ביאור:בבלי נזיר דף יט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תלמוד לומר 'והזיר ... והביא' [1]: אף על פי שלא הביא – הזיר;
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: 'והזיר ... והביא': אימתי הזיר [2]?
בזמן שהביא.'
מאן תנא להא דתנו רבנן: אשה שנדרה בנזיר ונטמאה ואחר כך הפר לה בעלה - מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף [3]?
אמר רב חסדא: רבי ישמעאל היא [4].
מאי קסבר [5]?: אי קסבר בעל מיעקר עקר - חטאת העוף נמי לא לייתי!? אי קסבר בעל מיגז גייז [6] - עולת העוף נמי לייתי!?
לעולם קסבר בעל מיעקר עקר [7], ורבי ישמעאל סבר לה כרבי אלעזר הקפר, דתניא: רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר (במדבר ו יא: ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש [וקדש את ראשו ביום ההוא] - וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין; וקל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא - המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה!
והא - [8] בנזיר טמא כתיב, ואנן אפילו נזיר טהור קאמרינן [9]!
קסבר רבי אלעזר הקפר: נזיר טהור נמי חוטא הוא [10], [11] והיינו טעמא דכתיב בנזיר טמא: הואיל ושנה בחטא [12].
*[13]
יצא [מבית הקברות] ונכנס – עולין לו מן המנין:
קתני עולין לו מן המנין - משום דיצא, חל עליה נזירות? [14]!
אמר שמואל: כגון שיצא והזה ושנה וטבל [15] [שרק לאחר מכן חלה עליו נזירות – רק לאחר שנטהר לגמרי].
אלא [16] 'נכנס' [17] - הוא דעולין לו מן המנין [18], [19] לא נכנס [20] - אין עולין לו מן המנין [21]?
'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא 'יצא', אלא אפילו 'נכנס' [22] - [23] עולין לו מן המנין [24] [והבטוי "עולים לו למנין" – לאו דוקא, שהרי כאשר נטמא – נופלים הימים].
אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: מאי טעמא לא מפרשת לן כהלין מילי?
אמר להון: אמינא דלמא לא צריכיתו.
רבי אליעזר אומר: לא בו ביום, שנאמר: (במדבר ו יב: והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם) והימים הראשונים יפלו [כי טמא נזרו]- עד שיהו לו ימים ראשונים:
אמר עולא: לא אמר רבי אליעזר אלא בטמא שנזר, אבל בנזיר טהור שנטמא - אפילו יום אחד סותר.
אמר רבא: מאי טעמא דרבי אליעזר [25]? אמר קרא (במדבר ו יב: והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו) כי טמא נזרו - משום דבטומאה נזר [אבל אם נזר בטהרה – אין צריכים תקופת הכשרה של יומיים; ## ונראה לי שירדה התורה לדעתו של הנוזר, ולכן אם לא היתה 'תקופת הכשרה' של יומיים, אלא מיד חזר לבית הקברות – עדיין לא לבו היה שלם עם נזירותו, ולא חלה].
[26].
איתיביה אביי:
"הריני נזיר מאה יום" [27] ונטמא בתחלת מאה, יכול יהא סותר? תלמוד לומר 'והימים הראשונים יפלו' - עד שיהו לו ימים ראשונים וזה אין לו ראשונים [זו דעת רבי אליעזר במשנה]; נטמא בסוף מאה - יכול יהא סותר? ת"ל 'והימים הראשונים יפלו
- מכלל דאיכא אחרונים, וזה אין לו אחרונים [גם זו דעת רבי אליעזר במשנה; ומכאן שברייתא זו כדברי רבי אליעזר]!
נטמא ביום מאה חסר אחת [28] - יכול לא יהא סותר? תלמוד לומר: 'והימים הראשונים יפלו’’, מכלל דאיכא אחרונים, וזה יש לו ראשונים ואחרונים; והא בטמא שנזר לא מצית אמרת, מדקתני "הריני נזיר מאה [29]" ונטמא בתחלת מאה [30] וקתני עד שיהו לו ימים ראשונים [31]!?
תיובתא [32].
אמר ליה רב פפא לאביי: הלין ימים דקאמרינן [33] - דנפק חד ומתחילין תרין [34]? או דלמא דנפקין תרין ומתחילין תלתא [35]?
לא הוה בידיה.
אתא שייליה לרבא, אמר ליה: 'יפלו' כתיב [36]; ואיצטריך למיכתב 'ימים' ואיצטריך למיכתב 'יפלו': דאי כתב רחמנא 'ימים' ולא כתב 'יפלו' – הוה אמינא עד דנפקין תרין ועיילין תלתא, כתב רחמנא 'יפלו'; ואי כתב 'יפלו' ולא כתב 'ימים' הוה אמינא אפילו חד - כתב רחמנא 'ימים'.
[## לריב"ן כאן גירסאות שונות:]
[גירסא זו שונה מגירסתנו:] ואי כתב רחמנא 'ימים' ולא כתב 'יפלו'. אלא 'והימים הראשונים יעזוב' ה"א האי דכתיב 'ימים' משמע כגון דנפיק חד ועיילין תרין, ואפילו הכי אקיים 'ימים' דהא כבר עייל יום שני – כתב רחמנא 'יפלו' דמשמע ימים שלימים.
ואי כתב 'יפלו' ולא כתב 'ימים' הוה אמינא אפילו חד כלומר: הוה אמינא דהאי דכתיב 'יפלו' - משמע אכולהו ימים שכבר מנה, או ארבעה או תלתא או תרין או חד.
