עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת
באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________
- בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
- מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
- שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
- מילון ארמי–עברי בוויקימילון
|
וכמה שיעור סתירה? כדי טומאה כדי ביאה כדי העראה כדי הקפת דקל [1] - דברי רבי ישמעאל; רבי אליעזר אומר: כדי מזיגת הכוס [2]; רבי יהושע אומר: כדי לשתותו; בן עזאי אומר: כדי לצלות ביצה; ר"ע אומר: כדי לגומעה; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו; ר"א בן ירמיה אומר: כדי לקשור גרדי נימא; חנין בן פנחס אומר: כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם [3]; פלימו אומר: כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר - אע"פ שאין ראיה [4] לדבר - זכר לדבר: (משלי ו כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם [ואשת איש נפש יקרה תצוד].
[5]
וכל הני למה לי [6]?
צריכי: דאי תנא 'כדי טומאה' - הוה אמינא [7] כדי טומאתה וארצותה [8] - קמ"ל 'כדי ביאה' [9]; ואי תנא 'כדי ביאה' - הוה אמינא 'כדי גמר ביאה' - קמ"ל 'כדי העראה' [10]; ואי אשמעינן 'כדי העראה' [11] – [12] הוה אמינא 'כדי העראה וארצותה' [13] - קמ"ל 'כדי טומאה'; [14] - וכמה כדי [העראה] [15]? כדי הקפת דקל [16].
ורמינהי (במדבר ה) 'ונסתרה' - וכמה שיעור סתירה לא שמענו! כשהוא אומר 'והיא נטמאה' - הוי אומר כדי טומאה, כדי ביאה, כדי העראה, כדי חזרת דקל [17] - דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: כדי מזיגת הכוס; בן עזאי אומר: כדי לשתותו; ר"ע אומר: כדי לצלות ביצה; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לגומעה.
קס"ד היינו 'הקפת דקל' היינו 'חזרת דקל' [ויש להקשות:] התם א"ר ישמעאל 'כדי הקפת דקל', ופליג ר"א עליה; הכא אמר רבי אליעזר 'כדי חזרת דקל'?
אמר אביי: 'הקפה' – ברגל, 'חזרה' – ברוח [18].
בעי רב אשי: 'חזרה ברוח'? כי היכי דאזיל והדר אתי? או דילמא כי היכי דאזיל ואתי והדר קאי בדוכתיה [19]? – תיקו.
התם אמר ר"א 'כדי מזיגת הכוס', הכא 'כדי חזרת דקל'!?
- אידי ואידי חד שיעורא הוא.
התם א"ר יהושע 'כדי לשתותו', הכא אמר 'כדי מזיגת הכוס'!? אימא 'כדי למזוג ולשתות' [20].
ולימא 'אידי ואידי חד שיעורא הוא'?
א"כ היינו רבי אליעזר [21]!
התם אמר בן עזאי 'כדי לצלות ביצה', הכא אמר 'כדי לשתותו' [22]?
אידי ואידי חד שיעורא הוא [23].
התם אמר רבי עקיבא 'כדי לגומעה' הכא אמר 'כדי לצלות ביצה'? אימא 'כדי לצלות ביצה ולגומעה' [24].
ולימא 'אידי ואידי חד שיעורא הוא'?
אם כן - היינו בן עזאי.
התם א"ר יהודה בן בתירא 'כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו', הכא אמר 'כדי לגומעה'?
לדבריו דרבי עקיבא קאמר, דקאמר משערין בצליאה ובגמיעה [25].
אימא שיעור גמיעה לחודה כדי לגמע שלש ביצים זו אחר זו דהיינו צליאה וגמיעה:
ר"א בן ירמיה אומר: כדי שיקשור גרדי נימא.
בעי רב אשי: דמרחק [26] או דמקרב?
תיקו.
חנין בן פנחס אומר: כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם: בעי רב אשי: דמהדק [27] או דלא מהדק?
תיקו.
פלימו אומר: כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר:
בעי רב אשי: דמהדק [28] או דלא מהדק? בחדתא או בעתיקא [29]? בחמימא או בקרירא [30]?
עמוד ב
בדחטי או בדשערי [31]? ברכיכא [32] או באקושא [33]?
תיקו.
א"ר יצחק בר <רב> יוסף א"ר יוחנן: כל אחד ואחד [34] בעצמו שיער [35].
והאיכא בן עזאי דלא נסיב [36]?
איבעית אימא נסיב ופירש הוה, ואיבעית אימא מרביה שמיע ליה, ואיבעית אימא (תהלים כה יד) סוד ה' ליראיו [ובריתו להודיעם].
דרש רב עוירא: זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: כל האוכל לחם בלא נטילת ידים - כאילו בא על אשה זונה שנאמר (משלי ו כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם [ואשת איש נפש יקרה תצוד] [37].
