קטגוריה:שמואל א יז ח
ויעמד ויקרא אל מערכת ישראל ויאמר להם למה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו לכם איש וירד אלי
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַֽיַּעֲמֹ֗ד וַיִּקְרָא֙ אֶל־מַעַרְכֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לָ֥מָּה תֵצְא֖וּ לַעֲרֹ֣ךְ מִלְחָמָ֑ה הֲל֧וֹא אָנֹכִ֣י הַפְּלִשְׁתִּ֗י וְאַתֶּם֙ עֲבָדִ֣ים לְשָׁא֔וּל בְּרוּ־לָכֶ֥ם אִ֖ישׁ וְיֵרֵ֥ד אֵלָֽי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַֽ/יַּעֲמֹ֗ד וַ/יִּקְרָא֙ אֶל־מַעַרְכֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל וַ/יֹּ֣אמֶר לָ/הֶ֔ם לָ֥/מָּה תֵצְא֖וּ לַ/עֲרֹ֣ךְ מִלְחָמָ֑ה הֲ/ל֧וֹא אָנֹכִ֣י הַ/פְּלִשְׁתִּ֗י וְ/אַתֶּם֙ עֲבָדִ֣ים לְ/שָׁא֔וּל בְּרוּ־לָ/כֶ֥ם אִ֖ישׁ וְ/יֵרֵ֥ד אֵלָֽ/י׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום יונתן (כל הפרק)
רש"י
"הלוא אנכי הפלשתי" - איני לא שר מאה ולא שר אלף אלא פלשתי כאחד מן האחרים ואף על פי שנלחמתי להם כמה מלחמות אני הרגתי חפני ופנחס ושביתי את הארון ואתם נעשיתם עבדים לשאול ולא הושיע אתכם מימיו בגבורתו
"ברו לכם" - בררו לכם
"איש" - את שאול וירד אלימצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"הלא אנכי הפלשתי" - רצה לומר אנכי הוא המיוחד שבהם אחד מהשרים ואתם הלא עבדים ועם שאין מהדרך אשר שר וגדול ילחם מול עבד נקלה עם כל זה ברו לכם איש וילחם בי
"אל מערכות" - אל החיל המסודר למלחמה
"למה תצאו" - רצה לומר למה תצאו כולכם למלחמה
מצודת ציון
"מערכות" - מלשון עריכה וסדור
"ברו" - בררו ובחרומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הצלחת המלחמה באיש אחד, והם כולם גבורים וילחמו עם הגוי כולו ועם הפלשתי בכללם? מדוע לא שמרו הפלשתים התנאי הזה, וגלית נהרג והם לא השתעבדו לעבדים? מה רצה במה שאמר הלא אנכי הפלשתי? וכן מ"ש ואתם עבדים לשאול, מי לא ידע זאת? ולמה כפל והייתם לנו לעבדים, ועבדתם אותנו?:
"ויעמד ויקרא". הרב מהרי"א כתב בזה שמקצת החכמים יאמרו שהיה ענין דוד וגלית כמו שהמנהג עוד היום בארצות אדום וישמעאל, שבהיות מחלוקת בין איש לאיש בין דין לדין והמשפט נעלם יסכימו ביניהם להלחם עליו, ויאמרו שישפט ה' השופט ביניהם כי הוא יודע תעלומות, ויסכימו שהאיש אשר תגבר ידו על יד רעהו יעשה כרצונו ויצלח, כי בזה יודע כי הוא צדיק בדינו, וכי יפול הנופל u1491 דמו בראשו כי הוא רשע בדינו. וככה ג"כ בהקבץ עמים יחדיו מערכה מול מערכה, פעמים יבחרו ביניהם שני אנשים נצים, ילחמו בעד הגוי כולו, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ונקרא בלשונם ריקטו"י. והוא דחה זה בשתי ידים, ויאמר שמעשה דוד וגלית לא היה מזה המין ולא עלתה כזה על לבם, מאשר התיחדות הלוחמים הנקרא ריקטו"י לא יעשה כ"א בתנאים ידועים למלכי ארץ ומנהגם בזה תורה היא, והוא התנאי הא' שכן לא יעשה כי אם לאמת דבר מסופק בין הלוחמים, והם לא נלחמו על דבר מסופק ביניהם. התנאי הב', שלא ילחמו הלוחמים כי אם בהסכמת הדבר ביניהם ועם באור התנאים המוסכמים ויכתבו אותו זכרון בספר והעד עדים, ופה אותם הדברים אשר דבר גלית לא הוסכמו בין ישראל ובין הפלשתים, ולא נכתבו ולא נשבעו עליהם, ולא פירשו ענין העבדות ותנאיו, לפי שהיו דברי גוזמא וחרופין לא תנאים מוסכמים. התנאי הג', שאחרי כן ישתוו שני הלוחמים בעניני מלחמתם בזמן ובמקום ובכלי זיינם במדה במשקל ובמשורה, באופן שאחד מהם לא יוליך חרב וחנית שלא יהיה לחברו כמוהו בשוה, ולא יבדלו כי אם בכח וגבורה הטבעיית אשר להם ובמשפט האלהי, ופה הנך רואה שגלית היה כובע נחושת על ראשו ושריון קשקשים וכידון על כתפיו ודוד הלך בחמשה חלוקי אבנים בקלע ובמקלות ובכלי הרועים, האם היו כליהם משתוים? גלית לא יכול להתנענע הנה והנה מכבד כליו, ודוד רץ לקראתו ויקלע והיה דעתו אם יכנו מוטב ואם לאו יברח והוא לא יכול לרדוף אחריו, הזה השתוות הלוחמים? התנאי הד', שיהיו ביניהם שופטים ושוטרים לישר הלוחמים ולבחון כלי מלחמתם ולסדר העת והמקום ויכריחום לקיים תנאיהם אשר שמו ביניהם, ופה לא היה זה, והאות, כי דוד הרג את הפלשתי, ועכ"ז לא נשתעבדו הפלשתים לישראל כפי התנאי, רק ראו כי מת גבורם וינוסו. מבואר מכ"ז שלא היו דברי גלית רק דברי חירוף לבד, עכ"ד. ואני אומר שהמאמר הראשון שאמר הפלשתי למה