הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא:

רבי אליעזר אומר: סותר את הכל;

וחכמים אומרים: יביא שאר קרבנותיו ויטהר.

תוד"ה וחכ"א יביא שאר קרבנותיו ויטהר - פירוש לכשיטהר; כך מפרש בירושלמי; סתם מעשה דטהרה ואחר כך יביא קרבנות, ודאי אותו הזבח שהיה בהכשר לא יחזור ויביא; ורבנן לטעמייהו, דאמרי: אחר מעשה יחידי מותר לשתות יין ומגלח - הרי הוא קודם שנטמא [ראוי] לתגלחת, ולמה יסתור אותו, [אבל] הזבחים שהקריב משנטמא – יסתור, דהא קפיד קרא שיביא קרבנות נזיר בטהרה, ואחר כך כשיטהר ויהיה לו הזאת שלישי ושביעי יביאם [למנין סתירה].

אמרו לו: מעשה במרים התרמודית ^[1] שנזרק עליה אחד מן הדמים ובאו ואמרו לה על בתה שהיתה מסוכנת והלכה ומצאה שמתה ^[2], ואמרו חכמים תביא שאר קרבנותיה ותטהר.

גמרא:

קתני ^[3]: רבי אליעזר אומר: סותר את הכל; והאמר רבי אליעזר: כל אחר מלאת - שבעה סותר ^[4]?

אמר רב: מאי סותר נמי דקאמר רבי אליעזר? - סותר קרבנותיו ^[5]. [נראה שלפי רבי אליעזר, סותר נזירות לשבעה, ולאחר שבעה נחשב שסיים את הנזירות, ולכן צריך רק אז להביא קרבנותיו, ומה שהביא קודם לא עלה לו כי הביאם לפני שגמר נזירותו.]

הכי נמי מסתברא ^[6], דקתני וחכמים אומרים: תביא שאר קרבנותיה ותטהר ^[7] – שמע מינה.

^[8]

ומעשה [נמי] במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים ובאו והודיעוה על בתה שהיתה מסוכנת והלכה ומצאה שמתה ואמרו חכמים תביא שאר קרבנותיה ותטהר - שמע מינה.

הדרן עלך שלשה מינין

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-===-=-=-=-

נזיר מז,א פרק שביעי כהן גדול

ויקרא כא

^[9] והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם:

^[10] ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא:

^[11] ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה':

במדבר ו

^[12] כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא:

^[13] לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על ראשו:

^[14] כל ימי נזרו קדש הוא לה':

משנה:

כהן גדול ונזיר - אין מיטמאין לקרוביהן ^[15], אבל מיטמאין למת מצוה.

היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה:

רבי אליעזר אומר: יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר,

וחכמים אומרים: יטמא נזיר ואל יטמא [אפילו ] כהן הדיוט.

אמר להם רבי אליעזר: יטמא כהן - שאינו מביא קרבן על טומאתו, ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן על טומאתו!

אמרו לו: יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם, ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם.

גמרא:

בשלמא כהן גדול ונזיר ^[16]: האי סבר כהן גדול עדיף ^[17], והאי ^[18] סבר נזיר עדיף ^[19];

^[20] ^[21] משוח בשמן המשחה ^[22],

עמוד ב

ומרובה בגדים ^[23] - ^[24] משוח בשמן המשחה עדיף ^[25], דאילו משוח בשמן המשחה מביא פר הבא על כל המצות ^[26], ואילו מרובה בגדים אין מביא ^[27];

משוח שעבר ^[28] ומרובה בגדים - מרובה בגדים עדיף דמרובה בגדים עביד עבודה ואילו משוח שעבר לאו בר עבודה הוא ^[29];

עבר מחמת קירויו ועבר מחמת מומו - עבר מחמת קירויו עדיף, דאילו האי חזי לעבודה למחר ואילו עבר מחמת מומו לא חזי לעבודה.

איבעיא להו: משוח מלחמה וסגן - הי מינייהו עדיף? משוח מלחמה עדיף, דחזי למלחמה? או דלמא סגן עדיף, דחזי לעבודה ^[30]?

תא שמע, דתניא: ’’אין בין משוח מלחמה לסגן אלא שאם היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה יטמא משוח מלחמה ואל יטמא הסגן'!

והתניא: משוח מלחמה קודם לסגן ^[31]?

אמר מר זוטרא: לענין החיותו - משוח מלחמה עדיף; מאי טעמא? - דתלו ביה רבים ^[32]; ולענין טומאה - סגן עדיף, דתניא: רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: למה תקנו סגן לכהן גדול? שאם אירע בו פסול הרי נכנס ומשמש תחתיו;

עד כאן לא פליגי ^[33] אלא בכהן גדול ונזיר כי קא אזלי בהדי הדדי ^[34], אבל חד חד לחודיה בר איטמויי אינון; מנא הני מילי?

