ביאור:בבלי נזיר דף יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

הפילה אשתו - אינו נזיר ^[1].

רבי שמעון אומר: ^[2] יאמר "אם היה בן קיימא - הרי אני נזיר חובה, ואם לאו הרי אני נזיר נדבה" ^[3].

חזרה וילדה ^[4] – הרי זה נזיר ^[5].

רבי שמעון אומר: ^[6]יאמר: "אם הראשון ^[7] בן קיימא - הראשון ^[8] חובה וזו נדבה, ואם לאו ^[9] - הראשון ^[10] נדבה וזו חובה".

גמרא:

האי ^[11] - מאי למימרא?

משום סיפא: בת, טומטום ואנדרוגינוס - אינו נזיר; פשיטא!? מהו דתימא: ^[12] 'לכשאבנה ^[13]' הוא דקאמר ^[14]? - קא משמע לן דלא.

ואם אמר כשיהיה לי ולד [אפילו נולד לו בת טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר]:

פשיטא?!

מהו דתימא 'ולד דמיחשב ביני אינשי ^[15] בעינן' - קא משמע לן ^[16].

הפילה אשתו - אינו נזיר:

מאן קתני לה?

רבי יהודה דכרי הוא ^[17].

רבי שמעון אומר: יאמר "אם היה בן קיימא - הריני נזיר חובה, ואם לאו - הריני נזיר נדבה":

בעא מיניה רבי אבא מרב הונא: "הריני נזיר לכשיהיה לי בן", והפילה אשתו והפריש קרבן וחזרה וילדה – מהו ^[18]?

תוד"ה והפילה אשתו והפריש קרבן - פי' לנזירותו וילדה פירוש מאותו הריון עצמו ולד קיימא - דהשתא יש הוכחה גדולה מדהאי בר קיימא הנפל [הוה] נמי בר קיימא וכלו לו חדשיו, דטיפה היא נחלקת לשתים, הילכך חלה קדושה על קרבן שהפריש; כשהפילה - ששוב לא הקדיש אותם הבהמות, דאפילו לר' יהודה דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא - הכא דאיכא הוכחה גדולה קדוש הקרבן ליאסר בגיזה ובעבודה? או דילמא כי ה"ג דאיכא הוכחה לר' יהודה דלא מחית איניש לספיקא לא חלה הקדושה על הקרבן כלל מכח הפרשה ראשונה דשמא מקצת הטיפה נקלטה מיד ומקצת הטיפה השניה לא נקלטה עד אחר שני ימים או ביום ג', וההוא נפל!

^[19]

אליבא דמאן ^[20]? אי אליבא דרבי שמעון - מאי תיבעי ליה? ^[21]: הא אמר רבי שמעון 'ספק נזירות להחמיר' ^[22]? ואלא אליבא דרבי יהודה, דאמר ספק נזירות להקל – מאי? קדוש או לא קדוש ^[23]?

מאי נפקא מינה ^[24]?

לגיזתו ולעבוד בו ^[25].

^[26] תיקו.

בעא מיניה בן רחומי מאביי: "הריני נזיר לכשיהא לי בן", ושמע חבירו ואמר "ועלי" – מהו?: אדיבוריה ^[27] משמע ^[28]? או ^[29] אגופיה משמע ^[30]?

אם תמצי לומר אגופיה משמע, אמר "הריני נזיר לכשיהא לי בן", ושמע חבירו ואמר "ואני" - מהו? אנפשיה קאמר ^[31]? או דילמא ^[32], הכי קאמר ^[33]: ^[34] רחימנא לך כוותיך ^[35]? ^[36]

אם תימצי לומר כל באנפיה ^[37]

עמוד ב

כסיפא ליה מילתא ^[38], אמר "הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן", ושמע חבירו ואמר "ואני" ^[39] מהו? מי אמרינן ^[40] שלא בפניו ^[41] - אנפשיה קאמר ^[42]? או דילמא הכי קאמר ליה: "רחימנא ליה כוותיך ^[43]"?

תיבעי ^[44].

משנה:

^[45] "הריני נזיר ^[46] ונזיר כשיהיה לי בן" התחיל מונה את שלו ואחר כך ^[47] נולד לו בן ^[48] - משלים את שלו ^[49] ואחר כך מונה את של בנו ^[50]; ^[51] "הריני נזיר כשיהיה לי בן, ונזיר" ^[52] - התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן ^[53] - מניח את שלו ומונה את של בנו ^[54], ואחר כך משלים את שלו ^[55].

