ביאור:בבלי נזיר דף נג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[1] והא רבא הוא דאמר [2]: [3] לא נצרכה אלא [4] לשדרה וגולגולת שאין בהן רובע עצמות [5] [6]?
תא שמע: שמאי אומר: [9]עצם אחד, [10] מן שדרה או מן גולגולת [11]!?
שאני שמאי, דמחמיר טפי.
ליפשוט מינה: טעמא דשמאי – דמחמיר, הא לרבנן עד דאיכא חצי קב עצמות!
[אי אפשר ליפשוט מיניה:] דילמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דשמאי אלא בעצם אחד [שאינו מגלח], אבל ברובע עצמות - אפילו רבנן מודו [שמגלח].
'אמר רבי אליעזר: זקנים הראשונים - מקצתן היו אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם [12] לכל [13], רובע עצמות ורביעית דם לא לכל [14], ומקצתן היו אומרים: אף רובע עצמות ורביעית דם לכל [15]; בית דין שלאחריהם אמרו: חצי קב עצמות וחצי לוג דם – לכל, [16] רובע עצמות ורביעית דם - ל[17]תרומה וקדשים [18], אבל לא לנזיר [19] ועושה פסח [20]'; מכדי אין הכרעת שלישית מכרעת [21]!?
אמר רבי יעקב בר אידי: מפי שמועה אמרו [22], [23] מפי חגי זכריה ומלאכי.
על אלו הנזיר מגלח [במשנתנו: 'על אלו הטומאות הנזיר מגלח: על המת, ועל כזית מן המת, ועל כזית נצל, ועל מלוא תורבד רקב, ועל השדרה, ועל הגולגולת, ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי, ועל חצי קב עצמות, ועל חצי לוג דם: על מגען ועל משאן ועל אוהלן; על עצם כשעורה -על מגעו ועל משאו; על אלו הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי, וסותר את הקודמים; ואינו מתחיל למנות, עד שיטהר ויביא קרבנו' ע"כ. לכאורה כל תחילת המשנה מיותרת, ואפשר היה להתחיל: הנזיר מגלח על..., ללא המילים "על אלו הטומאות"; וכן בפעם השניה אפשר היה לקצר ולומר: והנזיר מזה בשלישי וכו' בלי המלים 'על אלו'; ולכן הגמרא מבררת את ייתור הלשון]:
על אלו דרישא - למעוטי עצם כשעורה, דעל מגעו ועל משאו – אִין, ועל אהילו – לא [24], ועל אלו דסיפא - למעוטי אבן הסכוכית [25]. [26]
- וחצי קב עצמות:
חצי קב עצמות – אִין [27], רובע עצמות - לא [28]! היכי דמי? אילימא דאית בהון עצמות כשעורה - תיפוק ליה משום עצם כשעורה [29]!? אלא דאקמח אקמוחי [30].
על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי [מגלח]:
אין עליהן בשר כראוי – מאי [31]?
רבי יוחנן אמר: אין הנזיר מגלח עליהן; ריש לקיש אמר: הנזיר מגלח עליהן:
רבי יוחנן אמר 'אין הנזיר מגלח עליהן' - דהא קתני ברישא על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהן כזית בשר – אִין, אבל אין עליהם – לא! ורבי שמעון בן לקיש אומר: מגלח: מדלא קתני בסיפא [32].
ורבי יוחנן אמר לך: כל היכא דמשמע מכללא [33] - לא קתני בסיפא.
והא חצי קב עצמות, דמשמע חצי קב עצמות – אִין, רובע עצמות – לא, וקתני בסיפא רובע עצמות?
התם - אי לאו [34] רובע עצמות - הוה אמינא אפילו על מגעו ועל משאו לא [35], להכי איצטריך למיתני רובע עצמות: דעל אהילן - הוא דאין הנזיר מגלח [36].
והא חצי לוג דם, דשמעת מינה חצי לוג דם – אִין, רביעית דם - לא, וקתני בסיפא רביעית דם?
התם - לאפוקי מדרבי עקיבא, דאמר רבי עקיבא: רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל [37].
האי אבר מן המת [38] - היכי דמי?: אי דאית ביה עצם כשעורה - מאי טעמא דרבי יוחנן [39]? ואי דלית ביה עצם כשעורה [40] - מאי טעמא דריש לקיש [41]?
