ביאור:בבלי נזיר דף לח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דלית ליה צירוף [1] – 'מכל אשר יעשה' מאי דריש ביה?
אמר לך: ההוא מיבעי ליה: לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן [2].
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כל רביעיות [גירסת התוספות: כל איסורין] שבתורה [3] אין היתר מצטרף לאיסור [4] חוץ מרביעית שבנזיר, שהרי אמרה תורה 'משרת'.
מאי איכא בין רבי יוחנן לרבי אלעזר?
איכא בינייהו: דרבי יוחנן מרבי אפילו אוכלין [5], ורבי אלעזר: משקין - אִין [6], [7] מידי אחרינא [8] - לא [9].
אמר רבי אלעזר: עשר רביעיות הן [10]; ונקיט רב כהנא בידיה: חמש סומקתא [11] וחמש חיוורתא [12]: חמש סומקתא [13]: נזיר, ועושה פסח, שהורו, במקדש, ומתו:
'נזיר' - רביעית יין לנזיר;
'עושה פסח' - דאמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע כוסות הללו [14] צריך שיהא בהן [15] כדי רביעית [16];
'שהורו' – שתה רביעית יין - אל יורה [17];
'במקדש' – שתה רביעית יין ונכנס למקדש - חייב מיתה [18];
'ומתו' – דתניא [ספרא אמור פרשה ב ד"ה פרשה ב מ"ד]: 'מנין לרביעית דם שיוצאה משני מתים שהיא מטמאה באהל? - שנאמר (ויקרא כא יא) ועל כל נפשות מת לא יבא [לאביו ולאמו לא יטמא] [19].
והכי גרסינן: 'חלת רביעית שמן לחלה'
וכדאמרינן התם במסכת מנחות [20]: יתיב רבי וקא קשיא ליה: רביעית במקדש למה נמשחה? אי משום מצורע - חוץ הוא!? ואי משום נזיר - בשחיטת איל הוא דקדשי!?
אמר ליה רבי חייא: 'לחביתי כהן גדול', דמביא בכל יום ועושה בו י"ב חלות, מחציתה בבקר ומחציתה בערב, והיה מביא רביעית שמן – 'קרי עליה מארץ מרחק איש עצתי' (ישעיהו מו יא).
ואית דגרסי רביעית שמן של חלת תודה, כדאמרינן בפרק 'שתי מדות' [21]: מביא חצי לוג וחוצהו מחצה לחלות ורקיקין ומחצה לרבוכה; והאיך מחצה דרבוכה - אית בה כדי רביעית; וטעות הוא, ואינו כן: דבהדיא אמרינן התם: 'א"ל רבי אלעזר בן עזריה: אפילו אתה דורש כל היום 'בשמן - לא הייתי שומע לך, אלא רביעית שמן לשלשה מינין שבתודה: חלת מצה, ורקיק, ורבוכה; ואחד עשר יום שבין דם נדה לדם נדה כו’’ [22]
וחמש חיוורתא [23]: חלת, נזיר, ומצורע, שנפסלו, בשבת:
'חלת' - רביעית שמן לחלה;
'נזיר' - רביעית שמן לנזיר [24];
'מצורע' - רביעית מים למצורע [25];
'שנפסלו' – דתנן: 'ושאר כל המשקין טמאין פוסלין את הגוייה ברביעית [26];
'בשבת' – דתנן [שבת פ"ח מ"א]: ושאר כל המשקין ברביעית ושאר כל השופכים [27] – ברביעית.
ותו ליכא? והאיכא [28] מרביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים [29]?
בפלוגתא לא קא מיירי [30].
והא איכא [סוטה פ"ב מ"ב]: היה מביא פיילי [31] של חרס, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור [32], ורבי יהודה אומר: רביעית?
בפלוגתא לא קא מיירי.
והאיכא [33]: כמה מים נותן לתוכה [34]? - כל שהוא; רבי זכאי אומר: רביעית [35]?
בפלוגתא לא קא מיירי.
והאיכא מקוה [36]?
בר מההיא, דבטלוה רבנן [37].
לישנא אחרינא והאיכא מקוה – דאמר: מקוה המחזיק רביעית ראוי להטביל בו מחטין וצנוריות, כדאמרינן במסכת פסחים בפרק קמא [38]: אמר רב פפא: הא דאמרת בקרקע טהורין כו' - בר מינה, דההיא דבטלוה רבנן, ואמרי דבעינן ארבעים סאה אפילו למחטין וצנוריות - כדאמרינן בחגיגה [39]: גזירה שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד; אלמא לכל מילי בעינן מקוה של ארבעים סאה.
לישנא אחרינא והאיכא מקוה דתנן במסכת מקואות [40]: וחכמים אומרים: אם מקבלת גובה האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק כשר אם לאו פסול' - ובטלוה רבנן. מפי המורה.
וקשיא לי: היכא בטלוה רבנן?
