ביאור:בבלי סוטה דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אפילו עושה צדקה בסתר ^[1], דכתיב (משלי כא יד) מתן בסתר יכפה אף וגו' [ושחד בחק חמה עזה] - לא ינקה מדינה של גיהנם ^[2].

אזהרה לגסי הרוח ^[3] מנין?

אמר רבא אמר זעירי: (ירמיהו יג טו) שמעו והאזינו אל תגבהו [כי ה' דבר].

רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (דברים ח יד) ורם לבבך ושכחת [את ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים] ^[4], וכתיב ^[5] (דברים ח יא) השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך [לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו, אשר אנכי מצוך היום], וכדרבי אבין אמר רבי אילעא דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא: כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' - אינו אלא בלא תעשה.

דרש רב עוירא; זמנין אמר לה משמיה דרב אסי וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לסוף מתמעט ^[6], שנאמר (איוב כד כד) רומו מעט [ואיננו והמכו ככל יקפצון, וכראש שבלת ימלו] ^[7]; ושמא תאמר ישנו בעולם ^[8] - ת"ל 'ואיננו'; ואם חוזר בו - נאסף בזמנו כאברהם אבינו שנאמר 'והומכו ^[9] ככל ^[10] יקפצון' ^[11]: כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו ^[12] 'בכל' (בראשית כד א) [ואברהם זקן בא בימים; וה' ברך את אברהם בכל]; ^[13] 'מכל' (בראשית כז לג) [ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר: מי אפוא הוא הצד ציד, ויבא לי, ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו? גם ברוך יהיה]; ^[14] 'כל' (בראשית לג יא) [קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל; ויפצר בו ויקח.]; ואם לאו – 'וכראש שבולת ימלו'.

מאי 'וכראש שבולת'?

רב הונא ורב חסדא: חד אמר: כי סאסא דשיבלתא, וחד אמר כשיבולת עצמה.

בשלמא למאן דאמר כי סאסא דשיבלתא ^[15] - היינו דכתיב 'וכראש שבולת', אלא למאן דאמר כי שובלתא עצמה - מאי 'וכראש שבולת'? אמר רב אסי וכן תנא דבי רבי ישמעאל: משל לאדם שנכנס לתוך שדהו גבוהה גבוהה הוא מלקט ^[16].

(ישעיהו נז טו) ואת דכא ושפל רוח [כי כה אמר רם ונשא, שכן עד וקדוש שמו: מרום וקדוש אשכון; ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים]: רב הונא ורב חסדא: חד אמר [מפרש] 'אתי דכא' ^[17], וחד אמר [מפרש] 'אני את דכא' ^[18]; ומסתברא כמ"ד 'אני את דכא', שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, ולא גבה הר סיני למעלה.

א"ר יוסף: לעולם ילמד אדם מדעת קונו ^[19], שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות ^[20], והשרה שכינתו על הר סיני <והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה>

א"ר אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה ^[21]: כתיב הכא (ישעיהו י לג) [הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה במערצה] ורמי הקומה גדועים [והגבהים ישפלו], וכתיב התם (דברים ז ה) [כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו] ואשירהם תגדעון [ופסיליהם תשרפון באש].

וא"ר אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער ^[22], שנאמר (ישעיהו כו יט) [יחיו מתיך נבלתי יקומון] הקיצו ורננו שכני עפר [כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל]; 'שכבי בעפר' לא נאמר ^[23], אלא 'שכני עפר': מי שנעשה שכן לעפר ^[24] בחייו.

ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת ^[25] עליו שנאמר (תהלים קלח ו) [כי רם ה' ושפל יראה] וגבוה ממרחק יידע' ^[26].

דרש רב עוירא ואיתימא רבי אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם: גבוה רואה את הגבוה ^[27] ואין גבוה רואה את השפל, אבל מדת הקב"ה אינו כן: הוא גבוה ורואה את השפל, שנאמר 'כי רם ה' ושפל יראה'.

אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר (תהלים קא ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל - אל תקרי 'אותו' אלא 'אתו לא אוכל'.

איכא דמתני לה אמספרי לשון הרע ^[28], שנאמר 'מלשני בסתר רעהו אותו אצמית'.

