ביאור:בבלי נזיר דף נט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

איכא דאמרי ^[1]: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה משום (דברים כב ה: לא יהיה כלי גבר על אשה, ו)לא ילבש גבר שמלת אשה [כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה].

מיתיבי: העברת שיער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים!?

הוא [רבי יוחנן] דאמר כי האי תנא, דתניא: 'המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה עובר משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה’’.

ותנא קמא ^[2] - האי 'לא ילבש גבר' מאי דריש ביה?

מיבעי ליה לכדתניא: ^[3] ’’לא יהיה כלי גבר על אשה' מאי תלמוד לומר? - אם ^[4] שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש ^[5] - הרי כבר נאמר 'תועבה היא', ואין כאן תועבה ^[6]!? אלא ^[7] שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים ^[8]!

רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ^[9]? – תלמוד לומר 'לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה' ^[10] - שלא יתקן איש בתיקוני אשה ^[11]'.

אמר רב נחמן: בנזיר מותר.

ולית הילכתא כוותיה.

אמרו ליה רבנן לרבי שמעון בר אבא: חזינא ליה לרבי יוחנן דלית ליה ^[12]?

אמר להון: מחמת זקנה נשרו.

ההוא דאיתחייב נגידא [מלקות] קמיה דרבי אמי, איגלאי בית השחי ^[13], חזייה דלא מגלח, אמר להון רבי אמי: שיבקוה דין, מן חבריא הוא ^[14]!

בעא מיניה רב מרבי חייא: מהו לגלח ^[15]?

אמר ליה: אסור.

אמר ליה: והא קא גדל ^[16]?

אמר ליה: בר פחתי ^[17]: זמן יש לו ^[18]: כל זמן שהוא גדל ^[19] - נושר ^[20].

בעא מיניה רב מרבי חייא: מהו לחוך ^[21]?

אמר ליה: אסור.

בבגדו מהו ^[22]?

אמר ליה: מותר ^[23].

איכא דאמרי: ^[24] בעא מיניה: בתפלה בבגדו ^[25] מאי ^[26]?

אמר ליה: אסור;

ולית הילכתא כוותיה ^[27].

עמוד ב

משנה:

מת אחד מהן [משני הנזירים שנזרו יחד, ואחד מהם נטמא למת ולא יודעים מי מהם נטמא] - אמר רבי יהושע: יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר ^[28], ואומר ^[29]: "אם טמא הייתי - הרי אתה נזיר מיד ^[30], ואם טהור הייתי ^[31] - הרי אתה נזיר אחר שלשים יום", וסופרין שלשים ^[32] ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ^[33], ואומר ^[34]: "אם אני הוא הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור ^[35] - ^[36] קרבן טהרה שלי"; וקרבן טומאה בספק ^[37], ^[38] וסופרים שלשים יום, ומביאין קרבן טהרה ^[39], ואומר "אם אני ^[40] הטמא - קרבן טומאה ^[41] שלי וקרבן טהרה ^[42] שלך, וזה ^[43] קרבן טהרתי; ואם אני הוא הטהור ^[44] - קרבן טהרה ^[45] שלי וקרבן טומאה ^[46] בספק, וזהו ^[47] קרבן טהרתך" ^[48].

אמר לו בן זומא: ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר? אלא ^[49]מביא ^[50] חטאת העוף ^[51], ו^[52]עולת בהמה ^[53] ואומר ^[54]: "אם טמא הייתי - החטאת מחובתי והעולה נדבה, ואם טהור הייתי - העולה מחובתי"; והחטאת מספק, וסופר שלשים יום, ומביא קרבן טהרה, ואומר "אם טמא הייתי ^[55] העולה הראשונה נדבה וזו חובה ^[56], ואם טהור הייתי - ^[57] העולה הראשונה ^[58] חובה וזו נדבה, וזו ^[59] שאר קרבני"!

אמר רבי יהושע: נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים ^[60]!?

אבל הודו לו חכמים לבן זומא ^[61].

גמרא:

ולייתי ^[62]?

