ביאור:בבלי סוטה פרק ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


פרק חמישי - כשם שבודקים עריכה

...הפרק הקודם | הפרק הבא...

דפים בפרק זה עריכה

דפים: דף כ"ז ע"ב (פרק חמישי) | דף כ"ח ע"א | דף כ"ח ע"ב | דף כ"ט ע"א | דף כ"ט ע"ב | דף ל' ע"א | דף ל' ע"ב | דף ל"א ע"א

משניות בפרק זה עריכה

משניות משנה ראשונה

משנה א עריכה

סוגיא:המים בדיקה ואיסור גם לו עריכה

כשם שהמים בודקין אותה,
כך המים בודקין אותו -
שנאמר: "ובאו", "ובאו". (במדבר ה)
כשם שאסורה לבעל,
כך אסורה לבועל -
שנאמר: "נטמאה", "ונטמאה" (במדבר ה).
- דברי ר' עקיבא
א"ר יהושע: כך היה דורש זכריה בן הקצב.


רבי אומר:
שני פעמים האמורים בפרשה "נטמאה", "ונטמאה"
אחד לבעל, ואחד לבועל.

סוגיא: טהרת כלי שלישי עריכה

בו ביום דרש ר' עקיבא:
"וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא" (ויקרא יא)
אינו אומר "טמא"
אלא "יְטַמֵּא" - לטמא אחרים -
לִמֵד על ככר שני, שמטמא את השלישי.
א"ר יהושע:
מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי...
שהיית אומר:
עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי,
שאין לו מקרא מן התורה, שהוא טמא.
והלא ר' עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה - שהוא טמא.
שנאמר: "כל אשר בתוכו יטמא".

סוגיא: אלף ואלפיים אמה עריכה

בו ביום דרש ר' עקיבא:
"ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה" וגו' (במדבר לה)
ומקרא אחר אֹמֵר: "מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב" (במדבר לה)
אי אפשר לומר אלף אמה - שכבר נאמר אלפים אמה,
ואי אפשר לומר אלפים אמה - שכבר נאמר אלף אמה.
הא - כיצד?
אלף אמה: מגרש,
ואלפים אמה: תחום השבת.
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
אלף אמה: מגרש
ואלפים אמה: שדות וכרמים.

סוגיא: דרך שירת הים עריכה

בו ביום דרש רבי עקיבא
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', ויאמרו לאמר" (שמות טו) -
שאין ת"ל "לאמר". ומה ת"ל "לאמר"?
מלמד: שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה, על כל דבר ודבר - כקוראין את הלל.
(אשירה לה' כי גאה גאה)
לכך נאמר: "לאמר".
רבי נחמיה אומר:
כקורין את שמע ולא כקורין את הלל.


סוגיא: אהבת ה' עריכה

בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס:
לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה.
שנא' "הן יקטלני - לא (קריא:לו) אייחל" (איוב י"ג:ט"ו).
ועדיין הדבר שקול לו: אני מצפה, או איני מצפה?
ת"ל: "עד אגוע, לא אסיר תומתי ממני" (איוב כז) :
מלמד שמאהבה עשה.
אמר רבי יהושע:
מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי...
שהיית דורש כל ימיך, שלא עבד איוב את המקום - אלא מיראה.
שנאמר "איש תם וישר, ירא אלהים וסר מרע" (איוב א)
והלא יהושע תלמיד תלמידך לִמֵד שמאהבה עשה.

גמרא עריכה

'אותו' - למאן?
אילימא לבעל - בעל מאי עביד?
וכי תימא...
דף כ"ח עמוד א עריכה

איבעיא להו: "באו ובאו" - קאמר או "ובאו" ובאו" - קאמר? ת"ש:

כשם שאסורה לבעל, כך אסורה לבועל.
שנאמר "נטמאה", "ונטמאה".
ועדיין תיבעי: "נטמאה", "נטמאה" קאמר
או "נטמאה", "ונטמאה" קאמר?