א"ר אלכסנדרי: כל אדם שיש בו גסות הרוח אפילו רוח קימעא עוכרתו ^[29] שנאמר (ישעיהו נז כ) והרשעים כים נגרש [כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט] ^[30]: ומה ים שיש בו כמה רביעיות ^[31], ^[32]רוח קימעא עוכרתו ^[33] - אדם שאין בו אלא רביעית אחת ^[34] - עאכ"ו.

א"ר חייא בר אשי אמר רב: ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית ^[35].

א"ר הונא בריה דרב יהושע: ^[36] ומעטרא ליה ^[37] כי סאסא לשבולתא ^[38].

אמר רבא: בשמתא דאית ביה ^[39] ובשמתא דלית ביה ^[40].

א"ר נחמן בר יצחק: לא מינה ולא מקצתה ^[41]מי זוטר דכתיב ביה ^[42] (משלי טז ה) תועבת ה' כל גבה לב [יד ליד לא ינקה].

אמר חזקיה: אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים לבו כבשר ^[43], שנאמר (ישעיהו סו כג) והיה מדי חדש בחדשו [וגו’] [ומדי שבת בשבתו] יבא כל בשר להשתחוות וגו' [לפני אמר ה’] ^[44].

א"ר זירא: בשר כתיב ביה (ויקרא יג יח) [ובשר כי יהיה בו בערו שחין] ונרפא', - 'אדם' ^[45] - לא כתיב ביה ^[46] 'ונרפא' ^[47].

א"ר יוחנן: 'אדם': ^[48]? ^[49] אפר דם מרה ^[50]; 'בשר' - בושה סרוחה רמה.

איכא דאמרי: שְאוֹל ^[51], דכתיב בשין.

א"ר אשי: כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נפחת ^[52], שנאמר:

עמוד ב

(ויקרא יד נו) ולשאת ולספחת [ולבהרת] ^[53], ואין 'שאת' אלא לשון גבוה שנאמר (ישעיהו ב יד) ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות; ואין ספחת אלא טפילה ^[54], שנאמר (שמואל א ב לו) [והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם, ואמר] ספחני נא ^[55] אל אחת הכהונות ^[56] לאכל פת לחם ^[57].

א"ר יהושע בן לוי: בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה: שבשעה שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה - שכר עולה בידו ^[58]; מנחה - שכר מנחה בידו; אבל מי שדעתו שפלה - מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר (תהלים נא יט) זבחי ^[59] אלהים רוח נשברה [לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה], ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר 'לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה'.

ואמר ריב"ל: כל הַשׁם אורחותיו ^[60] בעולם הזה - זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה, שנאמר (תהלים נ כג) [יכבדנני] ושׂם דרך אראנו בישע אלהים; אל תקרי 'ושׂם' אלא 'ושׁם' דרך.

[כיצד מקנא לה כו’]:

הא גופא קשיא: אמרת '^[61] אמר לה בפני שנים "אל תדברי עם איש פלוני זה"' ^[62], אלמא דבור - סתירה הוא ^[63], והדר תני ^[64]'דיברה עמו ^[65] - עדיין מותרת לביתה ^[66] ומותרת לאכול בתרומה' ^[67], אלמא דבור לא כלום הוא!?

אמר אביי: ^[68]הכי קאמר: ^[69] "אל תדברי", ודברה; "אל תדברי", ונסתרה ^[70] ולא כלום ^[71]; "אל תסתרי", ודברה עמו ^[72] - עדיין ^[73] מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה; ^[74]נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה כדי טומאה - אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה.

ואם מת ^[75] חולצת ^[76]:

אמאי? תתייבם נמי יבומי?

אמר רב יוסף: אמר קרא (דברים כד ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ^[77] - לאיש אחר ולא ליבם ^[78].

א"ל אביי: אלא מעתה חליצה נמי לא תיבעי ^[79]!?

א"ל: אילו איתיה לבעל - מי לא בעיא גט ^[80]? ^[81] השתא נמי תיבעי חליצה ^[82].

ואית דאמרי אמר רב יוסף ^[83]: רחמנא אמר 'ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר' - דלא ליסתריה לביתיה ^[84], ואת אמרת תתייבם נמי יבומי!?

אמר ליה אביי: אלא מעתה לאחר לא תינשא, דלא תיסתריה לביתיה!?