אמר רבא: האי 'בעד אשה זונה עד ככר לחם'? – 'בעד ככר לחם עד אשה זונה' מיבעי ליה [38]!?
אלא אמר רבא: כל הבא על אשה זונה - לסוף מבקש ככר לחם.
א"ר זריקא אמר ר"א: כל המזלזל בנטילת ידים [39] נעקר מן העולם [40].
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מים ראשונים [41] צריך שיגביה ידיו [42] למעלה [43]; מים אחרונים [44][45] צריך שישפיל ידיו למטה [46] .
| תניא נמי הכי: הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים [47].
אמר רבי אבהו: כל האוכל פת בלא ניגוב ידים [48] כאילו אוכל לחם טמא [49] שנאמר (יחזקאל ד יג) ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וגו' [בגוים אשר אדיחם שם] [50].
ומאי (משלי ו כו) ואשת איש נפש יקרה תצוד' [51]?
אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לבסוף נכשל באשת איש [52], שנאמר: ואשת איש נפש יקרה תצוד.
אמר רבא: האי – 'נפש יקרה'? 'נפש גבוהה' מיבעי ליה!? ועוד: 'היא תצוד' מיבעי ליה [53]!?
אלא אמר רבא: כל הבא על אשת איש - אפילו למד תורה, דכתיב בה (משלי ג טו) יקרה היא מפנינים [וכל חפציך לא ישוו בה.] - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים [54] - היא תצודנו לדינה של גיהנם.
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי: כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים: כתיב הכא (משלי טז ה) תועבת ה' כל גבה לב [יד ליד לא ינקה] וכתיב התם (דברים ז כו) ולא תביא תועבה אל ביתך [והיית חרם כמהו, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא].
ורבי יוחנן דידיה אמר: כאילו כפר בעיקר שנאמר (דברים ח יד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וגו' [המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים] [55].
רבי חמא בר חנינא אמר: כאילו בא על כל העריות: כתיב הכא 'תועבת ה' כל גבה לב' וכתיב התם (ויקרא יח כז) כי את כל התועבות האל וגו' [עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ].
עולא אמר כאילו בנה בָמָה [56] שנאמר (ישעיהו ב כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו [57] כי בַמֶה נחשב הוא' - אל תיקרי בַמֶה אלא בָמָה.
מאי 'יד ליד לא ינקה' [58]?
אמר רב: כל הבא על אשת איש [59] - אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ [60] כאברהם אבינו, דכתיב ביה (בראשית יד כב) [ויאמר אברם אל מלך סדם:] הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ [61] - לא ינקה מדינה של גיהנם.
קשיא להו לדבי רבי שילא [62]: האי 'יד ליד לא ינקה' – 'ידי' מיבעי ליה?!
אלא אמרי דבי רבי שילא: אפילו קיבל תורה כמשה רבינו [63], דכתיב ביה (דברים לג ב) [ויאמר: ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש] מימינו אש דת למו - לא ינקה מדינה של גיהנם.
קשיא ליה לר' יוחנן האי 'יד ליד' – 'יד מיד' מיבעיא ליה [64]?
אלא א"ר יוחנן:
- ^ ומהו כדי טומאה? כדי ביאה; ומהו כדי ביאה? כדי העראה, דהיינו נשיקת אבר באותו מקום; וכמה שיעורה? כדי הקפת דקל שיוכל האדם לילך סביבות הדקל; ולקמן מפרש למה לי למיתני כולהון
- ^ למוזגו במים; וסתם כוס – רביעית; ולקמן אמרינן: כל אחד ואחד מן החכמים הללו - בעצמו שיער כמה שהוא שוהה בהעראתו
- ^ מבין שיניה
- ^ גמורה
- ^ אין ראיה גמורה לדבר, דקרא לאו הושטת יד לסל כתב ביה - יש זכר ורמז מקצת דהוקשה אשה זונה לככר לחם
- ^ למיתני ברישא? ליתני 'שיעור סתירה כדי טומאה כדי הקפת דקל'
- ^ בכל שיעור הצריך לבא לידי כך, דהיינו
- ^ שיפתה אותה וידבר על לבה עד שתתרצה
- ^ דמאי 'טומאה' - ביאה לחודה; דאיכא למימר קודם הסתירה נתרצית לו
- ^ דקי"ל בפרק הבא על יבמתו (יבמות נד א) העראה כגמר ביאה לכל העריות
- ^ ולא תנא ברישא כדי טומאה
