתוב מדבר? במי שמזונותיו קשין עליו - ואעפ"כ יושב ועוסק בתורה רש"י ?: והיו עיניך וגו': וכן בתריה כתיב 'ולא יכנף': לא יתכסה ממך בכנף בגדו ומחיצתו .
רבי אבהו אומר: משביעין אותו מזיו שכינה, שנאמר רש"י ?: שם 'והיו עיניך רואות את מוריך'.
רבי אחא בר חנינא אמר: אף אין הפרגוד רש"י ?: מחיצה ננעל בפניו, שנאמר רש"י ?: שם 'ולא יכנף עוד מוריך'.
רשב"ג אומר משום ר' יהושע מיום שחרב בהמ"ק אין וכו':
אמר רבא: בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר (דברים כח סז) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר [מפחד לבבך אשר תפחד, וממראה עיניך אשר תראה] - הי 'בקר'? אילימא בקר דלמחר רש"י ?: מי יתן שיבא יום - מי ידע מאי הוי רש"י ?: אם ייטב מן הלילה ?! אלא דחליף רש"י ?: מי יתן והיה זה יום הבא כזה שעבר ;
ואלא עלמא - אמאי קא מקיים רש"י ?: מאחר שהקללה הולכת תמיד ורבה ? אקדושה דסידרא רש"י ?: סדר קדושה, שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט: שאומר קריאתו ותרגומו - והן כעוסקין בתורה; וכיון שנוהג בכל ישראל - בתלמידים ובעמי הארץ, ויש כאן שתים: קדושת השם ותלמוד התורה - חביב הוא ואיהא שמיה רבא דאגדתא רש"י ?: וכן 'יהא שמיה רבה מברך' שעונין אחר הגדה, שהדרשן דורש ברבים בכל שבת - היו נוהגין כך, ושם היו נקבצין כל העם לשמוע, לפי שאינו יום של מלאכה, ויש כאן תורה וקידוש השם , שנאמר (איוב י כב) ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים [ותפע כמו אפל] - הא יש סדרים רש"י ?: סדרי פרשיות דתורה תופיע מאופל.
ולא ירד טל לברכה וניטל טעם פירות וכו':
תניא: ר"ש בן אלעזר אומר: טהרה רש"י ?: שפסקה מישראל בטלה טעם רש"י ?: הפירות וריח רש"י ?: וריחם: שמתוך שהיו טהורים ונוהגין בטהרה - אף הקב"ה מטהר פירותיהן מריח רע ומטעם רע ;
מעשר רש"י ?: בעון פיסוק מעשרות - ביטל שומן דגן רש"י ?: פסק שומן הדגן, כשמו של מעשר דאיקרי 'חלב', כדכתיב: כל חלב יצהר וגו' (במדבר יח) .
רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא רש"י ?: שמינה ויש בה ריח טוב, ומין תמרים הוא לעצמן שקלה, כרכה בסודריה; אתא רבה בריה, א"ל: "מורחינא ריחא דחינוניתא"! א"ל: "בני, טהרה יש בך" רש"י ?: לפיכך מריחה לך, ולא בטל הריח מאצלך . יהבה ניהליה. אדהכי אתא אבא בריה רש"י ?: דרבה בר רב הונא , שקלה יהבה ניהליה. א"ל רש"י ?: רב הונא לבריה : "בני! שמחת את לבי רש"י ?: בטהרתך - והקהיתה את שיני רש"י ?: שהראיתני שאהבתך על בנך יותר מעלי: שנטלת ממני ונתת לו ".
היינו דאמרי אינשי: 'רחמי רש"י ?: אהבה דאבא – אבני, רחמי דבני – אבני דהוו ליה'.
רב אחא בר יעקב איטפל ביה רש"י ?: גידלו בביתו ברב יעקב בר ברתיה; כי גדל א"ל "אשקיין מיא"! אמר לו: "לאו בריך אנא"!
והיינו דאמרי אינשי: 'רבי רבי רש"י ?: גדל גדל אותי ואע"פ כן איני בנך: בר ברתך אנא רש"י ?: ואין עלי לכבדך כבן '.