אמר ליה :

הערות

^ שנותן מידו לידו של העני, והכי משמע: יד הנותנת ליד - אף הוא לא ינקה
^ לאו דשייך האי קרא בקרא דלעיל, אלא רבותא היא: שאע"פ שמכפה אף וחימה - אינו מכפר על גסות הרוח
^ שלא יהא גס רוח
^ אלמא מגובה לב בא לידי שכחה: ששוכח את בוראו
^ ובשכחה הוא מוזהר:
^ מחשיבותו
^ כיון שרומו מתמעט
^ מתקיים
^ ואם חזר ונעשה עניו: שממיך את עצמו
^ כאותן שנאמר בהן 'כל'
^ מן העולם; ימותו מות ישרים: אברהם כתיב ביה וה' ברך את אברהם בכל יצחק כתיב ביה ואוכל מכל יעקב כתיב ביה כי חנני אלהים וכי יש לי כל והכי מפרש בהדיא בבראשית רבה (דבשלמא בכל מכל רבותא הוא שנתברכו בכל אבל וכל אשר תתן לי מילתא בעלמא הוא דקאמר)
^ אברהם כתיב ביה
^ יצחק כתיב ביה
^ יעקב כתיב ביה
^ גבהו של שבולת, שקורין זקן השבולת, והוא נשבר ונופל מאליו
^ והיינו 'וכראש שבולת' - שראשה נראית למעלה מחברותיה
^ אני מגביהו עד ששוכן אצלי והיינו אשכון את דכא
^ אני מרכין שכינתי אצלו
^ לאהוב את הנמיכות
^ כגון תבור וכרמל שבאו שם, כדכתיב 'למה תרצדון הרים גבנונים (תהלים סח)
^ יגדע וישרש אחריה, כאשירה שצריך גידוע אחריה, כדכתיב ואבדתם את שמם (דברים יב)
^ מקיץ בתחיית המתים
^ דלישתמע על כל המתים
^ משפיל עצמו לעפר
^ מקוננת
^ רישיה דקרא כי רם ה' ושפל יראה וגבוה - והגבוה - ממרחק - מקודם שתבא עליו פורענות ימים רבים – יידע: שכינה מתאוננת ומשתברת עליו, כמו 'וידע אלמנותיו' (יחזקאל יט) 'ויודע בהם אנשי סכות' (שופטים ח) 'יודע כמביא למעלה' (תהלים עד) - לשון שבר
^ לקרבו ולהשתדל עמו, וחשוב בעיניו, כמו (הושע ט י) [כענבים במדבר מצאתי ישראל] כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי את אבותיכם וגו'- נתתי עיני לקרבם ולחבבם
^ משום רישא דקרא: 'מלשני בסתר רעהו' וגו'
^ פורענות קלה טורפתו ומאבדתו
^ והרשעים - גסי הרוח, דקראי דלעיל משתעי בשפלים ונדכאים: 'להחיות רוח שפלים וגו' כי לא לעולם אריב' - עם אותן שפלים - בעון בצעו וגו' דרכיו ראיתי וגו' בורא ניב שפתים וגו' אבל הרשעים שאינן שפלים ונדכאים - כים נגרש - כים המגרש ומשליך רפש וטיט לשפתיו סביביו
^ רביעיות לוגי מים
^ אנו רואים ש
^ עוכרת את מימיו
^ שברביעית דם הוא מתקיים; שיעור זה הלכה למשה מסיני שרביעית דם מת מטמא באהל מפני שהיא נפש, וקרינא ביה 'על כל נפשות מת לא יבא'
^ משקל קטן הוא והיינו עוכלא כלומר צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו ויהא דבריו מתקבלין עליהן בעל כרחם
^ גסות מועט נאה והוגנת לו לתלמיד חכם
^ ומעטרתו
^ כסאסא המעטרת את השבולת
^ גסות הרוח
^ גסות פורתא לפי שאין בני עירו יראים ממנו ואין בו כח להוכיחם
^ לא יחפוץ אדם לא בכולה ולא במקצתה, ד
^ מאי דקרי ליה קרא
^ שהוא רך ולא כאבן שהוא קשה
^ להתפלל; אותם שהם בשר יבואו ויתפללו כי הם נשמעים לפני, אבל גסי הרוח לא יבואו
