ביאור:בבלי נזיר דף לא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
| [המשך המשנה] |
ובית הלל אומרים: אין הקדש.
כיצד?
אמר "שור שחור שיצא מביתי ראשון [1] הרי הוא הקדש [2]", ויצא לבן - בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.
[3] "דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש", ועלה של כסף - [4] בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.
[5] "חבית של יין שתעלה בידי ראשונה הרי היא הקדש" ועלתה של שמן - בית שמאי אומרים: הקדש [6], ובית הלל אומרים: [7] אינו הקדש [8].
לישנא אחרינא יצא לבן - בית שמאי אומרים: אותו שחור שיצא תחלה אחר הלבן הראשון - הוי הקדש, וכן דינר, וכן חבית של יין.</ref>
גמרא:
בית שמאי אומרים הקדש [טעות הקדש]:
מאי טעמייהו דבית שמאי?
דילפינן תחלת הקדש מסוף הקדש: מה תמורה אפילו בטעות[9] - אף הקדש אפילו בטעות!
ובית הלל אומרים: הני מילי תמורה, אבל אחוּתי הקדש בטעות - לא מחתינן.
ולבית שמאי, מה אילו אמר "הרי זה תחת זה לחצי היום" מי הויא תמורה מההיא שעתא? אלא עד דמטי חצי היום הוא דהויא תמורה – הכי נמי [10] : לכי מיגליא מילתא [11]!?
אמר רב פפא: לכך נאמר "ראשון" [12]: לכשיצא ראשון [13].
והא "שור שחור" קאמר [14] - מי לא עסקינן דלית ליה אלא האי [15]?
לא, צריכא דאית ליה תרין תלתא [16].
ובית הלל אומרים: אם כן [17] 'שיצא בראשון' מיבעי ליה [18] [19].
אמר ליה רבא [בריב"ן: רב אחא] מברניש לרב אשי: האי 'הקדש בטעות' הוא? 'הקדש בכוונה' הוא!
[20] משום דאטעייה לדיבוריה קמא [21].
לשון אחר למאי דפרישית במתניתין:
דבית שמאי אומרים דלבן הוי הקדש - ילפינן ליה תחלת הקדש כדמחית איניש מידי בקדושה מסוף הקדש, דהיינו תמורה, שהיא באה מכח הקדש אחר - מה תמורה אפילו בטעות, כדאמרינן במסכת תמורה בפרק 'יש בקרבנות' [22] 'והיה הוא ותמורתו יהיה קודש' (ויקרא כז לג) – 'יהיה' לרבות שוגג כמזיד, שאם סבור לומר 'זו תמורת עולה' ואמר 'זו תמורת שלמים' או [התכוין לומר] 'תמורת שלמים' ואמר 'זו תמורת עולה' - הרי זו תמורה - אף הקדש: אפילו בטעות: שאם סבור להקדיש שחור והקדיש לבן או לבן והקדיש אדום - הרי לבן ואדום מוקדשים; וב"ה אומרים: הני מילי – תמורה, משום דאתיא מכח הקדש! אבל אחותי מידי בהקדש - דמעיקרא הוי חולין - בטעות לא מחתינן ליה בהקדש.
ולבית שמאי אמאי הוי שור לבן שיצא עכשיו הקדש? - [מדאמר] "שור שחור שיצא ראשון ליהוי הקדש" - לכשיצא ראשון לשאר שוורים שחורים שיצאו אחריו מן הרפת, מידי דהוה אתמורה: אילו לגבי תמורה אמר "הרי זה תחת זה תמורה לחצי היום" - מי הוי תמורה מההיא שעתא דקאי בה? אלא לא הוי תמורה עד דמטי פלגא [דיומא] דאמר! הכא נמי: לא איגליא מילתא עד דנפיק שחור מקמי הנך שחורים דקיימי ברפת, ולא ליהוי קדוש לבן כלל.