דתנו רבנן: '(ויקרא כא יא) [ו]על כל נפשות מת לא יבא [לאביו ולאמו לא יטמא] ^[35] - במה הכתוב מדבר?: אי ברחוקים - קל וחומר הוא: ומה כהן הדיוט שהוא מיטמא לקרובים אינו מיטמא לרחוקים, כהן גדול - שאינו מיטמא לקרובים ^[36] - אינו דין שאינו מיטמא לרחוקים! אלא בקרובים הכתוב מדבר ^[37] 'ולאביו' ^[38]? ^[39] הוא דאינו מיטמא, הא ^[40] מיטמא הוא למת מצוה.

הערות

^ מתרמוד, שם מקום
^ ונטמאת עליה
^ במתניתין
^ ותו לא, והא הכא אחר מלאת הוא
^ והכי קאמר: יביא כל קרבנותיו לאחר שיטהר, ואותו זבח ראשון שנזרק דמו לא עלה לו; ולעולם השבעה הוא דסותר ותו לא, לדברי הכל, ובהא פליגי: רבי אליעזר סבר אותו זבח ראשון לא עלה לו, ויביא אחר במקומו עם שאר קרבנותיו שהפריש לכשיטהר, לאחר שבעה
^ דאקרבנותיו קאי
^ מכלל דלרבי אליעזר סבירא ליה דאף ראשון לא עלה לו וצריך להביא אחר
^ ענין אחר אמר רב מאי סותר נמי דקאמר ר' אליעזר סותר את קרבנותיו: ולא מיבעיא זבח ראשון דאינו עולה לו, אלא אותו שהפריש תחלה צריך להחליף ויביא אחר במקומו, וחכמים אומרים: אותו ראשון בלבד לא עלה לו וצריך להביא אחר במקומו, אבל שאר קרבנות שהפריש אינו צריך להחליף, אלא לכשיטהר יביא אותם. הכי נמי מסתברא דאקרבנות פליגי מדקאמרי רבנן דיביא שאר קרבנות ויטהר - אלמא דשמעי מיניה דרבי אליעזר דאפילו אותן קרבנות שהפריש תחלה אינו יכול להביא לקרבנותיו; ואמרו ליה רבנן: מביא,
^ פסוק י
^ פסוק יא
^ פסוק יב
^ פסוק ו
^ פסוק ז
^ פסוק ח
^ וכדמפרש בהן קראי לטומאה לקמן בגמרא
^ שמעינן להו הי מינייהו ליטמא תחילה
^ דרבנן סברי כהן [גדול] שקדושתו קדושת עולם
^ ורבי אליעזר
^ שכן מביא קרבן על טומאתו ויטמא כהן גדול שאינו מביא קרבן על טומאתו, ואל יטמא נזיר
^ כלומר: והא פשיטא לן:
^ דכהן גדול
^ קודם שנגנז צנצנת המן ומקלו של [משה ~~אהרן~~] ושמן המשחה בימי יאשיהו
^ וכהן גדול שלא נמשח בשמן המשחה שעומד בכהונתו לאחר שנגנז שמן המשחה אפילו בבית ראשון ואין בינו לבין כהן הדיוט אלא שהוא מרובה בגדים שמשמש בשמונה בגדים: בבגדי לבן ובגדי זהב, וכהן הדיוט אינו משמש אלא בארבעה
^ הא נמי פשיטא שאם היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה
^ דמיטמא מרובה בגדים ולא יטמא משוח בשמן המשחה משום דאיהו עדיף
^ שכן מביא פר העלם על כל המצות כמו צבור, כדכתיב (ויקרא ד ג) אם הכהן המשיח [יחטא... והקריב פר בן בקר ...] כלומר: שהוא מביא קרבן על אשמתו כמו צבור על אשמתן
^ אבל מרובה בגדים אינו דינו אלא כיחיד
^ כלומר: קודם שנגנז שמן המשחה, ואירע קרי בכהן גדול, ומינו אחר תחתיו ומשחוהו, ואחר כך, כשנטהר - כהן גדול חוזר לעבודתו, ושני עובר לו
^ אלא אותו יום הכורים, כדאמרינן במסכת יומא (יב,ב) [בשם רבי יוסי]: ראשון חוזר לעבודתו ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט, משום דמעלין בקודש ולא מורידין [אבל רבי מאיר חולק עליו]
^ כהן משוח מלחמה לא חזי לעבודה, כדאמרינן במסכת הוריות
^ דמשמע לכל דבר קודם לו דאיהו עדיף טפי [במסכת הוריות קאי]
^ דעביד מלחמה בשביל רבים
^ רבי אליעזר ורבנן
^ ואשכחו מת מצוה - הי מינייהו ליטמא ברישא
^ לא בא אלא לקרובין
^ הרי כבר למדנו מכהן הדיוט
^ והואיל ולא בא הכתוב להזהיר 'על כל נפשות מת' אלא משום קרובין - מה תלמוד לומר
^ לא בא
^ אלא לומר לך:
^ אבל

