ביאור:בבלי נזיר דף מה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מכדי שערי ניקנור [דהיינו 'פתח אהל מועד’] ^[1] - היכא קיימין? בשערי לוייה, והתניא ^[2]: 'טמא מת מותר ליכנס במחנה לוייה; ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו, שנאמר (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו [כי השבע השביע את בני ישראל לאמר: פקד יפקד אלקים אתכם, והעליתם את עצמתי מזה אתכם]’; מאי 'עמו'? עמו = במחיצתו, עמו = במחנה לוייה! ^[3]

אלא ~~אמר אביי~~ ^[4]: ^[5] טבול יום של זב - כזב דמי ^[6] ואפילו הכי ^[7] כיון דמחוסר כפרה לא עייל.

[לפי הריב"ן: חבריו של רבי נתן ברבי אושעיא ממשיכים ומסבירים] ואי במחנה לוייה קאי ^[8] – ^[9] אמאי קא קרי ליה 'אהל מועד' ^[10]? - ^[11] למימרא: מה התם ^[12] מחוסר כפרה לא עייל - אף למחנה לוייה נמי מחוסר כפרה לא עייל ^[13].

^[14]

והתם מנלן ^[15]?

דתניא [דומה לספרי זוטא פרק יט אות יג]: (במדבר יט יג: כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ה' טמא, ונכרתה הנפש ההוא מישראל, כי מי נדה לא זרק עליו) טמא יהיה [עוד טמאתו בו] - לרבות טבול יום ^[16]; 'עוד טומאתו בו' - לרבות מחוסר כפרה' ^[17].

משנה:

תגלחת הטהרה כיצד?

היה מביא שלש בהמות: חטאת עולה ושלמים, ושוחט את השלמים, ומגלח עליהם - דברי רבי יהודה.

רבי אלעזר אומר: לא היה מגלח אלא על החטאת [לאחר שחיטת החטאת, כמו בתורת הקרבנות בויקרא: 'על עולת התמיד' דהיינו אחרי עולת התמיד; ומכאן שרבי יהודה סובר שמגלח לאחר הקרבת שלשתן], שהחטאת קודמת בכל מקום ^[18];

ואם גלח על אחת משלשתן [אם נהפך הסדר אך גילח אחר הראשון, שלא היה חטאת] - יצא.

רבי שמעון בן גמליאל אומר: הביא שלש בהמות ולא פירש ^[19] - הראויה לחטאת ^[20] תקרב חטאת, ^[21] לעולה ^[22] תקרב עולה, ^[23] לשלמים ^[24] תקרב שלמים.

גמרא:

תנו רבנן [ספרא במדבר פסקא לה]: (במדבר ו, יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד [את ראש נזרו, ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים] - בשלמים הכתוב מדבר ^[25], שנאמר (ויקרא ג א: ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר, הוא מקריב, אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה' [(פסוק ב) וסמך ידו על ראש קרבנו] ושחטו פתח אהל מועד [וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב] ^[26]; אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר - או אינו אלא פתח אהל מועד ממש ^[27]?

אמרת: אם כן ^[28] - דרך בזיון הוא ^[29].

רבי יאשיה אומר: אינו צריך ^[30]: הרי אמרה תורה (שמות כ כב) לא תעלה במעלות על מזבחי [אשר לא תגלה ערותך עליו] ^[31] קל וחומר לדרך בזיון ^[32]'.

נ"א במדרש בפרשה נשא ^[33] ’[במדבר ו,יח] וְגִלַּח הַנָּזִיר [פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים]’ - רבי יאשיה אומר: בשלמים הכתוב מדבר או אינו וכו' אם כך אמרה תורה לא תעלה וכו' ק"ו לדבר שלא יגלח פתח אהל מועד אלא בשלמים הכתוב מדבר.