אמר רב פפא: לכך נאמר "ראשון": דכל מאן דיצא ראשון - בין שחור בין לבן - ליהוי קדוש:
הכי גרסינן: והא "שור שחור" קאמר - דמי לא עסקינן דאית ביה תרין או תלת? לא, צריכא דלית ליה אלא האי,
והא "שור שחור" קאמר? ומדקאמר "שור שחור" שמע מינה דלא ניחא ליה לקדושי אלא שחור, והאי דקאמר "ראשון" - משום דהוו ליה תרי תלתא שחורין, וקאמר דההוא שחור דנפק קמא מבינייהו ליהוי קדוש, ולא אחר:
לא צריכא דלית ליה שחור אלא חד, והלכך: האי דאמר "ראשון" משום דניחא ליה דכל מאן דנפיק ברישא: או שחור או לבן להוי קדוש. ובית הלל סברי: אם כן דניחא ליה דקדיש נמי לבן - לימא "שיצא בראשון"! אלא מדאמר "ראשון" – שמע מינה דאי נפיק [שחור] ראשון ניחא ליה לקדושי, אבל בלבן - לא ניחא ליה, והוה ליה טעות הקדש וכל טעות בהקדש אינו הקדש:
אמר ליה רב אחא מברניש לרב אשי האי הקדש בטעות הוא הקדש בכוונה הוא. דכיון דאמרת דלכך אמר "ראשון" דדעתיה להקדיש כל מי שיצא ראשון תחלה, בין לבן בין שחור הוה הקדש בכוונה - ואמאי קרי ליה 'הקדש בטעות'?
הכי נמי דהקדש בכוונה הוא. אלא להכי קרי ליה 'הקדש טעות': משום דאמר "שחור דיצא ברישא" דאטעייה לההוא דיבורא קמא דמיחזי כמאן דלא ניחא ליה לקדושי אלא שחור:
וסברי בית שמאי הקדש בטעות לא הוי הקדש [23]? והתנן [24]: 'מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים [25], והתירו [26], והיתה לו בהמה מופרשת - תצא ותרעה בעדר. אמרו בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים שהקדש בטעות הוא, ותצא ותרעה בעדר [27]?' [28] - מכלל [29] דסברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש [30]!
[31] אלא בית הלל הוא דקא טעו: [32] סברי [33] טעמייהו דבית שמאי משום דהקדש בטעות הוי הקדש, ואמרי להון בית שמאי : לאו משום הקדש בטעות הוא [34], אלא [35] - משום [36] דאטעייה לדיבוריה קמא [37].
וסברי בית שמאי הקדש בטעות לא הוי הקדש? תא שמע [נזיר פ"ה מ"ה; דף לב,ב]: 'היו מהלכין בדרך,
ואחד בא כנגדן, [38] ואמר אחד: "הריני נזיר שזה פלוני" [39], ואחד אמר "הריני נזיר שאין זה פלוני [40]", [41] "הריני נזיר שאחד מכם נזיר" [42], [43] "שאין אחד מכם נזיר" [44], [45] "[46] ששניכם נזירים" [47], [48] "[49] שכולכם נזירים [50]": בית שמאי אומרים: כולם נזירים' [51] - והא הכא הקדש בטעות הוא [52], וקתני [53] כולם נזירים!?
אמרי: סברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש [54], [55] הכא [56] לא [57].
אביי אמר [58]: [59]לא קא סלקא דעתא דקאים בצפרא [60], אלא הכא במאי עסקינן? - דקאים בטיהרא [61], ואמר "שור שחור שיָצָא מביתי ראשון [62] ליהוי הקדש", ואמרו ליה: "לבן נפק [63]"! ואמר להון: "אי הוה ידענא דלבן נפק - לא אמרי שחור" [64].
ומי מצית אמרת דקאים בטיהרא עסיק? והקתני 'דינר של זהב שיעלה'?
תני 'שעלה' [65].
'חבית של יין שתעלה'?
תני 'שעלתה'.
אמר רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא [66], חיורא באוכמא לקיא [67].