ת"ש

מדקתני סיפא -

רבי אומר שני פעמים האמורין בפרשה:
"ונטמאה", "ונטמאה" -
אחד לבעל, ואחד לבועל.
מכלל דרבי עקיבא ווי קדריש.
הלכך לרבי עקיבא: שיתא קראי כתיבי:
  • חד לצואה דידה, וחד לצואה דידיה,
  • חד לעשייה דידה, וחד לעשייה דידיה,
  • חד לידיעה דידה, וחד לידיעה דידיה.
ורבי: תלתא קראי כתיבי:
  • חד לצואה
  • וחד לעשייה
  • וחד לידיעה
ורבי: 'כשם שהמים בודקין אותה, כך בודקין אותו'
מנא ליה?
נפקא ליה מדתני' "לצבות בטן ולנפיל ירך" (במדבר ה)
בטנו ויריכו של בועל.

סוגיית המשך: צביית בטן למי ואיך עריכה

אתה אומר: בטנו ויריכו של בועל,
או אינו אלא בטנה ויריכה של נבעלת?
כשהוא אומר וצבתה בטנה ונפלה יריכה,
הרי בטנה ויריכה של נבעלת.
אמור: ומה אני מקיים "לצבות בטן ולנפיל ירך"?
בטנו ויריכו של בועל.


ואידך?
ההוא דמודע לה כהן: דבטן ברישא, והדר ירך -
שלא להוציא לעז על המים המרים.
ואידך?
א"כ לכתוב קרא: "בטנה ויריכה".
מאי: "בטן וירך"?
ש"מ לבועל.
ואימא כולי להכי הוא דאתא?
אם כן: לכתוב "בטנו ויריכו"
מאי: "בטן וירך"
ש"מ תרתי.

סוגיא: דיני סוטה לתרומות ולחיים עם כהן עריכה

א"ר יהושע כך היה דורש זכריה כו':
ת"ר
שלש פעמים האמורין בפרשה
"אם נטמאה"
"נטמאה"
"ונטמאה"
למה?
אחד לבעל, ואחד לבועל,ואחד לתרומה - דברי רבי עקיבא.


אמר רבי ישמעאל: קל וחומר -
ומה גרושה: שמותרת לתרומה - אסורה לכהונה.
זו: שאסורה בתרומה, אינו דין שאסורה לכהונה.
מה ת"ל "והיא נטמאה", "והיא לא נטמאה" -
אם נטמאה - למה שותה?
אם לא נטמאה - למה משקה?
מגיד לך הכתוב שהספק אסורה.
מכאן אתה דן לשרץ:
ומה סוטה - שלא עשה בה שוגג כמזיד, ואונס כרצון:
עשה בה ספק כודאי,
שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון -
אינו דין שיעשה בו ספק כודאי '(הערה: המלה "כודאי" מופיעה בש"ס וילנא רק בדף הבא)
דף כ"ח עמוד ב עריכה
...כודאי
וממקום שבאת:
מה סוטה - רשות היחיד,
אף שרץ - רשות היחיד.
ומה סוטה - דבר שיש בו דעת לִישָאֵל,
אף שרץ - דבר שיש בו דעת לִישָאֵל.
ומכאן אמרו:
דבר שיש בו דעת לִישָאֵל:
ברשות היחיד - ספיקו טמא.
ברה"ר ברשות הרבים - ספיקו טהור
ושאין בו דעת לישאל -
בין ברה"י בין ברה"ר
ספיקו טהור

סוגית המשך: מקור איסור סוטה לכוהן עריכה

ורבי ישמעאל:
א"ר עקיבא תרומה, ומהדר ליה איהו כהונה?
ותו לרבי עקיבא: כהונה מנא ליה?
וכי תימא 'כהונה' לא צריכא קרא
דף כ"ט עמוד א עריכה
שהרי עשה בה ספק זונה כזונה...
'תרומה' - נמי לא תיבעי קרא,
שהרי עשה בה ספק זונה כזונה.
אלא לר' עקיבא, ארבעה קראי כתיבי:
חד לבעל
וחד לבועל
וחד לכהונה
וחד לתרומה
ורבי ישמעאל תלתא קראי כתיבי:
חד לבעל
וחד לבועל
וחד לתרומה.
וכהונה אתיא בקל וחומר.

סוגיית המשך: דין סוטה ואכילת תרומה עריכה

ורבי ישמעאל - ממאי דאיצטריך קרא לתרומה, וכהונה אתיא בקל וחומר?
דילמא כי אצטריך - לכהונה,
ותרומה שריא?
אמר לך: מסתברא דומיא דבעל ובועל.
מה בעל ובועל מחיים,
אף תרומה נמי מחיים -
לאפוקי כהונה - דלאחר מיתה.
ור"ע,
דומיא דבעל ובועל לית ליה.
ואי נמי - אית ליה:
מילתא דאתיא בקל וחומר,
טרח וכתב לה קרא.