אמר רב יהודה אמר שמואל: ^[63]לא אמר רבי יהושע אלא לחדד בה את התלמידים ^[64].

אמר רב נחמן ^[65]: מאי ליעביד ליה רבי יהושע לדקיה* דלא ליסרו ^[66]!

^[67]

משנה:

נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק: אוכל בקדשים אחר ששים יום, ושותה יין ומטמא למתים אחר מאה ועשרים יום, שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי, אבל בזמן שהוא ספק אינו דוחה ^[68].

להבין את המשנה והגמרא על בורים יש לדעת את הקרבנות שמביא נזיר טמא, נזיר טהור, מצורע ביום הראשון לטהרתו וביום השביעי.

קרבנות נזיר ומצורע עריכה

צפרים	שמן	מנחה	שלמים	אשם	עולה	חטאת	תהליך
				כבש בן שנה	עוף	עוף		נזיר טמא במדבר ו,י-יב
		סל מצות בלולות ורקיקי מצות משוחים	איל על סל המצות ומנחתו ונסכו		כבש בן שנה	כבשה בת שנתה		נזיר טהור במדבר ו, יד-יח
צפרים: אחד לדם ואחד לשלח							גילוח שער, אחר כך טהרה במים	מצורע בתגלחת ראשונה ויקרא יד, ד-ח
	לוג			כבש	כבש	כבשה בת שנתה	גילוח שער, אחר כך טהרה במים	מצורע ביום השמיני לאחר תגלחת שניה ביום השביעי ויקרא יד, ט-כ
		עשרון		כבש	עוף	עוף		מצורע דל ביום השמיני ויקרא יד, כא-לב

נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק מגלח ארבע פעמים:

משום	הקרבנות	משום	תגלחת
מצורע שנתרפא נזיר בסוף טומאתו קרבן נזיר טהור	שתי צפרים חטאת העוף עולת בהמה	שמא הוא מצורע שנתרפא שמא הוא טמא שנטהר שמא הוא נזיר בסיום נזירות טהרה	ראשונה
כדין מצורע בסוף ספירתו קרבן נזיר טהור	חטאת העוף עולת בהמה	שמא הוא מצורע לאחר ימי ספרו שמא הוא נזיר בסיום נזירות טהרה	שניה
קרבן נזיר בסוף טומאתו קרבן נזיר טהור	חטאת העוף עולת בהמה	שמא היה גם מצורע וגם טמא, ושני הגילוחים הראשונים לצרעתו, וזהו גילוח נזיר טמא שמא היה מצורע אך לא טמא מת, וגילוח זה כדין נזיר בסף נזירותו בטהרה	שלישית
כל אלו בדין נזיר טהור בסוף נזירותו	כבש לחטאת כבש לעולה איל לשלמים	שמא היה גם מצורע וגם טמא מת, ושני הגילוחין הראשונים לצרעתו, וגילוח שלישי – כנזיר טמא, ולכן גילוח זה הוא כנזיר בסיום נזירותו בטהרה	רביעית