תנן: "[68] שחור שיצא מביתי ראשון הקדש"' קא סלקא דעתא כי מקדיש בעין רעה מקדיש, ואמרי בית שמאי [69] הוי הקדש [70]!?
ואלא מאי [71] 'בעין יפה מקדיש' [72]? [73] "דינר של זהב שיעלה בידי ראשון" ועלה כסף" - בש"א: [74] הקדש [75]!?
ואלא מאי - בעין רעה מקדיש? [76] "חבית של יין שתעלה בידי ראשון", ועלה של שמן - בית שמאי אומרים: הקדש והא שמן עדיף מיין [77]!?
אי משום הא - לא קשיא: בגלילא שנו, דחמרא עדיף ממשחא [78]רישא קשיא לרב חסדא!
אמר לך רב חסדא: כי אמרי [79] - בתורא דקרמנאי [80] ואמר רב חסדא: אוכמא למשכיה [81], סומקא לבשריה [82], חיורא [83] לרדיא [84].
והאמר רב חסדא 'אוכמא בחיורא לקיא' [85] ? כי אמרי [86] - בתורא דקרמונאי [87].
משנה:
מי שנדר בנזיר [88], [89] ונשאל לחכם [90] ואסרו [91] - מונה [92] משעה שנדר [93].
[94] נשאל לחכם והתירו [95] – [96] היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר.
אמרו בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות, שתצא ותרעה בעדר?[97]
אמר להן בית שמאי: אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי 'עשירי', ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - שהוא מקודש?
אמרו להם בית הלל: לא השבט קידשו [98]! ומה אילו טעה והניח את השבט על שמיני ועל שנים עשר - שמא עשה כלום? אלא כתוב שקידש העשירי - הוא קידש התשיעי
הערות עריכה
- ^ בשחרית
- ^ יהא הקדש
- ^ וכן
- ^ כשיעלה דינר של כסף
- ^ או
- ^ [לבית שמאי] כולן הקדש, הואיל ויצאו בראשונה, ואף על גב שלא נתקיימו דבריו, שהוא סבור שיצא שחור ויעלה דינר של זהב וחבית של יין תחילה
- ^ הואיל ולא נתקיימו דבריו
- ^ אין הקדשו קדוש
- ^ Note: למעשה כל תמורה היא הקדש בטעות: העושה תמורה מתכוין להוציא מההקדש את הבהמה שהקדיש מקודם ולהכניס תמורתה בהמה אחרת, וטעה בחושבו שהוא יכול לעשות זאת, אך התורה אמרה "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש", ואם כן הקדשת הבהמה לתמורה היא הקדש טעות!
- ^ גבי הקדש
- ^ דיצא שחור תחלה להוי קדוש, ולא השתא: כי נפק לבן ברישא, דהא לא איגליא מילתא כדקאמר
- ^ דהכי קאמר "שחור ראשון שיצא יהא הקדש", דמשמע דאית ליה שוורים שחורין הרבה, ועלייהו סמכא דעתיה, דהכי אמר "שור שחור
- ^ משאר שוורים שחורין יהא הקדש, וכשיצא שחור אחר הלבן - הרי יצא ראשון לשאר שוורים שחורין, ואיגלאי מילתא דעליה קאמר, ולא אלבן
- ^ דמשמע דשחור שיצא תחילה קודם ללבן
- ^ אלא חד שחור, ומשום הכי קאמר דאם יצא תחלה יהא הקדש, אבל אם הקדימו לבן - לא יהא שחור הקדש
- ^ שחורין, ואיזה שיצא תחלה יהא הקדש, ומש"ה לא חשיב כלום יציאתו של לבן