משנה:
בפולמוס של אספסיינוס רש"י ?: חיל שהביא אספסיינוס על ירושלים - גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס רש"י ?: מפרש בגמרא ;
בפולמוס של טיטוס רש"י ?: שהביא הורקנוס אאריסתובלוס אחיו, ובין זה [אספסיינוס] לזה [טיטוס] היו חמשים ושתים שנה, כדאמר בסדר עולם - גזרו על עטרות כלות רש"י ?: מפרש בגמרא ושלא ילמד אדם את בנו יוונית;
בפולמוס האחרון רש"י ?: הוא של חורבן הבית, ושל טיטוס נמי הוה - גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר רש"י ?: שהיו מוליכין אותה מבית אביה לבית בעלה; ואפריון של מעילים וטליתות מוזהבות מוקפות לה , ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.
משמת רבי מאיר - בטלו מושלי משלים רש"י ?: לתת אות אמתלא וטעם לחכמה, ליכנס בה בשערי בינה, כגון ממשלות שועלים, דאמר בסנהדרין (לח,ב) כי הוה דריש רבי מאיר בפירקא - הוה דריש תילתא שמעתא ותילתא אגדתא ותילתא מתלי .
משמת בן עזאי - בטלו השקדנים רש"י ?: שוקדין על דלתות בית המדרש לילה ויום, כדאמר ביבמות (סג,ב): אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה .
משמת בן זומא - בטלו הדרשנים רש"י ?: שהיה בקי בטעמי המקראות, כדאמר 'לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא' (ברכות יב ב) .
משמת רבי עקיבא - בטל כבוד התורה רש"י ?: שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות, וכ"ש תיבות יתירות ואותיות יתירות, כגון: 'בת' 'ובת' אני דורש (סנהדרין נא ב), וזהו 'כבוד תורה' גדול: שאין בה דבר לבטלה .
משמת רבי חנינא בן דוסא - בטלו אנשי מעשה רש"י ?: בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים, כדאמר בתענית (כה,א): נמטי כשוריך! יאמר לחומץ וידלוק ולעזים להביא זאבים בקרניהם .
משמת רבי יוסי קטנתא - פסקו חסידים; ולמה נקרא שמו 'קטנתא'? שהיה קטנתא של חסידים רש"י ?: קטנותם של חסידים: שהיו החסידים הולכים וכלים והוא היה מקטניהם וסופן .
משמת רבי יוחנן בן זכאי - בטל זיו החכמה רש"י ?: זה - לא ידענא מאי היא .
משמת רבן גמליאל הזקן - בטל כבוד התורה רש"י ?: במסכת מגילה (כא,א) אמר: שעד שמת הוא - היה בריאות בעולם, ולא היו למידין תורה אלא מעומד; משמת הוא - ירד חולי לעולם והוצרכו ללמוד תורה מיושב ומתה טהרה ופרישות.
משמת רבי ישמעאל בן פאבי - בטלה זיו הכהונה רש"י ?: שהיה חכם ועשיר וכהנים רבים אוכלין על שולחנו .
משמת רבי - בטל ענוה ויראת חטא.
גמרא:
[ת"ר [לפי גירסאות אחדים זהו המשך למשנה; וכן נראה היה לרש"י]]
רבי פנחס בן יאיר אומר: משחרב בהמ"ק בושו חברים ובני חורין רש"י ?: מיוחסין , וחפו ראשם רש"י ?: שגברה יד עזי פנים ממזרים, שהם עשירים ואלו עניים , ונדלדלו אנשי מעשה רש"י ?: אין חש להם , וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש רש"י ?: לישראל ואין מבקש רש"י ?: עליהם רחמים ואין שואל; על מי לנו להשען - על אבינו שבשמים.
רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא רש"י ?: התחילו החכמים למהוי כספריא רש"י ?: מלמדי תינוקות שהם קטנים מן החכמים , וספריא כחזניא, וחזניא כעמא דארעא רש"י ?: כעמי הארץ , ועמא דארעא
דף מט עמוד ב
עריכהאזלא ודלדלה רש"י ?: גירסת רש"י: 'אזלא ונוולא': הולכים ודלים ומתנוולים , ואין שואל ואין מבקש; על מי יש להשען - על אבינו שבשמים.
