ביאור:בבלי נזיר דף מד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

יכול ^[1] לא יטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינו ולרוב מניינו של אחרים ^[2]? - אמרת: מה אחותו מיוחדת שגופה תלוי בו ^[3], ומיטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינה ולרוב מניינה ^[4] - אף כל ^[5]: שגופו תלוי בו מיטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינו ולרוב מניינו ^[6]!

ההיא ^[7] - נמי רבי יהודה היא, ורב ^[8] דאמר כי האי תנא, דתניא: 'מעשה שמת אביו של רבי יצחק [הכהן] בגינזק, ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים, ובא ושאל את רבי יהושע בן אלישע וארבעה זקנים [שעמו]: ^[9] ואמרו: 'לאביו' - בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ^[10].

משנה:

שלשה מינין אסורין בנזיר: הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן.

חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן: שהטומאה והתגלחת סותרין, והיוצא מן הגפן אינו סותר;

חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת: שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו, וטומאה ותגלחת הותרו מכללן: בתגלחת מצוה ^[11] ובמת מצוה;

וחומר בטומאה מבתגלחת: שהטומאה סותרת את הכל ^[12] וחייבין עליה קרבן ^[13] ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים ^[14] ואין חייבין עליה קרבן.

גמרא:

[מזכיר את ספרי במדבר פסקא לא] וטומאה לא תותר מכללה, קל וחומר מיין?: ומה יין שאינו סותר - לא הותר מכללו, טומאה - שסותרת - אינו דין שלא תותר מכללה [ויהא הנזיר אסור במת מצוה]?

תלמוד לומר: (ויקרא כא יא: ועל כל נפשת מת לא יבא) לאביו ולאמו לא יטמא: ^[15] לאביו ולאמו לא יטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה.

ויין יותר מכללו ^[16], קל וחומר מטומאה?: מה טומאה שהיא סותרת - הותרה מכללה, יין - שאינו סותר - אינו דין שיותר מכללו?

אמר קרא (במדבר ו ג) מיין ושכר יזיר [חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה, וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל] - לאסור יין מצוה ^[17] כיין רשות ^[18];

ויין יסתור את הכל, קל וחומר מטומאה?: מה טומאה - שהותרה מכללה - סותרת את הכל, יין - שלא הותר מכללו - לא כל שכן שיסתור?

אמר קרא (במדבר ו יב: והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם) והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו: טומאה סותרת ואין היין סותר.

והתגלחת תסתור את הכל, קל וחומר מטומאה?: ומה טומאה - שלא עשו בה מטמא ^[19] כמיטמא - סותרת את הכל, תגלחת - שעשו בה מגלח כמתגלח ^[20] - אינו דין שתסתור את הכל?

אמר קרא: והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו: טומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל.

וטומאה - נעשה בה מטמא [המטמא את הנזיר] כמיטמא, קל וחומר מתגלחת?: ומה תגלחת - שאינה סותרת אלא שלשים - עשה בה מגלח כמתגלח, טומאה שהיא סותרת את הכל אינו דין שנעשה בה מטמא כמיטמא?

אמר קרא (במדבר ו ט: וכי ימות מת עליו בפתע פתאם) וטמא ראש נזרו [וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו] למטמא ראש נזרו ^[21] [תוספות: ולא למטמא ראש נזיר אחר].

ותגלחת - לא נעשה בה מגלח כמתגלח, קל וחומר מטומאה?: ומה טומאה שהיא סותרת את הכל - לא עשו בה מטמא כמיטמא, תגלחת - שאינה סותרת אלא שלשים יום - לא כל שכן שלא נעשה מגלח כמתגלח?

אמר קרא (במדבר ו ה: כל ימי נדר נזרו) תער לא יעבור על ראשו [עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] - קרי ביה לא יעבור הוא, ולא יעבור לאחר.

ותגלחת לא תותר מכללה, קל וחומר מיין?: ומה יין, שאינו סותר, לא הותר מכללו - תגלחת שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה?

