ביאור:בבלי נזיר דף לה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כדרך שפרט לך בנזיר 'מחרצנים ועד זג' [וחזר וצמצם]:

לרבי אלעזר בן עזריה, דקא מוקים להאי 'מחרצנים ועד זג' לומר שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג [ואינו דן בפרט וכלל ופרט] - פרטא מנא ליה ^[1]?

סבר לה כרבי אליעזר, דדריש מיעט וריבה ^[2];

ואי בעית אימא ^[3] כרבנן ^[4]: דאי סלקא דעתך כדאמר רבי אלעזר בן עזריה, ליכתביה רחמנא להאי 'מחרצנים ועד זג' גבי פרטי? למאי הלכתא כתביה בתר כלל? - שמע מינה למידייניה בכלל ופרט ^[5].

ואימא כוליה להכי הוא דאתא?

אם כן - לכתוב או 'שני חרצנים' או 'שני זגים' או 'חרצן וזג'; למאי הלכתא כתב רחמנא 'מחרצנים ועד זג'? - שמע מינה למידרש ביה כלל ופרט, ואיכא נמי למידרש ביה עד שיאכל שני חרצנים וזג.

ורבי אליעזר, דדריש מיעט וריבה - פרט וכלל ופרט ^[6] מנא ליה ?

אמר רבי אבהו: נפקא ליה מהאי קרא: (שמות כב ט) וכי יתן איש אל רעהו [חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה] 'חמור או שור או שה' – פרט; 'וכל בהמה' – כלל ^[7]; 'לשמור' - חזר ופרט : פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט ^[8].

רבא אמר: נפקא ליה מהאי קרא (ויקרא א י: ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה זכר תמים יקריבנו) 'ואם מן' – פרט ^[9]; 'הצאן' – כלל ^[10]; ’[ה]כבשים' ו’[ה]עזים' - חזר ופרט ^[11]: פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט ^[12].

אמר ליה רב יהודה מדיסקרתא לרבא: ולילף מן הדין קרא (ויקרא א ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם) 'מן' - פרט; 'הבהמה' - כלל ^[13]; 'בקר וצאן' חזר ופרט: פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט!?

אמר ליה [רבא]: מן האי ליכא למשמע מינה; דאי מהתם - הוה אמינא: 'הבהמה'

עמוד ב

חיה בכלל בהמה ^[14].

אמר ליה [רב יהודה מדיסקרתא לרבא]: ^[15] חיה ^[16] בכלל בהמה ^[17]? הא כתיב ^[18] ’[מן] [ה]בקר ו[מן ה]צאן' ^[19]! ^[20] והוה ליה פרט וכלל ^[21] ופרט, ואי אתה דן אלא כעין הפרט ^[22]!

ומנלן דהכי הוא ^[23] – דתניא: ’[דברים יד,ה: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך: בבקר ובצאן וביין ובשכר - ובכל אשר תשאלך נפשך; ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך] 'ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך' – כלל; 'בבקר ובצאן וביין ובשכר' – פרט; 'ובכל אשר תשאלך נפשך' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע - אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע ^[24]!

מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן - כללא בתרא מאי אהני?

תוספות ד"ה מכדי: אגב גררא אתי לפרושי טעם המדות וחילוקיהם ומשפטיהם ומפרש אותה בלשון קשיא ותירוץ:

אהני לאוסופי כל דדמי ליה ^[25].

ותו: פרט וכלל ופרט - כעין הפרט דיינינן - פרטא בתראה מאי אהני?

אי לאו פרטא בתראה - הוה אמינא נעשה כלל מוסף על הפרט [ומרחיבים עוד יותר, כי אין פרט אחרון המגביל].

ומכדי תרין כללי ופרטא, ותרין פרטי וכללא - [שניהם] כעין פרטא דיינינן; מאי איכא ביני וביני?

