ביאור:בבלי נזיר דף סה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

בודק הימנו ולהלן עשרים אמה ^[1].

מצא אחד בסוף ^[2] עשרים אמה - בודק הימנו ולהלן עשרים אמה ^[3], שרגלים לדבר ^[4]: שאילו תחילה מצאו ^[5] - נוטלו ואת תפוסתו ^[6].

גמרא:

אמר רב יהודה: ^[7] מצא - פרט למצוי ^[8], מת - פרט להרוג ^[9], מושכב - פרט ליושב ^[10], כדרכו - פרט לשראשו מונח בין ירכותיו ^[11].

תני עולא בר חנינא [תוספתא אהלות פ"טז ה"ב [צוקרמאנדל]]: 'מת שחסר - אין לו תפוסה ^[12] ולא שכונת קברות ^[13]';

וכל הני - מאי טעמא לא ^[14]? ^[15]

אמרינן: דילמא עובד כוכבים הוא ^[16].

מצא שנים: ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה - אין להן תפוסה ^[17] ולא שכונת קברות;

מצא שלשה: האחד ^[18] ידוע ^[19], ושנים ^[20] תחילה, או ~~שנים~~ 'אחד ^[21] תחילה ^[22] ושנים ידועים - אין להם תפוסה ואין להם שכונת קברות;

מעשה ברבי ישבב שבדק ומצא שנים ידועין ואחד תחילה וביקש לעשותן שכונת קברות ^[23];

אמר לו רבי עקיבא: כל שיגעת - לריק יגעת; לא אמרו 'שכונת קברות' אלא לשלשה ידועין או לשלשה ^[24] תחילה ^[25].

נוטלן ואת תפוסתן:

היכי דמי תפוסה?

אמר רב יהודה: אמר קרא (בראשית מז ל: ושכבתי עם אבתי) ונשאתני ממצרים [וקברתני בקברתם, ויאמר: אנכי אעשה כדברך]: טול עמי ^[26].

וכמה שיעור תפוסה?

פירש רבי אלעזר ~~<ברבי צדוק>~~: נוטל עפר תיחוח ^[27], וחופר בבתולה ^[28] שלש אצבעות ^[29].

מיתיבי: 'וכמה שיעור תפוסה? פירש רבי אלעזר ברבי צדוק: נוטל את הקיסמין ^[30] ואת הקססות ^[31], וזורק את הוודאין ^[32] ומניח את הספיקות ^[33], והשאר ^[34] מצטרף לרוב בנינו של מת ^[35] ולרובע עצמות למלא תרווד רקב ^[36].

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: וכמה שיעור תפוסה? - אמר רבי יוחנן משום בן עזאי: נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה שלש אצבעות.

בודק הימנו:

עמוד ב

אמר רבא: בדק ופנה ^[37], בדק ופנה ^[38], בדק ואשכח ^[39] - לא האי מפַני ליה גבי הנך תרי, ולא הני תרי ^[40] לגבי האי חד ^[41].

איכא דאמרי אמר רבא: כיון שנתנה רשות לפנות - מפנה להון [גם את השלישי, שהרי כעת יש רק אחד].

ולישוינהו שכונת קברות?

אמר ריש לקיש: עילא מצאו וטיהרו ארץ ישראל.

^[42]

בדק מעשרים אמה ולא מצא - מאי? ^[43]

אמר רב מנשיא בר ירמיה אמר רב: שכונת קברות.

מאי טעמא?

אמר ריש לקיש: עילא ^[44] מצאו וטיהרו את ארץ ישראל ^[45].

משנה:

כל ספק נגעים בתחילה - טהור, עד שלא נזקק לטומאה; משנזקק לטומאה - ספקו טמא.

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא: (ויקרא יג נט: זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור) לטהרו או לטמאו': הואיל ופתח [בו] הכתוב בטהרה תחילה.

אי הכי אפילו משנזקק לטומאה נמי ספקו טהור?

אלא כי איתמר דרב יהודה אמר רב - אהא איתמר [נגעים פ"ד מ"יא]: אם בהרת קדמה לשער לבן – טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת – טהור; ספק – טמא. ורבי יהושע אמר: כיהה.

מאי כיהה?

אמר רב יהודה: כיהה וטהור.

ודילמא כיהה וטמא?

אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא: 'לטהרו או לטמאו': הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה.