אמר רחמנא 'ראשו' (ויקרא יד ט : והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח, וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר)</ref> ואמר רחמנא 'זקנו' ^[22].

ותגלחת לא תסתור כלל, קל וחומר מיין?: ומה יין, שלא הותר מכללו, אינו סותר - תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור?

בעינן גידול שער ^[23] והא ליכא.

ויין יסתור שלשים יום, קל וחומר מתגלחת?: ומה תגלחת שהותרה מכללה – סותרת, יין שלא הותר מכללו - אינו דין שיסתור?

מידי הוא טעמא ^[24] אלא משום ^[25] גידול שער, ^[26] גבי יין ^[27] - הא קאים שערו ^[28]?

עמוד ב

משנה:

תגלחת טומאה כיצד?

היה מזה בשלישי ובשביעי ^[29], ומגלח בשביעי ^[30], ומביא קרבנותיו בשמיני ^[31];

ואם גילח בשמיני, מביא קרבנותיו בו ביום ^[32] - דברי רבי עקיבא.

אמר לו רבי טרפון: מה בין זה למצורע ^[33]?

אמר לו: ^[34] זה ^[35] - טהרתו תלויה בימיו ^[36], ומצורע - טהרתו תלויה בתגלחתו ^[37]; ו^[38] אינו מביא קרבן אלא אם כן היה מעורב שמש ^[39].

תוספות ד"ה א"ל ר' טרפון מה בין זה למצורע: ששמעתי ממך שנאמר בפרשת מצורע בתגלחת שניה 'והיה ביום [השביעי] יגלח את כל שערו וכבס בגדיו במים וטהר וביום [השמיני] יקח שני כבשים וכבשה אחת וגו' שמעתי ממך דמצורע יגלח בשמיני ויביא קרבנו בתשיעי?!

אמר לו [ר"ע לר"ט]: שזה טהרתו תלויה בימיו אחר [הזיית] שלישי ושביעי, ומצורע טהרתו תלויה בתגלחת: אף כי טבל בשביעי - צריך לטבול פעם אחרת אחר גילוח, ואם כן הוי טבול יום לגלח; עד שמיני נקרא טבול יום, ואינו מביא קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש, שהרי הקפיד הכתוב שיטהר מטומאת מצורע בהבאת קרבנותיו [אם כן] אין בידו לשלח קרבנות.

גמרא:

קיבלה מיניה ^[40] או לא?

תא שמע, דתני הלל: גילח בשמיני מביא קרבנותיו בתשיעי ^[41] ואי סלקא דעתא קיבלה מיניה - ליתי קרבנותיו בשמיני?

[תוספות ד"ה דתני הלל: גילח בשמיני מביא קרבנותיו בתשיעי: וקים ליה להש"ס דגבי נזיר מתנייא; והשתא, מדתניא - בשלמא אי לא קבלה מיניה - הא מני רבי טרפון היא, אלא אי סלקא דעתא דקבלה - לכולי עלמא ליתי קרבנותיו בשמיני!]

אמר רבא ^[42] לא קשיא: ^[43] הא דטבל בשביעי ^[44], הא ^[45] דלא טבל בשביעי ^[46].

אמר אביי: אשכחתינהו לחבריה דרב נתן בר הושעיא, דיתבין וקאמרין: ^[47] (ויקרא טו יד: וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה) ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן - ^[48] אימתי הוא בא ^[49]? - ^[50] בזמן שהוא טבל ועשה הערב שמש – אִין ^[51], לא טבל ועשה הערב שמש – לא; אלמא קסבר טבול יום של זב - כזב דמי ^[52]!