איכא דאילו תרתין כללי ופרטא - אי איכא פרטא דדמי ליה אפילו בחד צד מרבינן, תרי פרטי וכללא - אי איכא פרטא דדמי משני צדדין מרבינן ^[26], בחד צד ^[27] לא מרבינן [אילו נאמר בפרט וכלל ופרט, אך היות ונאנר בכלל ופרט וכלל – מרבינן דגים].

מכדי פרט וכלל - נעשה כלל מוסף על הפרט, ואיתרבי כל מילי, ו'מיעט וריבה' - נמי ריבה הכל ואיתרבי כל מילי - מאי איכא בין מיעט וריבה לפרט וכלל?

איכא: דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין ולולבין; ומיעט וריבה - לולבין אִין, עלין לא ^[28].

^[29]

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה, אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר, שהרי אמרה תורה (במדבר ו ג: מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל) משרת [ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל] ^[30]

הערות

^ מנא ליה ד'פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט'
^ ולא משמע ליה מהאי 'חרצנים ועד זג' – פרט, וקא דריש ביה כי טעמיה: שלכך הוא בא: שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג
^ דאית ליה
^ דדרשי כללי ופרטי, ואף על גב דמשמע ליה מיניה עד שיאכל שני חרצנים וזג – בעל כרחך דלפרטא נמי הוא דאתא
^ ולא משום דרבי אלעזר בן עזריה [שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג]
^ דדיינינן בתורה
^ ואפילו דובים ואריות [שאי אפשר לשמור אותם, כדלהלן]
^ דאהני פרטא בתרא למידי דבַר שמירה הוא, דנשבעין עליהן, כגון נמי עופות; יצאו דובים ואריות, דלאו בני שמירה נינהו, שאין להם תרבות
^ דמשמע מן הבהמה ולא כל בהמה
^ ואפילו רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, ואתנן ומחיר - שכשרין לקרבן
^ דלא משמע ליה כללא כמו 'צאן', ואימעיטו להו כל הני, ואיתרבו לה כגון נעבדה בהם עבירה כגון החורש בשור ובחמור, ושחרש בו בשבת
^ ואימעיט ליה חיה, ואיתרבו להו בחור וזקן: דעולה בא בחור אף על פי שאין אשם בא בחור, ואשם בא זקן אף על פי שאין עולה בא זקן
^ אפילו חיה, דחיה בכלל בהמה
^ דכתיב (דברים יד ד-ה) 'זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי וגו'
^ ומי מצית אמרת הכי:
^ הוא
^ בהאי פרט
^ באידך פרטא
^ למעוטי חיה
^ אלא
^ האי 'מן הבהמה'
^ ומצי נמי למילף מהכא
^ [שבכל מקום בתורה, את המדה כלל ופרט וכלל] דכעין פרטא דיינינן
^ ואיתרבו להו עופות, ואימעיטו להו דגים שאין גדילין על הקרקע, כדמפרש במסכת עירובין בפרק 'בכל מערבין'
^ ואפילו מצד אחד, כגון דגים: דפרי מפרי הן, אבל אינן גידולי קרקע; דאי ליכא כללא בתרא – הוה אמינא דאין בכלל אלא מה שבפרט [ודגים יהיו אסורים לקנות בכסף מעשר שני; והכלל האחרון מוסיף]
^ כגון עופות דגידולי קרקע הן, ופרי מפרי מרבינן
^ אבל דגים - דבחד צד דמו ליה
^ אי אפשר דלא ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי אבל עלין לא: דעלין ממעט
^ ואם תאמרף והא איכא רבי אליעזר דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי עלין!? הא - לא תקשי לך: ר"א לא משמע ליה עלין אלא משום דכתיב 'מכל אשר יעשה מגפן היין', דהאי 'מכל' לישנא יתירא הוא; ואי משום מיעט וריבה - לא מיצטריך ליה למיכתב, אלא 'אשר יעשה מגפן היין'; 'מכל' למה לי? אלא לרבות: ואפילו עלין. ואית דמפרש דהאי דאמר 'אפילו עלין' - לאו דוקא, אלא קא משמע לן דפורתא הוא דמיעט: או עלין או שבישתא; ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט] וריבה - ליכא ולא מידי.
^ לרבות שאפילו לא הוי איסורי נזיר כשיעור, והיתר משלימו לכזית - שהוא חייב.