^[56]

גמרא:

בעי רבא ^[57]: אמר "הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו מאה יום" – מהו?: כיון דהלין מאה בעשרין לא שלמין לא חיילין ^[58], או דילמא כיון דאית ליה גידול שער לבסוף – חיילין? ^[59]?

ותיבעי ליה נזירות מועטת ^[60]?

^[61] חדא מגו חדא ^[62] קא מיבעיא ליה ^[63]:

הערות

^ דדילמא האי דהפילה לא הוה בן קיימא, שלא כלו לו חדשיו, ולא ולד הוי; וספק נזירות להקל
^ אין דרך זו מוציאתו מידי נזירות, אלא
^ דקסבר ספק נזירות להחמיר
^ לאחר שהפילה
^ דהשתא מיהא ולד הוא דאית ליה, וחיילא עליה נזירות
^ שמא הראשון הוה בן קיימא, וחל עליו נזירות, והשתא כי ילדה לא חייל נזירות, ואם כדבריך יעשה נמצא זה מביא חולין לעזרה; אלא יחזיר וימנה נזירות שנייה ו
^ שהפילה היה
^ נזירות הראשונה
^ ואם לא היה בן קיימא
^ נזירות הראשונה
^ דכי נולד לו בן הרי זה נזיר
^ האי דקאמר לאו משום בן דוקא, והאי דאמר 'בן'
^ ממנה
^ הוא דמשמע, כגון ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל ג); וכי נולד בת או טומטום ואנדרוגינוס - נמי ליהוי נזיר
^ דהיינו 'בן', ותו לא
^ דבת וטומטום ואנדרוגינוס נמי איקרו 'ולד'
^ דאמר לעיל דספק נזירות להקל, כדאמרינן בפרק קמא (ח,א) דתניא: "הריני נזיר על מנת שיש בכרי 'זה מאה כור, והלך... - רבי יהודה מתיר, שספק נזירות להקל
^ מי הוי קדוש או לא
^ כך מסיק הש"ס ואזיל דלר"י קמבעיא ליה דאי אליבא דר' שמעון הא אמר ספק נזירות להחמיר דבלא ילדה נמי הוי קדוש מספק והשתא נמי כי ילדה אינו אלא ספק אלא אליבא דר' יהודה דאי לא ילדה חולין הוא והשתא כי ילדה ליה מי הוי קדוש מספק וכדפי'.
^ קמיבעיא
^ פשיטא דהוי קדוש!
^ וקודם שילדה אשתו נמי הוי נזיר
^ מי אמרינן כיון שהפרישו בשעה שהפילה, ולא חיילא עליה נזירות כלל - לא הוי קדוש כלל, ומיבעי ליה למיהדר ולקדושי
^ אי הוה קדוש או לא? דהא ילדה וחיילא עליה נזירות
^ והכי קא מיבעיא ליה: אי אמרת משעה שהפריש תחילה כשהפילה הוה ליה קדוש - הוה ליה אסור בגיזה ועבודה; אלא אי אמרת דלא חיילא עליה נזירות אלא משעה שחזרה וילדה - הוה ליה מותר בגיזה ובעבודה
^ מאי?
^ דההוא גברא
^ ומשמע "ועלי להיות נזיר כשיהיה לך בן"
^ דילמא
^ אנפשיה דהכי משמע, ו"עלי נמי להיות נזיר כשיהיה לי בן"
^ ומשמע כי קאמר "ואני נזיר כשיהא לי בן"
^ אדיבורא דחבריה קאי
^ ומשמע כאילו אמר
^ ואני
^ רחימנא ליה - לאותו בן – כוותיך, ואהא נזיר לכשיהא לך בן
^ ו"אהא" לעיל – נמי: כי קא מיבעיא ליה "ועלי" - מאי טעמא לא מיבעיא ליה בהאי לישנא? - הא לא אפשר: דלאו לישנא מתרצתא היא דלימא "ועלי לאוהבו כמותך"!
^ בין אמר "ועלי" בין אמר "ואני"
^ להדורי ליה למימר "לכשיהא לי בן אהא נזיר", דאי אדעתא לקבל עליו נזירות כשיהא לו בן - למה לו להזיר בפני זה? יזיר בינו לבין עצמו!? אלא מדקאמר ליה באנפיה - איכא למימר דהכי אמר ליה: אף אני אהא נמי נזיר כשיהא לך בן