- ^ ואפילו תנא 'כדי ביאה כדי העראה'
- ^ לא הוה מימעיט ארצותה, דאנא אמינא העראה למעוטי גמר ביאה ומיהו ארצותה בעינן דהכי הוי משמע כמה שיעור סתירה כדי ביאה ואנא אמינא כל צרכי ביאה דהיינו ארצותה וגמר ביאה
- ^ והדר מפרש מה היא ביאה – העראה;
אכתי 'ארצותה' לא אימעיט; הילכך תנא ברישא 'כדי טומאה' דמשמע טומאה וארצותה, והדר פריש: ומה היא טומאה? כדי ביאה, ועל כרחיך אימעיט ארצותה, דהא ביאה כולה - גמר ביאה משמע, ולא מיעט אלא ארצותה; והדר תנא: ומה היא ביאה? – העראה, למעוטי: דלא בעינן גמר ביאה; וממילא שמעינן מינה נמי (דאי) לא תנא 'כדי ביאה' - אכתי לא הוה ממעטא ארצותה, ד'כדי טומאה' - גמר ביאה וארצותה משמע; והעראה דפריש בתרה - לא ממעטא אלא גמר ביאה; הילכך איצטריכו כולהו
- ^ הוא שיעור העראה לחודה
- ^ והא ליכא לאקשויי 'הואיל וסוף סוף שיעורא כדי הקפת דקל הוא - ליתני 'כמה שיעור סתירה? כדי הקפת דקל', דאיבעי ליה לתנא לפרושי איסור סתירה משום מאי: או גמר ביאה, או העראה; - משום הכי תנא 'כדי טומאה כדי ביאה' כדפרישית
- ^ קס"ד השתא דהיינו הקפה
- ^ שהרוח דוחפתו להענף והוא חוזר למקומו
- ^ נח מניענועו
- ^ והאי 'כדי לשתותו' דקאמר לעיל - אמזיגה דקאמר רבי אליעזר קא מוסיף רבי יהושע, ואמר: שתיה נמי בעינן עם המזיגה, ו'כדי מזיגה' דתנא הכא בבתרייתא - מזיגה ושתיה קאמר, דסתם מזיגה - למשתייה מיד הוא, שאחר שמזגו מתקלקל אם משהה אותו
- ^ דהא רבי אליעזר בקמייתא 'כדי מזיגת הכוס' קאמר, וקא פליג רבי יהושע ואמר 'כדי לשתותו', ובבתרייתא (נמי) אמר רבי אליעזר 'חזרת דקל', ואוקימנא דהיינו כדי מזיגה, ואי מזיגה דקאמר רבי יהושע בתריה - בלא שתיה קאמר - היינו רבי אליעזר
- ^ לכוס
- ^ וליכא לאקשויי: א"כ היינו רבי יהושע, דבקמייתא אמר 'כדי לשתותו לכוס', ואמר בן עזאי בתריה 'כדי לצלות ביצה', דהוא כדי שתיה?
לאו קושיא היא, דהא אוקימנא 'כדי לשתותו' דרבי יהושע - כדי למזוג ולשתות, וקאמר ליה בן עזאי 'כדי לצלות ביצה', דהוא כדי שתיה לחודה דכוס
- ^ 'גמיעה' דקאמר ר"ע בקמייתא - אצלייה דבן עזאי דלעיל מיניה קא מוסיף לה, ובבתרייתא, דקאמר 'כדי לצלות ביצה' - לצלות ולגמע קאמר, דסתם צלייה - גמיעה בתרהּ, שגומעו חם שלא יצטנן
- ^ לדבריו דר"ע קאמר לה, דאמר 'לצלות ולגמוע': לדידך - אדקמשערת בצלייה וגמיעה - בחדא (שפיר) בגמיעה דשלש, דהוא כצליאה וגמיעה בחדא
- ^ שני ראשי הנימא הנפסקות מרוחקות זה מזה, דאיכא שהיה טפי
- ^ הקיסם בדוחק בין השינים
- ^ הככר בדוחק בתוך הסל
- ^ סל ישן חלק הוא ונוח להשתמש מן החדש, שהחדש יוצאין לתוכו ראשי קיסמין של אריגה
- ^ לחם חם נמעך ונשמט מן היד, וצריך להוציאו בנחת ושוהה בהוצאתו
- ^ של חטין חלק ונשמט יותר משל שעורים
- ^ שנילושה העיסה רכה
- ^ נשמט יותר מאקושא
- ^ מן התנאים הללו
- ^ כמה שהיה שוהה בביאתו
- ^ כדאמר ביבמות (סג,ב): 'אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים' [בפרק הבא על יבמתו]
- ^ השתא דריש ליה מסיפיה לרישיה: בשביל ככר לחם - אדם מתחייב בעונש של אשה זונה
- ^ דמשמע בשביל ככר לחם רב העונש עד כדי עונש אשה זונה; וה"ה נמי: אי הוה כתיב 'עד אשה זונה בעד ככר לחם' - לא הוה קשיא לרבא מידי, דודאי מסיפיה לרישיה מדריש קרא אלא 'עד' ו'בעד' קא קשיא ליה: דגבי ככר לחם הוה ליה למיכתב 'בעד' וגבי אשה זונה הוה ליה למיכתב 'עד'
- ^ שאוכל תמיד בלא נטילת ידים
- ^ דעובר על דברי חכמים חייב מיתה, דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י)
- ^ שלפני המזון
- ^ ראשי אצבעותיו
- ^ שיהו המים משפעין לצד זרועותיו ולקמן מפרש טעמא
- ^ של אחר הסעודה שחייבו חכמים מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים
- ^ לולא מסתפינא היית אומר שהכוונה למים שניים של נטילת ידים, כפי המשנה שמצטט רש"י להלן.