אמינא להון אנא: אלא מעתה גבי נזיר טמא – נמי, דכתיב ^[53], ^[54] (במדבר ו י: וביום השמיני) יביא שתי תורים [או שני בני יונה] אל הכהן אל פתח אהל מועד; ^[55] אימתי הוא בא - בזמן שטבל ועשה הערב שמש ^[56];

הערות

^ באחותו שהוא מותר, אבל
^ לא בשל אחרים: לא בשדרה ולא בגולגולת על שאר קרובים
^ בשדרה וגולגולת, שבכך עיקר הגוף תלוי
^ או בזה או בזה
^ בשאר קרובים
^ יכול ליטמא או בשדרה או בגולגולת או ברוב בניינו או ברוב מניינו ואף על פי שהוא חסר משאר הגוף; ושמע מינה דמותר ליטמא לאביו אף על פי שהוא חסר, ותיקשה דרב חסדא [אמר רב], דהאיכא רבי אליעזר בן יעקב דקאמר נמי הכי, ושמע מינה דלכולי עלמא לית להו דרב חסדא דאמר 'בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר'
^ כלומר הוא דאמר
^ חסדא [אמר רב]
^ מהו ליטמא ולהביא בקברי אבותיו?
^ ולאחר שלש שנים אי אפשר לו שאינו חסר
^ בתגלחת מצורע
^ אפילו בנזירות מרובה
^ אשם, ותורין או בני יונה
^ ואפילו בנזירות מרובה
^ מכדי כתיב 'על כל נפשות מת' – 'לאביו' למה לי? אלא להכי הוא דאתא:
^ כגון גבי יין מצוה שנשבע עליו לשתותו; תוספות: למי שנשבע שאשתה אמר קרא מיין ושכר דמיותר כדאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ג:)
^ שנשבע עליו
^ וכדרבי שמעון בפרק קמא דמסכתין (ג,ב); והאי דמותר בקידושא ואבדלתא דלא חשיב ליה הותר מכללו - משום דלא חל עליו מעולם נזירות, משום דנשבע ועומד מהר סיני הוא; ו'מותר מכללו' לא קחשיב ליה אלא היכא דחייל ואחר כך מישתרי בהו
^ שהמטמא את הנזיר אינו עובר עליו, וכדמוכח בסמוך
^ שהמגלח את הנזיר עובר בלאו, כדלקמן: 'תער לא יעבור על ראשו' - קרי ביה 'לא יעבִיר ליה אחר'
^ מדלא כתיב 'וטמא לו ראש נזרו'
^ דמייתרי כדאמרינן לעיל להתיר למצורע נזיר לגלח
^ כדי לקיים בו מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו
^ דתגלחת דסותר
^ דבעינן דתיהוי ליה
^ ואילו הכא
^ למה ליה למיסתר
^ הא קאי שערו דחזי לגילוח
^ ואחר כך היה טובל, שכך חובה על המזה מי חטאת, כדמפרש בהו קרא ב'זאת חוקת התורה': שלאחר הזאה טעונין טבילה
^ והיה מגלח בו ביום, דהיינו שביעי, כדכתיב ביה וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו (במדבר ו ט)
^ וביום השמיני יביא שתי תורים (במדבר ו י)
^ השמיני עצמו
^ שאף כן שנינו במצורע, בתורת כהנים, שאף הוא - תגלחת שניה בשביעי, כדמפרש ביה קרא (ויקרא יד ח-ט): 'וגילח את כל שערו ורחץ במים וטהר... וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו', ומביא קרבנותיו בשמיני, ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני
^ אין ביניהן כלום לענין הבאת קרבן, אלא
^ הנזיר
^ דבשביעי, כיון שהוזה וטבל - הוי טהור, כדכתיב 'וגלח ראשו ביום טהרתו' (במדבר ו ט), דמשמע שכבר הוא טהור ועומד כשהוא מגלח, ואפילו אם אינו מגלח בו ביום
^ שאם טבל קודם שמגלח - עדיין אינו טהור עד שמגלח, דכתיב (ויקרא יד ח-ט) 'והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו', והדר 'ורחץ את בשרו במים וטהר'
^ נזיר
^ שטובל בשביעי, ומביא קרבנותיו בשמיני; וכן אם לא טבל בשביעי עד לשמיני - אינו יכול להביא קרבנותיו בו ביום עד התשיעי, אבל מצורע - המגלח וטובל ביום שמיני שלו - יכול להביא קרבנותיו בו ביום, ואינו צריך הערב שמש, לפי שהוא טהור ועומד משעת טבילה ראשונה שטבל בתגלחת הראשונה, דהא כתיב ביה 'וטהר'
^ רבי טרפון, שאם גילח נזיר בשמיני שיכול להביא קרבנותיו בו ביום, ואינו צריך הערב שמש [שמיני עצמו], ואינו צריך להמתין עד התשיעי
^ ושמע מינה לא קיבלה מיניה
^ לעולם קיבלה; והא דאמרת אם איתא דקיבלה מיניה - לייתי בשמיני?
^ דכי אמרי 'אם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני'
^ שהיה לו הערב שמש
^ דתני הלל מביא קרבנותיו בתשיעי - כגון
^ עד שמיני; ורבי עקיבא לטעמיה, דאמר: נזיר אינו מביא קרבנותיו אלא במעורב שמש. ואיכא דמפרשי אליבא דרבי עקיבא במתניתין: דמצורע שגילח בשמיני אינו מביא קרבנותיו עד בתשיעי, לפי שאינו מביא אלא במעורב שמש בתשיעי, ושבשתא היא: דבהדיא קתני לה בתורת כהנים דאם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני, והכי נמי אמר ליה רבי טרפון להתם: 'מה בין זה לנזיר?'
^ מדכתיב 'וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים' (ויקרא טו יג), וכתיב בתריה
^ דמשמע
^ לפני ה' להביא, כדאמרינן התם: ובא לפני ה' - מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן, והיינו ביום השמיני, דהיינו לאחר שטבל והעריב שמשו
^ אלמא
^ דמותר ליכנס לעזרה
^ דכי היכי דזב אסור ליכנס במחנה לויה, דהיינו בעזרה, הכי נמי טבול יום של זב
^ 'וגלח את ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו'
^ וכתיב בתריה
^ נימא נמי הכי:
^ אבל מקמי הכי לא