אמר לך ריש לקיש: לעולם דלית ביה עצם כשעורה, ואפילו הכי רחמנא רבייה [42], דתניא: '(במדבר יט טז) וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת [או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים]:
"על פני השדה" - זה המאהיל על פני המת [43];
"בחלל" - זה אבר [44] מן החי [45] ויש לו להעלות ארוכה;
"חרב" - הרי זה כחלל;
"או במת" - זה אבר הנחלל מן המת;
"או בעצם אדם" - זה רובע עצמות [46];
"או בקבר" - זה קבר סתום [47]
הוספות עריכה
Note: [last line] KEVER SASUM - lit. a sealed grave, e.g. a grave that does not have a Tefach in between the corpse and the ceiling of the grave, and does not have a Tefach opening at the side
(a) A k'Zayis of the flesh of a *Mes* (corpse) is an "Avi Avos ha'Tumah" and is Metamei through Maga (contact), Masa (carrying), and Ohel [48].
[49] When an object that can be Metamei b'Ohel is located in an Ohel, the Ohel makes everything in it Tamei and protects anything that is above it from becoming Tamei. That is, an Ohel is *Mevi* Tum'ah [50] and is *Chotzetz* from Tum'ah [51].
[52] However, not all objects that cover Tum'ah are Mevi and Chotzetz. There are objects that are Mevi and not Chotzetz and other objects that are Chotzetz and not Mevi and even others that are neither Mevi nor Chotzetz [53]. An object that is flying through the air, such as a bird or a
Talis that is carried or caught up by the wind, are not Ohalim and are not Mevi or Chotzetz, even if they are one Tefach wide.
[54] A space that is less than a Tefach in length, width and height, is not considered an Ohel. Tum'as Mes in such an area is called "Tum'ah Retzutzah" [55] or "Tum'ah Temunah" [56]. Such Tum'ah does not spread throughout the enclosure, but is Boka'as v'Olah, Boka'as v'Yoredes, i.e. it "breaks through" [57] the enclosure and goes straight up and straight down, as if it were in the open air. Similarly, if a grave has less than a Tefach of space between the body and the ceiling of the grave, the Tum'ah inside it is Tum'ah Retzutzah. The Tum'ah is Metamei
everything that is above it within the boundaries of the Tum'ah [58] and below it.
[59] Most graves have a space of a Tefach between the body and the ceiling of the grave [60]. If the grave is completely sealed on all sides, it is a Kever Sasum. The Tum'ah inside it fills the entire Kever and is likewise Boka'as v'Olah, Boka'as v'Yoredes until something is Chotzetz above it. A grave that has an open space of a Tefach *at the side* is not a Kever Sasum, and the Tum'ah within it is prevented from rising above the ceiling of the grave [61]. In this case, the Tefach above the body is Chotzetz.
תוד"ה חרב הרי הוא כחלל - דכלי מתכות הנוגעים במת נעשים אבי אבות הטומאה כמת עצמו לטמא אדם הנוגע בו [מטמא] טומאת שבעה, כנוגע במת עצמו, או לטמא אדם הבא באהל אשר החרב בתוכו טומאת שבעה כבא אל אהל המת, או במת זה אבר הנחלל מן המת, ויש בו בשר כדי להעלות ארוכה דחשיב כמת עצמו, או בעצם אדם זה רובע עצמות, שמטמא באהל
והלכה למשה מסיני היא דבעינן רובע, וקרא אסמכתא בעלמא;
סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה - מן הקבר, בוקעת ויורדת - מן הקבר - זה קבר סתום.
