ביאור:בבלי נזיר דף מו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

רבי שמעון אומר: כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים - הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים.

גמרא:

תנו רבנן: ’[במדבר ו,כו: והניף אותם הכהן תנופה לפני ה', קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה] ואחר ישתה הנזיר יין - אחר המעשים כולן [1] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים אחר מעשה יחידי [2].

מאי טעמייהו דרבנן?

כתיב הכא 'ואחר ישתה הנזיר יין' וכתיב התם (במדבר ו יט: ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד, ונתן על כפי הנזיר) אחר התגלחו את נזרו; מה התם אחר מעשה יחידי [3] - אף כאן אחר מעשה יחידי.

אימא עד דאיכא תרווייהו [4]?

אי הכי – גזירה שוה [’אחר' 'אחר’] למה לי?

אמר רב: תנופה בנזיר מעכבת [5].

אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבנן - תגלחת אמרי רבנן לא מעכבא, תנופה מיבעיא? אלא אליבא דרבי אליעזר? פשיטא: האמר רבי אליעזר 'אחר מעשים כולם'?

מהו דתימא [אליבא דרבי אליעזר]: כיון דלענין כפרה - שירי מצוה היא, הכא נמי לא תעכב [6] - קמ"ל [שמעכבת לרבי אליעזר].


עמוד ב

ומי מעכבא [7]? והתניא: '(במדבר ו כא) זאת תורת הנזיר [אשר ידר קרבנו לה' על נזרו, מלבד אשר תשיג ידו, כפי נדרו אשר ידר - כן יעשה על תורת נזרו] - בין שיש לו כפים [8] בין שאין לו כפים [9].

[10] ואלא הא דתניא: '[11][ו]זאת תורת הנזיר [ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל פתח אהל מועד ובהמשך, פסוק יח: וגלח] - בין שיש לו שער בין שאין לו שער!? הכי נמי [12] דלא מעכבא [13]!

[14] והתניא: נזיר ממורט [15]: בית שמאי אומרים: אינו צריך להעביר תער על ראשו, ובית הלל אומרים: צריך להעביר תער על ראשו, ואמר רבינא [16]: 'מאי אינו צריך לבית שמאי [17]? אינו צריך = אין לו תקנה' [18]; [19] הא לבית הלל [20] - [21] יש לו תקנה [22];

[אם כן ברור שיש כאן מחלוקת, לבית שמאי מעכב ולבית הלל אינו מעכב,] והיינו דרבי פדת, דאמר רבי פדת [23]: בית שמאי [24] ורבי אליעזר אמרו דבר אחד.

[25];

[הד"ה להלן – מאד לא ברור למה הוא שייך. בגמרא יש מחלוקת לגבי הלישנא אחרינא להלן: האם אלו דברי רב, כמו בדפוס, או דברי רבא, כמו בהגהת הב"ח? וכן יש גירסאות בריב"ן האם קטע זה מתיחס הסבר דרבי רב – לעיל [כי בהמשך אלו דברי רבא]– או להלן – או לישנא אחרינא בדברי רב ובלימודם, או דברי רבא.]

לישנא אחרינא: אמר רב תנופה בנזיר מעכבת.... והא תניא זאת תורת הנזיר כו', כדלעיל [בפירושו או כדלעיל בגמרא?], אלמא דלא מעכבא. ותסברא דלא מעכבא? ואלא הא דתניא כו' - ואי מוקמת לה לההיא כגון דלא מעכבא - הא דתניא נזיר ממורט ב"ש אומרים א"צ כו', שאפילו בלא העברה מותר ביין; וב"ה אומרים: צריך להעביר תער; ומדאינו יכול לקיים בו מצות גילוח והוא צריך גילוח, דהא צריך לכך - אלמא דנזיר שאין לו שיער אין לו תקנה, דתגלחת שיער מעכבא! ומדהא מעכבא - תנופה נמי מעכבא, וכדרב[26] א"ר אבינא [רבינא]: לעולם תנופה לא מעכבא, והאי דקא משמע לן דב"ש וב"ה - איפכא הויא, דמאי 'אינו צריך' לב"ש דקאמר? דאין לו תקנה, והכי אמרי ב"ש: אינו צריך להעביר תער על ראשו - עדיין לא יהא מותר מפני שאין שם העברת שער, אבל לב"ה יש לו תקנה, והכי משמע: צריך לזה להעביר תער על ראשו, ואף על פי שאין שם שיער - יצא ידי חובתו, ואף על גב דליכא גילוח; ולעולם לב"ה גילוח לא מעכבא, והוא הדין לתנופה, וקשיא לרבא, והיינו דרבי פדת.

