ביאור:בבלי נזיר דף לח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דלית ליה צירוף ^[1] – 'מכל אשר יעשה' מאי דריש ביה?

אמר לך: ההוא מיבעי ליה: לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן ^[2].

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כל רביעיות [גירסת התוספות: כל איסורין] שבתורה ^[3] אין היתר מצטרף לאיסור ^[4] חוץ מרביעית שבנזיר, שהרי אמרה תורה 'משרת'.

מאי איכא בין רבי יוחנן לרבי אלעזר?

איכא בינייהו: דרבי יוחנן מרבי אפילו אוכלין ^[5], ורבי אלעזר: משקין - אִין ^[6], ^[7] מידי אחרינא ^[8] - לא ^[9].

אמר רבי אלעזר: עשר רביעיות הן ^[10]; ונקיט רב כהנא בידיה: חמש סומקתא ^[11] וחמש חיוורתא ^[12]: חמש סומקתא ^[13]: נזיר, ועושה פסח, שהורו, במקדש, ומתו:

'נזיר' - רביעית יין לנזיר;

'עושה פסח' - דאמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע כוסות הללו ^[14] צריך שיהא בהן ^[15] כדי רביעית ^[16];

'שהורו' – שתה רביעית יין - אל יורה ^[17];

'במקדש' – שתה רביעית יין ונכנס למקדש - חייב מיתה ^[18];

'ומתו' – דתניא [ספרא אמור פרשה ב ד"ה פרשה ב מ"ד]: 'מנין לרביעית דם שיוצאה משני מתים שהיא מטמאה באהל? - שנאמר (ויקרא כא יא) ועל כל נפשות מת לא יבא [לאביו ולאמו לא יטמא] ^[19].

והכי גרסינן: 'חלת רביעית שמן לחלה'

וכדאמרינן התם במסכת מנחות ^[20]: יתיב רבי וקא קשיא ליה: רביעית במקדש למה נמשחה? אי משום מצורע - חוץ הוא!? ואי משום נזיר - בשחיטת איל הוא דקדשי!?

אמר ליה רבי חייא: 'לחביתי כהן גדול', דמביא בכל יום ועושה בו י"ב חלות, מחציתה בבקר ומחציתה בערב, והיה מביא רביעית שמן – 'קרי עליה מארץ מרחק איש עצתי' (ישעיהו מו יא).

ואית דגרסי רביעית שמן של חלת תודה, כדאמרינן בפרק 'שתי מדות' ^[21]: מביא חצי לוג וחוצהו מחצה לחלות ורקיקין ומחצה לרבוכה; והאיך מחצה דרבוכה - אית בה כדי רביעית; וטעות הוא, ואינו כן: דבהדיא אמרינן התם: 'א"ל רבי אלעזר בן עזריה: אפילו אתה דורש כל היום 'בשמן - לא הייתי שומע לך, אלא רביעית שמן לשלשה מינין שבתודה: חלת מצה, ורקיק, ורבוכה; ואחד עשר יום שבין דם נדה לדם נדה כו’’ ^[22]

וחמש חיוורתא ^[23]: חלת, נזיר, ומצורע, שנפסלו, בשבת:

'חלת' - רביעית שמן לחלה;

'נזיר' - רביעית שמן לנזיר ^[24];

'מצורע' - רביעית מים למצורע ^[25];

'שנפסלו' – דתנן: 'ושאר כל המשקין טמאין פוסלין את הגוייה ברביעית ^[26];

'בשבת' – דתנן [שבת פ"ח מ"א]: ושאר כל המשקין ברביעית ושאר כל השופכים ^[27] – ברביעית.

ותו ליכא? והאיכא ^[28] מרביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים ^[29]?

בפלוגתא לא קא מיירי ^[30].

והא איכא [סוטה פ"ב מ"ב]: היה מביא פיילי ^[31] של חרס, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור ^[32], ורבי יהודה אומר: רביעית?

בפלוגתא לא קא מיירי.

והאיכא ^[33]: כמה מים נותן לתוכה ^[34]? - כל שהוא; רבי זכאי אומר: רביעית ^[35]?

בפלוגתא לא קא מיירי.

והאיכא מקוה ^[36]?

בר מההיא, דבטלוה רבנן ^[37].