[1] מנא ליה ד'פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט'

[2] ולא משמע ליה מהאי 'חרצנים ועד זג' – פרט, וקא דריש ביה כי טעמיה: שלכך הוא בא: שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג

[3] דאית ליה

[4] דדרשי כללי ופרטי, ואף על גב דמשמע ליה מיניה עד שיאכל שני חרצנים וזג – בעל כרחך דלפרטא נמי הוא דאתא

[5] ולא משום דרבי אלעזר בן עזריה [שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג]

[6] דדיינינן בתורה

[7] ואפילו דובים ואריות [שאי אפשר לשמור אותם, כדלהלן]

[8] דאהני פרטא בתרא למידי דבַר שמירה הוא, דנשבעין עליהן, כגון נמי עופות; יצאו דובים ואריות, דלאו בני שמירה נינהו, שאין להם תרבות

[9] דמשמע מן הבהמה ולא כל בהמה

[10] ואפילו רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, ואתנן ומחיר - שכשרין לקרבן

[11] דלא משמע ליה כללא כמו 'צאן', ואימעיטו להו כל הני, ואיתרבו לה כגון נעבדה בהם עבירה כגון החורש בשור ובחמור, ושחרש בו בשבת

[12] ואימעיט ליה חיה, ואיתרבו להו בחור וזקן: דעולה בא בחור אף על פי שאין אשם בא בחור, ואשם בא זקן אף על פי שאין עולה בא זקן

[13] אפילו חיה, דחיה בכלל בהמה

[14] דכתיב (דברים יד ד-ה) 'זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי וגו'

[15] ומי מצית אמרת הכי:

[16] הוא

[17] בהאי פרט

[18] באידך פרטא

[19] למעוטי חיה

[20] אלא

[21] האי 'מן הבהמה'

[22] ומצי נמי למילף מהכא

[23] [שבכל מקום בתורה, את המדה כלל ופרט וכלל] דכעין פרטא דיינינן

[24] ואיתרבו להו עופות, ואימעיטו להו דגים שאין גדילין על הקרקע, כדמפרש במסכת עירובין בפרק 'בכל מערבין'

[25] ואפילו מצד אחד, כגון דגים: דפרי מפרי הן, אבל אינן גידולי קרקע; דאי ליכא כללא בתרא – הוה אמינא דאין בכלל אלא מה שבפרט [ודגים יהיו אסורים לקנות בכסף מעשר שני; והכלל האחרון מוסיף]

[26] כגון עופות דגידולי קרקע הן, ופרי מפרי מרבינן

[27] אבל דגים - דבחד צד דמו ליה

[28] אי אפשר דלא ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי אבל עלין לא: דעלין ממעט

[29] ואם תאמרף והא איכא רבי אליעזר דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי עלין!? הא - לא תקשי לך: ר"א לא משמע ליה עלין אלא משום דכתיב 'מכל אשר יעשה מגפן היין', דהאי 'מכל' לישנא יתירא הוא; ואי משום מיעט וריבה - לא מיצטריך ליה למיכתב, אלא 'אשר יעשה מגפן היין'; 'מכל' למה לי? אלא לרבות: ואפילו עלין. ואית דמפרש דהאי דאמר 'אפילו עלין' - לאו דוקא, אלא קא משמע לן דפורתא הוא דמיעט: או עלין או שבישתא; ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט] וריבה - ליכא ולא מידי.

[30] לרבות שאפילו לא הוי איסורי נזיר כשיעור, והיתר משלימו לכזית - שהוא חייב.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]