מאי רבי אליעזר?

דתניא: 'אין לו [27] בֹהן יד ורגל [28] - אין לו טהרה עולמית [29] - דברי רבי אליעזר [30];

רבי שמעון אומר: יניחנו על מקומו ויצא.

וחכמים אומרים: [31] יניח על של שמאל [32] - ויצא.'

לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב: תנופה בנזיר מעכבת.

אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבי אליעזר – פשיטא! האמר רבי אליעזר אחר מעשים כולם! אלא אליבא דרבנן? השתא יש לומר תגלחת אמרי רבנן לא מעכבא - תנופה מיבעיא?

ומי לא מעכבא [33]? והתניא: ’’זאת תורת הנזיר' - בין שיש לו כפים ובין שאין לו כפים' [34]!

[35] ואלא הא דתניא ’’זאת תורת הנזיר' - בין שיש לו שער ובין שאין לו שער' - הכי נמי דמעכבא? והתניא נזיר ממורט: בית שמאי אומרים: אינו צריך להעביר תער על ראשו, ובית הלל אומרים צריך [36]

אמר רבי אבינא [37]: [38] מאי צריך לבית הלל? צריך ואין לו תקנה [39], [40] לבית שמאי יש לו תקנה, ופליגא דרבי פדת [41].

משנה:

גילח על [אחרי זריקת דם] הזבח [42], ונמצא פסול - תגלחתו פסולה [43], וזבחיו [44] לא עלו לו [45];

[46]

גילח על החטאת שלא לשמה [47], ואחר כך הביא קרבנותיו [48] לשמָן [49] - תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו [50];

גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן - תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו.

רבי שמעון אומר: אותו הזבח לא עלה לו, אבל שאר זבחים עלו [51];

ואם גילח על [= אחר זריקת דם] שלשתן [52], ונמצא אחד מהן כשר - תגלחתו כשרה [53] ויביא שאר זבחים [54].

גמרא:

אמר רב אדא בר אהבה: [55] זאת אומרת קסבר רבי שמעון נזיר שגילח על שלמי נדבה יצא [56].

מאי טעמא? דאמר קרא (במדבר ו יח: וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו, ולקח את שער ראש נזרו) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים' ולא כתב 'על שלמיו' [57]!