תצאו לערוך מלחמה, ברו לכם איש וירד אלי, באמת היה על מנהג התיחדות הלוחמים, שרצה שיבחרו איש כנגדו, ויטילו התנאים ביניהם שמי שינצח את חברו הוא ועמו צדיק בריבו, והמנוצח יהיה לעבד. ומה שטען בתנאי הא' שכן לא יעשה כי אם לאמת דבר מסופק בין הלוחמים, הנה גם פה היה ביניהם דבר מסופק, כי תחלה כבשו הפלשתים את ישראל ועבדו בם ימים רבים, והמה מרדו בם וישימו להם מלך, וזה היה סבת המלחמה כי רצו הפלשתים לרדות בם כמקדם, ורצה שיתאמת זה ע"י התיחדות שני לוחמים. וז"ש למה תצאו לערך מלחמה, ר"ל למה תשפכו דם המונים בחנם, הלא טוב יותר כי יתברר הדבר ע"י שני לוחמים. ובאר הדבר המסופק שביניהם, "הלא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול", כי הפלשתים לא היה להם מלך רק סרנים, באופן שהממשלה מיוחס אל העם כולו, ועז"א הלא אנכי הפלשתי, וטוען בעד הפלשתים שהיו מושלים בכם, ואתם הלא אתם עבדים לשאול ואינכם רוצים להיות תחת פקודתנו, וזה הטענה בינינו אשר יתברר על ידי התיחדות הלוחמים, שכבר נבחר הוא מן הפלשתים, שעז"א הלא אנכי הפלשתי, וא"כ ברו לכם איש ג"כ מצדכם. ועתה התנה ג"כ התנאים שיושמו ביניהם, והוא:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז ח.
לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי
היחסים בין הפלישתים לבני ישראל
מאז שבני ישראל כבשו את כנען אין תאור מלחמות עם הפלישתים. שמגר התקיף פעם אחת, ככתוב: "שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, בְּמַלְמַד הַבָּקָר" (שופטים ג לא), ושמשון הכה בהם ב"לְחִי חֲמוֹר, טְרִיָּה ... וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ" (שופטים טו טו). אולם הוא נכנס ויצא בעריהם, היו לו חברים פלישתים והוא אהב את נשותיהם.
הפלישתים סחרו עם בני ישראל, ואמנם נאמר: "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: כִּי אמר (אָמְרוּ) פְלִשׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית" (שמואל א יג יט), אבל הפלישתים קיבלו אותם בשמחה כאשר בני ישראל ירדו לפלישתים "לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ" (שמואל א יג כ).
הפלישתים האשימו את שאול שהוא גרם למלחמה בין העמים והוא חייב להסתלק כדי להחזיר את השלום.
לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה
בקשה מנומסת: 'למה לכם להפגע?' 'למה לכם להפסיד?' בשביל מי אתם נלחמים?'
אין ספק שגוליית קיבל אישור מראש הצבא הפלישתי להביא את הצעתו. הם לא האמינו שאפשרי שגוליית יפסיד. הם היו בטוחים שכך הם יקבלו נצחון ללא מלחמה.
הם רצו לקחת את בני ישראל בריאים ולא פצועי מלחמה.
גוליית הופיע במלוא הדרו. הוא הראה לבני ישראל את הטכנולוגיה המודרנית של הפלישתים, את עושרם הרב, ואת בריאותם.
הוא הזמין והציע לבני ישראל לוותר על עבדותם לשאול ולהצטרף לפלישתים ולהתאחד איתם.
כשם שהם עבדים לשאול והוא עבד לפלישתים - כך הם יהיו עבדים לפלישתים, שווי זכויות לאזרחים הפלישתים.
גוליית הסיט אל בני ישראל לעזוב את אדוני. העונש על הסטה לעבוד אלוהים אחרים הוא מוות בסקילה, ככתוב: "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת: כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג יא). החוק הדריך את דוד איך להלחם בגוליית, במיוחד שהוא היה מאומן בקלע.
הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי
גוליית מציג את עצמו כפלישתי רגיל ככל הפלישתים.
אולי ביחוסו הוא היה רגיל, אבל בכוחו הוא היה מיוחד ונעלה על הפלישתים האחרים.
וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל
גוליית לא נתן כבוד לשאול המלך, אלא קרא לו בשמו הפרטי ללא תאור משפחתו ואביו, וללא תוארו כמלך.
שאול ויהונתן כבר ניצחו את הפלישתים פעם אחת ב"בֵּית אָוֶן" (שמואל א יד כג), אבל הפלישתים לא התרשמו מיכולתם של בני ישראל.
בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי
תבחרו איש שיבוא אלי.
בני ישראל ביקשו מלך משמואל, ואלוהים, בדרכו, בחר להם את שאול. עכשו הפלישתים מבקשים מהם לוותר עליו, ואם שאול רוצה לשמור על מלכותו שיוכיח את כוחו במלחמה או ישלח נציג.
המאבק יראה האם אלוהים באמת בחר את שאול להיות מלך.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמואל א יז ח"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.