ביאור:בבלי סוטה דף כה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ושמואל אמר:
אנא דאמרי אפילו לרבי יאשיה -
מדאיצטריך קרא לרבוייה מכלל דלאו אשתו היא כלל.

סוגיא: כתובה לעוברת על דת עריכה

איבעיא להו:
עוברת על דת -
צריכה התראה להפסידה כתובתה
או אינה צריכה?
מי אמרינן כיון דעוברת על דת היא, לא בעיא התראה,
או דלמא תיבעי התראה -
דאי הדרה בה, תיהדר בה?


ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
ארוסה ושומרת יבם -
לא שותות ולא נוטלות כתובה.
מישתא הוא דלא שתיא,
הא קנויי מקני לה!
למאי? לאו להפסידה כתובתה?
אמר אביי:
לא. - לאוסרה עליו.
רב פפא אמר:
להשקותה, כשהיא נשואה.
כדתניא:
אין מקַנין לארוסה להשקותה, כשהיא ארוסה,
אבל מקַנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה.
אמר רבא:
ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
אלמנה - לכהן גדול
גרושה וחלוצה - לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה - לישראל
בת ישראל - לממזר ולנתין
לא שותות ולא נוטלות כתובה
מישתא הוא דלא שתיא,
הא קנויי מקני להו!
ולמאי? אי לאוסרן עליו, הא אסירן וקיימן?!
אלא לאו להפסידן כתובתן?
אמר רב יהודה מדיסקרתא:
לא. לאוסרה לַבועל כבעל.
דתנן:
כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.


א"ר ראשי תיבות: אמר רבי חנינא מסורא:
ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
ואלו שבית דין מקנין להן:
מי שנתחרש בעלה
או נשתטה
או שהיה חבוש בבית האסורין
ולא להשקותה אמרו
אלא לפוסלה מכתובתה.
ש"מ ראשי תיבות: שמע מינה בעי התראה?
ש"מ הסוגיה מסתיימת באימרה "שמע מינה". כלומר זוהי מסקנת הסוגיה.!
וכולהו מאי טעמא לא אמרי מהא?
דלמא שאני התם, דלית לה אימתא דבעל כלל.

סוגיא: המשך נישואין עם עוברת על דת עריכה

איבעיא להו:
עוברת על דת ורצה בעל לקיימה,
מקיימה, או אינו מקיימה?
מי אמרינן: בקפידא דבעל תלא רחמנא, והא לא קפיד?
או דלמא: כיון דקפיד, קפיד.


ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
ואלו שבית דין מקנין להן:
מי שנתחרש בעלה,
או נשתטה,
או שהיה חבוש בבית האסורין.
ואי אמרת 'רצה בעל לקיימה, מקיימה' -
עבדי ב"ד ראשי תיבות: בית דין מידי דדלמא לא ניחא ליה לבעל?
סתמא דמילתא, כיון דעוברת על דת היא, מינח ניחא ליה.

סוגיא: מוחל על קנאתו עריכה

איבעיא להו:
בעל שמחל על קינויו,
קינויו מחול או אינו מחול?
מי אמרינן: בקינוי דבעל תלא רחמנא, ובעל הא מחיל ליה לקינויו?
או דלמא: כיון דקני ליה מעיקרא, לא מצי מחיל ליה?


ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
ואלו שב"ד ראשי תיבות: בית דין מקנין להן:
מי שנתחרש בעלה,
או נשתטה,
או שהיה חבוש בבית האסורין.
ואי אמרת 'בעל שמחל על קינויו, קינויו מחול' -
עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה?
סתמא דמלתא, אדם מסכים על דעת ב"ד ראשי תיבות: בית דין.


ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
ומוסרין לו שני ת"ח, שמא יבא עליה בדרך.
ואי אמרת: 'בעל שמחל על קינויו, קינויו מחול' -
לחליה לקינויה, ולבעול?!
מ"ש ראשי תיבות: מאי שנא - בָּמֶה שונים תלמידי חכמים דגמירי,
דאי בעי למיבעל, אמרי ליה "אחליה לקינוייך ובעלה ובעלה: ובְּעֲל אותה (בלשון ציווי)".


ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:
דאמר ר' קיצור של: רבי יאשיה:
שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים:
בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול.
וזקן ממרא שרצו בית דין למחול לו - מוחלין לו.
ובן סורר ומורה, שרצו אביו ואמו למחול לו - מוחלין לו.
וכשבאתי אצל חבירַי שבדרום,
על שנים - הודו לי,
ועל זקן ממרא - לא הודו לי,
שלא ירבו מחלוקת בישראל.
ש"מ ראשי תיבות: שמע מינה: בעל שמחל על קינויו, קינויו מחול.
ש"מ הסוגיה מסתיימת באימרה "שמע מינה". כלומר זוהי מסקנת הסוגיה.!


סוגיא: מחילה לאחר סתירה עריכה

פליגי בה רב אחא, ורבינא:
חד אמר: קודם סתירה - מחול, לאחר סתירה - אינו מחול.
וחד אמר: לאחר סתירה - נמי מחול.
ומסתברא כמאן דאמר 'אינו מחול'.
ממאי? מדקא מהדרי רבנן לרבי יוסי.
דתניא:
רבי יוסי אומר:
בעלה נאמן עליה, מקל וחומר:
ומה נדה - שהיא בְּכָּרֵת: בעלה נאמן עליה,
סוטה - שהיא בלאו: לא כל שכן?
אמרו לו:
לא! אם אמרת: בנדה - שכן יש לה היתר,
תאמר בסוטה - שאין לה היתר.
ואי אמרת: לאחר סתירה - מחול לה
משכחת לה דיש לה היתר,
דאי בעי - מחיל ליה לקינויה, ובעיל?
ש"מ ראשי תיבות: שמע מינה לאחר סתירה אינו מחול!
שמע מינה הסוגיה מסתיימת באימרה "שמע מינה". כלומר זוהי מסקנת הסוגיה.!

סוגיא: מת הבעל לפני ששתתה עריכה

"מתו בעליהן עד שלא שתו, ב"ש" כו':
במאי קמיפלגי?
בית שמאי סברי: שטר העומד לִגַבוֹת - כגבוי דמי.


עמוד ב
וב"ה ראשי תיבות: ובית הלל סברי:
שטר העומד לִגַבוֹת - לאו כגבוי דמי.

סוגיא: איילונית עריכה

מעוברת חבירו כו':
אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה:
מחלוקת - בעקרה וזקינה.
אבל איילונית -
דברי הכל: לא שותה ולא נוטלת כתובתה.
שנאמר "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה) - מי שדרכה להזריע.
יצאה זו שאין דרכה להזריע.
מיתיבי:
המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו,
אם עד שלא כְנָסָה - נסתרה -
לא שותה ולא נוטלת כתובתה.