סוגיא: דיני טהרה - כשאפשר לשאול (רב גידל) עריכה

אמר רב גידל, אמר רב:
דבר שיש בו דעת לישאל, ואין בו דעת לישאל -
מהאי קרא נפקא "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (ויקרא ז)
ודאי טמא - הוא דלא יאכל,
הא ספק טמא וספק טהור - יאכל.
אימא סיפא "והבשר, כל טהור יאכל בשר" (ויקרא ז)
ודאי טהור - הוא דיאכל בשר,
הא ספק טמא וספק טהור - לא יאכל?
אלא לאו שמע מינה -
כאן שיש בו דעת לישאל, כאן שאין בו דעת לישאל!

סוגיא: דיני טהרה - ברשות הרבים, וכשאין דעת לנטמא עריכה

...ואיצטריך ד'רב גידל - אמר רב', ואיצטריך למיגמר מסוטה:
דאי מדרב - הוה אמינא: בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים.
איצטריך למיגמר מסוטה.
ואי מסוטה - הוה אמינא: עד דאיכא דעת נוגע ומגיע.
צריכא.


סוגיא: המקור הקדום לטומאת "ככר שלישי" עריכה

בו ביום דרש רבי עקיבא וכל כלי חרש כו':
ומאחר דאין לו, למה טמא?
אמר רב יהודה, אמר רב:
מן התורה אין לו, מדין 'קל וחומר' יש לו:
ומה טבול יום - שמותר בחולין: פוסל בתרומה.
ככר שני - שפסול בחולין: אינו דין שיעשה שלישי בתרומה!
איכא למיפרך:
מה לטבול יום - שכן אב הטומאה?
תיתי...


דף כ"ט עמוד ב עריכה
(תיתי) מטבול יום דשרץ - (הערה: המילה תיתי מופיעה בש"ס וילנה בדף כ"ט עמוד ב)
מה לטבול יום דשרץ - שכן במינו אב הטומאה: כלי חרש יוכיח!
מה לכלי חרש - שכן מטמא מאוירו: טבול יום יוכיח!
וחוזר הדין: לא ראי זה, כראי זה. ולא ראי זה, כראי זה.
הצד השוה שבהן: שמותרין בחולין ופוסלין בתרומה.
כל שכן ככר שני - שפוסל בחולין, דפוסל בתרומה.


ודור אחר פריך:
מה להצד השוה שבהן: שכן יש בהן צד חמור.
ורבן יוחנן בן זכאי?
צד חמור לא פריך.

סוגיא: רביעי פסול עריכה

תניא:
אמר רבי יוסי:
מנין לרביעי בקודש - שפסול?
ודין הוא:
מה מחוסר כיפורים - שמותר בתרומה: פסול בקודש,
שלישי - שפסול בתרומה: אינו דין הוא שיעשה רביעי בקודש?
ולמדנו:
שלישי לקודש - מן התורה,
ורביעי - מקל וחומר.
שלישי לקודש מן התורה מנלן?
דכתיב "והבשר אשר יגע בכל טמא, לא יאכל" (ויקרא ז)
מי לא עסקינן דנגע בשני, ואמר רחמנא 'לא יאכל'?
רביעי - מקל וחומר כדאמרן.


אמר ר' יוחנן:
טעם {ב|בריבי|אולי זו שגיאת העתקה, והמקור הוא: ברביעי.}, איני יודע מה הוא.
שהרי תשובתו בצדו:
אוכל הבא מחמת טבול יום, יוכיח -
שפסול בתרומה, ואינו עושה רביעי בקודש.
דתניא:
אבא שאול אומר: טבול יום - תחילה לקודש:
לטמא שנים, ולפסול אחד.
ר' מאיר אומר:
מטמא אחד, ופוסל אחד.
וחכמים אומרים:
כשם שפוסל אוכלי תרומה ומַשְקי תרומה,
כך פוסל אוכלי קודש ומשקי קודש.
מתקיף לה רב פפא:
ממאי דר' יוסי - כרבנן סבירא ליה?
דילמא כאבא שאול {ב|ס"ל|סבירא ליה}, דאמר:
'לטמא שנים, ולפסול אחד'?
אי סלקא דעתך כאבא שאול ס"ל,
לייתיה לרביעי בקודש -
מאוכל שבא מחמת טבול יום:
ומה אוכל הבא מחמת טבול יום, דטבול יום גופיה - מותר בחולין.