- ^ כדקאמרת, דלא חשיב אלא איזה מן השחורים שיצא תחלה
- ^ ליתני 'שור שחור שיצא בראשון': תחלה לשחורין
- ^ אלא כיון דתני 'שיצא ראשון' משמע דבעי דליפוק שחור ראשון לכולהו, ואפילו בריש לבן, וכיון דנפיק לבן תחלה - לא כלום הוי
- ^ אמר ליה: אִין, ודאי הקדש בכוונה הוא, דודאי להקדש שחור איכוין; ולהכי קרי ליה 'הקדש טעות':
- ^ דהכי הוה ליה למימר 'שחור שיצא מביתי ראשון', דהוה משמע שיצא תחלה לשאר שוורים, אבל כיון דאמר "שור שחור" - משמע דלא סמכא דעתיה אשחור, דלבן נמי בכלל 'שור' הוא, להכי קרי ליה 'הקדש טעות' - שהטעה דיבורו, שאמר "שור"
- ^ דף יז,א
- ^ דמדקא מוקמת לה בכגון דאית ליה כוונה - אלמא דאית להו לב"ש דהקדש טעות לא הוי הקדש
- ^ בהאי פירקא לקמן [משנה ג במשניות], דף לא,ב
- ^ לפי שנדר
- ^ לו
- ^ עם שאר בהמות חולין לפי שאין בה קדושה כלל
- ^ אמרו להם בית הלל לבית שמאי: עכשיו חזרתם להורות כדברינו, דהקדש טעות אינו הקדש, כגון זו: שבשעה שהפרישה היה סבור שהוא נָזִיר, וטעה, ואתם אומרים שאינו הקדש ותצא ותרעה בעדר! ומדקאמרי להו בית הלל הכי
- ^ שמע מינה דשמיע להו מינייהו
- ^ דבית שמאי דאינהו אמרי דהקדש טעות הוי הקדש
- ^ לא! לעולם בית שמאי סברי דהקדש טעות אינו הקדש, והכא
- ^ דאינהו
- ^ דאמרי גבי שור שחור דהוי הקדש
- ^ לאו להכי אמרי דהוי הקדש: דלדידן סבירא לן דהקדש בטעות לא הוי הקדש
- ^ הכא
- ^ בכוונה
- ^ כדלעיל
- ^ ופתח אחד מהללו השנים
- ^ כלומר "הריני נזיר אם זה פלוני" - דודאי אינו איש פלוני
- ^ אם אין זה פלוני
- ^ ובא (אותו) אחד ואמר
- ^ אם אחד מכם נזיר
- ^ ובא הרביעי ואמר
- ^ אם אין אחד מכם נזיר דודאי יש בכם אחד שהוא נזיר
- ^ ובא חמישי לאותן שנים הראשונים ואמר
- ^ הריני נָזיר אם
- ^ דודאי אינכם נזירים
- ^ ובא ששי ואמר לכולן:
- ^ הריני נזיר
- ^ אם כולכם נזירים
- ^ הואיל ואין לך אחד מהן שלא אמר "הריני נזיר"
- ^ ואף על פי שכולן טועין, שהיו סבורין שאינו כמו שהן אומרים
- ^ וקאמרי בית שמאי
- ^ מהכא איכא למשמע מינה דבית שמאי סברי דהקדש בטעות הוי הקדש מההיא דשור שחור
- ^ אבל
- ^ מההיא דשור שחור
- ^ ליכא למשמע מינה דההיא מיירי בהקדש בכוונה, וכדפרישית
- ^ ומאי דקשיא לך לבית שמאי 'מה אילו אמר הרי זה תמורה זה לחצי היום מי הוי תמורה כו'
- ^ הכא נמי: לכי מיגלי מילתא בפלגא דיומא דנפיק שחור ליהוי איהו קדוש ולא לבן - לא תקשה לך ולא מידי ד
- ^ וכדמפרש לה רב פפא לעיל
- ^ בצהרים
- ^ היום
- ^ ההוא דנפק - לבן הוה, ולא שחור
