ביאור:בבלי נזיר דף מ
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו [1];
רבי אומר: אינו צריך [2]: הרי הוא אומר (במדבר ו ה: כל ימי נדר נזרו) תער לא יעבור על ראשו עד מלאת [הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] - התורה אמרה: אחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער [3]'!
והכתיב 'תער לא יעבור על ראשו' [4]?
לעבור עליו בשני לאוין [5].
לישנא אחרינא:
והכתיב תער לא יעבור על ראשו כלומר: היכי משמע ליה דאחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער? והכתיב 'תער לא יעבור על ראשו [עד מלאת]’, דאיכא למידק מינה: דעד מלאת - הוא דלא אלא בתער, הא לאחר מלאת - מגלח בכל דבר, ואפילו במלקט וברהיטני!?
לעולם אימא לך דלאחר מלאת - אינו מגלח אלא בתער; והא [דכתיב] בסמוך 'לא יעבור', ומשמע לא יעבור תער!
אמר רב חסדא: ללקות - באחת [6], לעכב בשתים [7]; לסתור [8] - אינו סותר אלא ברוב ראשו [9], ובתער.
בתער אִין, במידי אחרינא לא? והקתני: 'מנין לרבות את כל המעבירין [10]?
אלא אימא ’[וב]כעין תער' [11].
תניא [תוספתא מסכת נזיר פרק ד הלכה ג [12]] נמי הכי [13]: 'נזיר שתלש, מירט, סיפסף כל שהוא - אינו סותר אלא ברוב ראשו, ובתער [14]' [15];
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: כשם ששתי שערות מעכבות בו [16] - כך שתי שערות סותרות בו [17].
תנן התם [18]: שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה: נזיר ומצורע ולוים; וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות - לא עשו ולא כלום.
אמר מר: שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה - פשיטא [19]!?
מהו דתימא משום עבורי שער הוא [20], ואפילו סך נשא [21] - קא משמע לן דלא [22].
קתני 'וכולן שגילחו שלא בתער [או ששיירו שתי שערות - לא עשו ולא כלום]’; בשלמא גבי נזיר, כתיב: 'תער לא יעבור על ראשו' [23]; וגבי לוים כתיב (במדבר ח ז: וכה תעשה להם לטהרם: הזה עליהם מי חטאת) והעבירו תער על כל בשרם [והטהרו]; אלא מצורע בתער מנלן? וכי תימא תיתי מלוים - מה לוים שכן טעונין תגלחת, ואין תגלחתן אלא בתער - אף אני אביא את המצורע שהוא טעון תגלחת, ואין תגלחתו אלא בתער!? - איכא למיפרך: מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופם [24] - תאמר במצורע [25] דלא [26]!?
אלא תיתי מנזיר;
מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם - תאמר במצורע דלא?
אלא מחדא לא אתיא, תיתי מתרויהון:
מהי תיתי [27]? תיתי מלוים? מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופן - נזיר יוכיח; מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם - לוים יוכיחו, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהם שהן טעונין תגלחת ותגלחתן בתער - אף אני אביא את המצורע שהוא טעון תגלחת ותגלחתו בתער.
אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: וליפרוך מה להצד השוה שבהן שכן
אין קרבנו בדלות - תאמר במצורע שקרבנו בדלות?
אמר ליה רבא בר משרשיא לרבא: האי תנא - מעיקרא אמר ללמדו ממצורע אי אפשר: שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו [28][29], והדר אמר 'נילף מדינא' [30] - ומדינא נמי לא יליף [31]!?
אמר ליה: ההוא [32] - אליבא דרבנן [33], הא [34] - אליבא דרבי אליעזר [35], דתנן [36]: ואינו חייב [37] עד שילקטנו בתער; רבי אליעזר אומר: אפילו ליקטו במלקט וברהיטני חייב.
מאי טעמייהו דרבנן [38]?
דתניא: ’’זקנו' [39] מה תלמוד לומר [40]?
[41] לפי שנאמר [42] (ויקרא כא ה: לא יקרחה קרחה בראשם) ופאת זקנם לא יגלחו [ובבשרם לא ישרטו שרטת] - יכול אפילו [43] מצורע [44] כן [45]? - תלמוד לומר: 'זקנו’’.
דתניא: ’[ויקרא כא,ה: לא יקרחה קרחה בראשם] ופאת זקנם לא יגלחו[ובבשרם לא ישרטו שרטת]’ - יכול אפילו גילחו במספרים יהא חייב? - תלמוד לומר: [48] (ויקרא יט כד: לא תקפו פאת ראשכם) ולא תשחית [את פאת זקנך]; [49] יכול ליקטו במלקט וברהיטני יהא חייב? - תלמוד לומר: [50] ופאת זקנם לא יגלחו; הא כיצד? - איזהו גילוח שיש בו השחתה [51]? - הוי אומר זה תער'.
ממאי [52]? דילמא לעולם [53] אפילו ליקטו במלקט וברהיטני [54] נמי מצוה קעביד; והא [55] - קאתי לאשמועינן דאפילו [56] בתער לא מיחייב עליה [57]!?
אמרי: אי סלקא דעתא כי עביד [58] נמי במלקט וברהיטני - שפיר דמי [59], לישתוק קרא מיניה [60], ואנא אמינא [61]: ומה גבי נזיר, דאיסורא קא עביד [62] - אפילו הכי מחייב [63], הכא [64] - דמצוה [65] - לא כל שכן [66]!