בעקבות משיחא רש"י ?: בעקבות המשיח, בסוף הגלות לפני ביאת משיח חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה - והיין ביוקר רש"י ?: שהכל עוסקין במשתאות , ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת רש"י ?: אין לך אדם שיוכל להוכיח, שכולם נכשלים בחטאות, וכשמוכיחין אומר לו 'אתה כמוני' ;
בית וועד רש"י ?: של חכמים יהיה לזנות רש"י ?: שכלו החכמים ואין לומד תורה, ויהא חרב מאין איש, ובעלי זימה מתגודדים שם; מפני שחוץ לעיר היו בתי מדרשות שלהם ,
והגליל יחרב, והגבלן [יש מפרשים: הגולן, ויש אומרים גבל (תהלים פג ח)] ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו,
וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת;
נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים;
בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה: אויבי איש - אנשי ביתו.
פני הדור כפני הכלב.
הבן אינו מתבייש מאביו,
ועל מה יש לנו להשען - על אבינו שבשמים.
גמרא:
אמר רב: לא שנו אלא של מלח וגפרית רש"י ?: ענין עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי"א וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין נאול"א אבל של הדס ושל וורד מותר;
ושמואל אומר: אף של הדס ושל וורד אסור, של קנים ושל חילת רש"י ?: לישק"א כמין גומא הגדל במים מותר;
ולוי אמר: אף של קנים ושל חילת אסור, וכן תני לוי במתניתיה: אף של קנים ושל חילת אסור.
ועל האירוס:
מאי 'אירוס'?
א"ר אלעזר טבלא דחד פומא רש"י ?: זוג של עינבל אחד, שמקשקשין בו לשיר בבית המשתאות .
רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא רש"י ?: כך קורין אותו בלשון לעז 'טנבור'; והוא עשוי דפנותיו עגולות כעין נפה, וקושרין בדפנותיו חוטין של ברזל, ושוטחין על פיו עור כשהוא לח - ומותח, והוא מתייבש שם מאליו; וכשמכין עליו במקל דק - הוא מוציא קול צלול, ויש אומנין שיודעין להכות עליו מכה אחר מכה כסדר עד שנשמע כמין שיר . אתא אבוה – תבריה. אמר ליה: מיחלף בטבלא דחד פומא רש"י ?: זוג של עינבל שעושים בבית משתאות דומה לו בקול, ואתי למעבד ההוא דגזור עליה ! זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא רש"י ?: כלי מחזיק ג' לוגין .
בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו':
מאי 'עטרות כלות'?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עיר של זהב רש"י ?: עטרה של זהב ועיר של זהב מצויירת עליה .
תניא נמי הכי: איזהו 'עטרות כלות'? - עיר של זהב; אבל עושה אותה כיפה רש"י ?: 'כיפה' כמו כובע של מילת רש"י ?: של צמר לבן שקורין פילטר"א .
תנא: אף על חופת חתנים גזרו.
מאי 'חופת חתנים'?
זהורית המוזהבות רש"י ?: טלית צבועה שני, ובו קבועין טסי זהב, עד שמעמידין אותה כמין כיפה
תניא נמי הכי: אלו הן חופת חתנים: זהורית המוזהבות; אבל עושה פפירית רש"י ?: כמין כיפה של מעגלי עץ, כמו שאנו עושין ותולה בה כל מה שירצה רש"י ?: ותולין בה צניפין ורדידי זהב, כמו שאנו עושין .
ושלא ילמד את בנו יוונית רש"י ?: לשון חכמה שמדברים בו בני פלטין, ואין שאר העם מכירין בו :
ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה רש"י ?: שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה: הורקנוס ואריסטובלוס - היה הורקנוס מבחוץ רש"י ?: צר על ירושלים והביא עמו חייל רומיים ואריסטובלוס מבפנים; בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה רש"י ?: מתרומת הלשכה, לתמידים ומעלין להן תמידים.
היה שם רש"י ?: מבפנים זקן אחד, שהיה מכיר בחכמת יוונית; לעז להם רש"י ?: לאותן שבחוץ בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה - אין נמסרין בידכם.
למחר שלשלו להם דינרים בקופה - והעלו להם חזיר! כיון שהגיע לחצי חומה - נעץ צפרניו; נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה רש"י ?: מחמת המלך שבערה על חילול שמו ! אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית.