אין לומר דהיינו שאין בו פותח טפח, דההוא הוה 'טומאה רצוצה' ולא מטמא אלא כנגד גופו של מת, והכא איירינן דהקבר עצמו מטמא אפילו שלא כנגד המת! אלא הכא איירי בקבר סתום בכל רוחותיו ויש בו פותח טפח בינו למת: דיש חילוק בטומאה רצוצה שהקבר עצמו מטמא באהל אפילו שלא כנגד המת, והכי איתא בסיפרי [במדבר סימן קכז]: או בקבר - זה קבר סתום שמטמא כל צדדין, אפילו ריקן שבו, ודוקא שיש פותח טפח בין המת לקבר שעליו, אבל אין פותח טפח - אינו מטמא כל צדדין, אלא טומאה בוקעת ועולה כנגדו, דהיינו כנגד המת דוקא;
והביא רבינו שמשון נ"ע ראיה מפ"ז דאהלות [62]: נפש [אטומה] הנוגע בה מן הצדדין טהור, מפני שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואם היה מקום הטומאה טפח על טפח - טמא מפני שהיא כקבר סתום;
והא דאמרי' [63] רוב ארונות יש בהן פותח טפח - צריך לומר שאותן הקברים היו פתוחים מן הצד ואין עליהן דין קבר סתום אם לא שכל הצדדים סתומים, והכי תנן באהלות [64]: ביב שהוא קמור תחת הבית יש בה פותח טפח וביציאתו פותח טפח, טומאה בתוכו - הבית טהור.
הערות עריכה
- ^ ומי אמר רבא הכי: דברובע עצמות לא סגי בשדרה וגולגולת?
- ^ (לעיל נ,א)
- ^ הא דקתני מן המת
- ^ לרוב בניינו או לרוב מניינו אף על פי שאין בהן רובע עצמות ואף על פי שאין עליו בשר - שהנזיר מגלח עליו, והוא הדין
- ^ דהא חשיבי כי הדדי
- ^ אלמא [כל שכן] דסבירא ליה לרבא דהיכא דאיכא רובע עצמות משדרה וגולגולת - דנזיר מגלח עלה
- ^ אין, הכי נמי! דמעיקרא סבירא ליה דרובע עצמות גמירי, אלא
- ^ דאמר השדרה והגולגולת ולא אמר בה 'רובע עצמות', דהוה אמינא לרבי עקיבא - דאף על גב דמשני מתים באים אית בהו טומאה, ולרבנן עד דאתי ממת אחד, ומדלא תני הכי – [שינה רבא דעתו, כי] שמע מינה דלכולי עלמא חצי קב עצמות בעינן, בין בשאר עצמות, בין ברוב בניינו ורוב מניינו, בין בשדרה וגולגולת
- ^ רובע עצמות שאמרו - אפילו בזמן שבא מ
- ^ או
- ^ אלמא דברובע סגי, והוא שיהא משדרה וגולגולת
- ^ מטמא באהל
- ^ בין לתרומה וקדשים, בין לנזיר ועושה פסח
- ^ כלומר: אפילו אחד מכולם אינו מטמא
- ^ מטמאים את הכל
- ^ אבל
- ^ לענין אכילת
- ^ מטמאין באהל
- ^ ליסתור ימי נזיר
- ^ לטמא שלא לעשותו: דבמקום כרת לא העמידו דבריהם
- ^ מכדי כל הכרעה שהיא במקצת כדברי זה ומקצת כדברי זה - אינה הכרעה, עד שתהא כולה כדברי אחד מהן, ד'הכרעה' - לשון שיקול, ששוקל דברי שנים יותר מאחד; ומה ראה רבי אליעזר לומר כך: 'בית דין של אחריהן כך היו אומרים'
- ^ לומר: שעיקר הוא שהוא מפי שמעיה ואבטליון
- ^ ואית דאמרי שאמרו
- ^ שאין הנזיר מגלח על אהילו; דסלקא דעתך אמינא הואיל ואיתא בטומאה לענין מגע - ליטמא נמי באהל! קא משמע לן דלא; ואף על גב דהדר תני להו בהדיא בסיפא - לא תיקשי ולא מידי, משום דתני והדר מפרש, וצריכי לפרושי: דאי לא מפרש לה - הוה אמינא דאפילו על מגעו ועל משאו לא יהא מגלח