ואית דמפרשי: אי כתב 'יפלו' ולא כתב 'ימים' הוה אמינא האי דכתיב 'יפלו' - אפילו חד משמע, והאי דכתיב 'יפלו' - אנזירים דעלמא קאי, כלומר: ונפיק חד ועיילין תרי ואיקיים לו יפלו.
[וכגירסתנו:]
לשון אחר: דאי כתב רחמנא 'ימים' ולא כתב 'יפלו' הוה אמינא עד דנפקין תרין ועיילין תלת דשני ימים שלימין בעינן, ואי כתב 'יפלו' ולא כתב 'ימים' הוה אמינא דאפילו חד ד'יפלו' משמע נפילה, והאיכא נפילה דחד יומא; להכי כתב רחמנא 'ימים' דבעינן דנפיק חד ועיילין תרין</ref>.
משנה:
מי שנזר נזירות הרבה, והשלים את נזירותו, ואחר כך בא לארץ: בית שמאי אומרים: נזיר שלשים יום, ובית הילל אומרים: נזיר בתחלה.
מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה, ואמרה: "אם יבוא בני מן המלחמה בשלום - אהא נזירה שבע שנים", ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים; ובסוף שבע שנים עלתה לארץ, והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות; ובסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה!
אמר רבי יהודה: לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה.
גמרא:
קתני רישא בית שמאי אומרים: 'נזיר שלשים יום ובית הלל אומרים 'נזיר בתחלה' - לימא בהא קמיפלגי: דבית שמאי סברי ארץ העמים משום גושה גזרו עליה [37],
הערות
עריכה- ^ לפיכך הקדים הכתוב 'והזיר' להבאת אשמו: לומר לך
- ^ אימתי מתחיל למנות ימי נזירות
- ^ למאן איצטריך למיתני דאינה מביאה עולת העוף
- ^ דלדידיה חשיב ליה עולת העוף, דאי לרבנן - לא איצטריכא ליה למיתני 'שאינה מביאה עולת העוף', דהא אמרינן 'עולת העוף לא מיעכבא', דלא אתיא אלא משום דורון בעלמא, ופשיטא שאינה צריכה להביא
- ^ לשון אחר אמר לנו המורה: אמר רב חסדא: רבי ישמעאל היא, ומאי קסבר כו' [רבי ישמעאל]
- ^ דמהשתא ואילך לא מיחייבא בנזירות
- ^ והאי דמביאה חטאת העוף - לא משום נזירות, אלא משום שנזרה עצמה מן היין* [כדלהלן]
- ^ האי קרא
- ^ דקרי חוטא משום שציער עצמו מן היין
- ^ ודין הוא דהוה ליה למיכתביה להאי וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (במדבר ו יא) בנזיר טהור
- ^ והאי דכתביה בנזיר טמא
- ^ שכבר הזיר עצמו מן היין ועכשיו שונה בחטא שהיה לו להזהר מן הטומאה ונטמא
- ^ אבל עולת העוף לא אתיא ליה אלא משום נזירות, והילכך מיתוקמא לה כרבי ישמעאל ולא כרבנן; דאי רבנן - כיון דאמרי 'משום דורון בעלמא' קמייתי ליה ולא משום נזירות - הכא נמי מצי מייתי ליה, ולית ביה משום הבאת חולין לעזרה; אבל לרבי ישמעאל, כיון דמשום חובה קמייתי ליה, ובעל מיעקר עקר ליה - אי אפשר ליה להביא עולת העוף, דאי מייתי ליה נמצא שמביא חולין לעזרה.
- ^ בתמיה: חל עליו נזירות? והא הוי טמא בזמן שעמד בבית הקברות?
- ^ כדפירישית לעיל
- ^ כי
- ^ ונטמא
- ^ וחל עליה נזירות דטהרה
- ^ הא
- ^ והוי טהור
- ^ ולא חיילא עליה נזירות דטהרה? אדרבה: כי לא נכנס והוי טהור כל שכן דחל עליה נזירות דטהרה
- ^ דסלקא דעתא דכיון דנכנס הוה ליה כמעיקרו שנזר והוא בבית הקברות, ולא יהו עולין לו מן המנין ולא חיילא עליה נזירות דטהרה
- ^ קמשמע לן
- ^ כיון שיצא והזה ושנה וטבל - דהוה ליה נזיר טהור וחיילא עליה נזירות דטהרה, ואי הדר איטמי מביא קרבן טומאה
- ^ אליבא דעולא
- ^ [וגירסת ריב"ן כמו המשנה:] אמר קרא והימים הראשונים - מכלל דאיכא אחרונים, וזה אין לו אחרונים. לפיכך אינו סותר כולן אלא שלשים; ורבי אליעזר לטעמיה כדאמרינן בפירקא קמא (לעיל ו,ב) 'זאת תורת הנזיר': הנזיר נטמא ביום מלאת וכו'
- ^ ומנה יום אחד
- ^ דהשתא איכא תרי: מקצת יום צ"ט וכל יום מאה
- ^ יום
- ^ דהיינו בו ביום
- ^ אלמא שמעינן מהא דבנזיר טהור שנטמא נמי אמר רבי אליעזר דבעינן ימים הראשונים
- ^ דעולא
- ^ דבעינן אליבא דרבי אליעזר
- ^ שעומד ביום שני כשנטמא
- ^ דבעינן שני ימים שלימין [## לאו דוקא: ראשון שקבל עליו – חסר, ושלישי חסר, ורק שני מלא]
- ^ דמשמע דליהוון תרין בנפילה, וכגון דנפקין תרין ועיילין תלת
- ^ ולא משום אוירא, והויא קלישא טומאתה, ומשום הכי סגי לה בשלשים יום