^ 'אדם כי יהיה בעור בשרו' (ויקרא יג ב), 'נגע צרעת כי תהיה באדם' (ויקרא יג ט)
^ לא כתיב בחד מינייהו
^ לפי דרכך אתה למד שמי שהוא רך ועניו כבשר - קרוב להתרפאות מיסורין הבאין עליו, אבל מי שהוא קשה כאדמה - אין רפואה למכותיו
^ למה נקרא שמו אדם
^ שהוא
^ כלומר: כולו הבל, לכך אל יתגאה. 'מרה' היא ליחלוחית מרה היוצאה מן המרירה שבכבד, ומתגברת באדם - הכל לפי החדשים ושינוי העתים ולפי המאכל שאוכל, ועל ידיה באין חליים ונגעים ומכאובות. יש שקורין בדברי הרופאים מרירה שחורה ויש שקורין מרירה אדומה
^ מקום שאול ביתו
^ מתמעט מחשיבותו ונעשה פחות באנשים
^ על ידי שמנשא עצמו - בא לידי ספחת, שאינו עיקר באנשים אלא נספח וטפל
^ דבר שאינו חשוב בעצמו אלא נטפל באחרים
^ אספני נא
^ באחת מן המשמרות
^ בנבואת בית עלי משתעי קרא: אעמיד כהנים גדולים אחרים שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם ויצטרכו לבקש מהם לאוספם ולקולטם אצלם
^ ולא שכר קרבן אחר
^ 'זבחי' - כל הזבחים במשמע
^ מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה
^ כיצד מקנא לה? - היינו פירושא דכיצד מקנא לה:
^ ואשמועינן דזהו הקינוי
^ אפילו מדברת עמו בשוק - סתירה חשיב לה, מדקאמר זה הקינוי, דאי לאו דסתירה הוא ולא מיתסרא בה - מאי קינוי איכא, ולמה לי דמתרה בה?
^ דכי עברה על התראתו, ו
^ שלא ביחוד
^ לשמש; 'ביתה' - לשון תשמיש הוא
^ עד שתשתה; ולקמן בפרק כשם שהמים בודקין (כח,א) יליף מ'ונטמאה' 'ונטמאה' שלש פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה
^ 'אמר לה' לאו פירושא דכיצד מקנא לה הוא, אלא תרתי קתני, ו
^ אמר לה
^ ונסתרה או דברה
^ אע"פ שעברה על קינוייו אצל דיבור
^ אע"פ שעברה על קינוייו אצל דיבור
^ באחת משתי אלו
^ אבל עברה על קינוייו אצל סתירה, כגון שאמר לה אל תסתרי ו
^ בלא בנים עד שלא השקה
^ ולא מתייבמת; בגמרא מפרש טעמא
^ לעיל מיניה כתיב 'כי מצא בה ערות דבר וגו' ויצאה מביתו וגו'
^ 'לאיש אחר' למה לי למכתב? אי למשרייה לאנסובא על ידי גט כריתות - לכתוב 'ויצאה מביתו והיתה לאיש', למה לי למכתב ל'אחר'? אלא למעוטי יבמה, היכא דלא גרשה בעל אַחַר שמצא בה ערות דבר, והכי משתמעי קראי: 'כי מצא בה ערות דבר - יגרשנה בספר כריתות, ויצאה מביתו' כלומר: ובכל צד שתצא מביתו - בין ע"י גירושין בין ע"י מיתה - אם באת לינשא לאיש אחר – תנשא, ולא ליבם, שאינו אַחֵר אצל נשואין של זו, שמכח נשואי ראשון היא נזקקת לו
^ דהא פטרה רחמנא, ושרייה לאיש אחר בכל ענין שתצא מביתו, אחר שנמצא בה ערות דבר
^ מי משתריא בלא גט
^ הא כתיב 'וכתב לה ספר כריתות' - אפילו מצא בה ערות דבר - כריתות בעיא!
^ דיבם במקום בעל קאי
^ דהכי שני רב יוסף לעיל
^ צוה לבעלה לגרשה מביתו כשמצא בה ערות דבר כי היכי דלא תיסתריה לביתיה, כדאמר לעיל זנותא בביתא כי קריא לשומשמא