- ^ אבן מסַמֵּא. משנה כלים א ג: למעלה מהן: בועל נידה, שהוא מטמא משכב תחתון כעליון. למעלה מהן: זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו, ודם הנידה - שהן מטמאין במגע ובמשא. למעלה מהן: מרכב, שהוא מטמא תחת אבן מסמא. למעלה מן המרכב: משכב, ששווה מגעו למשאו. למעלה מן המשכב: הזב--שהזב עושה משכב, ואין משכב עושה משכב. רע"ב: שהוא מטמא תחת אבן מסמא. אבן גדולה וכבדה, כדכתיב (דניאל ו',י"ח) והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא. ואם היתה אבן גדולה ע"ג התפוס של מרכב, והזב תופס בה (כא) - אע"פ שאין כובדו של זב ניכר על המרכב - נטמא התפוס (כב) שתחת האבן משום מרכב. תפא"י: [כ] אבן מסמא [עי' מ"ש בס"ד ביבקש דעת סי' ו' וכ"א] ור"ל שאם היה מרכב תחת אבן גדול, וישב הזב למעלה על האבן - אף שע"י כבדו של אבן אין הזב מכביד על המרכב שתחת האבן, אפ"ה - נטמא המרכב, וכ"כ אם חזר אדם טהור וישב למעלה – נטמא; מיהו עכ"פ יש במרכב ג"כ קולא מהנך דלעיל, דאין הנוגעו מטמא בגדים אף קודם שפירש מטומאה (ה), וזו היא אבן שמוטלת על גבי המת ברשות הרבים, כדמפרש במסכת שבת בפרק 'אמר רבי עקיבא' [פב,ב]: שאם הנזיר יושב עליה, אף על פי שמטמאתו - אינו מגלח עליה
- ^ 'אבן מסמא': אבן שומא, ולישנא דקרא נקט: דכתיב 'ושומת על פום גובא' (דניאל ו, יח) כתיב. לשון אחר: אבן הסכוכית - אבן המסככת על הקבר, דקיימא לן: כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע חוץ מכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה.
- ^ מיטמא עליו על מגעו ועל משאו ועל אהילו
- ^ לא מיטמא ואפילו על מגעו ועל משאו
- ^ ומאי איריא רובע
- ^ ששחקן דק הרבה כמו קמח שנטחן, שאין בו עצם כשעורה; וקא משמע לן דאי אית ביה חצי קב - מיטמא על מגעו ועל משאו ועל אהילו, פחות מחצי קב - אפילו על מגעו אינו מיטמא, לפי שאין בו עצם כשעורה
- ^ שמע מינה דכי אין עליו בשר כראוי שאינו מגלח
- ^ ממאי מדקא חשיב בסיפא [במשנה להלן] 'על אלו שאין הנזיר מגלח' - אף על פי שמיטמא בהן, ולא קתני בהדייהו 'אין עליו בשר כראוי אין הנזיר מגלח' – שמע מינה דאף על גב דאין עליו בשר כראוי - שהנזיר מגלח על אהילו
- ^ כל היכא דתני מידי, ומשמע ליה (חד) מכללא, כגון הכא: דתני ברישא 'אם יש עליו בשר כראוי מגלח'
- ^ הדר תני לה בסיפא
- ^ לא יהא נזיר מגלח
- ^ אבל על מגעו – מגלח, וכגון דלא אקמח אקמוחי, ויש בו עצם כשעורה; ואידך נמי דקתני, כגון 'הסככות והפרעות' - אף על גב דאיכא למשמע לה מכללא, מדלא קתני ברישא - לכי הדר תני להו משום דקא מיטמא בהן, וצריך הזאה שלישי ושביעי
- ^ קא משמע לן סיפא דממת אחד בעינא לה
- ^ שאין עליו בשר כראוי
- ^ אמאי אינו מגלח על מגעו
- ^ ואין עליו בשר כראוי
- ^ דאמר מגלח
- ^ למגע
- ^ המוטל בשדה; מדלא כתיב "יגע במת בשדה"
- ^ הנחלל
- ^ הנקצץ מן החי
- ^ דמטמא באהל, כדתנן באהל [אהלות פ"ב מ"א] 'רובע עצמות', אלא שאין הנזיר מגלח על אהילו
- ^ שאין בו חלל טפח בין המת והגולל, שמטמא
- ^ being in the same room (lit. tent). An Ohel is defined as a covered space that is at least one Tefach in length, width and height
- ^ b
- ^ spreads Tum'ah inside of it
- ^ intervenes between the Tum'ah and the space above the Ohel, preventing Tum'ah from spreading above it
- ^ c
- ^ Ohalos 8:5
- ^ d
- ^ smashed or squashed Tum'ah
- ^ hidden Tum'ah
- ^ Boka'as
- ^ until something is Chotzetz, thus keeping it inside an Ohel
- ^ e
- ^ Berachos 19b
- ^ Ohalos 3:7
- ^ מ"א
- ^ ברכות דף יט:
- ^ פ"ג מ"ז