^ והוא הדין דקא מיבעיא ליה "ועלי", אלא חדא מהם נקט [ולא מפי המורה]
^ כיון
^ דאבי הבן קא מהדר ליה לא כסיפא ליה מילתא
^ דאהא נזיר כשיהא לי בן
^ לכשיהא לך בן אהא נזיר כמותך
^ תיקו
^ אמר:
^ מעכשיו
^ עד שלא השלים את שלו
^ וחלה עליו נזירות: שהזיר על בנו לכשיהא לו
^ לפי שקיבלו עליו תחילה
^ נזירות שהזיר על בנו; דכיון שחל עליו של בנו עד שלא השלים נזירות שלו - נעשה כנזירות אחת, ולכך אינו יכול לגלח
^ אבל אם אמר:
^ דמשמע של שלשים מעכשיו
^ הואיל וקבל נזירות של בנו תחילה
^ ואינו מגלח
^ למקום שפסק מתחיל
^ גליון [על פי הריב"ן דברים אלה מוסבים על תחילת דברי המשנה]: אמר: הריני נזיר מעכשיו ונזיר לכשיהא לי בן – התחיל מונה אל שלו, ועד שלא השלים את שלו נולד לו בן, וחלה עליו נזירות שהזיר על בנו לכשיהא לו ומפי המורה: דהואיל וקיבל עליו נזירות שלו תחילה - משלים את שלו, שיהא מגלח בינתים; ואילו בסיפא, דקביל נזירות של בנו תחילה - מוקי לה המורה כגון דנזירות שלו הוו של חמשים, ומשום הכי מוקי לה הכי [בהאי טעמא]; דאי לא תימא הכי [דאי אמרת דמיירי בנזירות סתם] - לא הוי נזירות כלל: כיון דהפסיק את שלו והתחיל את של בנו וגלח - תו לא פשו ליה כדי גידול שיער [שלשים יום] וקיימא לן בבבא דסיפא [המשנה בדף טו,א] דסותר את הכל אם אין שם כדי גידול שיער. ואי תימא דבתר שמונה [את הנזירות] של בנו לא ליגלח - הא ודאי מילתא דלא אפשר: חדא דקיבלו והוה ליה כמי שאמר "הריני נזיר ונזיר" שצריך לגלח בין זו לזו! ועוד: מדקאמר דמניח את שלו ומונה את של בנו - למאי מילתא הוא קא 'מתחיל את של בנו' אי לאו דלייתי קרבנותיו ולגלח בינתיים? וכי תימא אי הך בבא לא מיירי בנזירות סתם אלא בנזיר חמישים [יום] - למה ליה דמייתי אידך בבא דנזירות מאה? [אם] משום דאתא לאשמועינן דעד שבעים [יום] לא הפסיד כלום, דלאחר שבעים - סותר. עד כאן גליון.
^ כלומר: הא ודאי פשיטא לי שאם אמר "הריני נזיר לאחר שלשים יום ומעכשיו נזיר" סתם - כיון דבנזירות זו שאמר "מעכשיו" יכול להשלים קודם שיתחיל אותו נזירות שאמר "לאחר שלשים יום", דהא דאמר "נזיר" סתם, דהיינו שלשים יום - הילכך חלה לנזירות דמעכשיו לאלתר, ומגלח ליום שלשים, שוב מונה נזירות שנדר "לאחר שלשים" ומגלח לסוף שלשים; אלא הא בעי רבא
^ מעכשיו, ומותר לשתות יין, אלא מונה שלשים לאחר עשרים יום, ומגלח, ואחר כך מונה מאה יום
^ דאילו מתחיל למימני נזירות מאה מעכשיו, אכתי מייתרי להו כדי גידול שיער, דהא פשו להו תמנין דאית בהו גידול שיער טובא, והילכך מתחיל מעכשיו ומונה עשרים יום, ואחר כך מונה שלשים יום ואחר כך מונה שמונים ימים כדי להשלים נזירות ראשונה
^ כגון דאמר "הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר" סתם, דשלשים נמי בעשרים לא שלמי ולא חיילי, או דילמא לאלתר חיילין [ומגלח] אחת על כולן
^ אִין, הכי קמיבעיא ליה, אלא
^ כלומר: נזירות מתוך נזירות
^ והכי קא מיבעיא ליה

