ביאור:בבלי נזיר דף לב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

ואת אחד עשר [1].

[2]

גמרא:

מני מתניתין? לא רבי יוסי ולא רבנן, דתניא [דומה לתוספתא נדרים פרק א הלכה ו [3]]:

מי שנדר ועבר על נזירותו - אין נזקקין לו אלא אם כן מונה בהן איסור כימים שנהג בהם היתר [4]; רבי יוסי אומר: דיו שלשים יום:

אי רבנן קשיא נזירות מועטת [5], אי רבי יוסי קשיא נזירות מרובה [6]!?

איבעית תימא רבי יוסי ואיבעית תימא רבנן:

איבעית תימא רבי יוסי: כאן [7] בנזירות מרובה: כאן [8] בנזירות מועטת [9];

ואיבעית תימא רבנן [10]: לא תימא 'משעה שנזר', אלא אימא 'כמשעה שנזר' [11].

[12]

נשאל לחכמים והתירוהו [היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר]:

אמר רבי ירמיה: מדבית שמאי נשמע לדבית הלל [13]: לאו אמרי בית שמאי 'הקדש בטעות הוי הקדש' [14], [15] כיון דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נזר [16] - תצא ותרעה בעדר [17], לבית הלל נמי: אף על גב דאמרי תמורה בטעות הויא תמורה – הני מילי היכא דאיתיה לעיקר הקדש [18], אבל היכא דמיתעקר עיקר הקדש [19] איתעקר נמי תמורה [20]. [תוספות הרא"ש: כיון דאיגלאי מילתא דטעות הוה מעיקרא על ידי התרת חכם, או שאומר לו החכם דלאו נדא הואי, תצא ותרעה בעדר - הוא הדין לבית הלל בתמורה: אם המיר בהמה בבהמה, ואחר כך נשאל על הראשונה – פקעה קדושת תמורה.]

אמר מר [21]: אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי 'עשירי' [ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - שהוא מקודש?]:

איתמר: מעשר - רב נחמן אמר: טעותו [22] ולא כוונתו [23].

רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: טעותו, וכל שכן כוונתו.

אמר ליה רבא לרב נחמן: לדידך, דאמרת טעותו ולא כוונתו - דקאמרי בית שמאי לבית הלל אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי 'עשירי', ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - ששלשתן מקודשין ואישתיקו בית הלל [24]? - לימרו להון: 'מה למעשר [25] - שכן אינו קדוש בכוונה [26]?

אמר רב שימי בר אשי: [27] היינו טעמא דלא אמרי להון [28]: [29] דקל וחומר הוא: מה מעשר, שאינו קדוש בכוונה - קדוש בטעות, הקדש - שקדוש בכוונה - לא כל שכן?

ולא היא [30]: דהקדש - בדעתא דמריה תלי [31].

משנה:

מי שנדר בנזיר, והלך להביא את בהמתו [32] ומצאה שנגנבה - אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר [33] - הרי זה נזיר [34].


עמוד ב

[המשך המשנה]

ואם משנגנבה בהמתו נזר [35] - [36] אינו נזיר [37].

וזו טעות [38] טעה נחום המדי [39]: כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב [40];

אמר להם נחום המדי: אילו הייתם יודעין שבית המקדש חרב, הייתם נוזרים?

אמרו לו: לא!

והתירן נחום המדי;

וכשבא הדבר אצל חכמים – אמרו: כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש [41] – נזיר [42], ומשחרב בית המקדש [43] - אינו נזיר [44].

גמרא:

אמר רבה: שטפוהו רבנן לרבי אליעזר [45], ואוקמיה בשיטתייהו [46], [47] דתנן [48]: פותחין בנולד - דברי רבי אליעזר, וחכמים אוסרין [49].

ואמר רבא: אף על גב דאמור רבנן 'אין פותחין בנולד' אבל פותחין בתנאי נולד [50].