אולם לפי סדר דברי רש"י בדפוס - שחוזר לפרש מה הם מים אחרונים לאחר שפירש את ה'תניא נמי הכי' - נראה שיש כאן שני פירושים לקטע כאן, ובפירוש הראשון לא פירש שמים אחרונים הם לאחר הסעודה וכן המשך פירושו.
- ^ כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידיו שהרי להעביר הזוהמא הן
- ^ כדתנן במסכת ידים (פ"ב מ"ג) שצריך ליתן המים על ידיו שני פעמים: הראשונים מטהרין את הידים והשניים מטהרין את המים הטופחים על ידיו שנטמאו בתחילה מחמת ידים; ותנן התם(גירסת רש"י אינה בדיוק כגירסת משנתנו: משנה ידיים ב,ג:
|align = "right"|הידיים מיטמאות ומיטהרות, עד הפרק. כיצד: נטל את הראשונים עד הפרק, והשניים חוץ לפרק, וחזרו ליד--טהורה; נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק, וחזרו ליד--טמאה. נטל את הראשונים לידו אחת, ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו--טמאות; נטל את הראשונים לשתי ידיו, ונמלך ונטל את השניים לידו אחת--ידו טהורה. נטל לידו אחת, ושיפשפה בחברתה--טמאה; בראשו, או בכותל--טהורה. נוטלין ארבעה חמישה זה בצד זה, או זה על גבי זה--ובלבד שירפה, שיבואו בהם המים. ועיין בהגהות הב"ח.
|}
): 'הידים מִטמאות ומטהרות עד הפרק' כלומר: מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה, ומטהרות בנטילה עד הפרק, שעד הפרק צריך נטילה. נטל את הראשונים ואת השניים עד הפרק, וחזרו ליד – טהורים, שהרי טיהרו השניים את הראשונים; נטל את הראשונים חוץ לפרק, ואת השניים עד הפרק, וחזרו ליד – טמאה, כלומר: יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים, אלא עד הפרק כמשפטם, וחזרו הראשונים ליד – טמאה, שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים, והשניים לא טיהרו את היוצאים; הילכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה: שמא יצאו מים הראשונים ויחזרו ויטמאו את הידים
- ^ דבר מאוס הוא, וחשוב
- ^ כטומאה
- ^ אלמא דבר מיאוס קרי טומאה
- ^ סיפיה דקרא דלעיל הוא 'כי בעד אשה זונה עד ככר לחם'
- ^ והכי קאמר: בעד אשה זונה עד ככר לחם, ואשת איש זונה - נפש היקרה הגבוהה היא תצודנה: רודף אחריה וצד אותה ומגיעה
- ^ כיון דמסיפיה לרישיה קדרשת ליה - הכי איבעי ליה למכתב: 'ואשת איש נפש יקרה היא תצוד (אותה)', אבל השתא משמע שאשת איש צדה את הנפש היקרה
- ^ דאפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ לפתוח ראשון ולברך ראשון ומהאי קרא ילפינן ליה בהוריות (יג,א)
- ^ ורם לבבך ושכחת - מעלה אני עליך כאילו שכחתו
- ^ עבודת כוכבים
- ^ שמחזיק עצמו כבעל נפש דהיינו גאוה שחשובה נפשו בעיניו
- ^ סיפיה דקרא דאיירי ביה לעיל הוא: 'תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה
- ^ ה"ג: כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו כו', ול"ג 'כל הבא על אשת איש', דלא משתעי קרא אלא בגסי הרוח
- ^ השליטו בשבחו על הכל
- ^ כאברהם שקראהו 'קונה שמים וארץ', והיינו 'יד ליד': אפילו דומה לאברהם שאמר 'הרימותי ידי'
- ^ אהך דרשה דרב
- ^ שקבל מיד הקדוש ברוך הוא לידו תורה
- ^ דהא קרא - במקבל מוקמינן ליה, ולא בנותן, והוה ליה למיכתב 'יד מיד לא ינקה': יד שקבלה מיד - אף הוא לא ינקה
|