[1] מתרמוד, שם מקום

[2] ונטמאת עליה

[3] במתניתין

[4] ותו לא, והא הכא אחר מלאת הוא

[5] והכי קאמר: יביא כל קרבנותיו לאחר שיטהר, ואותו זבח ראשון שנזרק דמו לא עלה לו; ולעולם השבעה הוא דסותר ותו לא, לדברי הכל, ובהא פליגי: רבי אליעזר סבר אותו זבח ראשון לא עלה לו, ויביא אחר במקומו עם שאר קרבנותיו שהפריש לכשיטהר, לאחר שבעה

[6] דאקרבנותיו קאי

[7] מכלל דלרבי אליעזר סבירא ליה דאף ראשון לא עלה לו וצריך להביא אחר

[8] ענין אחר אמר רב מאי סותר נמי דקאמר ר' אליעזר סותר את קרבנותיו: ולא מיבעיא זבח ראשון דאינו עולה לו, אלא אותו שהפריש תחלה צריך להחליף ויביא אחר במקומו, וחכמים אומרים: אותו ראשון בלבד לא עלה לו וצריך להביא אחר במקומו, אבל שאר קרבנות שהפריש אינו צריך להחליף, אלא לכשיטהר יביא אותם. הכי נמי מסתברא דאקרבנות פליגי מדקאמרי רבנן דיביא שאר קרבנות ויטהר - אלמא דשמעי מיניה דרבי אליעזר דאפילו אותן קרבנות שהפריש תחלה אינו יכול להביא לקרבנותיו; ואמרו ליה רבנן: מביא,

[9] פסוק י

[10] פסוק יא

[11] פסוק יב

[12] פסוק ו

[13] פסוק ז

[14] פסוק ח

[15] וכדמפרש בהן קראי לטומאה לקמן בגמרא

[16] שמעינן להו הי מינייהו ליטמא תחילה

[17] דרבנן סברי כהן [גדול] שקדושתו קדושת עולם

[18] ורבי אליעזר

[19] שכן מביא קרבן על טומאתו ויטמא כהן גדול שאינו מביא קרבן על טומאתו, ואל יטמא נזיר

[20] כלומר: והא פשיטא לן:

[21] דכהן גדול

[22] קודם שנגנז צנצנת המן ומקלו של [משה ~~אהרן~~] ושמן המשחה בימי יאשיהו

[23] וכהן גדול שלא נמשח בשמן המשחה שעומד בכהונתו לאחר שנגנז שמן המשחה אפילו בבית ראשון ואין בינו לבין כהן הדיוט אלא שהוא מרובה בגדים שמשמש בשמונה בגדים: בבגדי לבן ובגדי זהב, וכהן הדיוט אינו משמש אלא בארבעה

[24] הא נמי פשיטא שאם היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה

[25] דמיטמא מרובה בגדים ולא יטמא משוח בשמן המשחה משום דאיהו עדיף

[26] שכן מביא פר העלם על כל המצות כמו צבור, כדכתיב (ויקרא ד ג) אם הכהן המשיח [יחטא... והקריב פר בן בקר ...] כלומר: שהוא מביא קרבן על אשמתו כמו צבור על אשמתן

[27] אבל מרובה בגדים אינו דינו אלא כיחיד

[28] כלומר: קודם שנגנז שמן המשחה, ואירע קרי בכהן גדול, ומינו אחר תחתיו ומשחוהו, ואחר כך, כשנטהר - כהן גדול חוזר לעבודתו, ושני עובר לו

[29] אלא אותו יום הכורים, כדאמרינן במסכת יומא (יב,ב) [בשם רבי יוסי]: ראשון חוזר לעבודתו ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט, משום דמעלין בקודש ולא מורידין [אבל רבי מאיר חולק עליו]

[30] כהן משוח מלחמה לא חזי לעבודה, כדאמרינן במסכת הוריות

[31] דמשמע לכל דבר קודם לו דאיהו עדיף טפי [במסכת הוריות קאי]

[32] דעביד מלחמה בשביל רבים

[33] רבי אליעזר ורבנן

[34] ואשכחו מת מצוה - הי מינייהו ליטמא ברישא

[35] לא בא אלא לקרובין

[36] הרי כבר למדנו מכהן הדיוט

[37] והואיל ולא בא הכתוב להזהיר 'על כל נפשות מת' אלא משום קרובין - מה תלמוד לומר

[38] לא בא

[39] אלא לומר לך:

[40] אבל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

ביאור:בבלי נזיר דף מז

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-===-=-=-=-

הערות