תוד"ה: אבל פותחין בתנאי נולד דאמרינן להו אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב ב"ה מי הוי נזר - ופי' אילו בא בן אדם אליך בשעה שנדרת והיה מיעצך כי [אולי] חרב בית המקדש טרם כלות נזירותיך - כלום נדרת? וזה דומה לחרטה: אילו באו עשרה בני אדם שיפייסוך מי נדרת? שאין לחלק מאיזה טעם יהיה הפיוס שאפילו טעם הפיוס משום דבר נולד אין בכך כלום דהוי חרטה.

היכי דמי?

אמרי להון: אילו אתא איניש [51], ואמר לכון דחרב בית המקדש - מי הוה נדריתון?

אמר רב יוסף: אי הואי התם [52] - הוה אמינא להון: [53] הכתיב (ירמיהו ז ד: אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר) היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה [ובהמשך ירמיהו ז,יד: ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשלו] [54] זה מקדש ראשון ומקדש שני!

נהי דידעין להון דיחרוב - מי יודעין לאימתי?

אמר אביי: ולא ידעין לאימת? והכתיב [55]: (דניאל ט כד) שָׁבוּעִים שִׁבְעִים נחתך על עמך ועל עיר קדשך [לְכַלֵּא הפשע ולחתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים] [56]!

[57] ואכתי מי ידעינן בהי יומא [58]?!

משנה:

היו מהלכין בדרך, ואחד בא כנגדן, אמר אחד מהן: "הריני נזיר שזה פלוני", ואחד אמר: "הריני נזיר שאין זה פלוני", "הריני נזיר שאחד מכם נזיר", "שאין אחד מכם נזיר", "ששניכם נזירים", "שכולכם נזירים":

בית שמאי אומרים: כולן נזירין;

ובית הלל אומרים: אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. [59]

ורבי טרפון אומר: אין אחד מהם נזיר [60].

[61] הרתיע לאחוריו [62] - אינו נזיר [63].

רבי שמעון אומר: יאמר: "אם היה כדברי - הריני נזיר חובה, ואם לאו - הריני נזיר נדבה"! [64]

גמרא:

מי שלא נתקיימו דבריו? אמאי הוי נזיר?

אמר רב יהודה: אימא 'מי שנתקיימו דבריו'!