[1] באחותו שהוא מותר, אבל

[2] לא בשל אחרים: לא בשדרה ולא בגולגולת על שאר קרובים

[3] בשדרה וגולגולת, שבכך עיקר הגוף תלוי

[4] או בזה או בזה

[5] בשאר קרובים

[6] יכול ליטמא או בשדרה או בגולגולת או ברוב בניינו או ברוב מניינו ואף על פי שהוא חסר משאר הגוף; ושמע מינה דמותר ליטמא לאביו אף על פי שהוא חסר, ותיקשה דרב חסדא [אמר רב], דהאיכא רבי אליעזר בן יעקב דקאמר נמי הכי, ושמע מינה דלכולי עלמא לית להו דרב חסדא דאמר 'בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר'

[7] כלומר הוא דאמר

[8] חסדא [אמר רב]

[9] מהו ליטמא ולהביא בקברי אבותיו?

[10] ולאחר שלש שנים אי אפשר לו שאינו חסר

[11] בתגלחת מצורע

[12] אפילו בנזירות מרובה

[13] אשם, ותורין או בני יונה

[14] ואפילו בנזירות מרובה

[15] מכדי כתיב 'על כל נפשות מת' – 'לאביו' למה לי? אלא להכי הוא דאתא:

[16] כגון גבי יין מצוה שנשבע עליו לשתותו; תוספות: למי שנשבע שאשתה אמר קרא מיין ושכר דמיותר כדאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ג:)

[17] שנשבע עליו

[18] וכדרבי שמעון בפרק קמא דמסכתין (ג,ב); והאי דמותר בקידושא ואבדלתא דלא חשיב ליה הותר מכללו - משום דלא חל עליו מעולם נזירות, משום דנשבע ועומד מהר סיני הוא; ו'מותר מכללו' לא קחשיב ליה אלא היכא דחייל ואחר כך מישתרי בהו

[19] שהמטמא את הנזיר אינו עובר עליו, וכדמוכח בסמוך

[20] שהמגלח את הנזיר עובר בלאו, כדלקמן: 'תער לא יעבור על ראשו' - קרי ביה 'לא יעבִיר ליה אחר'