[1] שנותן מידו לידו של העני, והכי משמע: יד הנותנת ליד - אף הוא לא ינקה

[2] לאו דשייך האי קרא בקרא דלעיל, אלא רבותא היא: שאע"פ שמכפה אף וחימה - אינו מכפר על גסות הרוח

[3] שלא יהא גס רוח

[4] אלמא מגובה לב בא לידי שכחה: ששוכח את בוראו

[5] ובשכחה הוא מוזהר:

[6] מחשיבותו

[7] כיון שרומו מתמעט

[8] מתקיים

[9] ואם חזר ונעשה עניו: שממיך את עצמו

[10] כאותן שנאמר בהן 'כל'

[11] מן העולם; ימותו מות ישרים: אברהם כתיב ביה וה' ברך את אברהם בכל יצחק כתיב ביה ואוכל מכל יעקב כתיב ביה כי חנני אלהים וכי יש לי כל והכי מפרש בהדיא בבראשית רבה (דבשלמא בכל מכל רבותא הוא שנתברכו בכל אבל וכל אשר תתן לי מילתא בעלמא הוא דקאמר)

[12] אברהם כתיב ביה

[13] יצחק כתיב ביה

[14] יעקב כתיב ביה

[15] גבהו של שבולת, שקורין זקן השבולת, והוא נשבר ונופל מאליו

[16] והיינו 'וכראש שבולת' - שראשה נראית למעלה מחברותיה

[17] אני מגביהו עד ששוכן אצלי והיינו אשכון את דכא

[18] אני מרכין שכינתי אצלו

[19] לאהוב את הנמיכות

[20] כגון תבור וכרמל שבאו שם, כדכתיב 'למה תרצדון הרים גבנונים (תהלים סח)

[21] יגדע וישרש אחריה, כאשירה שצריך גידוע אחריה, כדכתיב ואבדתם את שמם (דברים יב)

[22] מקיץ בתחיית המתים

[23] דלישתמע על כל המתים

[24] משפיל עצמו לעפר

[25] מקוננת

[26] רישיה דקרא כי רם ה' ושפל יראה וגבוה - והגבוה - ממרחק - מקודם שתבא עליו פורענות ימים רבים – יידע: שכינה מתאוננת ומשתברת עליו, כמו 'וידע אלמנותיו' (יחזקאל יט) 'ויודע בהם אנשי סכות' (שופטים ח) 'יודע כמביא למעלה' (תהלים עד) - לשון שבר

[27] לקרבו ולהשתדל עמו, וחשוב בעיניו, כמו (הושע ט י) [כענבים במדבר מצאתי ישראל] כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי את אבותיכם וגו'- נתתי עיני לקרבם ולחבבם

[28] משום רישא דקרא: 'מלשני בסתר רעהו' וגו'

[29] פורענות קלה טורפתו ומאבדתו

[30] והרשעים - גסי הרוח, דקראי דלעיל משתעי בשפלים ונדכאים: 'להחיות רוח שפלים וגו' כי לא לעולם אריב' - עם אותן שפלים - בעון בצעו וגו' דרכיו ראיתי וגו' בורא ניב שפתים וגו' אבל הרשעים שאינן שפלים ונדכאים - כים נגרש - כים המגרש ומשליך רפש וטיט לשפתיו סביביו

[31] רביעיות לוגי מים

[32] אנו רואים ש

[33] עוכרת את מימיו

[34] שברביעית דם הוא מתקיים; שיעור זה הלכה למשה מסיני שרביעית דם מת מטמא באהל מפני שהיא נפש, וקרינא ביה 'על כל נפשות מת לא יבא'

[35] משקל קטן הוא והיינו עוכלא כלומר צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו ויהא דבריו מתקבלין עליהן בעל כרחם

[36] גסות מועט נאה והוגנת לו לתלמיד חכם

[37] ומעטרתו

[38] כסאסא המעטרת את השבולת

[39] גסות הרוח

[40] גסות פורתא לפי שאין בני עירו יראים ממנו ואין בו כח להוכיחם

[41] לא יחפוץ אדם לא בכולה ולא במקצתה, ד

[42] מאי דקרי ליה קרא

[43] שהוא רך ולא כאבן שהוא קשה

[44] להתפלל; אותם שהם בשר יבואו ויתפללו כי הם נשמעים לפני, אבל גסי הרוח לא יבואו

[45] 'אדם כי יהיה בעור בשרו' (ויקרא יג ב), 'נגע צרעת כי תהיה באדם' (ויקרא יג ט)