לישנא אחרינא והאיכא מקוה – דאמר: מקוה המחזיק רביעית ראוי להטביל בו מחטין וצנוריות, כדאמרינן במסכת פסחים בפרק קמא ^[38]: אמר רב פפא: הא דאמרת בקרקע טהורין כו' - בר מינה, דההיא דבטלוה רבנן, ואמרי דבעינן ארבעים סאה אפילו למחטין וצנוריות - כדאמרינן בחגיגה ^[39]: גזירה שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד; אלמא לכל מילי בעינן מקוה של ארבעים סאה.

לישנא אחרינא והאיכא מקוה דתנן במסכת מקואות ^[40]: וחכמים אומרים: אם מקבלת גובה האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק כשר אם לאו פסול' - ובטלוה רבנן. מפי המורה.

וקשיא לי: היכא בטלוה רבנן?

ויש לומר: הא דקאמר 'בטלוה רבנן' - אהא סמיך: דהא קתני עליה רבי אלעזר בר צדוק, בפרקין: כל המעורב למקוה - אם מקבל האביק כל שהוא - כשר.

לישנא אחרינא והא איכא מקוה כדתנן: שהשאיבה מטהרת ברביעית ברבייה והמשכה: שאם יש כאן עשרים סאה ורביעית ממי גשמים - הולך וממלא מן המעיין עשרים סאין חסר רביעית וזורקן לפני אותו מקום כדי שימשכו המים לתוך המקוה, דהא יש בהן ארבעים סאה - בר מההיא דבטלוה רבנן דהא קתני רישא: שיש בה עשרים ואחת סאה ממי גשמים.

עמוד ב

ואינו חייב אלא עד שיאכל מן הענבים כזית [משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין ^[41]; רבי עקיבא אומר: אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית - חייב ^[42]]:

תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה ^[43]; ורבי עקיבא - כיון דכתיב (במדבר ו ג מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל משרת ענבים לא ישתה) וענבים לחים ויבשים לא יאכל' ^[44] - מה אכילה כזית ^[45] - אף כל איסורין ^[46] כזית.

וחייב על היין בפני עצמו [ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן.]

'וענבים לחים ויבשים לא יאכל' - לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו; מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה: מה כאן שהוא מין אחד ^[47] והן שני שמות ^[48], וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו - אף כל שהוא מין אחד, והן שני שמות - חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו' לאיתויי חמרא חדתא ועינבי ^[49].

אמר אביי: אכל חרצן - לוקה שתים; אכל זג - לוקה שתים: אכל חרצן וזג לוקה שלש ^[50]!

^[51]

רבא אמר: ^[52] אינו לוקה אלא אחת ^[53], ^[54] שאינו לוקה אלאו שבכללות ^[55].

ע"א אינו לוקה אלא אחת: כשאוכל זג יחיד או חרצן, ואינו לוקה משום 'כל אשר יעשה', ולא צריך לשנויי לכל הני כדשנינן לעיל.

מתיב רב פפא: רבי אלעזר [בן עזריה?] אומר: נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תשתה" "אל תשתה" והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת; אכל ענבים לחים, ויבשים, חרצנים, וזגים, וסחט אשכול של ענבים ושתה - לוקה חמש! –

אי הכי ^[56] - לילקי שש: אחת על (במדבר ו ד: כל ימי נזרו מכל אשר יעשה) מכל אשר יעשה [מגפן היין: מחרצנים ועד זג לא יאכל]!?

תנא ושייר.

מאי שייר דהאי שייר?

שייר (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו) לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה] ^[57];

אי משום האי - לאו שיורא הוא: כי קתני מידי דלא איתיה בדוכתא אחריתי; 'לא יחל דברו' איתיה בנדרים.

אמר ליה רבינא מפרזקיא לרב אשי: והא שייר: דבֵין הבֵיניים ^[58]!?

אלא אמר רב פפא [רבינא]: לא תניא מידי 'חמש' ^[59];