- ^ אלא "לבן", והוי טועה בהקדש, ומשום הכי הוי הקדישו הקדש, והוי לבן הקדש; ובית הלל סברי אינו הקדש, דטעות אינו הקדש. ואם נפש אדם לומר: לוקמא אביי כגון דקאים בצפרא, ואמר "שור שחור שיצא ראשון יהא הקדש" ויצא לבן, וכמתניתין, ואתרמי דלבן נפק, ואמר להו: "אי הוה ידענא דלבן עתיד למיפק - לא אמרי 'שחור' אלא 'לבן'" - הא לא קשיא: דעל העתיד לבא אין אדם נותן דעתו להקדישו
- ^ ואחר כך נזכר לדבר שהיה של כסף, או [להלן] חבית של שמן
- ^ שור שחור בין הלבנים - כָּחוּש הוא, דשור לבן עדיף טפי
- ^ כלומר: ואף על גב דשור לבן מעלי - אפילו הכי כי איכא כתמים חיורין במשכא דתורא אוכמא - לקותא היא
- ^ שור
- ^ דלבן
- ^ שמע מינה דלבן הוה גרוע טפי! ואם איתא לרב חסדא, דלבן עדיף טפי - אמאי הוי הקדש? והא 'מאן דמקדיש בעין רעה מקדיש', ושור שחור הוא שהקדיש, ולא לבן! אלא שמע מינה דליתא לדרב חסדא
- ^ קאמרת לרב חסדא דמקדיש
- ^ ומשום הכי קאמרי בית שמאי דלבן עדיף טפי הוי הקדש
- ^ ואלא הא דקתני
- ^ של כסף
- ^ ואמאי: הא מאן דמקדיש בעין יפה מקדיש
- ^ אי הכי
- ^ חבית של שמן אמאי הוי הקדש לבית שמאי, הואיל דהוא יפה מחבית של יין
- ^ דלדידהו נפיש משחא, כדגרסינן ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא צא א), וניחא להו טפי בחמרא, ואין שותין אלא יין; ואמטו להכי קאמרי בית שמאי דשל שמן גרוע משל יין, משום הכי הויא הקדש; ומיתוקמא לכולהו מתניתין דבעין רעה מקדיש, ו
- ^ חיורא מעלי טפי
- ^ של חרישה - חיורא מעלי טפי אבל לבישרא אוכמא עדיף טפי מחיורא, ומשום הכי אמרי ב"ש גבי הקדש דלבן הוי הקדש, דגריע טפי
- ^ מעלי טפי
- ^ מעלי
- ^ מעלי
- ^ לחרישה
- ^ דמשמע בין למשכא בין לרדיא הוי אוכמא גרוע
- ^ רב חסדא דאוכמא לקיא
- ^ לרדיא, אבל למשכיה הוי עדיף
- ^ ונזכר שטעה בנְזִירותו והתחיל להתחרט בו, והלך ועבר על נְזִירותו ושתה יין ונטמא למתים
- ^ ואחר כך הלך
- ^ להתיר נזירותו
- ^ שהכירו שנדר גמור הוא
- ^ נזירותו
- ^ כלומר: אותן [ימים] שזלזל בנזירותו - עולה למניין שלשים עם אותן שנשתיירו לו משאסרו, ואין צריך למנות איסור במנין הימים שזילזל בנזירותו, אלא עולין לו להשלמת הנזירות
- ^ מי שנָזַר ושמר עצמו בכל דקדוקי נזירות, ואחר כך
- ^ לו, מפני שטעה בנְזִירות
- ^ אם
- ^ Note: גם כאן יש להעיר שלכאורה אין בית שמאי מסכימים לראש משנה זו, שהרי למדנו בדף ט,א: אלא ב"ש סברי לה כרבי מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה (ומש"ה) וכיון דאמר "הריני נזיר" - הוה ליה נזיר כי קאמר "מן הגרוגרות ומן הדבילה" - לאיתשולי הוא דקאתי וב"ש לטעמייהו, דאמרי: 'אין שאלה בהקדש'; וכיון ד'אין שאלה בהקדש' - אין שאלה בנזירות!?
- ^ כלומר: לא לכך מקודש תשיעי