הערות
עריכה- ^ על הקל, אלא להקל על הקל ולהחמיר על החמור; והכא דאי אפשר ללמדו ממצורע - אתא ליה 'תער' [ללמד] דבתער הוא דתיהוי תגלחת אחרונה, אבל במידי אחרינא לא
- ^ לתגלחת אחרונה, וכשכתב לך 'תער' - לא בא אלא לומר לך שאינו חייב אלא בגילוח תער; ומה שאתה אומר 'מנין למדנו לתגלחת אחרונה שהיא בתער'? - מן דקדוק הכתוב אתה למד
- ^ שהוא צריך גילוח בתער
- ^ כלומר: והיכי אמר תנא קמא דחייב על כל שאר מעבירין, ו'תער' לא בא אלא לתגלחת האחרונה? והכתיב 'תער לא יעבור על ראשו', דמשמע: בתער הוא דמחייב, אבל לא בשאר מעבירין
- ^ על 'תער [לא יעבור]’, ועל 'לא יעבור' - כל המעבירין
- ^ שאם גילח תוך מלאת שער אחת - לוקה
- ^ שאם גילח כל שערו בתגלחת סוף ימי נזירותו, ושייר בו שתי שערות - לא עשה ולא כלום
- ^ אם גילח בתוך ימי נזירותו
- ^ אם גילח את רוב ראשו
- ^ תלמוד לומר: 'לא יעבור'
- ^ כל המעבירין (מעבירין) סמוך לעיקרן
- ^ ליברמן
- ^ כדאמר רב חסדא
- ^ דוקא
- ^ ואמרי לה כדאוקימנא לה אליבא דרב חסדא - כעין תער; ומאי 'בתער' דקתני בַּברייתא? - כעין תער
- ^ בתגלחת טהרה
- ^ בתגלחת איסור
- ^ והיא בסוף נגעים פ"יד, מ"ד; גם ברייתא היא בסיפרא [ספרא מצורע פרשה ב פרק ב משנה ו]
- ^ דמגלחין: בכולהו מפרשי בהו קראי: בנזיר כתיב 'וגילח הנזיר' (במדבר ו יח); במצורע כתיב (ויקרא יד ח) וגילח את כל שערו; בלוים – 'והעבירו תער על כל בשרם' (במדבר ח ז)
- ^ שפיר דמי
- ^ סם שמשיר את השער
- ^ דלא סגי ליה אלא בתגלחת, כדקתני דתגלחתן מצוה
- ^ לרבי כדאית ליה, ולתנא קמא כדאית ליה, וכדלעיל
- ^ כדכתיב: והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' (במדבר ח יא); והואיל וטעונין תנופה - מחמרינן בהו כולי האי, דלא הוי תגלחתן אלא בתער
- ^ הקל
- ^ שאין טעון תנופה בגופו! והואיל ואינו טעון תנופה בגופו - דין הוא להקל עליו: שיהא תגלחתו בכל דבר
- ^ דמהי ניתי וכדלעיל
- ^ אלמא דפשיטא ליה מילתא דמצורע הוי בתער
- ^ Note: מנין לרש"י לפרש 'אלמא דפשיטא ליה מילתא דמצורע הוי בתער'? אולי באמת לא פשיטא ליה כלל? אלא שהתנא פותח בללמדו מ- משהו אי אפשר' ומזה משמע שבכל אופן צריך ללמדו מאיזה מקום ומכיון שהוא טורח להוכיח ממקום אחר – כנראה ברור לתנא שכך הדין!
- ^ מנזיר ומלוים בהצד השוה שבהן
- ^ משום דאית בה פירכא דרבא מברניש: שכן אין קרבנו בדלות - תאמר במצורע שכן קרבנו בדלות: בעולה ויורד, דכתיב ביה 'ואם דל הוא' (ויקרא יד כא)
- ^ דקתני דללמדו ממצורע אי אפשר דמשמע דפשיטא ליה דמצורע הוי בתער
- ^ דגמרי לה מ'זקנו' ו'פאת זקנך' (ויקרא יט כז), כדמסיק
- ^ דקא בעי מדינא לא אפשר משום דאית ביה למפרך כדפריכנא
- ^ דגמיר לה מנזיר, דלקמן
- ^ במסכת מכות פ"ג מ"ה
- ^ על הקפת הראש
- ^ דלא מחייבי בהקפה אלא בתער
- ^ האמור לגבי מצורע (ויקרא יד ט: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו: את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו, ואת כל שערו יגלח; וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר)
- ^ והלא 'כל שערו' כתיב, ו'זקנו' - בכלל 'שערו' במשמע!
- ^ אלא
- ^ לגבי כהנים
- ^ כהן
- ^ המתגלח
- ^ לא יגלח פאת זקנו
- ^ דהך גילוח
- ^ קאי
- ^ גבי ישראל
- ^ אי 'לא תשחית' -
- ^ לגבי כהנים
- ^ מהו גילוח דקאסר ליה רחמנא גבי הקפת הראש והשחתת פאת זקן, ואישתרי ליה גבי מצורע דמותר הוא בו
- ^ ממאי משמע לן מהכא דמצורע לא הוי אלא בתער
- ^ אימא לך
- ^ שפיר דמי
- ^ והאי דקתני זקנו' - מה תלמוד לומר:?
- ^ גילחו
- ^ משום 'פאת זקנם לא יגלחו' (ויקרא כא ה) [דכתיב בכהנים]
- ^ ליקטו
- ^ ומצוה קעביד
- ^ ולא ליכתוב 'זקנו'
- ^ ליקטו במלקט וברהיטני שפיר דמי דמייתינן לה מדינא
- ^ כי מגלח בתער בתוך ימי נזירות
- ^ כי ליקטן במלקט וברהיטני כדאמרינן לעיל לרבות כל המעבירין
- ^ דכי מגלח
- ^ כדכתיב וגילח את כל שערו
- ^ שבכל דבר מותר לגלח ואפילו בתער