'(הערה: החל מהמילה שלישי בשורה הבאה שייך לדף ל' עמוד א' בדפוס ש"ס וילנא)

אמרת: עושה רביעי בקודש, אוכל 'שלישי הבא מחמת שני,'
דשני גופיה - אסור בחולין -
דף ל' עמוד א עריכה
...שלישי הבא מחמת שני,
דשני גופיה אסור בחולין -
אינו דין שעושה רביעי בקודש?
וכי תימא:
משום דאיכא למיפרך: 'מה לטבול יום שכן אב הטומאה'?
הא אייתינה ממחוסר כיפורים, ולא פרכיה!

סוגיא: שני עושה שלישי עריכה

אמר רב אסי, אמר רב:
ואמרי לה:
אמר רבה בן איסי, אמר רב:
{ב|ר"מ|רבי מאיר}, ור' יוסי, ור' יהושע, ור' אלעזר, ור' אליעזר,
כולהו סבירא להו דאין שני עושה שלישי - בחולין.
- ר"מ, דתנן:
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים:
מטמא את הקודש,
ופוסל את התרומה,
ומותר בחולין ובמעשר
דברי ר"מ.
וחכמים אוסרין במעשר.
- ר' יוסי: הא דאמרן.
דאם איתיה,
לייתיה לרביעי בתרומה,
וחמישי בקודש.
- רבי יהושע דתנן:
{ב|ר"א|רבי אליעזר} אומר:
האוכל אוכל ראשון: ראשון.
שני: שני.
שלישי: שלישי.
רבי יהושע אומר:
האוכל אוכל ראשון ואוכל שני: שני.
שלישי:
שני - בקודש,
ואין שני - בתרומה, בחולין שנעשו על טהרת תרומה.
על טהרת התרומה - אין,
על טהרת הקודש - לא. אלמא?
קסבר: אין שני עושה שלישי בחולין.
- {ב|ר"א|רבי אלעזר} דתניא:
ר' אלעזר אומר:
שלשתן שוין: הראשון שבקודש ושבחולין ושבתרומה -
מטמא שנים ופוסל אחד - בקודש,
מטמא אחד ופוסל אחד - בתרומה,
ופוסל אחד - בחולין.
- {ב|ר"א|רבי אליעזר} דתנן:
ר"א אומר:
חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה. כיצד?
שתי עיסות: אחת טהורה, ואחת טמאה -
נוטל כדי חלה, מעיסה שלא הורמה חלתה,
ונותן פחות מכביצה - באמצע,
כדי ליטול מן המוקף.
דף ל' עמוד ב עריכה
וחכמים אוסרין.
ותניא: כביצה -
סברוה אידי ואידי -
בעיסה ראשונה וחולין הטבולין לחלה: לא כחלה דמו.
מאי, לאו בהא קמיפלגי:
דמר סבר: אין שני עושה שלישי - בחולין,
ומר סבר: שני עושה שלישי - בחולין?
אמר רב מרי בריה דרב כהנא:
דכולי עלמא - אין שני עושה שלישי - בחולין.
והכא - בחולין הטבולין לחלה קמיפלגי:
מר סבר: כחלה דמו,
ומר סבר: לא כחלה דמו.
ואיבעית אימא:
דכולי עלמא - חולין הטבולין לחלה - לא כחלה דמו.
ואין שני עושה שלישי - בחולין.
והכא: במותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל קמיפלגי:
{ב|מ"ס|מר סבר}: מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל,
ומר סבר: אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל.

סוגיא: מקור תחום השבת עריכה

בו ביום דרש רבי עקיבא וכו':
במאי קא מיפלגי?
מר סבר תחומין דאורייתא ומר סבר דרבנן.