[1] דדילמא האי דהפילה לא הוה בן קיימא, שלא כלו לו חדשיו, ולא ולד הוי; וספק נזירות להקל

[2] אין דרך זו מוציאתו מידי נזירות, אלא

[3] דקסבר ספק נזירות להחמיר

[4] לאחר שהפילה

[5] דהשתא מיהא ולד הוא דאית ליה, וחיילא עליה נזירות

[6] שמא הראשון הוה בן קיימא, וחל עליו נזירות, והשתא כי ילדה לא חייל נזירות, ואם כדבריך יעשה נמצא זה מביא חולין לעזרה; אלא יחזיר וימנה נזירות שנייה ו

[7] שהפילה היה

[8] נזירות הראשונה

[9] ואם לא היה בן קיימא

[10] נזירות הראשונה

[11] דכי נולד לו בן הרי זה נזיר

[12] האי דקאמר לאו משום בן דוקא, והאי דאמר 'בן'

[13] ממנה

[14] הוא דמשמע, כגון ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל ג); וכי נולד בת או טומטום ואנדרוגינוס - נמי ליהוי נזיר

[15] דהיינו 'בן', ותו לא

[16] דבת וטומטום ואנדרוגינוס נמי איקרו 'ולד'

[17] דאמר לעיל דספק נזירות להקל, כדאמרינן בפרק קמא (ח,א) דתניא: "הריני נזיר על מנת שיש בכרי 'זה מאה כור, והלך... - רבי יהודה מתיר, שספק נזירות להקל

[18] מי הוי קדוש או לא

[19] כך מסיק הש"ס ואזיל דלר"י קמבעיא ליה דאי אליבא דר' שמעון הא אמר ספק נזירות להחמיר דבלא ילדה נמי הוי קדוש מספק והשתא נמי כי ילדה אינו אלא ספק אלא אליבא דר' יהודה דאי לא ילדה חולין הוא והשתא כי ילדה ליה מי הוי קדוש מספק וכדפי'.

[20] קמיבעיא

[21] פשיטא דהוי קדוש!

[22] וקודם שילדה אשתו נמי הוי נזיר

[23] מי אמרינן כיון שהפרישו בשעה שהפילה, ולא חיילא עליה נזירות כלל - לא הוי קדוש כלל, ומיבעי ליה למיהדר ולקדושי

[24] אי הוה קדוש או לא? דהא ילדה וחיילא עליה נזירות

[25] והכי קא מיבעיא ליה: אי אמרת משעה שהפריש תחילה כשהפילה הוה ליה קדוש - הוה ליה אסור בגיזה ועבודה; אלא אי אמרת דלא חיילא עליה נזירות אלא משעה שחזרה וילדה - הוה ליה מותר בגיזה ובעבודה

[26] מאי?

[27] דההוא גברא

[28] ומשמע "ועלי להיות נזיר כשיהיה לך בן"

[29] דילמא

[30] אנפשיה דהכי משמע, ו"עלי נמי להיות נזיר כשיהיה לי בן"

[31] ומשמע כי קאמר "ואני נזיר כשיהא לי בן"

[32] אדיבורא דחבריה קאי

[33] ומשמע כאילו אמר

[34] ואני

[35] רחימנא ליה - לאותו בן – כוותיך, ואהא נזיר לכשיהא לך בן

[36] ו"אהא" לעיל – נמי: כי קא מיבעיא ליה "ועלי" - מאי טעמא לא מיבעיא ליה בהאי לישנא? - הא לא אפשר: דלאו לישנא מתרצתא היא דלימא "ועלי לאוהבו כמותך"!