^[60] והא

הערות

^ אפילו בכל שהוא מיחייב, כדאמרינן בפירקין ד(לעיל דף ד,א) דקסבר רבי שמעון כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן
^ כגון דאמר "הריני נזיר" סתם, ופרשינן (לעיל דף ג,ב) דמשמע מן הטומאה ומן התגלחת ומן היין; ואילו לרבנן - אפילו לא נזר אלא מאחת - חייב בכולן
^ כגון רביעית דם שמטמא באהל
^ שאין אחד מכל המשקין מצטרף עמה לרביעית
^ נמי מרבי ליה לאוכלים שבנזיר, כגון חרצן וזג וענב - שמצטרף דבר אחר עמהן בכזית
^ מצטרפין, משום דבדידיה מפרש קרא
^ אבל
^ כגון באוכלין
^ אין היתר מצטרף עמהן
^ בעשרה מקומות נתנה בהן תורה שיעור רביעית
^ יין ודם
^ מים ושמן
^ סימנא לגירסא
^ שתיקנו חכמים
^ בין כולן
^ רביעית לוג יין חי, דהיינו ביצה ומחצה, כדי שימזגנו ויעמוד כל רובע רביעית שבו כדי רביעית; וכגון דדרי על חד תלתא מיא, כדמפרש התם
^ כדכתיב 'יין ושכר אל תשת' וסמיך ליה 'ולהבדיל ולהורות' (ויקרא י ט-י); דמשמע דלענין הוראה נמי לא ישתה
^ משום שנאמר 'יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י ט)
^ ועל כל נפשות מת לא יבא - דמשמע משני מתים; 'רביעית' קרי ליה 'נפש', כדאמרינן התם (שבת לא ב): רביעית דם נתתי בכם. והא דמשמע ליה הכא 'רביעית דם היוצאה משני מתים' - לאו דוקא נקט ליה, דהכי הוא משום דבפלוגתא לא קמיירי, וכן אמרינן בסמוך; והא הכא רבי עקיבא היא, ולא רבנן, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף ד,א); דאילו לרבנן - אינה מטמאה רביעית דם שיוצאה מן המת אלא כשיוצאה ממת אחד בלבד! והאי דקא נסיב לה הש"ס אליבא דרבי עקיבא - לאו דוקא, אלא איידי דאית ביה רביעית, וקא דריש ביה קרא - נסיב ליה הש"ס, ולדברי הכל ברביעית הוי [שיעורא]
^ פח,א
^ שם פט,א
^ Note: בסיפרא צו פרשה ה, וכן הוא במנחות פט,א: בשמן ברביכה שאין ת"ל ריבה שמן לרביכה הא כיצד מביא חצי לוג שמן וחוציהו [חציו] לחלות ולרקיקין וחציו לרביכה אמר לו ר' אלעזר בן עזריה: עקיבא אם אתה מרבה כל היום כולו בשמן בשמן איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני:
^ סימנא לגירסא
^ לרקיקי נזיר
^ כדאמר במסכת סוטה (טז,ב): 'ושחט את הצפור האחת אל כלי חרשׂ על מים חיים' (ויקרא יד ה), ואמרינן: כמה מים יהא נותן בו? - כדי שיהא דם צפור ניכר בהן; וכמה? - רביעית
^ מצטרפין לטמא משקין אחרים כשיהא בהן רביעית, ולפסול את הגוייה ברביעית כששותה אותן בכדי אכילת פרס
^ ששופכין אותן לרשות הרבים
^ הא דתנן במסכת ידים [פ"א מ"א]
^ ואף על גב דלית בהו כדי רביעית לשני - הואיל ולראשון הוה ביה כדי שיעור נטילה
^ דהא קמיפלגי עליה דרבי יוסי ואמרי: לאחד ולא לשנים
^ כלי גרוע
^ שבו היה נותן עפר מקרקעית המשכן, כדכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן (במדבר ה יז) להשקות את הסוטה, ובמסכת סוטה (טו,ב) קאי
^ בברכות (כה,ב)
^ לתוך עביט של מימי רגלים
^ והתם מפרש טעמא דמילתא
^ דתנן [מקוואות פ"ב מ"ד]: רבי אליעזר אומר: רביעית מים שאובין פוסלין את המקוה
^ ואמרו דפחות משלשה לוגין לא פסלי
^ יז,ב
^ כא,ב
^ פ"ז מ"י
^ במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין
^ בא רבי עקיבא ואמר: אפילו שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית חייב
^ דאילו ענבים בכזית ויין ברביעית
^ לכל מלתא הוא דאתא:
^ דכשם שבזמן שהן ענבים מיחייב עליהן בכזית
^ שבנזיר, בזמן שהן יין
^ דאחד לחים ויבשים - מין 'ענבים' הן
^ לח ויבש [ואמרי להו זג וחרצן]
^ שאף על פי שהן מין אחד: שהיה חדש - מתוק כענבים; הואיל ושני שמות - יש להן חייב על כל אחת ואחת
^ אחת 'מכל אשר יעשה מגפן היין' ואחת על 'חרצנים' ואחת על 'זג', ד'לא יאכל' - אכולהו קאי
^ אביי מתרץ מתניתין לטעמיה, דתני וחייב על החרצנים בפני עצמן, ועל הזגים - אפילו כשאוכל את שתיהן ביחד; וכן נמי למתניתא, דתני: לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו - ואפילו כשאוכל זג וחרצן בבת אחת.
^ אכל זג וחרצן
^ אפילו כי אכל זג וחרצן
'^ ורבא מתרץ לטעמיה, כגון דלא אכל אלא אחד מהם: דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים בהדי הדדי וחרצנים וזגים בהדדי, אלא אפילו לא אכל אלא לחים בלבד או יבשים בלבד - לוקה אחת; ולעולם אם אכל לחים ויבשים או זג וחרצן אינו חייב אלא אחת; ולא לאתויי חמרא חדתא ועינבי; ומתניתין נמי תני וחייב על היין בפני עצמו כו' - דלא תימא עד דאכיל ליה לכולהו, אלא ודאי אכל חד מנהון – לוקה; ומיהו כי אכיל נמי כולן יחד - אינו חייב אלא אחת
^ כגון האי, דעל כמה איסורי - לית בהו אלא לאו חד
^ [אם לפי אביי] ואם איתא דלוקה משום 'כל אשר יעשה מגפן היין'
^ דלקי נמי אדידיה
^ כדאמרינן (לעיל לד,ב): 'ועד זג' - לאיתויי בין הביניים
^ אלא 'לוקה' סתם, ואיכא לתרוצי לאביי כי טעמיה ולרבא כי טעמיה, הואיל ולא נכתב ליה מניינא
^ וקמהדר הגמרא: ומאחר דלא תניא