הערות עריכה

^ דבהדיא מפרש רבי חייא משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה', ואשה דרכה בכך, שהוא ניוול לה כשיש לה שער
^ דסבר דאינה אלא מדברי סופרים
^ שם
^ ללמד
^ כלומר: ואם אמר לך הכתוב שלא ילבש האיש שמלת אשה
^ לכך לא קראו הכתוב 'תועבה היא'
^ למה הוא בא?
^ שיש לחוש משום ייחוד
^ כדמתרגמינן 'לא יהא תיקון זיין דגבר'
^ וזה שמצינו ביעל אשת חבר הקיני שלא הרגתו לסיסרא בכלי זיין, אלא כמו שנאמר 'ידה ליתד תשלחנה' (שופטים ה כו)
^ דהכי מתרגמינן ליה: שלא יכחול ושלא יפרכס בבגדי צבעונים של אשה
^ שיער בבית השחי
^ כי הוו משלחי בהפשט מאניה לנגדיה
^ דידע דאסור להעביר בית השחי
^ במספרים בית השחי
^ וקא מצער ליה לאינש
^ בנו של תלמיד חכם
^ לאותו שער
^ כיון שגדל יותר ממה שאדם יכול לסובלו
^ מאליו
^ בבית השחי בידו, כדי להעביר את השיער
^ כנגד בית השחי, כדי שיהא נושר על ידי חיכוך
^ הואיל ואינו נוגע בשער אלא בבגדו
^ הכי
^ כלומר: המתפלל [המפלה כינים]
^ מהו לחוך בבגדו כדי שיפלו כנים ממנו, הואיל ואינו נוגע בבשרו
^ משום דכיון דאינו נוגע בבשרו - מותר לחוך, כמו 'שור המתחכך בכותל' (בבא קמא מד א)
^ להיות נזיר כמו זה שמת
^ לו
^ ולאחר שלשים מותר אתה לגלח ולשתות ביין
^ וחבירי טמא
^ יום מעכשיו
^ בשותפות
^ לאותו שהביא מן השוק
^ ועדיין לא חל עליו נזירות עד לאחר שלשים, כדאמר מתחילה "ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים"
^ הרי
'^ וחטאת העוף שמביא על ספק טומאה אינה נאכלת ואזלה לקבורה, כדאמרינן בפרק 'מי שאמר הריני נזיר' (לעיל כט,א): אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מנין לחטאת העוף הבאה על ספק שאינה נאכלת כו'; ועולת העוף - אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל: כיון דדורון בעלמא הוא - לא מעכבא! ואשם נמי לא איצטריך לאיתויי, דאשם אינו מעכבו מכפרה, כדאמרינן בפרק 'מי שאמר הריני נזיר מגלח' (לעיל יח,ב): 'הביא חטאתו ולא הביא אשמו – מונה'
^ ועדיין אסורין לשתות ביין וליטמא למתים, אבל חוזרין
^ בשותפות
^ שהייתי
^ היה
^ היה
^ של עכשיו
^ ואותו שמת היה טמא
^ היה
^ היה
^ הרי
^ ומכאן ואילך מותרים לשתות ביין וליטמא למתים
^ משלים את נזירו, ו
^ בספק
^ ולאשם ולעולת העוף לא חיישינן כמו שאמרנו; אלא חטאת העוף שהיא באה על הספק יביא, כמו על ספק טומאה
^ ויביא עמה
^ ושאר קרבנות נזירות טהרה אינו צריך להביא לאלתר אלא לאחר שלושים, שהרי עדיין אינו יכול לשתות ביין וליטמא למתים עד לאחר שלשים יום שניים
^ עכשיו
^ החטאת מחובתי של קרבן טומאה, ועולה זו לנדבה - דנזיר טמא לא מייתי עולת בהמה ואם טהור אני זו עולה מחובתי, והחטאת בספק, ואינה נאכלת, ועולת בהמה קריבה לשם חובה; וחוזר וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה בלבד: חטאת בהמה ועולת בהמה ושלמים, ואומר: "אם טמא הייתי
^ עם שאר קרבנותי
^ הרי
^ עולת בהמה
^ ואלו
^ אתה אומר שאם טהור היה שמביא קרבנותיו לחצאין: שבתגלחת ראשונה הביא קרבן עולת בהמה ועכשיו הביא חטאתו וזבחי שלמים
^ שאין חוששין אם הביא קרבנותיו לחצאין, ועוד שאינו מוצא מי שידור נזיר כנגדו
^ כלומר: מה תשובה השיב רבי יהושע לבן זומא שזה מביא קרבנותיו לחצאין? יביא לחצאין, ומה בכך
^ יודע היה רבי יהושע שאין תשובתו כלום, ו
^ שיהו נושאין קל וחומר בעצמן: ומה רבינו שיודע הוא בעצמו שאין בדבריו ולא כלום משיב דבר שאינו משנה, קל וחומר לשאר כל אדם שיכול להשיב על דברי רבו, ואפילו יודע בו שאין בדבריו ולא כלום, ושאר חביריו יהיו מלעיגין עליו - לא ימנע מלשאול כל צרכו, וכדאמרינן במסכת נדה (כז,א): יתיב רב פפא כו' ואחיכו עליה, ואמר רבא: אפילו כי האי מילתא נימא איניש קמיה רביה ולא לישתוק, שנאמר 'אם נבלת בהתנשא [ואם זמות יד לפה] [משלי ל,לב]’: אם נבלת עצמך על דברי תורה - סופך להתנשא בה, 'ואם זמות יד לפה': ואם שתקת - סופך שיהו שואלין ממך ואי אתה יודע להשיבו ותתן יד לפה
^ בר יצחק
^ כלומר: רב נחמן דלא שמיע ליה להא דאמרינן ד'לא אמר רבי יהושע אלא לחדד את התלמידים', והכי קא מותיב וקאמר: לדברי רבי יהושע, דאמר נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין - מאי רוצה לעשות בבני מעים בדקי בהמה? להצניען שלא יסריחו עד שיביא שאר קרבנותיו בתגלחת שניה? אלא ודאי מביא לחצאין ואין בכך כלום
^ ל'דקיה': כמו 'דקים שבבני מעים'; ולהכי נקט בני מעים: שהן מסריחין לפי שעה מה שאין כן בבשר.
^ כמו שהיא מפורשת למעלה בפרק 'כהן גדול ונזיר' [לה,ב-לו,א]