[37] בין אמר "ועלי" בין אמר "ואני"

[38] להדורי ליה למימר "לכשיהא לי בן אהא נזיר", דאי אדעתא לקבל עליו נזירות כשיהא לו בן - למה לו להזיר בפני זה? יזיר בינו לבין עצמו!? אלא מדקאמר ליה באנפיה - איכא למימר דהכי אמר ליה: אף אני אהא נמי נזיר כשיהא לך בן

[39] והוא הדין דקא מיבעיא ליה "ועלי", אלא חדא מהם נקט [ולא מפי המורה]

[40] כיון

[41] דאבי הבן קא מהדר ליה לא כסיפא ליה מילתא

[42] דאהא נזיר כשיהא לי בן

[43] לכשיהא לך בן אהא נזיר כמותך

[44] תיקו

[45] אמר:

[46] מעכשיו

[47] עד שלא השלים את שלו

[48] וחלה עליו נזירות: שהזיר על בנו לכשיהא לו

[49] לפי שקיבלו עליו תחילה

[50] נזירות שהזיר על בנו; דכיון שחל עליו של בנו עד שלא השלים נזירות שלו - נעשה כנזירות אחת, ולכך אינו יכול לגלח

[51] אבל אם אמר:

[52] דמשמע של שלשים מעכשיו

[53] הואיל וקבל נזירות של בנו תחילה

[54] ואינו מגלח

[55] למקום שפסק מתחיל

[56] גליון [על פי הריב"ן דברים אלה מוסבים על תחילת דברי המשנה]: אמר: הריני נזיר מעכשיו ונזיר לכשיהא לי בן – התחיל מונה אל שלו, ועד שלא השלים את שלו נולד לו בן, וחלה עליו נזירות שהזיר על בנו לכשיהא לו ומפי המורה: דהואיל וקיבל עליו נזירות שלו תחילה - משלים את שלו, שיהא מגלח בינתים; ואילו בסיפא, דקביל נזירות של בנו תחילה - מוקי לה המורה כגון דנזירות שלו הוו של חמשים, ומשום הכי מוקי לה הכי [בהאי טעמא]; דאי לא תימא הכי [דאי אמרת דמיירי בנזירות סתם] - לא הוי נזירות כלל: כיון דהפסיק את שלו והתחיל את של בנו וגלח - תו לא פשו ליה כדי גידול שיער [שלשים יום] וקיימא לן בבבא דסיפא [המשנה בדף טו,א] דסותר את הכל אם אין שם כדי גידול שיער. ואי תימא דבתר שמונה [את הנזירות] של בנו לא ליגלח - הא ודאי מילתא דלא אפשר: חדא דקיבלו והוה ליה כמי שאמר "הריני נזיר ונזיר" שצריך לגלח בין זו לזו! ועוד: מדקאמר דמניח את שלו ומונה את של בנו - למאי מילתא הוא קא 'מתחיל את של בנו' אי לאו דלייתי קרבנותיו ולגלח בינתיים? וכי תימא אי הך בבא לא מיירי בנזירות סתם אלא בנזיר חמישים [יום] - למה ליה דמייתי אידך בבא דנזירות מאה? [אם] משום דאתא לאשמועינן דעד שבעים [יום] לא הפסיד כלום, דלאחר שבעים - סותר. עד כאן גליון.

[57] כלומר: הא ודאי פשיטא לי שאם אמר "הריני נזיר לאחר שלשים יום ומעכשיו נזיר" סתם - כיון דבנזירות זו שאמר "מעכשיו" יכול להשלים קודם שיתחיל אותו נזירות שאמר "לאחר שלשים יום", דהא דאמר "נזיר" סתם, דהיינו שלשים יום - הילכך חלה לנזירות דמעכשיו לאלתר, ומגלח ליום שלשים, שוב מונה נזירות שנדר "לאחר שלשים" ומגלח לסוף שלשים; אלא הא בעי רבא

[58] מעכשיו, ומותר לשתות יין, אלא מונה שלשים לאחר עשרים יום, ומגלח, ואחר כך מונה מאה יום

[59] דאילו מתחיל למימני נזירות מאה מעכשיו, אכתי מייתרי להו כדי גידול שיער, דהא פשו להו תמנין דאית בהו גידול שיער טובא, והילכך מתחיל מעכשיו ומונה עשרים יום, ואחר כך מונה שלשים יום ואחר כך מונה שמונים ימים כדי להשלים נזירות ראשונה

[60] כגון דאמר "הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר" סתם, דשלשים נמי בעשרים לא שלמי ולא חיילי, או דילמא לאלתר חיילין [ומגלח] אחת על כולן

[61] אִין, הכי קמיבעיא ליה, אלא

[62] כלומר: נזירות מתוך נזירות

[63] והכי קא מיבעיא ליה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]