[1] אפילו בכל שהוא מיחייב, כדאמרינן בפירקין ד(לעיל דף ד,א) דקסבר רבי שמעון כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן

[2] כגון דאמר "הריני נזיר" סתם, ופרשינן (לעיל דף ג,ב) דמשמע מן הטומאה ומן התגלחת ומן היין; ואילו לרבנן - אפילו לא נזר אלא מאחת - חייב בכולן

[3] כגון רביעית דם שמטמא באהל

[4] שאין אחד מכל המשקין מצטרף עמה לרביעית

[5] נמי מרבי ליה לאוכלים שבנזיר, כגון חרצן וזג וענב - שמצטרף דבר אחר עמהן בכזית

[6] מצטרפין, משום דבדידיה מפרש קרא

[7] אבל

[8] כגון באוכלין

[9] אין היתר מצטרף עמהן

[10] בעשרה מקומות נתנה בהן תורה שיעור רביעית

[11] יין ודם

[12] מים ושמן

[13] סימנא לגירסא

[14] שתיקנו חכמים

[15] בין כולן

[16] רביעית לוג יין חי, דהיינו ביצה ומחצה, כדי שימזגנו ויעמוד כל רובע רביעית שבו כדי רביעית; וכגון דדרי על חד תלתא מיא, כדמפרש התם

[17] כדכתיב 'יין ושכר אל תשת' וסמיך ליה 'ולהבדיל ולהורות' (ויקרא י ט-י); דמשמע דלענין הוראה נמי לא ישתה

[18] משום שנאמר 'יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י ט)

[19] ועל כל נפשות מת לא יבא - דמשמע משני מתים; 'רביעית' קרי ליה 'נפש', כדאמרינן התם (שבת לא ב): רביעית דם נתתי בכם. והא דמשמע ליה הכא 'רביעית דם היוצאה משני מתים' - לאו דוקא נקט ליה, דהכי הוא משום דבפלוגתא לא קמיירי, וכן אמרינן בסמוך; והא הכא רבי עקיבא היא, ולא רבנן, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף ד,א); דאילו לרבנן - אינה מטמאה רביעית דם שיוצאה מן המת אלא כשיוצאה ממת אחד בלבד! והאי דקא נסיב לה הש"ס אליבא דרבי עקיבא - לאו דוקא, אלא איידי דאית ביה רביעית, וקא דריש ביה קרא - נסיב ליה הש"ס, ולדברי הכל ברביעית הוי [שיעורא]