ועל אותה שנה שנינו: מעשה ובא עומר מגגות צריפים, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר רש"י ?: שאותה שנה החריבו החיילות את הזרעים שסביבות מדינת ירושלים, והוצרך להביא אותה שנה את העומר מגגות צריפים; ובשאר השנים מצות העומר להביא מן הקרוב לירושלים, כדכתיב (ויקרא כג) 'כרמל תקריבו' - שיהא הזרע לח והכר מלא ממנו, וכשהוא בא מרחוק מתייבש ומתמעך ואין כר השבלת מלא מן הגרעין .
איני! והאמר רבי: 'בא"י - לשון סורסי רש"י ?: קרוב הוא ללשון ארמי; ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי; ואומות העולם קורין אותו לינג"א שוריי"א למה? אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית רש"י ?: שהיו קרובין לארץ יון, ולשון יון יפה מזה, והיה לו לספר בו '!
ואמר רב יוסף: 'בבבל לשון ארמי למה? אלא או לשון הקודש או לשון פרסי'?
לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד.
וחכמת יוונית מי אסירא? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג: 'מאי דכתיב רש"י ?: 'מאי דכתיב' - לא גרס, אלא 'ר"ש קרא מקרא זה על עצמו ואמר שעליו לעולל את עיניו בבכי יותר מן הכל (איכה ג נא) עיני עוללה רש"י ?: מנוולת את עניי לנפשי רש"י ?: על נפשי, מפני קורותיי מכל בנות עירי - אלף ילדים היו בבית אבא: חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית; ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא.'
שאני של בית ר"ג, דקרובין למלכות הוו, דתניא: מספר קומי רש"י ?: מספר שערו שלפניו ומניח בלורית מאחוריו - הרי זה מדרכי האמורי רש"י ?: שהן מניחין בלורית לשם עבודת כוכבים .
אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להן חכמת יוונית מפני שקרובין למלכות.
בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו':
מאי טעמא?
משום צניעותא.
משמת רבן יוחנן - בטלה החכמה:
ת"ר: משמת רבי אליעזר - נגנז ספר תורה רש"י ?: שהיה בעל הלכות מפי שמועה הרבה, וסדורות בפיו כאילו כתוב בספר, כדאמר בסנהדרין (סח,א): הרבה תורה למדתי מרבותיי, ולא עוד אלא שאני שונה שלשת אלפים הלכות בנטיעות קישואין ושלש מאות בבהרת עזה .
משמת רבי יהושע - בטלה עצה ומחשבה רש"י ?: שהיה זהיר בדרשות ובקי בהלכות ובתשובת האפיקורסים ולהבין ברמזיהם, כדאמרינן בפרק קמא דחגיגה (ה,ב): כי נח נפשיה - אמרו ליה רבנן: מאי תהוי עלן ממינים? אמר להן: אבדה עצה מבני ישראל - נסרחה חכמה של עובדי כוכבים .
משמת רבי עקיבא - בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה רש"י ?: עומק סברא ולסמוך טעמי תורה שבעל פה על מדרשי המקראות ואותיות היתרים ולשונות המשתנים במקרא .
משמת רבי אלעזר בן עזריה רש"י ?: עשיר הוא, כדאמרינן (שבת נד ב): תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא - בטלו עטרות חכמה, (משלי יד כד) ש'עטרת חכמים עשרם [אולת כסילים אולת].
משמת רבי חנינא בן דוסא - בטלו אנשי מעשה.
משמת אבא יוסי בן קטונתא - בטלו חסידים; ולמה נקרא שמו 'אבא יוסי בן קטונתא'? שהיה מקטני חסידים.
משמת בן עזאי - בטלו השקדנין.
משמת בן זומא - בטלו הדרשנין.
משמת רשב"- ג עלה גובאי, ורבו צרות
משמת רבי - הוכפלו צרות.
משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא:
|
אם רב יוסף עניו, מדוע הוא מתפאר בכך שהוא עניו? ראו מוסר אביך ג ד, העמק דבר על במדבר יב ג, ועוד כמה פירושים במאמר של אהרן ארנד |
אמר ליה רב יוסף לתנא: לא תיתני 'ענוה' - דאיכא אנא רש"י ?: שאני ענוותן .
אמר ליה רב נחמן לתנא: לא תיתני 'יראת חטא' - דאיכא אנא.
הדרן עלך עגלה ערופה וסליקא לה מסכת סוטה