הערות עריכה

  1. ^ ואחד עשר שיהא מתקדש בשבט: שעבר עליהן בטעות וקורא לו 'עשירי'
  2. '^ ותדע שאינו מתקדש בשביל השבט: מה אילו טעה והניח השבט על השמיני ועל שנים עשר, וסקרו בסיקרא - מי יש בהקדשו כלום? אלא מה טעם מקודשין תשיעי ואחד עשר? שאותו כתוב שקידש את העשירי - קידש את התשיעי ואחד עשר, אבל לא שמיני ושנים עשר; דהכי אמרינן בפרק בתרא דמסכת בכורות (ס,ב): תנו רבנן: מנין שאם קרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - ששלשתן מקודשים? תלמוד לומר: 'וכל מעשר בקר וצאן וגו' העשירי יהיה קודש' (ויקרא כז לב): עשירי לרבות את כולן; יכול שאני מרבה אף ח' ושנים עשר? אמרת: מה עשרה בסמוך לו - אף כל בסמוך לו, יצאו ח' וי"ב.
  3. ^ ליברמן
  4. ^ שאם קיבל נזירותו סתם, ועשה מהן בטהרה עשרה ימים, ונטמא למתים ושתה יין עשרה ימים אחרים, ואח"כ נשאל לחכם - אין אומרים שאותן ימי איסור עולין לו מן המנין, אלא עושה עוד עשרים ימים בטהרה; וכן נמי בנזירות מרובה
  5. ^ דאילו במתניתין תנן שימי איסור עולין לו מן המנין, והכא תנינא דלא; [והאי דקאמר 'נְזִירות מועטת' - לאו דוקא, דהוא הדין נמי לנזירות מרובה, אלא איידי דלא מצי למיפרך מדרבי יוסי אלא מנזירות מרובה - נקיט נמי לגבי רבנן נזירות מועטת]
  6. ^ דאילו במתניתין תנן דאפילו קיבל עליו נזירות מרובה של מאה יום, ועשה מהן (עשרה) בטהרה (ועשרה) באיסור, ואחר כך נשאל - צריך להשלים לה עד מאה, ואילו רבי יוסי אומר הכא דדיו שלשים יום
  7. ^ מתניתין
  8. ^ וברייתא
  9. ^ והכי קאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא: את אמרת דמונה בהן איסור כימים שנהג בהן היתר, וימי איסור אין עולין לו מן המנין; אומר אני: דיו שלשים יום, דימי איסור עולין לו מן המנין, ואינו צריך למנות אלא משעה שנזר - דאית ליה [לרבי יוסי] כתנא דמתניתין
  10. ^ ותתרגם מתניתין כעין ברייתא, ואימא הכי
  11. ^ מאי 'משעה שנָזַר' דקתני? כמשעה שנָזַר יעשה בטהרה, דימי איסור אין עולין לו מן המנין
  12. ^ לישנא אחרינא: והכי תניא בתוספתא: 'רבי יוסי אומר: במה דברים אמורים דינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר? - בנזירות מועטת מיירי, אבל בנזירות מרובה: אם נָזַר מאה יום וְזִלְזֵל חמישים יום - דיו שינהוג איסור שלשים; וקיימא לן דכל 'במה דברים אומרים' אינו אלא לפרש, כלומר: דתנא קמא נמי - דהיינו רבנן - בנזירות מועטת קמיירי, דינהוג איסור, ומשום הכי קשיא להו נזירות מועטת: דמתניתין מיירי בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת, וקתני 'משעה שנָזַר', ואי רבי יוסי כו', כדמפרש.
  13. ^ דכי היכי דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש – הכי נמי אמרי בית הלל דתמורה בטעות דהויא תמורה
  14. ^ דאף על גב דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש
  15. ^ קאמרי נמי
  16. ^ דהיכא דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נדר ונשאל על נזירותו והותר ההיא בהמה שהפריש על אותו נזירות
  17. ^ הואיל דמיתעקר עיקר נזירות
  18. ^ דסבר לומר 'תמורת עולה' ואמר "תמורת שלמים"
  19. ^ אם הפריש בהמה לצורך תמורת עולה וחזר ואמר "הרי זו תמורת שלמים" - כיון דהפרישה ושוב טעה, אגלאי מילתא דלאו שפיר המיר
  20. ^ ולא הויא תמורה
  21. ^ מתניתין היא, אבל לשון ירושלמי כך הוא