הערות

עריכה
  1. ^ אחר קרבן ואחר תגלחת, ותגלחת מעכבת
  2. ^ אחר קרבן, ואף על גב שעדיין לא גילח, דתגלחת לא מעכבא
  3. ^ דלאחר גילוח עביד תנופה, כדכתיב: 'ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו'
  4. ^ דמה התם אחר תגלחת כדכתיב אחר התגלחו אף כאן נמי אחר התגלחו
  5. ^ מלשתות יין וליטמא למתים
  6. ^ וכדאמר מר (יומא ה א) [במצורע, ויקרא יד,כא]’לתנופה לכפר' וכי תנופה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם, כדכתיב 'כי הדם הוא בנפש יכפר' אלא לומר לך שאם עשה לתנופה שירי מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו [לא] כיפר, וכיפר גבי נזיר נמי לא מעכב
  7. ^ בנזיר
  8. ^ לקיים מצות תנופה
  9. ^ שהתנופה אינה מעכבת
  10. '^ ותסברא דהא דתני בין שיש לו כפים כו' דקא בעי למימר דאינה מעכבת?
  11. ^ במדבר ו,יג(Note: או במדבר ו,כא: זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו לה' על נזרו, מלבד אשר תשיג ידו, כפי נדרו אשר ידר - כן יעשה על תורת נזרו ):
  12. ^ דכי אין לו שער
  13. ^ דהא דכתיב 'וגלח את שער ראש נזרו' - אף על פי שאין לו שיער יצא
  14. ^ ומי מצית אמרת הכי?
  15. ^ שאין לו שיער
  16. ^ עלה דההיא מתניתין
  17. ^ דקאמרי בית שמאי
  18. ^ הואיל ואין יכולין לקיים בו מצות גילוח
  19. ^ אבל
  20. ^ דאמרי 'צריך'
  21. ^ לדידהו
  22. ^ בהעברת תער בעלמא, ואף על פי שאין שם שיער שיהא מגלח ממנו
  23. ^ דאמר במכילתא אחריתי
  24. ^ דהכא
  25. ^ ב"ש - הא דאמרן, שאין לו תקנה הואיל ואין יכול לקיים בו מצות גילוח
  26. ^ א
  27. ^ למצורע
  28. ^ ובהן רגל [אולי צ"ל או בהן רגל]
  29. ^ לפי שאין יכול לקיים בו מתן דם ושמן על בהן ידו
  30. '^ שמע מינה: דמדקאמר רבי פדת דבית שמאי ורבי אליעזר אמרו דבר אחד, ושמעינן להו לבית שמאי דאמרי דתגלחת שיער מעכבא - דרבי אליעזר נמי קאי כוותייהו, דאית להו דתנופה מעכבא; והאיך מתניתא דתני בין שאין לו כפים כו' [ע"כ] - דמעכבא משמע
  31. ^ אין לו בהן ימין -
  32. ^ נותנו על בהן שמאל
  33. ^ ואפילו לרבנן
  34. ^ משמע דצריך תנופה, דתנופה מעכבא
  35. ^ ומי מעכבא?
  36. ^ דמשמע דיעביר על ראשו ויצא, דלא מעכבא, דיש לו תקנה - אלמא הא נמי דתני 'בין שאין לו כפים' - ה"נ דלא מעכבא, וקשיא לרבא!
  37. ^ רבינא
  38. ^ לעולם אימא לך דמעכבא כרבא,
  39. ^ דמעכבא
  40. ^ הא
  41. ^ דאמר דבית שמאי ורבי אליעזר אמרו דבר אחד
  42. ^ על אחד מזבחיו
  43. ^ וסותר שלשים
  44. ^ שהפריש עכשיו
  45. ^ וצריך להביא אחרים במקומן
  46. ^ כיצד?
  47. ^ כלומר: שנעשית שלא לשם חטאת
  48. ^ כגון עולה ושלמים
  49. ^ וכן [כדלהלן]: אם גילח על העולה או על השלמים שנעשו שלא לשמן
  50. ^ וסותר שלשים ומביא קרבנות אחרים במקום שלשתן
  51. ^ אם גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן ושאר קרבנות הביא לשמן - תגלחתו כשרה ושאר זבחים עלו לו, אבל אותו הזבח בלבד לא עלה לו ויביא זבח אחר במקומו; והיינו טעמא דתגלחתו כשרה: דהואיל וזבח אחר בעלמא כשר הוא, דתנן [בריש זבחים פ"א מ"א] כל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה – הכא נמי כשרה לתגלחתו; אבל במקום שגילח על החטאת שעשאה שלא לשמה - מודה רבי שמעון דתגלחתו פסולה, לפי שזבחו פסול הוא, כדתנן 'כל הזבחים כו' חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה - פסולה
  52. ^ סתם
  53. ^ לדברי הכל, שהרי על זבח כשר נמי גילח
  54. ^ במקום הפסולין
  55. ^ מדתני רבי שמעון כי גילח על זבח כשר אף על גב דלא עלה לבעלים לשם חובה תגלחתו כשרה -
  56. ^ ובלבד שיביא קרבנותיו מָשלם [כלומר: שאר קרבנותיו כהלכתם], דאילו כי גילח על השלמים שלא לשמן - מאי הוו? - נדבה, דאמר מר (דברים כג כד: מוצא שפתיך תשמר, ועשית) כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה [אשר דברת בפיך]: אם כמו שנדרת - יהא נדר, ואם לאו - יהא נדבה; ואמר רבי שמעון דתגלחתו כשרה
  57. ^ דאילו נאמר 'שלמיו' הוה משמע שלמי נזיר ממש, והשתא דכתיב 'השלמים' - אלמא אפילו על שלמי נדבה יצא