[1] דבהדיא מפרש רבי חייא משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה', ואשה דרכה בכך, שהוא ניוול לה כשיש לה שער

[2] דסבר דאינה אלא מדברי סופרים

[3] שם

[4] ללמד

[5] כלומר: ואם אמר לך הכתוב שלא ילבש האיש שמלת אשה

[6] לכך לא קראו הכתוב 'תועבה היא'

[7] למה הוא בא?

[8] שיש לחוש משום ייחוד

[9] כדמתרגמינן 'לא יהא תיקון זיין דגבר'

[10] וזה שמצינו ביעל אשת חבר הקיני שלא הרגתו לסיסרא בכלי זיין, אלא כמו שנאמר 'ידה ליתד תשלחנה' (שופטים ה כו)

[11] דהכי מתרגמינן ליה: שלא יכחול ושלא יפרכס בבגדי צבעונים של אשה

[12] שיער בבית השחי

[13] כי הוו משלחי בהפשט מאניה לנגדיה

[14] דידע דאסור להעביר בית השחי

[15] במספרים בית השחי

[16] וקא מצער ליה לאינש

[17] בנו של תלמיד חכם

[18] לאותו שער

[19] כיון שגדל יותר ממה שאדם יכול לסובלו

[20] מאליו

[21] בבית השחי בידו, כדי להעביר את השיער

[22] כנגד בית השחי, כדי שיהא נושר על ידי חיכוך

[23] הואיל ואינו נוגע בשער אלא בבגדו

[24] הכי

[25] כלומר: המתפלל [המפלה כינים]

[26] מהו לחוך בבגדו כדי שיפלו כנים ממנו, הואיל ואינו נוגע בבשרו

[27] משום דכיון דאינו נוגע בבשרו - מותר לחוך, כמו 'שור המתחכך בכותל' (בבא קמא מד א)

[28] להיות נזיר כמו זה שמת

[29] לו

[30] ולאחר שלשים מותר אתה לגלח ולשתות ביין

[31] וחבירי טמא

[32] יום מעכשיו

[33] בשותפות

[34] לאותו שהביא מן השוק

[35] ועדיין לא חל עליו נזירות עד לאחר שלשים, כדאמר מתחילה "ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים"

[36] הרי

[37] '^ וחטאת העוף שמביא על ספק טומאה אינה נאכלת ואזלה לקבורה, כדאמרינן בפרק 'מי שאמר הריני נזיר' (לעיל כט,א): אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מנין לחטאת העוף הבאה על ספק שאינה נאכלת כו'; ועולת העוף - אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל: כיון דדורון בעלמא הוא - לא מעכבא! ואשם נמי לא איצטריך לאיתויי, דאשם אינו מעכבו מכפרה, כדאמרינן בפרק 'מי שאמר הריני נזיר מגלח' (לעיל יח,ב): 'הביא חטאתו ולא הביא אשמו – מונה'