רבי יצחק אומר: אינו צריך ^[34], הרי הוא אומר (במדבר ו יח: וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו) ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש [אשר תחת זבח השלמים], - מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה, יצא זה ^[35] שהוא מחוסר לקיחה הבאה 'ונתינה ^[36]'.

איכא דאמרי רבי יצחק אומר: בשלמים הכתוב מדבר; אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או אינו אלא פתח אהל מועד ממש? תלמוד לומר: 'ולקח את שער ראש נזרו' - מקום שהיה מבשל שם היה מגלח.

אבא חנן אומר משום רבי אליעזר: וגלח הנזיר פתח אהל מועד - כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח אינו מגלח ^[37];

רבי שמעון שזורי אומר: וגלח הנזיר פתח אהל מועד - ולא נזירה ^[38],

עמוד ב

שמא יתגרו בה פרחי כהונה.

אמר לו: לדבריך - סוטה תוכיח, דכתיב בה (במדבר ה טז: והקריב אתה הכהן) והעמידה לפני ה', ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה!

אמר להן: זו כוחלת ופוקסת, זו ^[39] אינה כוחלת ופוקסת ^[40].

משנה:

היה נוטל שער ראש נזרו, ומשלח ^[41] תחת הדוד; ואם גילח במדינה - לא היה משלח תחת הדוד.

במה דברים אמורים ^[42]? - בתגלחת הטהרה, אבל בתגלחת הטומאה ^[43] לא היה משלח תחת הדוד ^[44].

רבי מאיר אומר: הכל משלחין תחת הדוד ^[45], ^[46] חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד.

וספרים שכתוב בהן במשנתנו 'אם שילח תחת הדוד של אשם יצא' - שבשתא היא, דלא גרסינן ליה במתניתין, אלא בגמרא: ת"ר, ואח"כ נוטל את הרוטב כו'; והכי פירושא דמתניתין: היה נוטל שער ראש נזרו ומשלחו תחת הדוד של שלמים ואם גילח במדינה לא היה משלחו תחת הדוד של שלמים.

גמרא:

וברישא דגמרא לא גרסינן 'אשם בנזיר מי איכא' אלא הכי גרסינן:

היה נוטל שער ראש נזרו:

תנו רבנן: ואחר כך נוטל את הרוטב, ונותן על שער ראש נזרו, ומשלח תחת הדוד של שלמים; ואם שילח תחת הדוד של חטאת ואשם – יצא.

אשם בנזיר [טהור] מי איכא?

אמר רבא: הכי קאמר: ואם נזיר טמא משלח תחת הדוד של אשם – יצא.

[ולפיכך זו משנת רבי מאיר שאומר שנזיר טמא משלח.]

מנא הני מילי [ליטול מן הרוטב]?

אמר רבא אמר קרא (במדבר ו יח: וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו, ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש) אשר תחת זבח השלמים' - ^[47] מזבחו ^[48] יהא תחתיו.

[בברייתא לעיל נאמר] ואם שילח תחת הדוד של חטאת ^[49] יצא

מאי טעמא?

אמר קרא: 'זבח' - לרבות את החטאת ואשם ^[50].

והא אפיקתיה להאי 'זבח' לרוטב?

אם כן לימא קרא 'מרוטב השלמים'; מאי 'זבח'? - שמע מינה לרבות חטאת ואשם.

ואימא כולה לחטאת ואשם הוא דאתא?

אם כן לימא 'שלמים וזבח'; מאי 'זבח השלמים'? שמע מינה תרתי.

תנו רבנן [תוספתא נזיר פ"ד מ"ו [לליברמן]]: 'הכל היו משלחין תחת הדוד חוץ מטמא שגילח במדינה מפני ששערו נקבר - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: טהורים כאן וכאן ^[51] היו משלחין, טמאים כאן וכאן לא היו משלחין.

וחכמים אומרים: הכל לא היו משלחין תחת הדוד חוץ מן טהור שבמקדש מפני שנעשה כמצותו ^[52].