משנה:

בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה ^[46]: במאכל ובמשתה ^[47] במשא ובקפיצה ובחולי ובמראה ^[48] ובהירהור;

משנזקק לזיבה ^[49] - ^[50] אין בודקין אותו: אונסו וספיקו ושכבת זרעו ^[51] טמאים ^[52], שרגלים לדבר ^[53].

המכה את חבירו ואמדוהו למיתה, והקל ממה שהיה, לאחר מכאן הכביד ומת – חייב.

רבי נחמיה אומר: פטור, שרגלים לדבר ^[54].

גמרא:

מנא הני מילי ^[55]?

אמר רבי נתן: אמר קרא (ויקרא טו לג והדוה בנדתה) והזב את זובו [לזכר ולנקבה, ולאיש אשר ישכב עם טמאה] - לראיה שלישית איתקש לנקיבה ^[56].

והתניא: רבי אליעזר אומר: בשלישית בודקין אותו ^[57], ברביעית אין בודקין אותו? ^[58]

אלא ב'את'ים קמיפלגי: רבי אליעזר דריש 'את'ים ^[59], ורבנן לא דרשי 'את'ים.

אונסו וספיקו [ושכבת זרעו טמאים]:

הערות

^ וצריך שיהא בודק ממנו ולהלן עשרים אמה שהיא כמנין שני מערות והחצר שביניהם; והתם מתרגם לה רב ששת בריה דרב אידי אליבא דרבי שמעון דאמר פותח בה שתי מערות של שש על שמונה, דחדא מנייהו בנפלי; ואידך מוקים לה כרבנן, דאמרי שאין אורך המערה אלא ארבע אמות על שש אמות, ותמני סרי [שלש פעמים שש] הוא דהויין, וקא מוקים לה דחדא מנייהו באלכסונה, והויין להו עשרים; והתם פרישית לכולה מילתא דמתניתין דהכא
^ בתוך
^ משום דאיכא למימר שכונת קברות היא זו
^ שהיא שכונת קברות: מדאשכח שלשה בתוך עשרים אמה שיש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה, ועכשיו מצא אחד בתוך עשרים, ולא אמרינן אתרמויי איתרמי דלא נקבר שם אלא אחד
^ שאילו זה יחידי, אם מצאו מתחילה
^ היה רשאי לפנותו למקום אחר; אבל עכשיו שמצא שלשה בתוך עשרים, ואחד בסוף עשרים - יש לומר שהיא שכונת קברות
^ דהא דתנן: מצא שלשה מתים מושכבין כדרכן, דקנו מקומן ויש להן שכונת קברות:
^ שאם היה יודע קודם לכן שאחד מהן נקבר לשם אין זו שכונת קברות ונוטלן ואת תפוסתן ומותר לו לפנותן למקום אחר שלא קנו מקומן
^ שאם מצא אחד מגוייד או שלשתן מגויידין, אמרינן דהכי איתרמי: שנהרגו לשם ונקברו שם שלא בבית הקברות, ולא מחזקינן ליה כשכונת קברות אלא נוטלן ואת תפוסתן
^ שאם מצאן יושבין, הואיל ואין מושכבין כשאר מתים - נוטלן ואת תפוסתן
^ שאם מצא אחד מהם ראשו מונח לו בין ירכותיו אמרינן דהכי איתרמי שנזרק לשם
^ שנוטלו בלא תפוסתו
^ שאם חסר אחד מאותן שלשה - אין להם שכונת קברות, דלא קנו מקומן
^ מאי טעמא לא הוי שכונת קברות
^ בשלמא אחד מצוי - דהכי הוא דגמירי דבעינן שלשה ידועין או שלשה שמצאן תחילה, כדאמרינן לקמן; אלא כי מצאן אחד הרוג או יושב או ראשו מונחת לו בין ירכותיו או חסר, הואיל ושלשתן מצאם תחילה שיש להן שכונת קברות – מאי טעמא לא?
^ דאיתרמי ואיקבר להכא, ועובד כוכבים אינו עולה מן המנין, ולא פש להו אלא תרי! ותנן: מצא שנים - נוטלן ואת תפוסתן; משום הכי לא קנו מקומן
^ דעובדי כוכבים הם שנקברים כך; וכן אם הן שלשה, ושנים מהן נקברים כענין הזה
^ מהללו שלשה מתים
^ כבר
^ נמצאו עכשיו
^ מהן עכשיו
^ הוא מצוי
^ דקנו מקומן
^ שמצאן
^ שלא היו ידועין קודם לכן דהכי הוא דגמירי אבל באידך גיסא לא
^ מעפר מצרים
^ שנעשה מחמת הדם שיצא ממנו ומחמת מוהל שיצא מן המת
^ בבתולת קרקע
^ דאמרינן כשיעור שלש אצבעות נבלע בקרקע