[46] לא כתיב בחד מינייהו

[47] לפי דרכך אתה למד שמי שהוא רך ועניו כבשר - קרוב להתרפאות מיסורין הבאין עליו, אבל מי שהוא קשה כאדמה - אין רפואה למכותיו

[48] למה נקרא שמו אדם

[49] שהוא

[50] כלומר: כולו הבל, לכך אל יתגאה. 'מרה' היא ליחלוחית מרה היוצאה מן המרירה שבכבד, ומתגברת באדם - הכל לפי החדשים ושינוי העתים ולפי המאכל שאוכל, ועל ידיה באין חליים ונגעים ומכאובות. יש שקורין בדברי הרופאים מרירה שחורה ויש שקורין מרירה אדומה

[51] מקום שאול ביתו

[52] מתמעט מחשיבותו ונעשה פחות באנשים

[53] על ידי שמנשא עצמו - בא לידי ספחת, שאינו עיקר באנשים אלא נספח וטפל

[54] דבר שאינו חשוב בעצמו אלא נטפל באחרים

[55] אספני נא

[56] באחת מן המשמרות

[57] בנבואת בית עלי משתעי קרא: אעמיד כהנים גדולים אחרים שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם ויצטרכו לבקש מהם לאוספם ולקולטם אצלם

[58] ולא שכר קרבן אחר

[59] 'זבחי' - כל הזבחים במשמע

[60] מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה

[61] כיצד מקנא לה? - היינו פירושא דכיצד מקנא לה:

[62] ואשמועינן דזהו הקינוי

[63] אפילו מדברת עמו בשוק - סתירה חשיב לה, מדקאמר זה הקינוי, דאי לאו דסתירה הוא ולא מיתסרא בה - מאי קינוי איכא, ולמה לי דמתרה בה?

[64] דכי עברה על התראתו, ו

[65] שלא ביחוד

[66] לשמש; 'ביתה' - לשון תשמיש הוא

[67] עד שתשתה; ולקמן בפרק כשם שהמים בודקין (כח,א) יליף מ'ונטמאה' 'ונטמאה' שלש פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה

[68] 'אמר לה' לאו פירושא דכיצד מקנא לה הוא, אלא תרתי קתני, ו

[69] אמר לה

[70] ונסתרה או דברה

[71] אע"פ שעברה על קינוייו אצל דיבור

[72] אע"פ שעברה על קינוייו אצל דיבור

[73] באחת משתי אלו

[74] אבל עברה על קינוייו אצל סתירה, כגון שאמר לה אל תסתרי ו

[75] בלא בנים עד שלא השקה

[76] ולא מתייבמת; בגמרא מפרש טעמא

[77] לעיל מיניה כתיב 'כי מצא בה ערות דבר וגו' ויצאה מביתו וגו'

[78] 'לאיש אחר' למה לי למכתב? אי למשרייה לאנסובא על ידי גט כריתות - לכתוב 'ויצאה מביתו והיתה לאיש', למה לי למכתב ל'אחר'? אלא למעוטי יבמה, היכא דלא גרשה בעל אַחַר שמצא בה ערות דבר, והכי משתמעי קראי: 'כי מצא בה ערות דבר - יגרשנה בספר כריתות, ויצאה מביתו' כלומר: ובכל צד שתצא מביתו - בין ע"י גירושין בין ע"י מיתה - אם באת לינשא לאיש אחר – תנשא, ולא ליבם, שאינו אַחֵר אצל נשואין של זו, שמכח נשואי ראשון היא נזקקת לו

[79] דהא פטרה רחמנא, ושרייה לאיש אחר בכל ענין שתצא מביתו, אחר שנמצא בה ערות דבר

[80] מי משתריא בלא גט

[81] הא כתיב 'וכתב לה ספר כריתות' - אפילו מצא בה ערות דבר - כריתות בעיא!

[82] דיבם במקום בעל קאי

[83] דהכי שני רב יוסף לעיל

[84] צוה לבעלה לגרשה מביתו כשמצא בה ערות דבר כי היכי דלא תיסתריה לביתיה, כדאמר לעיל זנותא בביתא כי קריא לשומשמא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]