משנה:

היה מבשל את השלמים או שולקן ^[53].

הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל ^[54], וחלה מצה אחת מן הסל, ורקיק מצה אחת, ונותן על כפי הנזיר, ומניפן; ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים;

הערות

^ ששם עולין כל מחוסרי כפרה, כדגרסינן במסכת סוטה בפרק קמא (פ"ה מ"ה, דף ז,א): מעלין אותה לשער מזרח, לשער ניקנור, ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים, והוא הדין לשאר מחוסרי כפרה, כגון זבין וזבות, כדמפרש התם בגמרא
^ ואילו במחנה לוייה אפילו מת עצמו היה יכול ליכנס
^ והאי נזיר - טמא מת הוה, ואמאי אינו יכול ליכנס עד דעביד הערב שמש? אלא מדהכא לאו דווקא - התם נמי לאו דווקא לגבי זב, ואפילו לא העריב שמשו - כיון דטבל - יכול ליכנס לשם!
^ כלומר: חבריו דרבי נתן ברבי אושעיא קא מהדרי ליה לאביי
^ לעולם
^ ולא הוו דוקיא דשמעתא דבטבילה והערב שמש קאי, אלא בכפרה תליא מילתא, והאי דקא מותבית לך מנזיר טמא מת שנטמא, דאינו יכול ליכנס שם, והרי מת עצמו יכול ליכנס - הא לא קשיא: אף על גב דשאר טמאי מתים יכולים ליכנס במחנה לוייה
^ האי נזיר טמא מת אינו יכול ליכנס
^ והא נמי דאמרת [דכתיב] 'אל פתח אהל מועד' (ויקרא טו יד), דאתה סבור דבעזרה משתעי קרא, דהיינו מחנה לוייה, משום הכי קא פרכת 'מכדי שער ניקנור כו'
^ הא לא הוי: דאי במחנה לוייה קא משתעי קרא
^ הא תניא (יומא סא א) 'אהל מועד זה היכל'!
^ אלא להכי כתב 'אהל מועד':
^ בהיכל
^ והכי משמע: אימתי 'ובא לפני ה’’ - דהיינו במחנה לוייה - בזמן שהוא ראוי לבא אל אהל מועד, דהביא כפרתו, הא אם לא הביא כפרתו – לא
^ ואם תאמר: והא מצורעין נכנסין בשערי ניקנור ששם מזין על הבהונות - הא לא קשיא, דביאה במקצת לאו שמה ביאה.
^ דמחוסר כפרה לא עייל
^ שאינו צריך להביא כפרה
^ ואף על גב דהעריב שמשו - אינו יכול ליכנס עד שיביא כפרתו
^ כדכתיב (ויקרא ה ח) והקריב את אשר לחטאת ראשונה וקיימא לן (זבחים דף צ:) דאפילו חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה הואיל ובשאר מקומות מצינו שהיא קודמת - אף כאן בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה
^ איזה מהן לחטאת
^ כגון כבשה נקבה בת שנתה
^ הראויה
^ כבש זכר בן שנתו
^ הראויה
^ איל בן שתי שנים
^ על השלמים הוא אומר שיהא מגלח
^ ולא מצינו שאר קדשים טעונין פתח אהל מועד אלא לשלמים בלבד, בשביל שהן דורון, וכדרב יהודה אמר שמואל: ושחטו פתח אהל מועד - בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול, מכאן לשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שפסולין (ערובין דף ב,ב)
^ בפתח ההיכל יהא מגלח ולא במקום אחר
^ שלא יהא מגלח אלא בפתח ההיכל
^ ואי אתה רשאי
^ לומר מכאן שאסור דרך בזיון, דמדוכתא אחריתי נפקא
^ אלא דרך כבש, שלא לגלות בשר ערוה עליו
^ שלא ינהוג בו דרך בזיון
^ סימן ד' רמ"ב
^ לומר דמשום שהוא בזיון לא יגלח אפתח היכל, שאפילו לא יהא בו בזיון - אינו יכול לגלח אלא מבחוץ
^ שאם יהא מגלח על פתח היכל -
^ תחת הדוד; הלכך אינו יכול לגלח אלא בצד הדוד של שלמים; והאי דכתיב 'וגלח הנזיר פתח אהל מועד' - בשלמים הכתוב מדבר
^ לכך נאמר בו פתח
^ שהאשה לא מגלחת בעזרה אלא במדינה
^ סוטה
^ דהא לנוולה קא בעי וכיון דמנוולה לא אתו לאיגרויי בה
^ ומניח
^ שאם גילח במקדש משלח תחת הדוד אבל לא בזמן שגילח במדינה
^ אפילו בזמן שמגלח במקדש
^ שאין לך משלח תחת הדוד אלא הטהור שבמקדש מפני שעשה נזירותו כמצותו
^ בין טהור שגילח במדינה בין טמא שגילח בעזרה
^ ואין לך שאינו משלח תחת הדוד אלא
^ דמשמע 'אשר תחתיו יהא זבח השלמים' לומר לך
^ מן הזבח עצמו, [דהיינו מהרוטב]
^ ושל אשם
^ שהטהור ששולח תחת זבח שלו, דהיינו חטאת – יצא, ואם טמא הוא טעון שילוח תחת זבח שלו - דהיינו אשם
^ בין במקדש בין במדינה
^ שגילח במקדש כמצותו; וסתם מתניתין דידן אליבא דחכמים וכדפרשינן לעיל
^ שאינו מבושל יפה [לפי הב"ח: מבושל יותר מדאי; וכן פירש"י נדרים מט,א ד"ה שלוק: מבושל יותר מדאי. ע"כ; וכן משמעות 'שלוקה' בכל מקום.] וושקוד"ר בלע"ז
^ איכא למאן דאמר של ימין, ואיכא למאן דאמר בזרוע שנתבשלה עם האיל [במסכת חולין (צח,ב)]