[21] מדלא כתיב 'וטמא לו ראש נזרו'

[22] דמייתרי כדאמרינן לעיל להתיר למצורע נזיר לגלח

[23] כדי לקיים בו מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו

[24] דתגלחת דסותר

[25] דבעינן דתיהוי ליה

[26] ואילו הכא

[27] למה ליה למיסתר

[28] הא קאי שערו דחזי לגילוח

[29] ואחר כך היה טובל, שכך חובה על המזה מי חטאת, כדמפרש בהו קרא ב'זאת חוקת התורה': שלאחר הזאה טעונין טבילה

[30] והיה מגלח בו ביום, דהיינו שביעי, כדכתיב ביה וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו (במדבר ו ט)

[31] וביום השמיני יביא שתי תורים (במדבר ו י)

[32] השמיני עצמו

[33] שאף כן שנינו במצורע, בתורת כהנים, שאף הוא - תגלחת שניה בשביעי, כדמפרש ביה קרא (ויקרא יד ח-ט): 'וגילח את כל שערו ורחץ במים וטהר... וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו', ומביא קרבנותיו בשמיני, ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני

[34] אין ביניהן כלום לענין הבאת קרבן, אלא

[35] הנזיר

[36] דבשביעי, כיון שהוזה וטבל - הוי טהור, כדכתיב 'וגלח ראשו ביום טהרתו' (במדבר ו ט), דמשמע שכבר הוא טהור ועומד כשהוא מגלח, ואפילו אם אינו מגלח בו ביום

[37] שאם טבל קודם שמגלח - עדיין אינו טהור עד שמגלח, דכתיב (ויקרא יד ח-ט) 'והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו', והדר 'ורחץ את בשרו במים וטהר'

[38] נזיר

[39] שטובל בשביעי, ומביא קרבנותיו בשמיני; וכן אם לא טבל בשביעי עד לשמיני - אינו יכול להביא קרבנותיו בו ביום עד התשיעי, אבל מצורע - המגלח וטובל ביום שמיני שלו - יכול להביא קרבנותיו בו ביום, ואינו צריך הערב שמש, לפי שהוא טהור ועומד משעת טבילה ראשונה שטבל בתגלחת הראשונה, דהא כתיב ביה 'וטהר'

[40] רבי טרפון, שאם גילח נזיר בשמיני שיכול להביא קרבנותיו בו ביום, ואינו צריך הערב שמש [שמיני עצמו], ואינו צריך להמתין עד התשיעי

[41] ושמע מינה לא קיבלה מיניה

[42] לעולם קיבלה; והא דאמרת אם איתא דקיבלה מיניה - לייתי בשמיני?

[43] דכי אמרי 'אם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני'

[44] שהיה לו הערב שמש

[45] דתני הלל מביא קרבנותיו בתשיעי - כגון

[46] עד שמיני; ורבי עקיבא לטעמיה, דאמר: נזיר אינו מביא קרבנותיו אלא במעורב שמש. ואיכא דמפרשי אליבא דרבי עקיבא במתניתין: דמצורע שגילח בשמיני אינו מביא קרבנותיו עד בתשיעי, לפי שאינו מביא אלא במעורב שמש בתשיעי, ושבשתא היא: דבהדיא קתני לה בתורת כהנים דאם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני, והכי נמי אמר ליה רבי טרפון להתם: 'מה בין זה לנזיר?'

[47] מדכתיב 'וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים' (ויקרא טו יג), וכתיב בתריה

[48] דמשמע

[49] לפני ה' להביא, כדאמרינן התם: ובא לפני ה' - מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן, והיינו ביום השמיני, דהיינו לאחר שטבל והעריב שמשו

[50] אלמא

[51] דמותר ליכנס לעזרה

[52] דכי היכי דזב אסור ליכנס במחנה לויה, דהיינו בעזרה, הכי נמי טבול יום של זב

[53] 'וגלח את ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו'

[54] וכתיב בתריה

[55] נימא נמי הכי:

[56] אבל מקמי הכי לא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]