^ של נסרים שנעשו מן הארון כשהרקיבו; ואמרי לה קיסמין של עצי בשמים, כדכתיב באסא בדברי הימים (ב' טז,יד): וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים
^ קוזזות של אדמה שנדבקו מן הדם ומן המוהל, שקורין בלישטי"ט בלע"ז
^ דבר שהוא ודאי לו שאינו מן המת, שלא יחוש להן משום טומאה
^ שיהא מפנן למקום אחד, דחוששין להן משום טומאה
^ דברים שהן מן המת וקיסמין
^ דאהל
^ ודקא אמר לעיל בפרק 'כהן גדול ונזיר' (נא,א): 'נקבר בארון של עץ אין לו רקב' - הני מילי בעיניה, אבל ~~(לא)~~ לאיצטרופי לאחריני שנקברו ערומים בארון של שיש - מצטרף
^ בדק ומצא מת ופינהו ממקומו, כדתנן נוטלו ואת תפוסתו
^ נמי לשני, כדתנן: 'מצא שנים - נוטלן ואת תפוסתן', ולבתר הכי
^ שמצא שלישי
^ מפַני להון
^ דמחזקינן בשכונת קברות [נ"ל כוונתו: שאין עושים שכונת קברות, משום שפינו את הקודמים כהלכה]
^ [נ"ל לישנא אחרינא:] והכי פירושו: אמר רבא: כיון שניתנה רשות לפנות להן כשמצא את השנים, כדתנן: 'מצא שנים - נוטלן ואת תפוסתן' - מפני להו להאי שלישי; ואמאי מפני להו? לישוינהו שכונת קברות שיחזרו למקומן ויחזיקו לאותו מקום כאילו עדיין יש שם מערות אחרות סביבותיו ולא יכנסו עושי טהרות לשם כדי שלא יאהילו על הטומאה? אמר ריש לקיש: עילא וכו': כלומר כשניתנה רשות לפנות בשלא מצא אלא אחד ושנים - כי הדר ומצא להך שלישי מפני ליה גבייהו כדי לטהר את המקום הזה, שלא להחזיקו שיש מערות סביבותיה שיהו כהנים ועושי ~~פסח~~ טהרות מותרים להלך לשם.
^ מי אמרינן כיון דלא מצא אלא הנך שלשה - אתרמויי אתרמו דאיתקבור להכא, ולא קנו מקומן? או דלמא כיון דשלשה הן - מחזקינן ליה בשכונת קברות ואסור לפנותן?
^ צלע של מתים; דמתרגמינן צלע 'עילא' (בראשית ב כב) [באונקלוס שלנו: עלעא]
^ כלומר: אף על פי שאין כאן אלא הללו שלשה קברים - אמרינן זו היא שכונת קברות של עיר, ושאר סביבות העיר טהור
^ עד שלא ראה שתי ראיות
^ מחמת רוב אכילה ושתיה; הדרכים האמורים כאן מביאים האדם לידי זיבה
^ שראה שד או דבר אחר ונפחד מחמתו, והוי אונס, ואמר מר (נדה לה,א) 'מבשרו' (ויקרא טו ב: דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם: איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו, טמא הוא) - ולא מחמת אונסו
^ שכבר ראה שתי ראיות
^ שוב
^ הכל
^ מחמת זיבה, דאי אפשר להם בלא צחצוחי זיבה
^ שלא בא מחמת אונסו אלא מחמת זיבה ממש
^ שלא בא מחמת הכאה, הואיל ומתחילה היקל ממה שהיה
^ דמשנזקק לטומאת זיבה שוב אין בודקין אותו
^ אחר שאמר הכתוב שתי זיבות: 'זב' 'זובו' - הקיש הכתוב זכר לנקבה לראיה שלישית, לומר לך: מה נקבה, דלא כתיב בה 'מבשרה' - ואפילו מאונסה, הויא טמאה, אף זכר: כיון שראה שתי פעמים, שנזקק לטומאת שבעה - אפילו ראה את השלישית באונס, כיון דחזא שתי פעמים שלא באונס - הוי טמא ומייתי קרבן
^ מפני הקרבן: שאם ראה שתי ראיות מחמת זיבות ואת השלישית באונס - אינו מביא קרבן
^ כלומר: כיון שראה שלש שלא באונס וראה את הרביעית בתוך ימי ספרו, ואפילו אם היא באונס - אין בודקין אותו אם מחמת אונסו היא, אלא סותרין את הכל כדמפרש במסכת נדה בפרק 'בנות כותים' (לה,א) !?
^ 'הזב' - חדא, 'את' – תרתי, 'זובו' – תלתא, ולרביעית איתקש לנקיבה, דמטמאה אפילו באונס