[20] פח,א

[21] שם פט,א

[22] Note: בסיפרא צו פרשה ה, וכן הוא במנחות פט,א: בשמן ברביכה שאין ת"ל ריבה שמן לרביכה הא כיצד מביא חצי לוג שמן וחוציהו [חציו] לחלות ולרקיקין וחציו לרביכה אמר לו ר' אלעזר בן עזריה: עקיבא אם אתה מרבה כל היום כולו בשמן בשמן איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני:

[23] סימנא לגירסא

[24] לרקיקי נזיר

[25] כדאמר במסכת סוטה (טז,ב): 'ושחט את הצפור האחת אל כלי חרשׂ על מים חיים' (ויקרא יד ה), ואמרינן: כמה מים יהא נותן בו? - כדי שיהא דם צפור ניכר בהן; וכמה? - רביעית

[26] מצטרפין לטמא משקין אחרים כשיהא בהן רביעית, ולפסול את הגוייה ברביעית כששותה אותן בכדי אכילת פרס

[27] ששופכין אותן לרשות הרבים

[28] הא דתנן במסכת ידים [פ"א מ"א]

[29] ואף על גב דלית בהו כדי רביעית לשני - הואיל ולראשון הוה ביה כדי שיעור נטילה

[30] דהא קמיפלגי עליה דרבי יוסי ואמרי: לאחד ולא לשנים

[31] כלי גרוע

[32] שבו היה נותן עפר מקרקעית המשכן, כדכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן (במדבר ה יז) להשקות את הסוטה, ובמסכת סוטה (טו,ב) קאי

[33] בברכות (כה,ב)

[34] לתוך עביט של מימי רגלים

[35] והתם מפרש טעמא דמילתא

[36] דתנן [מקוואות פ"ב מ"ד]: רבי אליעזר אומר: רביעית מים שאובין פוסלין את המקוה

[37] ואמרו דפחות משלשה לוגין לא פסלי

[38] יז,ב

[39] כא,ב

[40] פ"ז מ"י

[41] במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין

[42] בא רבי עקיבא ואמר: אפילו שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית חייב

[43] דאילו ענבים בכזית ויין ברביעית

[44] לכל מלתא הוא דאתא:

[45] דכשם שבזמן שהן ענבים מיחייב עליהן בכזית

[46] שבנזיר, בזמן שהן יין

[47] דאחד לחים ויבשים - מין 'ענבים' הן

[48] לח ויבש [ואמרי להו זג וחרצן]

[49] שאף על פי שהן מין אחד: שהיה חדש - מתוק כענבים; הואיל ושני שמות - יש להן חייב על כל אחת ואחת

[50] אחת 'מכל אשר יעשה מגפן היין' ואחת על 'חרצנים' ואחת על 'זג', ד'לא יאכל' - אכולהו קאי

[51] אביי מתרץ מתניתין לטעמיה, דתני וחייב על החרצנים בפני עצמן, ועל הזגים - אפילו כשאוכל את שתיהן ביחד; וכן נמי למתניתא, דתני: לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו - ואפילו כשאוכל זג וחרצן בבת אחת.

[52] אכל זג וחרצן

[53] אפילו כי אכל זג וחרצן

[54] '^ ורבא מתרץ לטעמיה, כגון דלא אכל אלא אחד מהם: דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים בהדי הדדי וחרצנים וזגים בהדדי, אלא אפילו לא אכל אלא לחים בלבד או יבשים בלבד - לוקה אחת; ולעולם אם אכל לחים ויבשים או זג וחרצן אינו חייב אלא אחת; ולא לאתויי חמרא חדתא ועינבי; ומתניתין נמי תני וחייב על היין בפני עצמו כו' - דלא תימא עד דאכיל ליה לכולהו, אלא ודאי אכל חד מנהון – לוקה; ומיהו כי אכיל נמי כולן יחד - אינו חייב אלא אחת

[55] כגון האי, דעל כמה איסורי - לית בהו אלא לאו חד

[56] [אם לפי אביי] ואם איתא דלוקה משום 'כל אשר יעשה מגפן היין'

[57] דלקי נמי אדידיה

[58] כדאמרינן (לעיל לד,ב): 'ועד זג' - לאיתויי בין הביניים

[59] אלא 'לוקה' סתם, ואיכא לתרוצי לאביי כי טעמיה ולרבא כי טעמיה, הואיל ולא נכתב ליה מניינא

[60] וקמהדר הגמרא: ומאחר דלא תניא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]