ויש לומר: הא דקאמר 'בטלוה רבנן' - אהא סמיך: דהא קתני עליה רבי אלעזר בר צדוק, בפרקין: כל המעורב למקוה - אם מקבל האביק כל שהוא - כשר.
לישנא אחרינא והא איכא מקוה כדתנן: שהשאיבה מטהרת ברביעית ברבייה והמשכה: שאם יש כאן עשרים סאה ורביעית ממי גשמים - הולך וממלא מן המעיין עשרים סאין חסר רביעית וזורקן לפני אותו מקום כדי שימשכו המים לתוך המקוה, דהא יש בהן ארבעים סאה - בר מההיא דבטלוה רבנן דהא קתני רישא: שיש בה עשרים ואחת סאה ממי גשמים.
ואינו חייב אלא עד שיאכל מן הענבים כזית [משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין [41]; רבי עקיבא אומר: אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית - חייב [42]]:
תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה [43]; ורבי עקיבא - כיון דכתיב (במדבר ו ג מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל משרת ענבים לא ישתה) וענבים לחים ויבשים לא יאכל' [44] - מה אכילה כזית [45] - אף כל איסורין [46] כזית.
וחייב על היין בפני עצמו [ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן.]
'וענבים לחים ויבשים לא יאכל' - לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו; מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה: מה כאן שהוא מין אחד [47] והן שני שמות [48], וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו - אף כל שהוא מין אחד, והן שני שמות - חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו' לאיתויי חמרא חדתא ועינבי [49].
אמר אביי: אכל חרצן - לוקה שתים; אכל זג - לוקה שתים: אכל חרצן וזג לוקה שלש [50]!
רבא אמר: [52] אינו לוקה אלא אחת [53], [54] שאינו לוקה אלאו שבכללות [55].
ע"א אינו לוקה אלא אחת: כשאוכל זג יחיד או חרצן, ואינו לוקה משום 'כל אשר יעשה', ולא צריך לשנויי לכל הני כדשנינן לעיל.
מתיב רב פפא: רבי אלעזר [בן עזריה?] אומר: נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תשתה" "אל תשתה" והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת; אכל ענבים לחים, ויבשים, חרצנים, וזגים, וסחט אשכול של ענבים ושתה - לוקה חמש! –
אי הכי [56] - לילקי שש: אחת על (במדבר ו ד: כל ימי נזרו מכל אשר יעשה) מכל אשר יעשה [מגפן היין: מחרצנים ועד זג לא יאכל]!?
תנא ושייר.
מאי שייר דהאי שייר?
שייר (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו) לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה] [57];
אי משום האי - לאו שיורא הוא: כי קתני מידי דלא איתיה בדוכתא אחריתי; 'לא יחל דברו' איתיה בנדרים.
אמר ליה רבינא מפרזקיא לרב אשי: והא שייר: דבֵין הבֵיניים [58]!?
אלא אמר רב פפא [רבינא]: לא תניא מידי 'חמש' [59];
[60] והא
הערות עריכה
- ^ אפילו בכל שהוא מיחייב, כדאמרינן בפירקין ד(לעיל דף ד,א) דקסבר רבי שמעון כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן
- ^ כגון דאמר "הריני נזיר" סתם, ופרשינן (לעיל דף ג,ב) דמשמע מן הטומאה ומן התגלחת ומן היין; ואילו לרבנן - אפילו לא נזר אלא מאחת - חייב בכולן
- ^ כגון רביעית דם שמטמא באהל
- ^ שאין אחד מכל המשקין מצטרף עמה לרביעית
- ^ נמי מרבי ליה לאוכלים שבנזיר, כגון חרצן וזג וענב - שמצטרף דבר אחר עמהן בכזית
- ^ מצטרפין, משום דבדידיה מפרש קרא
- ^ אבל
- ^ כגון באוכלין
- ^ אין היתר מצטרף עמהן
- ^ בעשרה מקומות נתנה בהן תורה שיעור רביעית
- ^ יין ודם
- ^ מים ושמן
- ^ סימנא לגירסא
- ^ שתיקנו חכמים
- ^ בין כולן
- ^ רביעית לוג יין חי, דהיינו ביצה ומחצה, כדי שימזגנו ויעמוד כל רובע רביעית שבו כדי רביעית; וכגון דדרי על חד תלתא מיא, כדמפרש התם
- ^ כדכתיב 'יין ושכר אל תשת' וסמיך ליה 'ולהבדיל ולהורות' (ויקרא י ט-י); דמשמע דלענין הוראה נמי לא ישתה
- ^ משום שנאמר 'יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י ט)