[1] וצריך שיהא בודק ממנו ולהלן עשרים אמה שהיא כמנין שני מערות והחצר שביניהם; והתם מתרגם לה רב ששת בריה דרב אידי אליבא דרבי שמעון דאמר פותח בה שתי מערות של שש על שמונה, דחדא מנייהו בנפלי; ואידך מוקים לה כרבנן, דאמרי שאין אורך המערה אלא ארבע אמות על שש אמות, ותמני סרי [שלש פעמים שש] הוא דהויין, וקא מוקים לה דחדא מנייהו באלכסונה, והויין להו עשרים; והתם פרישית לכולה מילתא דמתניתין דהכא

[2] בתוך

[3] משום דאיכא למימר שכונת קברות היא זו

[4] שהיא שכונת קברות: מדאשכח שלשה בתוך עשרים אמה שיש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה, ועכשיו מצא אחד בתוך עשרים, ולא אמרינן אתרמויי איתרמי דלא נקבר שם אלא אחד

[5] שאילו זה יחידי, אם מצאו מתחילה

[6] היה רשאי לפנותו למקום אחר; אבל עכשיו שמצא שלשה בתוך עשרים, ואחד בסוף עשרים - יש לומר שהיא שכונת קברות

[7] דהא דתנן: מצא שלשה מתים מושכבין כדרכן, דקנו מקומן ויש להן שכונת קברות:

[8] שאם היה יודע קודם לכן שאחד מהן נקבר לשם אין זו שכונת קברות ונוטלן ואת תפוסתן ומותר לו לפנותן למקום אחר שלא קנו מקומן

[9] שאם מצא אחד מגוייד או שלשתן מגויידין, אמרינן דהכי איתרמי: שנהרגו לשם ונקברו שם שלא בבית הקברות, ולא מחזקינן ליה כשכונת קברות אלא נוטלן ואת תפוסתן

[10] שאם מצאן יושבין, הואיל ואין מושכבין כשאר מתים - נוטלן ואת תפוסתן

[11] שאם מצא אחד מהם ראשו מונח לו בין ירכותיו אמרינן דהכי איתרמי שנזרק לשם

[12] שנוטלו בלא תפוסתו

[13] שאם חסר אחד מאותן שלשה - אין להם שכונת קברות, דלא קנו מקומן

[14] מאי טעמא לא הוי שכונת קברות

[15] בשלמא אחד מצוי - דהכי הוא דגמירי דבעינן שלשה ידועין או שלשה שמצאן תחילה, כדאמרינן לקמן; אלא כי מצאן אחד הרוג או יושב או ראשו מונחת לו בין ירכותיו או חסר, הואיל ושלשתן מצאם תחילה שיש להן שכונת קברות – מאי טעמא לא?

[16] דאיתרמי ואיקבר להכא, ועובד כוכבים אינו עולה מן המנין, ולא פש להו אלא תרי! ותנן: מצא שנים - נוטלן ואת תפוסתן; משום הכי לא קנו מקומן

[17] דעובדי כוכבים הם שנקברים כך; וכן אם הן שלשה, ושנים מהן נקברים כענין הזה

[18] מהללו שלשה מתים

[19] כבר

[20] נמצאו עכשיו

[21] מהן עכשיו

[22] הוא מצוי

[23] דקנו מקומן

[24] שמצאן

[25] שלא היו ידועין קודם לכן דהכי הוא דגמירי אבל באידך גיסא לא

[26] מעפר מצרים

[27] שנעשה מחמת הדם שיצא ממנו ומחמת מוהל שיצא מן המת

[28] בבתולת קרקע

[29] דאמרינן כשיעור שלש אצבעות נבלע בקרקע

[30] של נסרים שנעשו מן הארון כשהרקיבו; ואמרי לה קיסמין של עצי בשמים, כדכתיב באסא בדברי הימים (ב' טז,יד): וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים

[31] קוזזות של אדמה שנדבקו מן הדם ומן המוהל, שקורין בלישטי"ט בלע"ז

[32] דבר שהוא ודאי לו שאינו מן המת, שלא יחוש להן משום טומאה

[33] שיהא מפנן למקום אחד, דחוששין להן משום טומאה

[34] דברים שהן מן המת וקיסמין

[35] דאהל

[36] ודקא אמר לעיל בפרק 'כהן גדול ונזיר' (נא,א): 'נקבר בארון של עץ אין לו רקב' - הני מילי בעיניה, אבל ~~(לא)~~ לאיצטרופי לאחריני שנקברו ערומים בארון של שיש - מצטרף

[37] בדק ומצא מת ופינהו ממקומו, כדתנן נוטלו ואת תפוסתו

[38] נמי לשני, כדתנן: 'מצא שנים - נוטלן ואת תפוסתן', ולבתר הכי

[39] שמצא שלישי

[40] מפַני להון

[41] דמחזקינן בשכונת קברות [נ"ל כוונתו: שאין עושים שכונת קברות, משום שפינו את הקודמים כהלכה]

[42] [נ"ל לישנא אחרינא:] והכי פירושו: אמר רבא: כיון שניתנה רשות לפנות להן כשמצא את השנים, כדתנן: 'מצא שנים - נוטלן ואת תפוסתן' - מפני להו להאי שלישי; ואמאי מפני להו? לישוינהו שכונת קברות שיחזרו למקומן ויחזיקו לאותו מקום כאילו עדיין יש שם מערות אחרות סביבותיו ולא יכנסו עושי טהרות לשם כדי שלא יאהילו על הטומאה? אמר ריש לקיש: עילא וכו': כלומר כשניתנה רשות לפנות בשלא מצא אלא אחד ושנים - כי הדר ומצא להך שלישי מפני ליה גבייהו כדי לטהר את המקום הזה, שלא להחזיקו שיש מערות סביבותיה שיהו כהנים ועושי ~~פסח~~ טהרות מותרים להלך לשם.

[43] מי אמרינן כיון דלא מצא אלא הנך שלשה - אתרמויי אתרמו דאיתקבור להכא, ולא קנו מקומן? או דלמא כיון דשלשה הן - מחזקינן ליה בשכונת קברות ואסור לפנותן?

[44] צלע של מתים; דמתרגמינן צלע 'עילא' (בראשית ב כב) [באונקלוס שלנו: עלעא]

[45] כלומר: אף על פי שאין כאן אלא הללו שלשה קברים - אמרינן זו היא שכונת קברות של עיר, ושאר סביבות העיר טהור

[46] עד שלא ראה שתי ראיות

[47] מחמת רוב אכילה ושתיה; הדרכים האמורים כאן מביאים האדם לידי זיבה

[48] שראה שד או דבר אחר ונפחד מחמתו, והוי אונס, ואמר מר (נדה לה,א) 'מבשרו' (ויקרא טו ב: דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם: איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו, טמא הוא) - ולא מחמת אונסו

[49] שכבר ראה שתי ראיות

[50] שוב

[51] הכל

[52] מחמת זיבה, דאי אפשר להם בלא צחצוחי זיבה

[53] שלא בא מחמת אונסו אלא מחמת זיבה ממש

[54] שלא בא מחמת הכאה, הואיל ומתחילה היקל ממה שהיה

[55] דמשנזקק לטומאת זיבה שוב אין בודקין אותו

[56] אחר שאמר הכתוב שתי זיבות: 'זב' 'זובו' - הקיש הכתוב זכר לנקבה לראיה שלישית, לומר לך: מה נקבה, דלא כתיב בה 'מבשרה' - ואפילו מאונסה, הויא טמאה, אף זכר: כיון שראה שתי פעמים, שנזקק לטומאת שבעה - אפילו ראה את השלישית באונס, כיון דחזא שתי פעמים שלא באונס - הוי טמא ומייתי קרבן

[57] מפני הקרבן: שאם ראה שתי ראיות מחמת זיבות ואת השלישית באונס - אינו מביא קרבן

[58] כלומר: כיון שראה שלש שלא באונס וראה את הרביעית בתוך ימי ספרו, ואפילו אם היא באונס - אין בודקין אותו אם מחמת אונסו היא, אלא סותרין את הכל כדמפרש במסכת נדה בפרק 'בנות כותים' (לה,א) !?

[59] 'הזב' - חדא, 'את' – תרתי, 'זובו' – תלתא, ולרביעית איתקש לנקיבה, דמטמאה אפילו באונס

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]