סוגיא: אופן שירת הים עריכה

ת"ר:
בו ביום דרש רבי עקיבא:
בשעה שעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה.
וכיצד אמרו שירה?
כגדול המקֲרא את הלל, והן עונין אחריו ראשי פרקים.
משה אמר: "אשירה לה'" (שמות טו), והן אומרים: "אשירה לה'".
משה אמר: "כי גאה גאה", והן אומרים: "אשירה לה'".
רבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
כקטן המקרא את הלל, והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר:
משה אמר: "אשירה לה'",והן אומרים: "אשירה לה'".
משה אמר: "כי גאה גאה", והן אומרים: "כי גאה גאה".
רבי נחמיה אומר:
כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת,
שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו.
במאי קמיפלגי?
רבי עקיבא סבר: "לאמר" - אמילתא קמייתא,
ורבי אליעזר בנו של ר"י הגלילי סבר: "לאמר" - אכל מילתא ומילתא,
ור' נחמיה - סבר:
"ויאמרו" - דאמור כולהו בהדי הדדי,
"לאמר" - דפתח משה ברישא.
תנו רבנן:
דרש רבי יוסי הגלילי:
בשעה שעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה.
וכיצד אמרו שירה?
עולל מוטל על ברכי אמו, ותינוק יונק משדי אמו,
כיון שראו את השכינה:
עולל הגביה צוארו, ותינוק שמט דד מפיו,
ואמרו: "זה אלי ואנוהו"
שנאמר "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהילים ח)
היה רבי מאיר אומר:
מנין {ב|שאפי'|שאפילו} עוברים שבמעי אמן אמרו שירה?
שנאמר
דף ל"א עמוד א עריכה
... "במקהלות ברכו אלהים, ה' ממקור ישראל" (תהילים סח)
{ב|(|קטע מחוק בגרסאות מעודכנות, מסומן בש"ס וילנא על ידי סוגריים עגולים.}והא לא חזו?
אמר רבי תנחום: כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה, וראו).

סוגיא: עבודת ה' של איוב עריכה

בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב כו':
וליחזי האי "לא" (איוב י"ג:ט"ו) - אי בלמ"ד אל"ף כתיב: לא - הוא.
אי בלמ"ד וי"ו כתיב: לו - הוא.
וכל היכא דכתיב בלמ"ד אל"ף - לא הוא?
אלא מעתה "בכל צרתם לא צר" (ישעיהו סג) - דכתיב בלמ"ד אל"ף.
הכי נמי דלא הוא?
וכ"ת וכי תימא - ואם תאמר ה"נ הכי נמי?
והכתיב: "ומלאך פניו הושיעם"!
אלא (לאו) מלה זו מחוקה בגרסאות מעודכנות ומסומנת בסוגריים עגולים בש"ס דפוס וילנא משמע הכי ומשמע הכי.
תניא:
רבי מאיר אומר:
נאמר "ירא אלהים" באיוב,
ונאמר "ירא אלהים" באברהם.
מה "ירא אלהים" האמור באברהם - מאהבה,
אף "ירא אלהים" האמור באיוב - מאהבה.
ואברהם גופיה מנלן?
דכתיב "זרע אברהם אוהבי" (ישעיהו מא)

סוגית המשך: עבודת ה' מאהבה או מיראה עריכה

מאי איכא בין עושה מאהבה לעושה מיראה?
איכא הא, דתניא:
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
גדול העושה מאהבה - יותר מן העושה מיראה.
שזה תלוי לאלף דור, וזה תלוי לאלפים דור.
הכא כתיב "...לאלפים, לאהבי ולשומרי מצותי" (שמות כ)
והתם כתיב "ולשומרי מצותיו - לאלף דור". (דברים ז)
התם - נמי כתיב: "לאוהביו ולשומרי מצותיו - לאלף דור"?
האי - לדסמיך ליה,
והאי - לדסמיך ליה.


הנהו תרי תלמידי, דהוו יתבי קמיה דרבא.
חד אמר ליה: אקריון בחלמאי "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהילים לא)
וחד אמר ליה: אקריון בחלמאי "וישמחו כל חוסי בך, לעולם ירננו ויעלצו בך אוהבי שמך" (תהילים ה)
אמר להו תרוייכו רבנן צדיקי גמורי אתון -
מר מאהבה ומר מיראה.

(הערה: פרק הבא ממשיך בדף זה ל"א עמוד א' לפי ש"ס וילנא)

הדרן עלך פרק כשם שבודק


...המשך...

הערות שוליים עריכה