- ^ ועל כל נפשות מת לא יבא - דמשמע משני מתים; 'רביעית' קרי ליה 'נפש', כדאמרינן התם (שבת לא ב): רביעית דם נתתי בכם. והא דמשמע ליה הכא 'רביעית דם היוצאה משני מתים' - לאו דוקא נקט ליה, דהכי הוא משום דבפלוגתא לא קמיירי, וכן אמרינן בסמוך; והא הכא רבי עקיבא היא, ולא רבנן, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף ד,א); דאילו לרבנן - אינה מטמאה רביעית דם שיוצאה מן המת אלא כשיוצאה ממת אחד בלבד! והאי דקא נסיב לה הש"ס אליבא דרבי עקיבא - לאו דוקא, אלא איידי דאית ביה רביעית, וקא דריש ביה קרא - נסיב ליה הש"ס, ולדברי הכל ברביעית הוי [שיעורא]
- ^ פח,א
- ^ שם פט,א
- ^ Note: בסיפרא צו פרשה ה, וכן הוא במנחות פט,א: בשמן ברביכה שאין ת"ל ריבה שמן לרביכה הא כיצד מביא חצי לוג שמן וחוציהו [חציו] לחלות ולרקיקין וחציו לרביכה אמר לו ר' אלעזר בן עזריה: עקיבא אם אתה מרבה כל היום כולו בשמן בשמן איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני:
- ^ סימנא לגירסא
- ^ לרקיקי נזיר
- ^ כדאמר במסכת סוטה (טז,ב): 'ושחט את הצפור האחת אל כלי חרשׂ על מים חיים' (ויקרא יד ה), ואמרינן: כמה מים יהא נותן בו? - כדי שיהא דם צפור ניכר בהן; וכמה? - רביעית
- ^ מצטרפין לטמא משקין אחרים כשיהא בהן רביעית, ולפסול את הגוייה ברביעית כששותה אותן בכדי אכילת פרס
- ^ ששופכין אותן לרשות הרבים
- ^ הא דתנן במסכת ידים [פ"א מ"א]
- ^ ואף על גב דלית בהו כדי רביעית לשני - הואיל ולראשון הוה ביה כדי שיעור נטילה
- ^ דהא קמיפלגי עליה דרבי יוסי ואמרי: לאחד ולא לשנים
- ^ כלי גרוע
- ^ שבו היה נותן עפר מקרקעית המשכן, כדכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן (במדבר ה יז) להשקות את הסוטה, ובמסכת סוטה (טו,ב) קאי
- ^ בברכות (כה,ב)
- ^ לתוך עביט של מימי רגלים
- ^ והתם מפרש טעמא דמילתא
- ^ דתנן [מקוואות פ"ב מ"ד]: רבי אליעזר אומר: רביעית מים שאובין פוסלין את המקוה
- ^ ואמרו דפחות משלשה לוגין לא פסלי
- ^ יז,ב
- ^ כא,ב
- ^ פ"ז מ"י
- ^ במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין
- ^ בא רבי עקיבא ואמר: אפילו שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית חייב
- ^ דאילו ענבים בכזית ויין ברביעית
- ^ לכל מלתא הוא דאתא:
- ^ דכשם שבזמן שהן ענבים מיחייב עליהן בכזית
- ^ שבנזיר, בזמן שהן יין
- ^ דאחד לחים ויבשים - מין 'ענבים' הן
- ^ לח ויבש [ואמרי להו זג וחרצן]
- ^ שאף על פי שהן מין אחד: שהיה חדש - מתוק כענבים; הואיל ושני שמות - יש להן חייב על כל אחת ואחת
- ^ אחת 'מכל אשר יעשה מגפן היין' ואחת על 'חרצנים' ואחת על 'זג', ד'לא יאכל' - אכולהו קאי
- ^ אביי מתרץ מתניתין לטעמיה, דתני וחייב על החרצנים בפני עצמן, ועל הזגים - אפילו כשאוכל את שתיהן ביחד; וכן נמי למתניתא, דתני: לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו - ואפילו כשאוכל זג וחרצן בבת אחת.
- ^ אכל זג וחרצן
- ^ אפילו כי אכל זג וחרצן
- '^ ורבא מתרץ לטעמיה, כגון דלא אכל אלא אחד מהם: דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים בהדי הדדי וחרצנים וזגים בהדדי, אלא אפילו לא אכל אלא לחים בלבד או יבשים בלבד - לוקה אחת; ולעולם אם אכל לחים ויבשים או זג וחרצן אינו חייב אלא אחת; ולא לאתויי חמרא חדתא ועינבי; ומתניתין נמי תני וחייב על היין בפני עצמו כו' - דלא תימא עד דאכיל ליה לכולהו, אלא ודאי אכל חד מנהון – לוקה; ומיהו כי אכיל נמי כולן יחד - אינו חייב אלא אחת
- ^ כגון האי, דעל כמה איסורי - לית בהו אלא לאו חד
- ^ [אם לפי אביי] ואם איתא דלוקה משום 'כל אשר יעשה מגפן היין'
- ^ דלקי נמי אדידיה
- ^ כדאמרינן (לעיל לד,ב): 'ועד זג' - לאיתויי בין הביניים
- ^ אלא 'לוקה' סתם, ואיכא לתרוצי לאביי כי טעמיה ולרבא כי טעמיה, הואיל ולא נכתב ליה מניינא
- ^ וקמהדר הגמרא: ומאחר דלא תניא