  22. ^ כשטעה וקרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי' הוי הקדש
  23. ^ אבל אם נתכוין לכך - לא הוי הקדש (אבל מעשר, דבחושבנא תליא מילתא - בין בטעות בין בכוונה הוי קדוש)
  24. ^ דלא מהדרי להו מגופיה דמילתא
  25. ^ לכך הקדישו בטעות דהוי הקדש
  26. ^ שאם נתכוין על שלשתן להחליף ולקרותן בכך - אינו הקדש, תאמר בהקדש שיהא טעות הקדש - שכן עיקר מעשה שלו אינו אלא בכוונה: הואיל וכל מעשה שלו אינו אלא בכוונה - לכך אין טעותו הקדש, אלא מדלא קמהדרי להו הכי – שמע מינה דאית להו לבית הלל דטעותו וכל שכן כוונתו, וקשיא לרב נחמן
  27. ^ לעולם טעותו ולא כוונתו;
  28. ^ והאי דלא אמרו להון הכי
  29. ^ דאם כן יפה כח לבית שמאי, דקאמרי להו
  30. ^ דהאי קל וחומר לא מצי למיהדר להו בית שמאי
  31. ^ שאינו קדוש אלא בכוונה לדעת בעלים, ולא בטעות בעלים, אבל מעשר - בחושבנא תלי - קדוש אפילו בטעות, ולעולם אימא לך מדלא מהדרי להו בית הלל לבית שמאי 'מה למעשר שכן אינו בכוונה', דאית להו לבית הלל ד'טעותו וכל שכן כוונתו' - וקשיא לרב נחמן
  32. ^ שהפריש לנזירותו
  33. ^ אף על פי שעכשיו נגנבה, ובא לפני חכם לפתוח לו, ולומר "אילו היית יודע שתגנב בהמתך מי היית נוזר"? ואמר "לאו"
  34. ^ שאין פותחין לאדם בנולד
  35. ^ שבדעתו היה לקבל נזירותו על אותה בהמה, ובשעה שנזר לא היתה ברשותו
  36. ^ הרי זה
  37. ^ דנזירות בטעות הואי
  38. ^ של נולד
  39. ^ שהוא סבור שפותחין בנולד
  40. ^ לאחר בית שני
  41. ^ ואף על פי שלאחר כך חרב
  42. ^ דאין פותחין לו לאדם בנולד
  43. ^ שיכול לומר לו "אילו הייתי יודע שכבר חרב לא הייתי נודר"
  44. ^ וכהאי גוונא לא הוי 'נולד', שהרי כבר חרב
  45. ^ והעבירוהו מדעתו כמו 'שֶטֶף מים' (בבא מציעא ק ב)
  46. ^ והעמידוהו בשיטה שלהן דאין פותחין בנולד
  47. ^ דאילו במסכת נדרים
  48. ^ בפרק 'רבי אליעזר' נדרים פ"ט מ"ב, דף סד,א
  49. ^ ואילו כי הדר אתי להכא במסכת נזיר - אודויי אודי להו, מדקא חזינא דלא פליג עלייהו במתניתין כבמסכת נדרים, דנדרים מקמי נזיר נשנית, וכדמפרש ברישא דמסכתא: דאיידי דתני כתובות דאית בה [פרק] 'המדיר' - תנא נדרים, ואיידי דתנא נדרים - תנא נזיר
  50. ^ ואפילו להנהו דנדרו עד שלא חרב בית המקדש
  51. ^ בההיא שעתא דנדריתון
  52. ^ להנהו דאמרי דמי שנזר לאחר חורבן בית המקדש אינו נזיר משום דאינהו סבורין דאכתי הוה קאי
  53. ^ ואמאי לא ידעין דליחרב
  54. ^ דקאמר להו נביא לישראל: אל תבטחו אל דברי הנביאים היכל ה', כי מתנבאים 'לא תבא עליכם רעה - "היכל ה' – בשבועה! עוד היום לבוא שיאמרו "היכל ה' היכל ה' המה": שנים הם:
  55. ^ בדניאל כשהגלן נבוכדנצר בחורבן בית ראשון
  56. ^ שבועים שבעים: שמיטין עתידין לבא מכאן ועד חורבן בית שני, והם שבעים שנה שהיו בבבל, וארבע מאות ועשרים שהיו בבית שני - הרי שבעים שמיטין; אלמא ידעי לאימת חרב
  57. ^ אמרי לך רבנן:
  58. ^ מסתמא אדעתא דבנוי נדרו
  59. ^ ובגמרא מפרש מאי קאמרי.
  60. ^ שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, שיהא מברר דבריו, ויאמר "הריני נזיר", ולא יהא תולה נזירותו בדבר אחר
  61. ^ ראה איש פלוני בא כנגדו, ואמר "הריני נזיר אם זה שמעון"
  62. ^ וחזר זה לאחוריו, ואין ידוע אם שמעון הוא אם לאו
  63. ^ דספק נזירות להקל
  64. ^ ורבי שמעון לטעמיה, דאמר ספק נזירות להחמיר, ובגמרא מפרש.