[1] ששם עולין כל מחוסרי כפרה, כדגרסינן במסכת סוטה בפרק קמא (פ"ה מ"ה, דף ז,א): מעלין אותה לשער מזרח, לשער ניקנור, ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים, והוא הדין לשאר מחוסרי כפרה, כגון זבין וזבות, כדמפרש התם בגמרא

[2] ואילו במחנה לוייה אפילו מת עצמו היה יכול ליכנס

[3] והאי נזיר - טמא מת הוה, ואמאי אינו יכול ליכנס עד דעביד הערב שמש? אלא מדהכא לאו דווקא - התם נמי לאו דווקא לגבי זב, ואפילו לא העריב שמשו - כיון דטבל - יכול ליכנס לשם!

[4] כלומר: חבריו דרבי נתן ברבי אושעיא קא מהדרי ליה לאביי

[5] לעולם

[6] ולא הוו דוקיא דשמעתא דבטבילה והערב שמש קאי, אלא בכפרה תליא מילתא, והאי דקא מותבית לך מנזיר טמא מת שנטמא, דאינו יכול ליכנס שם, והרי מת עצמו יכול ליכנס - הא לא קשיא: אף על גב דשאר טמאי מתים יכולים ליכנס במחנה לוייה

[7] האי נזיר טמא מת אינו יכול ליכנס

[8] והא נמי דאמרת [דכתיב] 'אל פתח אהל מועד' (ויקרא טו יד), דאתה סבור דבעזרה משתעי קרא, דהיינו מחנה לוייה, משום הכי קא פרכת 'מכדי שער ניקנור כו'

[9] הא לא הוי: דאי במחנה לוייה קא משתעי קרא

[10] הא תניא (יומא סא א) 'אהל מועד זה היכל'!