[38] ועדיין אסורין לשתות ביין וליטמא למתים, אבל חוזרין

[39] בשותפות

[40] שהייתי

[41] היה

[42] היה

[43] של עכשיו

[44] ואותו שמת היה טמא

[45] היה

[46] היה

[47] הרי

[48] ומכאן ואילך מותרים לשתות ביין וליטמא למתים

[49] משלים את נזירו, ו

[50] בספק

[51] ולאשם ולעולת העוף לא חיישינן כמו שאמרנו; אלא חטאת העוף שהיא באה על הספק יביא, כמו על ספק טומאה

[52] ויביא עמה

[53] ושאר קרבנות נזירות טהרה אינו צריך להביא לאלתר אלא לאחר שלושים, שהרי עדיין אינו יכול לשתות ביין וליטמא למתים עד לאחר שלשים יום שניים

[54] עכשיו

[55] החטאת מחובתי של קרבן טומאה, ועולה זו לנדבה - דנזיר טמא לא מייתי עולת בהמה ואם טהור אני זו עולה מחובתי, והחטאת בספק, ואינה נאכלת, ועולת בהמה קריבה לשם חובה; וחוזר וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה בלבד: חטאת בהמה ועולת בהמה ושלמים, ואומר: "אם טמא הייתי

[56] עם שאר קרבנותי

[57] הרי

[58] עולת בהמה

[59] ואלו

[60] אתה אומר שאם טהור היה שמביא קרבנותיו לחצאין: שבתגלחת ראשונה הביא קרבן עולת בהמה ועכשיו הביא חטאתו וזבחי שלמים

[61] שאין חוששין אם הביא קרבנותיו לחצאין, ועוד שאינו מוצא מי שידור נזיר כנגדו

[62] כלומר: מה תשובה השיב רבי יהושע לבן זומא שזה מביא קרבנותיו לחצאין? יביא לחצאין, ומה בכך

[63] יודע היה רבי יהושע שאין תשובתו כלום, ו

[64] שיהו נושאין קל וחומר בעצמן: ומה רבינו שיודע הוא בעצמו שאין בדבריו ולא כלום משיב דבר שאינו משנה, קל וחומר לשאר כל אדם שיכול להשיב על דברי רבו, ואפילו יודע בו שאין בדבריו ולא כלום, ושאר חביריו יהיו מלעיגין עליו - לא ימנע מלשאול כל צרכו, וכדאמרינן במסכת נדה (כז,א): יתיב רב פפא כו' ואחיכו עליה, ואמר רבא: אפילו כי האי מילתא נימא איניש קמיה רביה ולא לישתוק, שנאמר 'אם נבלת בהתנשא [ואם זמות יד לפה] [משלי ל,לב]’: אם נבלת עצמך על דברי תורה - סופך להתנשא בה, 'ואם זמות יד לפה': ואם שתקת - סופך שיהו שואלין ממך ואי אתה יודע להשיבו ותתן יד לפה

[65] בר יצחק

[66] כלומר: רב נחמן דלא שמיע ליה להא דאמרינן ד'לא אמר רבי יהושע אלא לחדד את התלמידים', והכי קא מותיב וקאמר: לדברי רבי יהושע, דאמר נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין - מאי רוצה לעשות בבני מעים בדקי בהמה? להצניען שלא יסריחו עד שיביא שאר קרבנותיו בתגלחת שניה? אלא ודאי מביא לחצאין ואין בכך כלום

[67] ל'דקיה': כמו 'דקים שבבני מעים'; ולהכי נקט בני מעים: שהן מסריחין לפי שעה מה שאין כן בבשר.

[68] כמו שהיא מפורשת למעלה בפרק 'כהן גדול ונזיר' [לה,ב-לו,א]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]