קטגוריה:משלי כז כב
אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל ׀ בַּ֥מַּכְתֵּ֡שׁ
בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּעֱלִ֑י
לֹא־תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָ/אֱוִ֨יל׀ בַּֽ/מַּכְתֵּ֡שׁ בְּ/ת֣וֹךְ הָ֭/רִיפוֹת בַּֽ/עֱלִ֑י לֹא־תָס֥וּר מֵ֝/עָלָ֗י/ו אִוַּלְתּֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"הריפות" - חטים הנידוכים במכתש
"מכתש" - אסיתא מורטיו"ר בלע"ז
"בעלי" - הוא בוכנא פולין מורטר"ו בלע"ז על שם שמעלין אותו ומכין בו תמיד נקרא עלירלב"ג (כל הפרק)
"אם תכתוש". ולזה הוא מבואר שאע"פ שתכתוש אותו במכתש בתוך החטים שיכתשו בו בעלי להסיר קליפת' וסיגם לא תוכל להסיר מעליו אולתו והנה זכר זה בזה המקום לפי שאולת סבה חזקה למנוע השגת השלמות כי האויל יסתפק במה שיראה לו מהעניני' בתחלת המחשבה:
מלבי"ם (כל הפרק)
"אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו", אמנם האויל לא יצורף ולא יוסרו הסיגים ממנו אף ביסורים היותר גדולים, והנה האויל הוא המסתפק בחקי החכמה ובלתי מאמין בהם, ולכן לא יועילו לו היסורים, משא"כ הכסיל שבלתי מסתפק בחקי החכמה רק תאוותו תעור עיניו, וכן הפתי שאינו מסתפק בעצמו רק שנפתה לעצת אחרים כמ"ש נחלו פתאים אולת, אלה יתיסרו, לא כן האויל שתולה הכל במקרה, וכבר ביארנו (ישעיה כ"ח) שיש זרעונים שהמוץ דבוק בם דבוק שכני ויוסר בקל, אולם קליפת החטה והשעורה כשרוצים לעשות ממנו הריפות צריך לכתוש במכתשת עד יוסר הקליפה שדבוקה דבוק עצמי, אולם האויל גם אם יכתשנו במכתשת לא יוסר הקליפה ממנו, כי הקליפה נתערבה בפנימותו, כי שורש האולת הוא בשכלו, לא כמו הכסיל ששרשו בכח תאותו, וכן גם אם "יכתשו את האויל", יסתפק גם בהכתישה ובתכליתה, והגם שיכתשו אותו "בתוך הריפות" שיראה שהריפות כולם סר הקליפה מהם, ויביט שזה תכלית הכתישה, ויכיר את הכלי הכותש שהוא "העלי" שהוא עשוי לתכלית זה, בכ"ז יסתפק "וישאר באולתו", ר"ל הגם שיראה שבאו יסורים כוללים והרבה רשעים שבו בתשובה, הוא ישאר בספיקותיו ובאולתו:
ביאור המילות
"הריפות". שרשו הריף, כמ"ש בס' התו"ה קדושים (סי' נ"ב) והם החטה ושעורה שמסירים ממנו הקליפה.
"ועלי", הוא יד המכתש ונזכר בדברי חז"ל:
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"אם תכתוש" - אם תשים את האויל במכתש בתוך החטים הנכתשים ועמהם תכתוש אותו ביד המכתש, עם-כל-זה לא תסור ממנו אולתו כי לא יעזבה.
מצודת ציון
"תכתוש" - ענין כתיתה וטחינה.
"במכתש" - שם הכלי שכותשים בו.
"הריפות" - מלשון רפיון, ור"ל החטים הנרפים הנקלפים מקליפותיהן, וכן (שמואל ב יז): "ותשטח עליו הריפות".
"בעלי" - הוא יד המכתש שדוכין בו, וכן (דברי הימים ב כד): "והעלות וכפות".
תרגום מצודות: אם תשים את האויל במכתש בתוך החטים הנכתשים, ועמהם תכתוש (תכתות ותטחון) אותו בעלי (יד המכתש) - עם-כל-זה לא תסור ממנו איוולתו, כי לא יעזבה.
תרגום ויקיטקסט: אפילו אם תכתוש (תטחן) את האויל (השטחי) בתוך מכתש, יחד עם הריפות (גרעיני דגן קשים), באמצעות עֵלִי (מוט קשה) - הקליפה תסור מעל הגרעינים, אבל האיוולת לא תסור מעל האויל; הוא ימשיך להיצמד למחשבות השטחיות שלו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כז כב.
דקויות
אויל הוא אדם שטחי, המתנהג לפי מה שעלה בדעתו במחשבה ראשונה, ללא מחשבה מעמיקה; הריפות (מהשורש הרפ) הן גרעיני חיטה עם קליפה (רש"י, מלבי"ם); מכתש הוא כלי שבו שמים הריפות כדי לכתוש אותן; עלי הוא מוט שבאמצעותו כותשים.
כתישה בעלי היא משל למכות וייסורים קשים. הפסוק מלמד שגם ייסורים קשים במיוחד לא יוכלו לגרום לאויל להתחיל להתעמק. לא משנה כמה צרות יבואו עליו, הוא לא ילמד מהניסיון, הוא יפרש את הצרות שלו באופן שטחי וימשיך לעשות שטויות. ייסורים יכולים להשפיע על התנהגות, אבל לא על אופן חשיבה.
הקבלות
הרעיון שאי אפשר לחנך אויל נזכר גם ב(משלי טו ה): "אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו, וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם" - האויל מבזה את הייסורים שהוריו מייסרים אותו בהם, כך שהכפיה אינה מועילה.
ומצד שני, (משלי כב טו): "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר - שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ": כלומר, שבט מוסר (= מקל של ייסורים, משל לכפיה) דווקא כן יכול להרחיק את האיוולת (= השטחיות) מליבו של הנער.
אפשר להסביר את ההבדל בין הפסוקים על-פי הגיל:
- הפסוקים הראשונים מתייחסים לאויל מבוגר, שכבר התרגל כל חייו לחשוב באיוולת, ולכן כבר אי-אפשר להסיר אותה ממנו;
- והפסוק האחרון מתייחס לנער, שאצלו האיוולת עדיין לא נמצאת בתוך הלב, אלא רק קשורה אליו מבחוץ; הוא לא באמת שטחי - הוא רק מתעצל לחשוב. במקרה זה, ייתכן שאפשר להמריץ אותו לחשוב ע"י שבט מוסר (מלבי"ם), כגון, חוק חינוך חובה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי כז כב"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.