[11] אלא להכי כתב 'אהל מועד':

[12] בהיכל

[13] והכי משמע: אימתי 'ובא לפני ה’’ - דהיינו במחנה לוייה - בזמן שהוא ראוי לבא אל אהל מועד, דהביא כפרתו, הא אם לא הביא כפרתו – לא

[14] ואם תאמר: והא מצורעין נכנסין בשערי ניקנור ששם מזין על הבהונות - הא לא קשיא, דביאה במקצת לאו שמה ביאה.

[15] דמחוסר כפרה לא עייל

[16] שאינו צריך להביא כפרה

[17] ואף על גב דהעריב שמשו - אינו יכול ליכנס עד שיביא כפרתו

[18] כדכתיב (ויקרא ה ח) והקריב את אשר לחטאת ראשונה וקיימא לן (זבחים דף צ:) דאפילו חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה הואיל ובשאר מקומות מצינו שהיא קודמת - אף כאן בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה

[19] איזה מהן לחטאת

[20] כגון כבשה נקבה בת שנתה

[21] הראויה

[22] כבש זכר בן שנתו

[23] הראויה

[24] איל בן שתי שנים

[25] על השלמים הוא אומר שיהא מגלח

[26] ולא מצינו שאר קדשים טעונין פתח אהל מועד אלא לשלמים בלבד, בשביל שהן דורון, וכדרב יהודה אמר שמואל: ושחטו פתח אהל מועד - בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול, מכאן לשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שפסולין (ערובין דף ב,ב)

[27] בפתח ההיכל יהא מגלח ולא במקום אחר

[28] שלא יהא מגלח אלא בפתח ההיכל

[29] ואי אתה רשאי

[30] לומר מכאן שאסור דרך בזיון, דמדוכתא אחריתי נפקא

[31] אלא דרך כבש, שלא לגלות בשר ערוה עליו

[32] שלא ינהוג בו דרך בזיון

[33] סימן ד' רמ"ב

[34] לומר דמשום שהוא בזיון לא יגלח אפתח היכל, שאפילו לא יהא בו בזיון - אינו יכול לגלח אלא מבחוץ

[35] שאם יהא מגלח על פתח היכל -

[36] תחת הדוד; הלכך אינו יכול לגלח אלא בצד הדוד של שלמים; והאי דכתיב 'וגלח הנזיר פתח אהל מועד' - בשלמים הכתוב מדבר

[37] לכך נאמר בו פתח

[38] שהאשה לא מגלחת בעזרה אלא במדינה

[39] סוטה

[40] דהא לנוולה קא בעי וכיון דמנוולה לא אתו לאיגרויי בה

[41] ומניח

[42] שאם גילח במקדש משלח תחת הדוד אבל לא בזמן שגילח במדינה

[43] אפילו בזמן שמגלח במקדש

[44] שאין לך משלח תחת הדוד אלא הטהור שבמקדש מפני שעשה נזירותו כמצותו

[45] בין טהור שגילח במדינה בין טמא שגילח בעזרה

[46] ואין לך שאינו משלח תחת הדוד אלא

[47] דמשמע 'אשר תחתיו יהא זבח השלמים' לומר לך

[48] מן הזבח עצמו, [דהיינו מהרוטב]

[49] ושל אשם

[50] שהטהור ששולח תחת זבח שלו, דהיינו חטאת – יצא, ואם טמא הוא טעון שילוח תחת זבח שלו - דהיינו אשם

[51] בין במקדש בין במדינה

[52] שגילח במקדש כמצותו; וסתם מתניתין דידן אליבא דחכמים וכדפרשינן לעיל

[53] שאינו מבושל יפה [לפי הב"ח: מבושל יותר מדאי; וכן פירש"י נדרים מט,א ד"ה שלוק: מבושל יותר מדאי. ע"כ; וכן משמעות 'שלוקה' בכל מקום.] וושקוד"ר בלע"ז

[54] איכא למאן דאמר של ימין, ואיכא למאן דאמר בזרוע שנתבשלה עם האיל [במסכת חולין (צח,ב)]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]